הנשיא טרומן ידיד אמת
שם הספר  דבר דבור 1952
שם הפרק  הנשיא טרומן ידיד אמת
כותרת משנה  שיחת משה שרת - הרי טרומן

53 | שיחת משה שרת – הרי טרומן[1] (אנגלית)                                                 1.7.1952

הנשיא טרומן - ידיד אמת

הנשיא קיבל את השגריר אבן ואותי בלבביות רבה וברוח נלהבת. אף שזו היתה פגישתי הראשונה עימו, הוא נהג בי כאילו הייתי מיודעו מכבר. הוא ביקש אותנו לשבת ושאל איך היה ביקורי [הנוכחי בארה״ב]. אמרתי שהביקור היה מלא וגדוש והעסיקני מאוד, אך גם היה מעורר ומדרבן מאוד.

הנשיא ביקש, שבשובי אמסור את איחוליו האישיים המיוחדים לנשיא ולראש הממשלה. על דר׳ ויצמן אמר דברים חמים מאוד והדגיש שהוא רוחש לו רגשי כבוד והערכה. בתגובה אמרתי, כי אין ספק בעינינו כי דר׳ ויצמן הוא גדול היהודים בדורנו.

הנשיא אמר כי מה שהוא חושב על דר׳ ויצמן היה רוצה לומר גם על סגנו [אלבן] ברקלי, לאמור כי חבל על שכמה אנשים אינם צעירים יותר בעשרים שנה.

אמרתי שאני מעריך מאוד את ההזדמנות שניתנה לי להתראות עם הנשיא ולהגיד לו מה עמוקה הערכתנו את מדינאותו הן בענייני ארצות הברית והן בענייני העולם כולו. הנשיא קטע אותי ואמר שכל עוד הוא חי הוא נחשב לפוליטיקאי, אבל ייתכן שלאחר מותו יהיו אנשים שיראוהו כמדינאי.

דבריו אלה עוררו ציחקוק, ואני המשכתי ואמרתי כי מבחינתנו היה זה דבר גורלי שמדינת ישראל קמה בתקופת נשיאותו בארצות הברית. ההיסטוריה כמו גזרה על ארצות הברית למלא בשנות נשיאותו שליחות לעמוד לימין ישראל בימי תקומתה ולסייע לה בביצור הווייתה. אנו בישראל חשנו כל הזמן שהוא ידיד אמת, שהוא נוקט מדיניות עיקבית של תמיכת ארצות הברית בארצנו.

הנשיא לא הסתיר את שביעות רצונו למשמע דברי אלה, ואמר זאת. אחר כך הוסיף בהצביעו על אבן: ״איש זה נשא בימים אלה נאום שהעניק לי תחושה שאני משתתף בהלווייתי־שלי - עד כדי כך היתה לשונו צחה ומרגשת״. כוונתו היתה לדברי שבח שאמר השגריר אבן לנשיא בסעודה שנערכה בוושינגטון מטעם קרן קיימת לישראל לציון ייסוד כפר טרומן.[2] מר אבן, הגבתי, כשגריר מסור לשליחותו, לא עשה יותר מאשר להביע את רגשות בני עמו שעליו הוטל לייצג. העובדה שעלה בידיו לצקת את מחשבותיו בלשון כה משובחת היא פרי סגולתו האישית, אבל למחשבות עצמן שותפים המוני ישראלים.

הנשיא אמר, כי יחסו לישראל נובע מידיעותיו ומלימודיו את תולדות ישראל ״מאז ימי אברהם״. זכורות לו במיוחד ההבטחות שניתנו לעם היהודי במלחמת העולם הראשונה,[3] והוא אמר לעצמו: ״מן ההכרח שהבטחות אלה יקוימו״. עתה הוא סבור, שההבטחות אכן נתמלאו.

אמרתי כי אנו חווינו הגשמה מופלאה של שאיפתנו.

הנשיא המשיך ואמר, כי הוא סמוך ובטוח שמדיניות התמיכה בישראל תימשך. אולם יש עוד דבר אחד המעסיק עד מאוד את מחשבותיו, והוא בעיית השטח המקיף את ישראל. מן ההכרח שישרור שלום בין ישראל והמדינות השכנות, וכן יש לעשות להעלאת רמת החיים של המוני האנשים היושבים בשטחים נרחבים אלה. הוא עצמו סבור שעל ישראל להיות עמוד שידרה תעשייתי של המזרח התיכון, ולהפגין שגשוג כלכלי ״כבימי שלמה״.

אמרתי כי הנשיא היטיב לקלוע בדבריו אלה אל המחשבות שאינן חדלות להעסיקנו בישראל.

כאן העיר הנשיא, כי הוגד לו שבקיאותי בחיי הארצות המקיפות את ישראל עולה על זו של מרבית תושבי ישראל.

המשכתי ואמרתי שאני אעז להוסיף רק דבר אחד להגדרתו של הנשיא. שאיפתנו הגדולה, ואני מקווה שהיא מוצדקת לחלוטין, היא להיות לא רק עמוד שידרה תעשייתי במזרח התיכון, אלא גם דוגמה חיה של דמקורטיה צלחה. כדי לבצר את מעמדנו כדמוקרטיה במזרח התיכון לא די בהבטות ונאומים. מן ההכרח להטמיע בתפישותיהם של המוני בני אדם את האמונה, כי הדמוקרטיה חיונית לכל פרט לשם פתרון הבעיות הכלכליות והחברתיות בימינו ולהבטחת עתיד טוב יותר לכל.

הנשיא הסכים עימי בפה מלא. הוא אמר שאנו כבר שימשנו דוגמה לדמוקרטיה בעבר הקדום. האם לא היו שופטי ישראל השליטים הראשונים אי־שם בעולם, שנבחרו על ידי העם?

אמרתי כי זוהי שליחות נאצלת מאוד, שנשמח למלאה אם גם לא למענה קמה מדינת ישראל. אנו באנו למען גאולתנו־אנו, הן כדי לבצר את קיומנו והן כדי לסייע לאחרים לעתיד לבוא, אבל עדיין אנו זקוקים לעזרה בטרם נוכל לעמוד איתן על רגלינו. אנו כבר נהנינו מעזרה רבת חשיבות שהגישה לנו ארצות הברית, אבל עדיין אנו ניצבים לפני קושי לפרוע חובות קצרי מועד, המעיקים עלינו מאוד. על רקע זה אנו מהרהרים שמא נוכל להסתייע בימים הבאים באופן שיקל עלינו כלשהו להיחלץ מקושי זה.

הנשיא רמז בניד עפעף שהוא מודע במה דברים אמורים.

אמרתי שאני כבר דנתי בנושא זה של ביסוס חובותינו קצרי המועד בשיחותי עם כמה מיועציו הבכירים של הנשיא, עם דין אצ׳יסון[4] ועם ג׳ון סניידר.[5] השגריר אבן ואני נועדנו גם עם כמה מאנשי מחלקת המדינה ודנו עימם בנושא זה.

הנשיא אמר שכל זה ידוע לו. האם הם לא שלחו ״את הפרופסור ההוא מווירג׳יניה מר מייקסל[6] לברר את העניין ולדווח? ברגע שדוחו יוגש, נוכל לפעול״.

הודיתי לנשיא על גישתו החיובית ואמרתי שאם פעולת המימון תתאפשר, אזי באמת נוכל לפעול מתוך ביטחון בעתידנו. אנו עושים מאמצים גדולים לזירוז הייצור התעשייתי שלנו במטרה לייצב את כלכלתנו. אנו מהרהרים האם יוכל הנשיא להרגיש את עצמו חופשי יום אחד ולהיפנות לביקור בישראל כדי לראות במו עיניו מה אנו עושים. אנו מקווים שביקורו יאשש את הביטחון שהוא תמיד הפגין כלפינו. יהיה זה דבר כביר לישראל אם נוכל לארחו.

הנשיא הודה לי על ההזמנה ואמר שעתה, על סף פרישתו מכס הנשיאות, הוא יבדוק אם יהיה חופשי בתנועתו. מחופש כזה נבצר ממנו ליהנות כל עוד הוא משמש בכהונה.

אמרתי ששום דבר לא ישמחנו יותר מהמשיכו למלא את כהונתו הנוכחית.

הנשיא הביע שמחה על שכך חושבים כמה אנשים. זה הרבה יותר טוב מאשר לשמוע אנשים אומרים: ״תודה לאל, הברנש בחוץ״. אף על פי כן, הוא נחרץ בהחלטתו לא להמשיך. די לו במה שהיה. גברת טרומן, בייחוד, שבעה די והותר מכל העסק. ״האם אתה תופס״, אמר ופנה אל השגריר, ״שעד שנכנסנו ל׳בליר האוז׳[7] גברת טרומן לחצה ידי 50 אלף איש, ומאז חזרנו ל׳בית הלבן׳ לחצה ידי 18 אלף? לא ולא. היא אינה מסוגלת לעמוד בזה יותר. וכשאני חושב מה שעלול לקרות לה, הרי זה למעלה משוויים של חיי. כל מה שאנו רוצים עכשיו הוא לבלות יחד כמה שנות שלווה״.

״אבל אל לך לדאוג״ אמר בפנותו אלי ״סמוך עלי. המפלגה הדמוקרטית תנצח בבחירות הללו, ואין זה חשוב מי ייבחר. המצע הדמוקרטי יקבע את המדיניות, ולפיכך הקו הנוכחי לגבי ארצך יימשך״.[8]

השגריר אמר שאנו איננו אמורים להיות מעורבים במחלוקת, אבל אנו שמחים לשמוע את דעת הנשיא על תוצאות הבחירות. אני הוספתי, שבמסעותי על פני ארצות הברית התברר לי כי רוב האנשים הבקיאים בעניין משוכנעים בניצחון דמוקרטי.

״שים לב לדברי״, אמר הנשיא בהדגשה, ״שום רפובליקאי לא ישב על כיסא זה בשנים הקרובות״.

בנקודה זו קם הנשיא ממקומו ונע עימנו לעבר הדלת. פניתי לאחור וסקרתי את החדר על כל תכולתו. אמרתי: ״היה זה עידן גדול - השנים שאתה עשית בחדר הזה. לנו היו אלה שנים גורליות מאוד, אבל הן היו גם שנים בעלות חשיבות חיונית בתולדות העולם. אני מקווה, שכאשר תביט לאחור תמיד תיווכח שמה שהיה היה ראוי בעליל״.

הנשיא: ״אני חושב שאתה צודק. אני חושב שמשהו נעשה באותן שנים״.

אני: ״אין כל שאלה. אתה הצלחת לקבוע כמה עמדות מכריעות״.

״דאגתי העיקרית היתה למנוע שהדבר הזה יתפוצץ״, אמר הנשיא.

״הדבר הזה״ היה כדור הארץ שניצב בפינת החדר, שעליו הצביע הנשיא באצבע. הוא הוסיף כי אכן הוא חש כי העולם נמצא עכשיו הרחק יותר מכל סכנת מלחמה משהיה לפני שנים ספורות.

הזדהיתי עם הערכתו האופטימית. עם פרידה חזרתי ואמרתי, כי כאשר יבקר בישראל יוכל לבטוח בקבלת פנים נלהבת ביותר, ואיחלתי לו בריאות איתנה.




[1] מסמכי משרד החוץ (אמ"י). השיחה התקיימה בבית הלבן ונרשמה בידי מ"ש.

[2] מושב עובדים מצפון ללוד, נוסד ב־1949.

[3] הכוונה ל״הצהרת בלפור״ בנובמבר 1917.

[4] ר' מברק מ״ש אל וולטר איתן 18.6.1952 על פגישתו עם שר החוץ אצ׳יסון יחד עם אבא אבן. (תלחמ"י 7, עמ' 323, 324).

[5] ג׳ון סניידר, שר האוצר האמריקני. ר' מברק מ״ש על פגישתו עם סניידר ב־20.6.1952, שם, עמ' 330.

[6] פרופ' ריימונד מייקסל, נציג מיוחד של ארה״ב לעניינים כלכליים בישראל, קיץ 1952.

[7] מעון האירוח לאורחי נשיא ארה"ב. טרומן ורעייתו שכנו שם בשנות כהונתו כסגן נשיא ארה"ב פרנקלין רוזוולט, 1945-1944. במערכת הבחירות ב־1944 לחצה רעיית טרומן ידי רבבות.

[8] בבחירות לנשיאות ב־1952 נבחר המועמד הרפובליקני גנרל דווייט אייזנהאואר.

העתקת קישור