4| 46 | הממשלה, ישיבה ל״ו[1]
18.5.1952
על ההבדל בין עליית המונים ועליית יחידים
סעיף 358:
העברת משרד החוץ לירושלים
השר מ. שרת: אני רוצה להודיע על בעיות העברת משרד החוץ לאחר שהוחלט
עליה, ועכשיו נעשית פעולה של ביצוע, מחייבת פעולה זו בשלב זה החלטה מסוימת של
הממשלה. בעניין זה היה טיפול מצד משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ והגיעו לידי המסקנות
הבאות:
1.
אפשר לבצע העברת משרד החוץ
ירושלימה תוך 6-5
חודשים. בשולי מסקנה זו עלי להביע הסתייגותי. אני חושב שזוהי הערכה אופטימית. דבר
זה יכול להימשך עוד 3-2
חודשים, על כל פנים פחות משנה.
2.
התקציב הדרוש להקמת מיבנים
ארעיים בקריה נערך ב־250
אלף ל״י לפי המצב כיום. נחוצה החלטת הממשלה לשם חתימת חוזה והתחלת העבודה מיד.
זה לא כל כך ברור לי. אני מניח שמזכיר הממשלה יוכל להסביר זאת. אני
מצאתי שהמיבנים הולכים ומוקמים ופה מדובר על התחלת העבודה.
3.
לשם שיכון כל העובדים אשר
יצטרכו לעבור יש להבטיח בניית 60
דירות נוספות מתקציב הפיתוח. הסכום הכולל הנדרש לכך 250 אלף ל"י. זוהי בהחלט הקצבה חדשה. אני עוד הפעם רושם
הסתייגות. איני בטוח אם על ידי בניית 60
דירות יובטח השיכון, אבל תהיה בזאת משום תרומה חשובה.
4 הוצאות ההעברה שיידרשו
בשלב ההעברה - כ־100
אלף ל״י. סכום זה עלול להיות קטן יותר באם נצליח להכין את השיכון למשפחות העוברים.
הממשלה, בהעברה הכללית, הוציאה הרבה יותר.
5.
בעזרת ענף ההדרכה יש להתחיל
בהכנת עובדים טכניים כגון כתבנות, צופן, חשבונות, ארכיברות.
6.
יש להרכיב מטה העברה אשר ירכז
את הפעולה מההתחלה ועד סיומה. הרכב המטה: ו. איתן, ר. עמיר - משרד החוץ, א. בירן -
הממונה על המחוז, ש. ארזי - מנהל לשכת הקריה, ח. אבן־טוב - מזכירות הממשלה.
אני מציע מסקנות אלו לאישור, ואחר כך מציע אני הצעות בדבר העברת
הצירויות [הזרות]. קודם כל יש בעיה מדינית. הצירויות, המחייבות פחות או יותר, אינן
מוכנות עוד לומר דבר. כנראה ששאלו!:בירות [שלהן]. יש התייעצויות בבירות וייתכן גם
בין הבירות. לעת עתה איננו יכולים לדעת מה תהיה ההחלטה. כמובן, מלבד צירים שהגיעו
זה עתה, כגון הציר השווייצרי או הציר הברזיליאני - (רוה״מ ד. בן-גוריון:
דווקא הוא, ציר מדינה קתולית?) - הוא יושב במלון ״השרון״ [בהרצליה]. מוכן הוא לשבת
במלון ״המלך דוד״ [בירושלים]. אנו מניחים שבמשך הזמן העניינים יסתדרו, אם כי יכול
להיות קושי פה ושם. לפי דעתי עלינו להציע להם הקלות כדי לאפשר ולהכשיר הקמת
צירויות בירושלים. ברור שרק הקמת צירויות אינה פותרת את השאלה. יש בעיות שיכון
ועוד. העניין כולו גדול וכבד ומי יודע כמה זמן זה יימשך. הם יושבים במאות דירות
בתל אביב וברמת גן, וכולנו יודעים מה זאת אומרת להשיג מאות דירות בירושלים. עלינו
להתחיל ולהתחיל בהקדם האפשרי. לא נוכל להכריח שום צירות לעבור לירושלים. בי״ת, לא
נוכל למנוע מכל צירות לעבור על דעת עצמה, זאת אומרת להתקשר עם סרסור, לשכור בית
ועוד.
עלינו, לפי דעתי, לבוא בהצעה מרוכזת לסגל הדיפלומטי ולכל צירות וצירות
בשלושה דברים, שאחד מהם מובן מאליו, אבל אני רוצה לכלול את זאת כדי לעשות רושם:
אל״ף, אנו צריכים להציע להם קרקע, או בשכירה או בחכירה. אולי נחליט רק בחכירה,
והעיקר שנציע קרקע בתנאים נוחים. עלינו לבחור שנים־שלושה שטחים בסביבה קרובה לעיר
ולהציע בשטחים אלה קרקע לצירויות. רצוי שזו תהיה קרקע של הממשלה ולא רכוש נטוש,
וזאת מטעמים מדיניים ידועים. אמרו לי שיש קרקע הפקר שממילא עברה לממשלה. צריכה
להיות ועדה שתיכנס לעובי הקורה, אולי אותה ועדה הפועלת ממילא. יהיה פרינציפ,
שהממשלה מוכנה להציע לצירויות קרקעות בתנאים נוחים. אין זאת אומרת שאם דונם קרקע
עירונית עולה 25
אלף ל״י, אנו ניתן קרקע זו ב־50
אחוז ממחירה. לזאת איני מתכוון. המחיר שאנו נקבע צריך להיות ללא כל יחס למחיר
בשוק. זה אינו יכול להיות מחיר נומינלי, אלא מחיר ירוד. היה בא בחשבון להציע להם
מתנה, אבל מתנה פירושה שמשחדים אותם. הממשלה בפירוש יוצאת מגידרה כדי להקל עליהם
את ההעברה. צריכה להיות ועדה בינמשרדית.
בסעיף זה יש לי תוספת: אני מציע, כי לשגרירות האמריקנית נציע מגרש
חינם כמתנה, לאות הכרת טובה על ההענקה מאמריקה לישראל. איני יודע אם יקבלו. שמעתי
שהם הזדרזו וקנו כבר שטח, אבל מחובתנו להציע להם. ממשלת יוגוסלביה נתנה לאמריקנים
מגרש לבנייה.
2) חומרי בנייה - אני חושב שעלינו להודיע
שאנו מוכנים לקבוע עדיפות גבוהה להם.
להלן התנהל דיון בנושאים טכניים וכספיים הכרוכים
במעבר הצירויות לירושלים.
מחליטים:
א) לבחור בוועדה
להכנת תוכנית להעברת הצירויות לירושלים. חברי הועדה: וולטר איתן, אברהם בירן,
מרדכי שטנר ומהנדס עיריית ירושלים,
ב) לאשר סך 250 אלף לירות להקמת מיבנים
ארעיים בקריה למשרד החוץ.
ג) ועדת השרים
לענייני תקציב הפיתוח תבדוק האפשרות לכלול סכום של 550 אלף לירות לבניית 60
דירות נוספות.
ד) לאשר ועדה
להעברת משרד החוץ. חבריה: וולטר איתן ורחבעם עמיר משרד החוץ, אברהם בירן, שלמה
ארזי וחנה אבךטוב.
סעיף 362: מצב הדלק
השר פרץ נפתלי פתח את הדיון בצורך החיוני לצמצם את צריכת הדלק
במדינה ופירט 20 סעיפים לצמצום הצריכה בתחומים שונים, לרבות בשימוש
במכוניות במשרדי הממשלה. השר קפלן עמד על הצורך הפסיכולוגי
בצמצומים אלה בשעה שגוזרים צמצומים על הציבור כולו. בין
השאר אמר: ״אני מציע, מחוץ לראש הממשלה, לבטל את המכוניות
הפרטיות של המשרדים. זאת אומרת שלא תהיה מכונית מיוחדת
לשר ולא למנהל הכללי תהיה מכונית של המשרד בה ישתמש השר, המנהל הכללי וגם
פקידים אחרים״.
השר מ. שרת: אני מקבל את הדין של ביטול מכוניות פרטיות לשרים, אבל
יהיה ברור שזה על חשבון יעילות העבודה. מכונית פרטית מקמצת זמן ומאפשרת לעשות פי
כמה יותר, נניח שאני נוסע מתל אביב לירושלים או מירושלים לתל אביב. ברוב המקרים
אני קובע פגישה במכונית. מפני ריבוי הפגישות שלי, כל נסיעה כמעט פירושה שיחה עם
מישהו בענייני המשרד, אם אני נוסע יחידי, אוסף אני חיילים מהכביש, כמה שהמכונית
יכולה להכיל. בדרך כלל, אם כל פעם שאצטרך לנסוע אצטרך להזמין תור במכונית במשרד,
ואצטרך לנסוע לא לבדי, פירוש הדבר ביטול נסיעות וביטול זמן בנסיעות שיכולתי לנצל
לשיחה. אם הקיצוץ הזה דרוש - אכנע לו גם אני.
תרשו לי פה הערה שלא בקשר לדלק. לא טוב אם מנהל כללי של המשרד נוסע
לחוץ לארץ. אין אני מדבר על מקרה יוצא מן הכלל, אלא בנסיעה כמעט שגרתית. בכל משרד
ישנו ודאי מישהו שיכול לסדר משהו בחוץ לארץ. המנהל הכללי במשרדנו הוא עמוד התווך
של המשרד והוא צריך לכוון את כל עבודת המשרד, ולא ייתכן שהוא יצא לחוץ לארץ. זה
אינו שייך לעניין הדלק, אלא רק לפרשת הנסיעות.
סעיף 365:
עידוד עלייה מארצות המערב
השר מ. שרת: פעמיים, פעם אחרי שחזרתי מדרום אפריקה ופעם אחרי שחזרתי
מאנגליה ומאיטליה, עמדתי על בעיית עידוד העלייה מארצות המערב בסקירות קצרות
בממשלה, והבעיה היא חוסר עזרה מספיקה לעליית יהודים מארצות החופש, מארצות המערב,
בעיקר מארצות דוברות אנגלית - אף הגדרה אחת אינה הולמת בדיוק. עוררתי את השאלה
כאשר עליית ההמונים היתה עוד במלוא תוקפה. כשחזרתי מדרום אפריקה מיבצע ״כנפי
נשרים״ היה עוד במלוא תוקפו, לפני עליית בבל הגדולה. אתם יודעים מהו מצב העלייה
עכשיו ומה חלקה של העלייה מארצות המערב בעלייה מצומצמת זו. אם לא נשכיל לעורר
עלייה מארצות המערב, ספק אם נצא מהשפל אלא אם כן ייפתחו שערי רוסיה, שזה בגדר מעשה
נס. הטיפול שהיינו רגילים לטפל בעלייה של המונים, כאשר הטיפול היה בקולקטיב, מוכרח
מעתה להיות טיפול אישי. יש אמצעים שיש לנקוט לגבי הכלל, ויש אמצעים שיש לנקוט לגבי
היחיד.
אני עשיתי פעולה ״פרטיזנית״. כינסתי לפני שבוע התייעצות בשאלה זו.
הודעתי לכל אחד שזו התייעצות בלתי רשמית, בלתי מוסמכת, פרטית בהחלט. קבוצת אנשים
הרוצה לחשוב. השתתפו בה אנשי הקליטה של הסוכנות היהודית, נציגי ארגוני עולים - יש
התחלות לארגוני עולים - אנשי הקשר להסתדרות הציונית באנגליה ולהסתדרות הציונית
בדרום אפריקה. יש לשכות קשר לשתי הסתדרויות אלו, שתפקידן לא רק לפרסם ספרות אלא הם
שקועים בצרות צרורות ומלאים טענות. הם גם עושים עבודה חיובית באופן כזה, בצורה זו
או אחרת.
בפגישה היו נציגי ארצות הברית, קנדה, אנגליה ודרום אפריקה, שני חברי
הנהלת הסוכנות מר אליהו דובקין ודר׳ עמנואל ניומן, איש מרכזי ממשרד העבודה המטפל
בענייני השיכון, והיו מיוצגים עוד משרדים והיו עסקנים סתם. היתה שיחה בעלת תוכן,
שיחה חשובה. על כל פנים, עצם העובדה שנתקיימה שיחה גם זה היה גורם מעודד לאנשים
העוסקים במלאכה. היה גם מר [אליעזר] ליבנה, איש הוגה בבעיות אלו.
נסתמנו כמה מסקנות. איני מביא הנה כל מסקנה. יש דברים הטעונים בירור, יש
לנקוט בכמה אמצעים מעשיים. יש בעיית השיכון. אי־אפשר לפתור [בעיות] עלייה זו כשם
שפותרים בעיית השיכון לעולי ארצות המזרח, או אפילו לעולים מרומניה. פה המינימום
לאין ערוך גבוה מהמקסימום. תנאי השיכון צריכים להיות של היישוב הוותיק - לא מה
שנותנים למשפחת עולים מתימן, ממרוקו או אפילו מרומניה. יש דברים לא של התקנת מפעל,
כי אם סילוק מכשולים ואבני נגף מעל דרך עלייה זו.
אני רוצה להתחיל בקל וללכת אל הכבד. שני דברים מרתיעים את האנשים
מלעלות, זאת אומרת מהווים בעייה חמורה: חובת הצבא והיתר היציאה. איני מדבר על
אנשים באים בימים או בשנות העמידה, אבל אם מדובר על מומחים בעלי מקצוע, אפילו בעלי
מלאכה המוכנים להסתפק במועט, בני 24
ער 28,
אנשים אלה כולם שירתו [בארצותיהם] בצבא, שירתו במלחמת העולם, מי ארבע ומי שש שנים,
הם אינם יכולים לשאת את המחשבה, שבבואם הנה יבואו לצבא. הם מוכנים לשאת בתפקידם
להגנת הארץ. בחייהם הם מילאו את חובתם, היו חיילים במלחמה נגד היטלר.
יש בזאת גם יסוד מוסרי. הם קיבלו הכשרה צבאית, הם קיבלו את האמון. אם
המשטר הוא כזה שהם צריכים לתת חודש לשנה, לזאת הם מוכנים. הם ילכו לעתודות
[מילואים], ישאו בעול החודש לשנה, אבל לבוא ולדרוש מבעל משפחה שילך לשנתיים לצבא -
זאת הם אינם יכולים לעשות.
דבר שני המפחיד - היתר היציאה. נניח הוא בא, עולה הנה, נשארת משפחה
[בחוץ לארץ], הוא כאילו נכנס למלכודת. מוכרחים להגיש בקשה, מספרים שצריכים ללכת
ממשרד למשרד וזה נמשך שבועות רבים.
אני מציע שני דברים, אומנם מרחיקי לכת: כי יהיה תיקון לחוק שרות הביטחון
לאנשים אשר שירתו בצבא סדיר [בחו״ל]. הם יהיו פטורים בבואם הנה משרות סדיר. פה הם
יהיו חייבים בעתודות ולא יותר. זה היה עוול לאלה ששירתו בבריגדה, אבל זה שייך כבר
לעבר. מעתה ואילך תהיה תקנה כזאת. אני יודע שיש נימוקים נגד זה, אבל זה בפירוש
מפחיד את העלייה ומפחית אותה, שהיא ממילא בכלל לא גדולה. אלה יכולים להיענות
ולמשוך אחרים. יתר על כן, כאשר מישהו מאלה עולה, הוא בא כתייר, הוא מאריך אומנם
לעיתים את זמן שהותו, אבל בעצם הוא לא בא על מנת לא להישאר, ורק אחר כך עולה על
דעתו שמא באמת לא יישאר והוא עוזב, ויש גם הבאים לעבוד זמן מסוים ואחר כך עוזבים.
היתר היציאה פועל באותו כיוון.
לגבי שרות בצבא יוצע תיקון לחוק וייאמר בדברי ההסבר מה הסיבה להצעת
תיקון זה. לגבי היתר היציאה ייאמר שעולה יכול לצאת את הארץ תוך תקופה מסוימת לאחר
עלייתו מבלי להזדקק להיתר היציאה.
ועתה דבר שלישי, בשטח אחר לגמרי. קיימת ועדה של הסוכנות היהודית עם
לשכות הקשר, שמתכננת את הדברים ומטכסת עצה. אני מציע כי באופן בלתי רישמי, אבל
למעשה, תשלח הממשלה אנשים לוועדה זו - אחד ממשרד העבודה אם שרת העבודה תסכים לכך,
אחד המטפל בבעיות השיכון ואחד ממשרד החוץ, כי אלו הן בעיות חוץ לארץ - (ראש הממשלה
ד. בן-גוריון: החוק מוכרח להיות כללי, לכל היהודים, לא רק ליהודי ארצות
המערב. יש לדון גם בזאת. אני מבקש לתת לי שהות) - יש לי כל מיני מטרות, חינוכיות
ותעמולתיות קצרות טווח, ואני מציע שבהודעה על ישיבה זו ייאמר שנשמעו הצעות על
עידוד העלייה מארצות המערב.
להלן התנהל דיון והוצעו הצעות שונות להקלת עליית
עולים מארצות המערב.
השר מ. שרת: יש בכלל שאלה של יחס משרדים [שלנו] והיחס בחוץ לארץ
לאנשים אלה. פה מוכרחה להיות הדרכה חינוכית איך להתייחס לאנשים אלה, איך להתייחס
אליהם בבדיקה במכס וכולי. מספרים מעשים מזעזעים. יש חוק, שהמביא מכונית והיא בת
שנה, יכול להכניסה ללא מכס כרכושו. מופיעה השאלה האם מעוניינים אנו שיביאו דווקא
מכוניות ישנות. מה בדבר חלקי חילוף? יש מקומות באמריקה שהמקררים קבועים בדירות.
הרוצה שיהיה לו מקרר בבואו ארצה צריך לקנות לו מקרר חדש ואין הוא יכול להצהיר שזהו
מקרר משומש שלו. היה מעשה בעורך דין מקנדה שרצה לעלות כציוני. היתה לו מכונית, הלך
אל הקונסוליה וקרא את התקנות, הוא יודע דין. המכונית שלו רק בת עשרה חודשים. אמר
לו הקונסול שוודאי לא יקפידו על כך במכס. במכס נשאל והשיב שהיא בת עשרה חודשים.
האשימו אותו שהוא מכניס סחורת יבוא במסווה של חפצי עולים. יצא הפסק שלו לשלם 700 לירות מכס - מס מותרות
וקנס כי לא הודיע מראש שיש לו מכונית חדשה ולא ביקש רישיון יבוא. זאת סיפר הנציג
הקנדי - (רוה״מ ד. בן-גוריון: כנגד זה יש כמה יהודים גנבים) - זה בא
מתוך היחס של אי־אמון אליהם. יש צורך בשינוי היחס - (השר מ. שפירא: בדרך כלל
נוהגים אנו להקל לאלה במתן היתר יציאה) - צריך לתקן את החוק, שלא יצטרכו לפנות תוך
שנתיים מזמן העלייה. עד שנתיים יוכלו לצאת גם ללא היתר יציאה, אלא רק בדרכון -
(השר א. קפלן: זה לא כל כך פשוט. צריך לבדוק את הדבר לפרטיו).
מחליטים:
א) משרד הפנים
יקל בסידור היתרי יציאה לעולים בתקופה הראשונה לשבתם בארץ. שר הפנים יבדוק אפשרות
של הסדר חוקי.
ב) שר הביטחון
יבדוק האפשרות לשחרר עולים ששירתו בצבא בארץ מוצאם משרות סדיר ויביא הצעתו לממשלה.
ג) להרכיב
ועדה לטיפול בעולים מארצות מערב יחד עם הסוכנות היהודית. חברי הוועדה - באי כוח
משרדי החוץ, העבודה והפנים.
