48 | התייעצות שר החוץ עם סגל השגרירות, וושינגטון^[1]                                       23.5.1952

שלושה תסביכים לגבי יהודי בריה״מ

סודי

את הדיון פתחו השגריר אבא אבן והציר טדי קולק. א. אבן סקר את יחסי שתי המדינות בתחומי כלכלה וביטחון. ט. קולק סקר את מכלול יחסי השגרירות עם גורמי המימשל בוושינגטון. עוד דיברו המזכיר הראשון מאיר דה־שליט, הנספח הצבאי חיים הרצוג והיועץ המדיני למשלחת או״ם גדעון רפאל. מיש התייחס לנושאים שעלו ונדונו בהתייעצות.

השר מ.שרת: בעיית המשטר הכלכלי בארץ: הפרץ באי־ההתאמה [בין צורכי המדינה והאמצעים העומדים לרשותה] גדל. טדי כתב תזכיר^[2] ואמר שצריך מטבע זר למזון, דלק וביטחון. פירוש הדבר לחדול לתת מטבע להבאת חומר גולמי, אשר יגרום זעזועים פנימיים, חוסר עבודה וכולי. התנאי הראשון לביטחון הוא שלא יהיו זעזועים פנימיים בארץ. לא נוכל לפתור את כל הבעיות הכלכליות כאן. המסיבה לא די מביאה בחשבון את הצד השני של המטבע.

עד 1950 לא הושמעה תביעה לקביעת תוכנית לקבלת עזרה כלכלית מארצות הברית. היוזמה באה מהממשלה לא מתוך היענות לביקורת אלא מתוך מגמה להציג בפני יהדות ארצות הברית את המצב בהיקפו המלא. לאחר שתי שנים מתברר כי לא הקפנו הכל. התפתחות דומה אירעה ביחס ל״תוכנית מרשל״,^[3] שגם היא התפשטה לבסוף על תחום זמן ארוך בהרבה מכפי שנראה בתחילה.

הבעיות המדיניות: יש לברך על המעבר של היחס החיובי כלפינו בארצות הברית מקוטב הציבור לקוטב השלטון. המצב הקודס היה שבמידה שהיתה אהדה היא לא היתה מושתתת על הערכת טובת ההנאה האמריקנית, אלא נבעה ממניעים נפשיים רגישים. אם אנו עדים לחיזיון, שללא לחץ ציבורי וללא רגישות נפשית יתרה, אלא מתוך שיקול מדיני צלול, מחלקת המדינה והחוניס על דגלה מגיעים להחלטות חיוביות לדידינו - הרי שנכבשה עמדה חשובה לישראל. ארצות הברית מבינה כי ישראל היא עמדה ויש לדאוג לה למרות שזה יכול לסבך אותה עם הערבים.

איננו יכולים לוותר על היסוד הקודם - על דעת הקהל, על ההערכה המוסרית של המדינה. זה יוצר בעיה של הסברה וקשרי ציבור. אנו חיים בתקופת מעבר. המלחמה לעצמאות גייסה לנו אהדה. קיום העצמאות וההתלבטות הכלכלית שלנו - לא. לפנינו עומדת משימה של המשך מאמצי ההסברה בארצות הברית. כיצד לעשות פומבי למפעלים וההישגים של ישראל, לשאיפות ולערכים שהיא יוצרת. יש לכוון את עבודת יחיל^[4] על־ידי הצגת הנושאים שבהם יש עניין להסברה ולפעולה בדעת הקהל - (א. הרמן:^[5] בזמן הקצר שפועלת מחלקת ההסברה בקריה היא עושה עבודה חשובה מאוד. יש דרישות מכאן אלא ששם לא מצוידים בכסף ובאנשים למלא את משאלותינו. קיימת גם מחלקת חקר המכינה סקירות, אולם על מחלקה זו להכין את החומר לפי משאלותינו) - זו מחלקה חדשה ובוודאי תתרחב. כשם שאתם דורשים כאן שנכין אתכם לקראת תמורות חדשות, הם ידרשו שתודיעו להם לקראת מה יש להתכונן.

יש למדינה נציגות חשובה מאוד פה. מדוע לא תשים לעצמה נציגותנו בארצות הברית משימה לחדש את התנועה הציונית ולתת לה תוכן חדש? מדוע השגרירות לא תזמין את עצמה לשיחה עם הסניף האמריקני של הסוכנות [היהודית] ויכנסו ועדת אד־הוק עם אנשי התנועה הציונית? לא צריך לחכות לתיקון עולם במלכות שדי כדי לגשת לפעולה חדשה. עד שתיערך תוכנית כזאת, בכל זאת יש ״הדסה״, הסתדרדות ציוני אמריקה ו״פועלי ציון״. יש לראות מה אפשר לעשות באמצעותם.

בפעולת הסברה בחוגים לא־ידידותיים יש להיעזר בעזרת רבנים וארגונים יהודיים כלליים. יש צורך בתוכנית מינימום לזמן קצר ותוכנית מקסימום לטווח יותר ארוך. יש משמעות תקציבית לזה, וברור כי נילחם לתוספת עבור כל דבר הכרחי. אפשר גם לדרוש ש״הדסה״ והסתדרות ציוני אמריקה יאספו בין חבריהם כסף לתכלית זאת. עלינו להציע להם פעולה. קשה מאוד להסתייע בארגונים חופשיים בארץ. מתברר שמשרד החוץ חייב לעשות את כל הפעולות ואילו הגופים הציבוריים מאבדים על ידי כך את כל ערכם.

העניין הערבי: לא צריך להירתע מחוסר בהירות. יש מצבים שחוסר בהירות בהם מחויב המציאות. לדוגמה, קשה מאוד להכריע על קו ברור ביחס לעמדתנו כלפי ממשלת אל־הלאלי במצרים.^[6] אפשר לומר, למשל, כי ממשלה זו עושה רושם אהוד. השאלה היא אם היא בת קיימא. הוא הדין ביחס לשישקלי.^[7] איננו יכולים לתפוס מרובה ולקבוע את עמדתנו. עלינו להצטמצם ולקבוע עקרונות חיוניים שאינם יכולים להשתנות. אנחנו בעד שלום, אנחנו נגד ״הליגה״ [הערבית] ורואים בה אויב לנו, אנחנו נגד תוכניות איחוד בין־ערביות כגון סוריה רבתי.

בהצגת עמדתנו בפני ארצות הברית לא נצליח אם נציע את ההישענות על ישראל במקום ההישענות על ארצות ערביות. עלינו לסתור את ההנחה היסודית של המעצמות במדיניותן המזרח־תיכונית, כי הן עומדות בפני ברירה להישען על ישראל או על ארצות ערב. זו שאלה של ״זה וזה״ ולא שאלה של ״זה או זה״. עלינו להציג את ישראל כעובדה קיימת, כאינטרס שהתמיכה בו נושאת שכר בחובה והמהווה עמדה, שכל מעצמה עם עיניים למזרח התיכון מוכרחה להיות בידידות איתו. הידידות עם ישראל אינה יכולה להיות פונקציה של ידידות עם ארצות ערב. אם ארצות הברית תקריב יחסיה על מזבח יחסיה עם הערבים, היא תפסיד.

יש להסביר מה מקומה של ישראל בעתיד המזרח התיכון. יש בה דינמיקה לפיתוח, יכולת צבאית, יכולת ייצור, נקודה גיאוגרפית חיונית. על מדיניות החוץ שלנו לרכוש על ידי הסברה את עניינה של מדינה בנו. זה ישא פירות.

בשיחתי עם דה־גספרי^[8] יכולתי להציג כמופת את מדיניותה של ארצות הברית כלפינו בניגוד למדיניות אנגליה, שבערב המלחמה העולמית פירסמה ״ספר לבן״^[9] ובזמן המלחמה ואחריה ניסתה להגשימו ועוררה על ידי כך את איבתה של ישראל.^[10] לא כן ארצות הברית. היא תמכה בהקמת המדינה, הצבעתה [באו״ם]היתה מכרעת, היא קשרה יחסים דיפלומטיים והיחידה שיש לה שגרירות בארץ, היא נתנה מילווה ראשון ושני, כרתה חוזה ידידות, חוזה ספנות, נתנה הענקה ראשונה ושנייה. האם היא מוכנה להפקיר את ידידותה עם הערבים? היא לא תולה זה בזה. אדרבה, האחד אינו מפריע לשני.

צריך להוכיח שרק בדרך זו תורמים לאורך ימים ליציבות במזרח התיכון. ברגע שהמדינות הערביות תרגשנה כי איבתן לישראל היא הקובעת את מדיניות המעצמות לגבי ישראל - כדאי להן להגביר את איבתן. במידה שהן משתכנעות שאיבתן רק מחזקת אותנו, הן תבנה שהן מפסידות את המשחק. צריך לתת לערבים פיתחון פה לעשות שלום. אם הם יוכלו לפנות איש לרעהו ולומר: ״ראו אנה פני הדברים מועדות? ישראל מקבלת מארצות הברית תמיכה כמו צרפת, טורקיה, יוון, הודו, יפן ושאר עמי אסיה. מה אנו [הערבים] מרוויחים?״

נוסף לכך יש לומר, שנותנים [לערבים] פחות מפני שאין שלום. בשעת בחירות למועצת הביטחון יש להדגיש שאי־אפשר לתמוך בהם מפני שאין שלום.

ענייני ביטחון: לא השתכנעתי מהדברים המרובים ששמעתי, כי חסר משהו במדיניות הקיימת [שלנו] ואם זה יתוקן יבוא שינוי במעמדנו. אני סבור כי אין כל שמץ ספק לאיש ממנהלי המדיניות המכריעים בארצות הברית, צרפת ובריטניה לגבי עמדתה [הפרו] המערבית הגמורה ללא הסתייגות של ישראל. אני אומר זאת על יסוד פעולות וגילויי אמון שיכולים להיות רק לגבי בעלי ברית נאמנים ביותר. לכן אני שולל את הצורך בהצהרות כלליות על הזדהות וכולי.

הצהרה היא דבר חד־פעמי. אם לקחת דברים שהוצהרו, הרי הוצהרו דברים מרחיקי לכת ולא בזה תלוי הדבר.

הבירור פה התעלם מעניין אחד חמור והוא יהודי ברית המועצות. יכול להיות שזה תסביך, אבל הוא קיים. ישנם שלושה תסביכים: אצל הממשלה הסובייטית, אצל יהדות רוסיה ואצלנו. אנחנו רואים את עצמנו כאחראיים ליהודי רוסיה. הם רואים את עצמם כתלויים בנו. לברית המועצות יש תסביך שהיהודים הם יסוד לא נאמן. ״המלחמה הקרה״ יכולה להביא למידה כזאת של מתיחות, שתתחלנה נגישות ביהדות ברית המועצות ואיננו רוצים בזה.

העניין הוסבר לאצ׳יסון, אידן, צ׳רצ׳יל, אייזנהאור, שומאן, קופרולו,^[11] להנהגה של ה״לייבור״, לכותבי המאמרים של עיתונים ראשיים של אנגליה, וכולם הבינו זאת היטב. את זה אפשר להסביר כאן.

השגת נשק: כשבא אלינו גנרל רוברטסון^[12] והציג את בעיית השתתפותנו במלחמה העתידה כגורם פסיבי: הנרשה [למעצמות המערב] מעבר ושימוש בנמלים ובשדות תעופה? אנו שאלנו מה אנו נעשה? אנחנו גורם צבאי, האם נפעל? הלכנו לפנטגון, ל[מזכיר המדינה ג' ורג'] מרשל, לבקש נשק. התחלנו מרובים בשביל כל הצבא. האם אין זה מעיד על נכונותנו לקבל תלות בצבא האמריקני לצורכי ציוד ותחמושת? - ( מ. דה^-שליט:^[13] ברור לי, שלאנשים בצמרת [המימשל] ובעמדות מפתח המדיניות ברורה, אך אנחנו מדברים על בעיות של המנגנון בפנטגון, ולהם העניין לא ברור) - יש קשר הדוק בין אמריקנים ואנגלים. יש קשר הדוק בין אנגלים ומדינה ערבית אחת לפחות - ירדן. האפשר להפקיר את השיקול הזה, שמחר ערבים ידעו מה נעשה אצלנו? - (חיים הרצוג: [מייק] קומיי כתב, שהוא יוצא מהנחה שאנו תובעים סדנא ולא נשק.^[14] הם חיים באשליה) - (א. אבן: אני מעדיף את תוכנית הסדנא על תוכנית נשק) - לא ראינו כי אתם מתקדמים לקראת השגת נשק. [קבלת] נשק ורק [הסכמתנו להפוך את] המעבר מאפשרות לוודאות, יכולים לחייב בכיוון זה - (מ. דה־שליט: ברור לי שאנשים בצבא [האמריקני] אינם יודעים את המצב. לו היינו גוף מצומצם קטן, שהמצב והמדיניות היו ברורים לו, היינו יכולים באופן טכני לפתור את הקושי של גילוי סודות) - יש גם מפלגות הקיימות בתוך הצבא [צה״ל], ויש אחת [מפ״ם] שמגיעה לדרגה גבוהה למדי ויש לה קצונה ושורה. במידה שיש אפשרות להימנע מקושי [של התנגדות אנשי מפ״ם בצה״ל לשיתוף פעולה של ישראל עם מעצמות המערב] עלינו לעשות זאת. יש למנות ועדה מצומצמת שתוציא מסקנות ביחס לסיוע צבאי וכל הכרוך בו, ולפי שעה יש לעבוד במסגרת הנתונים הקיימים.

עלייה [מארצות הברית]: הצעתי [בממשלה] שלוש הצעות: האחת, לתקן את חוק השרות הצבאי. אדם ששירת תקופה מסוימת בצבא סדיר אי שם בעולם יהיה פטור [משרות בצה״ל] ולא מעתודות. השנייה, עולה, תוך תקופה מסוימת אחר עלייתו, יהיה פטור מהיתר יציאה. שלישית, תיקונים בענייני מכס, יבוא ושיכון. התמעטות זרם העלייה ההמונית תפנה יותר תשומת לב וטיפול תכליתי בעלייה מארצות שיכולה להיות מהן רק עליית יחידים.