54 | משה שרת במסיבת עיתונאים, ניו יורק[1] (אנגלית)                                                 10.7.1952

המגבית המאוחדת ומפעל האיגרות

משה שרת: במהלך ביקורי התרשמתי עמוקות ושאבתי סיפוק רב מן האהדה העזה לישראל, מן הצמא להאזין למסריה ומן הנלהבות לעמוד לימינה, שהייתי עד להן ברחבי ארצות הברית וקנדה. זכיתי לנאום בעשרות אסיפות גיוס כספים לפני יהודי ארצות אלה, החל באירועים שבהם מנה קהל שומעי כמה מאות איש וכלה בעצרת המונית בבוסטון, שם האזינו לי קרוב לעשרים אלף איש.

הופעותי היו הן מטעם מפעל איגרות החוב של ישראל והן מטעם ״המגבית היהודית המאוחדת״. ובכולן הסברתי את הצורך בשני המכשירים הכספיים הללו. חשיבות התרומות הנאספות בידי ״המגבית היהודית המאוחדת״ למימון הצרכים הבסיסיים של שיקום ופיתוח שטחי קרקע, ושל קליטת אוכלוסיית העולים, לא פחתה ונותרה חיונית כבעבר. אולם באותה שעה אנו ניצבים נוכח צורך מובהק, הולך וגובר, בהון שמעמיד מפעל האיגרות לרשות ממשלת ישראל להקמת מפעלים יצרניים כראות עיניה.

השקעות ישירות של הון פרטי הן צינור שלישי שבאמצעותו אמורים לזרום לישראל משאבים למימוש מתמים כלכליים, אולם אפיק זה עשוי לשמש רק כתוספת רבת חשיבות כשלעצמה, אך בשום פנים לא כתחליף אם ל״מגבית היהודית המאוחדת״ ואם למפעל איגרות החוב.

את שני המכשירים הללו לגיוס הון ציבורי, יש לראות כמשלימים אהדדי זה את זה, אך כלל וכלל לא כמתחרים זה בזה. הניסיון שנרכש הזים בעליל את החששות שנשמעו בעבר, עם ייסוד מפעל האיגרות, כי אם רק ימומש אחת דינו לבוא על חשבון ״המגבית היהודית המאוחדת״. אדרבה, מבלי לפגוע כלשהו ביעילות ״המגבית היהודית המאוחדת״, הוכיח מפעל האיגרות יכולת לחשוף מקורות הון חדשים לפיתוח המשק הישראלי ולהגדיל את משאבי הדולרים העומדים לרשותו. על פעילי כל אחד משני הארגונים להכיר, כי אין האחד רשאי להתעלם ממישנהו, וכי שניהם כאחד חיוניים הן מבחינת האינטרסים של ישראל והן מבחינת ניצול יכולותיה של יהדות ארצות הברית. ישראל מצפה, כי ידידיה ותומכיה יפעלו כולם, איש בארגונו, במלוא התואם והמרץ. זכותה וחובתה לדרוש מפעילי שני הארגונים, כי לא ייעשה דבר שעלול לפגום ולהחליש את הישגי האחד או האחר. אם תשרור הבנה הדדית מלאה בקרב המעורבים כולם, אזי בעיית תיאום העבודה בין שני המכשירים הכספיים - מזה מפעל איגרות החוב ומזה ״המגבית היהודית המאוחדת״ וארגוני הרווחה השונים - תצטמצם בתחום הארגוני בלבד.

במהלך שהותי פה ניתן לי להיוועד עם העומדים בראש מפעל האיגרות, ״המגבית היהודית המאוחדת״ ומועצת קרנות הרווחה של הארגונים היהודיים, וכן עם עמיתי הוותיקים בהנהלת הסוכנות היהודית. בשיחותי עימם השתדלתי ללבן את הבעיות העיקריות של תפעול ותגבור עבודת שני הארגונים, ולתרום את חלקי לפתרון הבעיה הנקודתית של היחסים ביניהם. בנושא זה היסקתי מסקנות מסוימות, ובשובי לישראל לא אאחר להניחן על שולחן הממשלה במטרה לגבש החלטה סופית.

בביקורי זה ניתנה לי גם אפשרות לדון עם נציגי ממשלת ארצות הברית בשאלות הנוגעות למצבה הכלכלי של ישראל ולמאמציה בתחום זה. הסבתי את שימת ליבם במיוחד לקושי שמעורר העול המצטבר של פירעון ההלוואות קצרות המועד שקיבלנו מממשלת ארצות הברית, ולצורך למצוא דרכים ואמצעים להקל עליו. אני אסיר תודה על ההבנה הניכרת שנתקלתי בה מצד אנשי שיחי, אולם בשלב זה, כל עוד הדבר נלמד ונבדק, עדיין מוקדם לומר האם ובאיזה צורה מעשי תבוא בעיה זו על פתרונה.