45
| ישיבת המרכז, מפא״י[1]
17.5.1952
״כוח שלישי״ בעולם זה חזון שווא
סעיף 2:
גמר הדיון על האינטרנציונל הסוציאליסטי
מ. שרת: יש לי להתנצל על כמה וכמה דברים. ראשית, שאני מדבר זו הפעם
השנייה.[2] כיוון שאני יוצא מחר לחוץ לארץ ואיעדר חודש ימים, אני מבקש שיזקפו
לזכותי על חשבון חודש זה עוד עשר דקות נוספות. שנית, שלא עלה בידי להשתתף בבירור
חשוב זה באותה רציפות שרציתי, הגם נוכחותי המקוטעת פה הבוקר עלתה לי במאמץ לא קל,
כי אני נוסע מחר. אני צריך להיות עוד בירושלים ויש לי עוד המון עניינים לסדר.
ראשית, קראתי את מאמרו של יחיאל הלפרין,[3] מפני שאני קורא תמיד את מאמריו של הלפרין. שנית, מפני שאני
מעוניין בנושא זה, ואני מאוד מאוד מעריך את התפקיד הפובליציסטי וההסברתי שיחיאל
הלפרין ממלא בתוכנו. אני מקשיב מאוד לדבריו ולרוב מסיים את קריאת מאמריו בהרגשת
סיפוק רב גם כקורא וגם כחבר מפלגה, סיפוק שהדברים נאמרו ונאמרו כך ולא אחרת. אחרי
פתיחה זו אתם ודאי מבינים שאני עומד למתוח ביקורת על מאמר זה.
אני רוצה לומר בפשטות: אינני זוכר זמן שייכתב על ידי אחד מטובי החברים
שלנו המושכים בעט מאמר העלול ליצור בלבול מושגים כמו המאמר הזה.
נכון שיש מפה בעולם והמפה הזאת קובעת מה זאת אסיה ואפריקה, והגבול בין
אסיה לאפריקה היא תעלת הסואץ ואנו נמצאים מזרחה לה ולא ממערב, ועל כן אנו לא
באפריקה כי אם באסיה. נכון שיש דבר יותר עמוק, כי אנו אומה אסיאתית וחוזרים
למחצבתנו ומצווים על הבנה בינינו כלפי אסיה ומצווים ליצור בקרב העמים האסיאתיים
הרגשה כי אנו לא זמורה זרה, כי אם בן נודד שחזר לבית הוריו, ואנו חייבים קודם כל
לטפח תחושה כזאת בקירבנו אנו. כל זה נכון, ואני סבור כי אני גם בהסברה וגם בפועל
תרמתי משהו לעורר ולטפח תחושה זו בקירבנו, אבל אצלנו יש לפעמים דבר משונה. כשבא
דבר לעולם, בייחוד דבר חדש - ודבר זה של השתייכותנו לאסיה ותחושתנו האסיאתית
וחתירה לאזרחות אסיאתית זה דבר חדש באידיאולוגיה הציונית ובאידיאולוגיה של התנועה
שלנו, ויש שאנו מתחילים לטבול בזה בדבקות כזאת, בדבקות חסידית הנאתית, בלהט של מאה
אחוזים מתוך טשטוש גמור של כל יתר השטחים של חיינו, מתוך טשטוש גמור של הדברים
הקושרים אותנו לעולם. כמו מדורה לוהטת שופעת סביבה אור לוהט וכל מה שמסביבה שוקע
באפלה שאין לראות בה דבר, כך גם איתנו.
הדבר הזה מפחיד אותי. מה זה? האם השתייכותנו לאסיה זה חזות הכל? רק
העובדה הזאת, שאנו פעם נולדנו באסיה, קובעת לגבי פרצופנו הרוחני? העובדה שנולדנו
מאות בשנים באירופה, ונודדים כבר מאות בשנים באמריקה, אותה אפשר לעקור מלב האומה?
זה לא חלק מההוויה הרוחנית שלנו? האם אנו רוצים פה להתפרק כליל מכל המטען הזה?
בשטח האידיאולוגי אנו רוצים להתפרק כליל מהמטען הזה, בתפישת הלאומיות, בתפישת
הדמוקרטיה, בתפישת ענייני החברה? כל מה שלמדנו ושנינו אנו זורקים לים התיכון
ומתחילים לשוב למקורות האסיאתיים כמו שהם? האם אפשר להשוות את זיקתנו לאמריקה
לזיקתנו להודו? יש חמישה מיליון יהודים באמריקה, זו זיקה כזו אשר תדמה במשהו
ליהודים האומללים שישנם בהודו? טול גם את חמישה מיליון היהודים וטול את זיקתנו
אליהם, האם זיקתנו אל האמנות, אל הדרמה, למדע, לטכנולוגיה של אמריקה אפשר להשוותה
אל זיקתנו להודו? אנו יכולים יום אחד לנשום בלי זה? אתה יכול להשוות מה אומר
בשבילנו איזה ספר חשוב היוצא היום באנגליה אל ספר שיצא בהודו? אינני יודע אם יצא
אחד מזמן העצמאות שתרם איזו תרומה שהיא למחשבה שלנו, לחברה האנושית הסוציאליסטית,
הלאומית. קראתי ספר אחד, זה אוסף נאומי נהרו, ואני מציע לכל אחד לקרוא בו מה כותב
נהרו על ניטרליזם, על ניטרליזם במלחמה, מה הוא אומר על מדיניות החוץ. האם אפשר
להשוות את הזיקה שלנו לספר זה עם הזיקה שיש לנו אל כל ספר חדש שיש בו תרומה למחשבה
האנושית הכללית והסוציאליסטית אשר יוצא אפילו בצרפת העלובה הזאת בסוציאליזם שלה?
ברור, זה דבר כביר מבחינת הדור לאחות מחדש את הקרעים האלה שנקרעו
בינינו לבין אסיה, אבל האם זה צריך להיעשות מתוך הסתלקות מכל שטחי העולם? האם אנו
יכולים להעמיד את הקשר שלנו עם אסיה כאימפרטיב קטגורי [״ציווי מוחלט״], שהכל כפוף
לו?
קראתי ספר של יחיאל הלפרין אנו והקומוניזם. יש
דברים שנדהמתי מהם,
אני לא רוצה למסור בעל פה רצנזיה על הספר, אך נדהמתי שאתה מתווכח עם
הסוציאליזם הבריטי ואתה מתעלם לגמרי כי בזמן שלטון ה״לייבור״ שוחררה הודו - אין
למצוא את זאת בכלל בספר - (יחיאל הלפרין: לא נכון!) - (מ. נוי: בספר כתוב דבר עוד
יותר גרוע, שה״לייבור" במדיניות הקולוניאלית לא נבדל משום אימפריליזם) - לא
מצאתי את זאת בספר. אולי זה נזכר באיזה מקום כמאורע המאה. שיחרורה של הודו זה לא
סתם יוצא דופן. הודו שוחררה, בורמה שוחררה, ציילון שוחררה. שיחרורן של בורמה, הודו
וציילון קבעו את שיחרורה של אינדונזיה.
יש אפריקה. בוודאי שהיא ישנה. אני אומר שאנגליה עושה עכשיו באפריקה
ניסיונות נועזים, אשר הדוקטרינה שבהם מעבירה אותם על דעתם לא לראות את המציאות.
הייתי בניגריה, הייתי בחוף הזהב, אין כמעט ארץ באפריקה המרכזית שלא ראיתי בה ושלא
ראיתי את סגולותיהם של עמים אלה, וראיתי את סגולותיהם לשלטון עצמי מהם. אי־אפשר כך
לעבוד בקריאות ובנוסחאות. יש היסטוריה, יש קודם כל איזה גורל קוסמי של הגזע השחור,
אשר הוא כפי שהינהו. פלשו לשם מעצמות ועכשיו מנסה תנועה על הרקע האיום הזה, על
הרקע של בערות, עוני, קדחת, ביצות ורעב ועירום גמור, על רקע זה לעשות משהו.
אי־אפשר סתם בפשטנות כזאת להגיד מדוע חולקים על ארצות קולוניאליות.[4] אתה יודע איזו תבערה היא זאת, איזה שפיכות דם? אתה באפריקה יכול
כיום לציין דרגות: במידה שיש יותר שלטון מרכז של האימפריה הבריטית, מה״ווייט הול״
[הממשלה הבריטית] על המושבה, בה במידה יש יותר זכויות לכושים ויכולים קצת לנשום
יותר. הכושים הם בשפל המדרגה בארץ שהיא העצמאית ביותר באפריקה. ההבדל בין שתי
הרודזיות מבחינת הכושים הוא בזאת שברודזיה אחת, שהיא דומיניון, אין זכויות לכושים,
ובשנייה - המושבה - יש זכויות לכושים.[5] כל הזמן נמשכת המלחמה של המתיישבים הלבנים ב״ווייט הול״ בענין
שחרור הכושים. הם יודעים כי ברגע שזה יגיע לשלטון עצמי של הכושים הם ישתלטו עליהם,
כי להם ההון והטכניקה, וה״ווייט הול״ הוא הנלחם בהם והוא המסרב לתת להם את זאת
והוא משתמש בזכות הווטו שלו, משתמש בו אך ורק להגנת הילידים.
המצב כמובן מסובך מאוד. הוא לא מתיישב עם נוסחאות של כמה מאיתנו, אך
כאלה הן העובדות הדוקרות עיניים של המצב. איזה מין פורמליזם כזה מבלי לנסות לפענח
את המציאות הקשה הזאת? האם אינך יודע שהמלחמה בהודו סין זאת לא מלחמה סתם, לא
מלחמה על שחרור ארץ? האינך יודע שזאת היא מלחמה עולמית בין הקומוניזם והמערב? זה
טרגי מאוד שזה מתנהל על גוף של מישהו, נשפך דמו של מישהו, אך האם אפשר בפשטות
לגרוס שזאת מלחמה על שחרור ארץ? אינך יודע מה תהיה הודו סין אשר תשתחרר לפי נוסחה
קומוניסטית. פה מתנהלת מלחמה טריטוריאלית צבאית על שינוי מאזן הכוחות העולמי.
אתה אומר כי האינטרנציונל הזה הוא מכשיר בידי הממשלות המערביות. מה זה
מכשיר? אני רואה את מפלגת הלייבור כמפלגת השלטון באנגליה - זאת היא אפיזודה
שצ׳רצ׳יל ניצח הפעם בבחירות. תמול שלשום היה השלטון בידי ה״לייבור״ ומחרתיים יכול
שוב להיות השלטון בידיו, אז אתה תאמר שזה ״מכשיר״? בוודאי שיש תיאום. כאשר המפלגה
שלנו תופיע באיזו מסיבה בינלאומית, תדבר בלשון אחרת מאשר בלשון ממשלת ישראל? הלכנו
לאינטרנציונל לתרום סתם תרומה למלחמה הסוציאליסטית, לא לשם מלחמות פוליטיות
בעניינים הלאומיים והם אשר הכריעו בשבילנו? האם לא ראינו בזה הזדמנות לאומית, האם
לא העמדנו בראש סדר יומנו את המשימה הלאומית שלנו?
יש מלחמה אידיאולוגית בתוך אנגליה, אנאורין בוואן[6] הוא נגד זה. אני ישבתי בפגישה ב״קלקטה ננסי״[7] מטעם ה״לייבור״ ושישבו בה שלושה מיניסטרים אז: יו דולטון, עמנואל
שינוול ובוואן, אך האם בוואן יצא מהאינטרנציונל מפני שיש לו ריב עם ה״לייבור״? האם
עלינו לבנות את כל גישתנו על כך שארצות אסיה הן נגד הארגון הזה, ואם הודו תחליט
בחיוב כבר יהיה מותר גם לנו?
אני אומר עוד דבר אחד: מדוע אנו צריכים להיגרר אחרי הודו ובורמה
ואינדונזיה? מדוע לא ננקוט צעד שהם יגררו אחרינו? האם אנו פחות חשובים מהם? האם
לנו מסורת סוציאליסטית קטנה מזו שלהם? מדוע לא נשגר משלחת להודו ונגיד להם ונשכנע
אותם, נגיד להם כי אנו הצטרפנו ושגם הם יצטרפו, ונסביר להם ונוכיח להם את הדבר
הזה, שאי־אפשר לעמוד מנגד ואין ניטרליזם בדבר הזה, ו״כוח שלישי״ בעולם זהו חזון
שווא במערכה זו על נפש העולם. זה רק החלשת המערכה, זה רק השתמטות מהמערכה באותו
עניין שעומד על הפרק. מדוע לא ננקוט יוזמה בעניין זה?
במאמרך מתבטא איזה קו. מה טוענת מפ״ם? מפ״ם מוכנה להקריב את ענייני
השעה למען ענייני העולם. היא דואגת ל״עולם המחר״ ודואגת לעולם שאחרי המהפכה
הקומוניסטית במזרח התיכון ואחרי מלחמת עולם שבה תנצח רוסיה, ואחרי כיבושה הגמור של
אסיה. אתה גם כן רואה לפניך חזון גדול של ברית עמי אסיה ואנו בתוכם, וזה יפתור את
כל הבעיות. ואתה מוכן עכשיו לייעץ למפלגה לפסוק בשאלות יום יום העומדות בדרכה לפי
החזון הזה. חכה רגע, מי יודע מתי יתקיים החזון ואם יתקיים, ובינתיים ישנן שאלות
חיים וישנה מערכה כמו שהיא מתנהלת בעולם. אם כן, מתחילים לפסול את הסוציאליזם המערבי
לגופו.
אופיר[8] שאל מדוע אני מביא לדוגמה את צרפת ואת איטליה ויש להתבייש בדוגמה
כזו. אני רוצה לומר כי אני מתבייש בדיבור כזה. אני חושב שזהו דיבור בלתי מוסרי.
אני יודע שאתה איש המצפון הציבורי, אבל זה מראה עד כמה אנשים אינם מתעמקים. לא
אזקק למילה קרתנות, כי יש בה גנאי ואינני רוצה להשמיע אותה. אתה יכול להשוות את
הרקע שעליו צמחה התנועה שלנו, על רקע של דינמיקה של יצירת עם מחדש, הכרח זה המאלץ
אנשים לעבודה, ודווקא לעבודה עצמית, האם אתה יכול להשוות את זה עם הסוציאליזם
הצרפתי כאשר הוא ירש ארץ של חקלאות זעירה והצליח להתבסס במרכזים תעשייתיים? אתה
יכול להציע להם את השיטות שלנו? אתה יכול להציע להם את המושב, או הקיבוץ, או ״סולל
בונה״, או את הסתדרות העובדים הכללית העברית כפי שהיא אצלנו, ולדון אותם אם לא
יקבלו את הדברים האלה? יש לך אותן בעיות שיש לאיטליה, שיש לה וותיקן, יש לה
קתוליות מושרשת? תבוא לעלמה[9] ותראה יהודים קתולים. אתה יכול להשוות זאת? אתה יכול להתפאר
בפניהם על מה שהשגת ולגנות אותם על מה שלא השיגו? אתה היית בתנאיהם? אתה בטוח
מהאסון שקרה להם - קומוניזם מזה ווותיקן מזה והם נקרעים לשניים?
אנו שיש לנו מפעל לאומי כה מאחד, ואפשרויות של יצירה סוציאליסטית כה
מאחדת, אנו עכשיו התפלגנו.[10] אי-אפשר להאשים אותנו? איננו חייבים איזה דוח? לא יכולים לתבוע
אותנו לדין?
כמה סיסמאות וכמה עמדות שנקטנו אינן מתיישבות עם הנוסחה הסוציאליסטית.
עניין העבודה העברית התיישב כל כך קל עם הנוסחה הסוציאליסטית?[11] אנו נרתענו מזה? אנו הסברנו. במה הסברנו? בייחוד של מצבנו,
במסיבות המיוחדות של מצבנו. אנו העם היוצא מן הכלל היחיד בעולם? אנו העם היחיד שיש
לו מסיבות מיוחדות? אין לכל עם משהו מיוחד, ומבחינה זו משהו יוצא מן הכלל, ואין לו
מסיבות מקילות?
מדוע כאשר אנו דנים על עניינינו אנו כה מציאותיים, וכשאנו דנים על
אחרים אנו נעשים כה פורמליסטיים, כה שגרתיים? מדוע פה לקח המציאות קובע, ושם
השיגרה קובעת? אולי גם שם ננקוט תחילה עיקרון זה ונהיה מציאותיים, נראה את הדברים
בהשתלשלותם, ולפי זה אנו נוציא משפט? מה אנו כי נגנה אותם?
אבל מה המסקנה? אנו יודעים כולנו: אינטרס זה אינו אורגן מבצע. אני
זוכר, כאשר יצאתי בהיותי מצעירי ״אחדות העבודה״[12] ונסעתי לאנגליה ב-[13],1920 חודשיים אחרי בואי
לאנגליה היתה ישיבה של ה״אינטרנציונל״ והודות למקדונלד[14] השגתי אפשרות כניסה לישיבה זו. היינו שלושה אורחים בישיבה זו:
בר-כוכבא מאירוביץ׳,[15] אני וקרנסקי.[16] זו היתה ישיבה סגורה, אבל שלושה אלה היינו. והנה ראיתי בסדר היום
שאלה שהיתה קשורה בפולין, וכתוב: ״דוח, ויכוח, הצהרה ופעולה״. אמרתי: נפלא! אני
יודע, באותם הזמנים, כי כאשר ״מרכז העבודה״ ישב והחליט לסלול כביש, יצאו אנשים
וסללו כביש. ״מרכז העבודה״ החליט לטלגרף שתבוא אוניית חלוצים - באה אוניית חלוצים.
מה פירוש ״פעולה״? - פירושה לפרסם מניפסט. אבל מאז חלפו שנים, ומאז נוספו שערות
שיבה, ואנו יודעים שאין זה [האינטרנציונל] ארגון של ביצוע. זה אירגון לחילופי
דעות, להסברה הדדית. יש שם הרבה מאוד הסברה הדדית. מתעוררת שאלה, קם נציג תנועה
ומסביר את העניין מבחינה לאומית, וזה עניין של הפגנה מוסרית של אחדות, ופה אנו
חייבים, אנו חייבים להשתתף בהפגנה המוסרית של האחדות. כי מאותה בחינה שהיא יסודית
לגבי ארגונים קובעים אלה, אנו חייבים בזה כי אנו נמצאים במחנה זה ולא באחר ואיננו
נמצאים מחוץ לכל מחנה.
איזו תמונה אנו רוצים ליצור? לפי דעתי, המסקנה המוסרית המתחייבת
מאי־כניסתנו, או מאי־צרופנו או מאי־חידוש פעולתנו [ב״אינטרנציונל״] היא אחת משתיים
- או שבכלל אין סוציאליזם בעולם, אנו כאילו אומרים שאין סוציאליזם בעולם, או שאנו
אומרים: יש קומוניזם ואנו, וכל השאר פסולים. אני אומר, שבין לומר כך ובין לומר כך,
ברור שאנו חורצים דין מישהו לכליה. האם זה המצב? האם זה המצב שאנו אומרים שאין
סוציאליזם בעולם? האם זה המצב שאנו אומרים שרק אנו סוציאליסטים? אז אין תקוה
לסוציאליזם, אנו מודים מראש שיש קומוניזם והוא מוכרח לכבוש ולנצח.
אני יודע כי אין קסם, ואינני רוצה להשלות את הנוער בקסם שווא. אני רוצה
להבהיר את הדבר לנוער. אני רוצה שהנוער ידע שאם מפא״י החליטה לעשות את הצעד הזה,
משמע שכה חמור המצב בעולם שהיא מוכרחה להצהיר את עצמה ולהגדיר את עצמה במצב זה. יש
מערכה ובמערכה זו אי־אפשר לומר הן ולאו יחד, כי אם הכרחית פה עמדה.
אני שולל כי אנו עם לבדד ישכון. יש פסוק?[17] אז יש פסוק. אני שולל את הדבר הזה. הייחוד אין פירושו בידוד. אנו
עם מיוחד במינו? כל עם ועם הוא מיוחד במינו. יכול להיות כי אנו עם מיוחד במינו
במידה גדולה יותר מעמים אחרים. זה מאוד יכול להיות, כי באמת היו קווי אופי ומסיבות
בהיסטוריה שלנו שאין להם אח במקרא ההיסטורי. אבל לא עם לבדד ישכון, כי זוהי
התכחשות למציאות. אין דבר כזה.
ישנם חברים האומרים ״אפשר לקיים קשרים״ [בלבד]. ודאי שאפשר לקיים
קשרים. אבל מי שרוצה לקיים קשרים עם מפלגה סוציאליסטית, ובאותו זמן לא לשבת עם
המפלגה הסוציאליסטית הזו באיזו מסגרת המחייבת מבחינה מוסרית, הוא אינו מתנהג כחבר.
וחבר ליפוב, כאן הוא הקושי לענות. אין זה קושי דיאליקטי. זה קושי מוסרי. ואם יש לך
קושי מוסרי, סימן שמשהו אינו כשורה בעמדתך, ואם משהו אינו כשורה בעמדתך, לך תפשפש
בעמדתך. אתה מוכן להיות ביחסים טובים עם מפלגה זו או אחרת, אבל לשבת איתה מסביב
לשולחן אחד - לא.[18]
זוהי עמדה מוסרית בלתי־נאה למפלגתנו, שיש לה אומץ להסיק תמיד מסקנות
קשות במצבים קשים.
ברשות היו״ר, ברצוני להיפרד מהחברים. אני יוצא מחר בערב לארצות הברית
לחודש ימים.
היו״ר מ. ארגוב: אנו מאחלים לך דרך
צלחה, צאתך לשלום ושובך לשלום.
לאחר פרישת מ״ש הדיון נמשך. לבסוף
התקיימה הצבעה על שלוש הצעות:
א) לחדש את החברות האקטיבית של המפלגה
באינטרנציונל.
ב) להשהות את קבלת ההחלטה.
ג) לקיים דיון בשאלה בסניפי המפלגה
ולהכריע בעוד כחודשיים. מחליטים:
בעד חידוש החברות הפעילה מיד 38
בעד השהייה 17
נמנעים 4
