44 |
הכנסת, ישיבה 79 [1]
12.5.1952
שאילתות מימין ומשמאל
סעיף א׳:
שאילתות ותשובות
היו״ר י.שפרינצק: אני מתכבד לפתוח את
הישיבה השבעים ותשע של הכנסת השנייה. נשמע תחילה שאילתות ותשובות.
1. הופעתם של נציגי ישראל בחוץ לארץ
באסיפות פומביות חבר הכנסת ג. פלש שאל את שר החוץ ביום 21 בפברואר 1952:
בעיתון ״הארץ״ מיום 3.2.52
נתפרסמה כתבה מאת אריה גלבלום, שליח ״הארץ״ בארצות הברית, תחת הכותרת: ״ח. צדוק
ממשיך בפעילותו בארצות הברית״.
הנה הנוסח המלא של כתבה זו: ״על אף השאילתות בכנסת ותשובתו של ראש
הממשלה, בה הסתייג מפעילות פקידים ממשלתיים לטובת עניינים ארגוניים בעלי ציביון
פוליטי או מפלגתי, ממשיך מר חיים צדוק, המשנה ליועץ המשפטי בממשלת ישראל ומנהל
מחלקת החקיקה במשרד המשפטים, להופיע פה ב״מגבית ההסתדרות״ וכך עושים גם פקידים של
השגרירות ושל הקונסוליה״.
במקרה זה הנני להתעכב ולהבליט במיוחד את הפיסקה האחרונה בכתבה: ״וכך
עושים גם פקידים של השגרירות ושל הקונסוליה״.
מפעם לפעם חוזרות ונשנות טענות ותלונות על קשרים ופעולות מפלגתיות של
חלקים מסוימים במנגנון הממשלתי. קשרים ופעולות אלה מתערבבים לא פעם בעבודתם בשרות
המדינה בצורה זו או אחרת. תופעה זו יש לחסל מכמה וכמה בחינות.
אני תקווה כי כבוד השר מסכים איתי באומרי שיש להפסיק תופעה זו במידה
שהיא קיימת, וכל שכן יש להקפיד על כך בקרב הסגל הדיפלומטי והקונסולרי של המדינה.
יואיל כבוד השר להשיב על שאלותי הבאות:
1)
האם לא ניתנו הוראות ברורות
לפקידי משרדו, לרבות חברי הסגל הדיפלומטי והקונסולרי של המדינה, להתמסר בכל מאודם
לתפקידם האחראי ולהימנע מכל פעולה מפלגתית או ציבורית החורגת ממסגרת תפקידם הישיר
והעדין.
2)
מה חושב כבוד השר לעשות במקרה
שפקידי השגרירות או הקונסוליה פועלים למען עניינים ארגוניים בעלי ציביון פוליטי או
מפלגתי, כי הרי אינני יכול לתאר לעצמי שאיסור כזה איננו כולל פעולה למען ההסתדרות
או מפא״י.
3)
האם אין כבוד השר סבור,
שפעולה כגון זו שהוזכרה בכתבה הנ״ל חורגת ממסגרת תפקידם של פקידי השגרירות
והקונסוליה, ועל כן יש לאסור כל פעולה כזו ודומות לה אם עדיין לא נעשה כן עד כה.
4)
מה בדעת כבוד השר לעשות במקרה
זה, והאם הוא מסכים איתי שיש להורות מיד לפקידי השגרירות והקונסוליה בארצות הברית
להפסיק אחת ולתמיד כל פעולה שאיננה בעניני המדינה, בשמה ולמענה.
שר החוץ מ. שרת: הנני מצטער על האיחור הרב שחל במתן התשובה על שאילתה
זו. כמה מהנחות היסוד של בעל השאילתה הנכבד מוטעות מבחינה עובדתית ומופרכות בעיני
מבחינה הלכתית, ולכן יקשה עלי להכניס את תשובתי למסגרת סעיפי השאילתה. התשובה
לגופו של עניין היא כלהלן:
1)
אין משרד החוץ מטיל איסור על
נציגי המדינה בחוץ לארץ להופיע בכינוסי מפלגות או ארגונים יהודיים. אדרבה, נציגי
המדינה מצווים ועומדים להיענות במידה האפשרות להזמנות ולבקשות של הסתדרויות
ציוניות וכן של ארגונים יהודיים העומדים מחוץ להסתדרות הציונית, אבל מקיימים קשרי
איחוד ושיתוף עם מדינת ישראל, להופיע באסיפותיהם ובוועידותיהם על מנת לברכם בשם
המדינה ולהסביר לפניהם את בעיותיה ומישאלותיה. אין לראות בהופעות כאלו שום פעולה
מפלגתית במובן המקובל של המילה ושום הזדהות פומבית עם איזו מפלגה-שהיא, אשר כמובן
מאליו אינה הולמת את מעמדו של שום נציג חוץ של המדינה.
2.
פעולת נציגי חוץ של המדינה
בתחום הקשרים עם הקיבוצים היהודיים בארצות שליחותם כוללת כמובן גם השתתפות מתמדת
במאמצי גיוס האמצעים לקרנות הציוניות ולמגביות המיועדות לעזרת המדינה במשימת קליטת
העלייה ובבניין הארץ. מאמצים כאלה נעשים בחלקם במרוכז על ידי מגביות ארציות ומפעלי
מילווה כלליים, ובחלקם בנפרד על ידי כל הסתדרות וארגון לחוד. בארצות הברית, למשל,
בצידם של ״המגבית היהודית המאוחדת״ ו״מילווה העצמאות״ קיימות פעולות ומגביות
נפרדות של ״הדסה״, של הסתדרות ציוני אמריקה, של הסתדרות העובדים הכללית באמצעות
״הוועד הארצי למען ישראל העובדת״, ושל איגוד ״המזרחי״. נציגי המדינה נתבעים ונענים
להופיע באסיפות הנערכות על ידי כל אחד מהארגונים או המפעלים האלה במידה שהם משוכנעים
כי המגביות אשר לשמן נערכות האסיפות מיועדות למטרות של פעולת בניין בארץ ומאושרות
מטעם המוסדות המוסמכים.
3. ארשה לעצמי להוסיף, כי בביקורי בארצות הברית
השתתפתי גם אני בוועידות ובאסיפות של הסתדרות ציוני אמריקה, ״הדסה״, ״פועלי ציון״,
״מגבית ההסתדרות״, ״נשי המזרחי״ ועוד.
2.
מספר העובדים בנציגויות חוץ, מספר הדרכונים הדיפלומטיים ודרכוני השרות
חבר הכנסת י. בן־אהרון שאל את שר החוץ ביום 23 במארס 1952:
אודה לך אם תואיל להשיב לי לשאלות הבאות:
1)
מהו מספר העובדים - אזרחי
ישראל - בכל נציגויות המדינה בחוץ לארץ?
2)
מהו מספר הדרכונים
הדיפלומטיים שהוצאו על ידי משרד החוץ?
3)
מהו מספר דרכוני שרות שהוצאו
על ידי משרד החוץ ומהו מספר האזרחים שיצאו לחוץ לארץ כשהם מצוידים בדרכוני שרות?
שר החוץ מ. שרת: הנני מצטער על האיחור שחל במתן התשובה על שאילתה זו.
1)
אין משרד החוץ יודע את סך הכל
המדויק של העובדים הישראליים בכל נציגויות המדינה בחוץ לארץ. יש להניח כי מספר
העובדים הישראליים הפועלים בחוץ לארץ מטעם משרדים אחרים, פרט למשרד החוץ, מגיע
לעשרות אך לשם השגת המספרים המדויקים יש לפנות לכל משרד ומשרד.
2)
מספר העובדים הישראליים
בנציגויות המדינה שבחוץ לארץ, הפועלות מטעם משרד החוץ, היה ביום 31 במרס 1952 בסך הכל 159. מספר זה מתייחס לאותם
העובדים הישראליים שנשלחו במיוחד למילוי תפקיד בחוץ לארץ. אין הוא כולל את העובדים
הישראליים שנתקבלו לעבודה בנציגויותינו כעובדים מקומיים מבין הישראליים ששהו ממילא
בחוץ לארץ אם לרגל לימודיהם, נסיבותיהם המשפחתיות, מצב בריאותם או מסיבה אחרת.
מספרם המדויק של אלה אינו ידוע לנו כי אין מתנהל לדידם מניין מיוחד, אבל הם כלולים
בסוג העובדים המקומיים בנציגויות חוץ של המדינה, ברובם הגדול יהודים, שמספרם ביום 31 במרס 1952 היה בסך הכל 275.
3)
מספר הדרכונים הדיפלומטיים
שהוצאו עד כה על ידי משרד החוץ קרוב ל־900
ומספר דרכוני השרות שהוצאו קרוב ל־1,300.
ספרות אלו משקפות את מספר הנסיעות ולא את מספר הנוסעים, כי יש פקידים ושליחים
אחרים שנסעו לחוץ לארץ כמה פעמים ובכל פעם קיבלו דרכון חדש. מספרם של אזרחי ישראל
שיצאו לחוץ לארץ כשהם מצוידים בדרכוני שרות, אם פעם אחת או מספר פעמים, קרוב ל־1,150.
3.
הכרזת עצרת האו״ם על זכויות
האדם וזכות היציאה מן הארץ
חבר הכנסת ג'. פלש שאל את שר החוץ ביום 8 במאי 1952:
ביום 10
בדצמבר 1948
קיבלה עצרת האומות המאוחדות והודיעה ברבים על ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות
האדם. בעקבות מעשה היסטורי זה פנתה העצרת לכל המדינות החברות בקריאה לפרסם את נוסח
ההכרזה ו״לדאוג לכך שתופץ, תוחדר, תיקרא ותוסבר בעיקר בבתי הספר ובמוסדות חינוך
אחרים, ללא הבדל במעמדן המדיני של המדינות או הארצות״. הנוסח הזה אושר על ידי
ממשלת ישראל. אבקש מאת כבוד השר להשיב על שאלותי הבאות:
1)
האם אין כבוד השר סבור
שההכרזה הנ״ל בדבר זכויות האדם היא אחת מהכרזות היסוד של ארגון האומות המאוחדות?
2)
האם יסכים כבוד השר אתי
באומרי שהכרזות מסוג זה, שאושרו על ידי ממשלת ישראל, הן גם מחייבות אותה ואת
המדינה כולה?
3)
האם אין כבוד השר מסכים
לדעתי, שמדינת ישראל והעם היהודי מעוניינים במיוחד לכבד את זכויות היסוד של האדם?
4)
האם סבור כבוד השר, שהכרזה
מסוג זה, משהיא מתאשרת על ידי ממשלה מסוימת, מתייחסת ומתכוונת לזכויות האדם של
אזרחי מדינה זרה ולא לאזרחיה־היא?
5)
האם ידוע לכבוד השר סעיף י״ג
(1)
(2)
של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, האומר: סעיף קטן 1: ״כל אדם זכאי לחופש תנועה ומגורים בתוך כל מדינה״. סעיף קטן 2: ״כל אדם זכאי לעזוב כל
ארץ, לרבות ארצו, ולחזור אל ארצו״.
6)
האם אין כבוד השר סבור,
שהתקנה הנפסדת הקיימת במדינתנו, תקנה שעל פיה אין רשאים אזרחי המדינה לעזוב את
הארץ בלי היתר יציאה מיוחד, אשר אינו ניתן באופן אבטומטי לכל המבקשים, עומדת
בסתירה ובניגוד גמור לסעיף י״ג של ההכרזה בדבר זכויות האדם, שגם ממשלת ישראל הכירה
בה?
7)
האם אין כבוד השר סבור, שעליו
במיוחד מוטל לדאוג שהממשלה לא תתקין תקנות ולא תנהיג סידורים שעומדים בסתירה
להכרזות, חוזים ואמנות בינלאומיים שמדינת ישראל הצטרפה אליהם?
8)
האם מסכים כבוד השר לסברתי,
שהגיע הזמן לתקן את המעוות ולבטל את התקנה הנפסדת בנוגע להיתר היציאה, שלפיה אין
כל אזרח יכול לעזוב את הארץ ולחזור אליה לפי ראות עיניו?
שר החוץ מ. שרת: 1.
התשובה חיובית. 2.
התשובה שלילית. את הכרזת העצרת על זכויות האדם יש לראות כהבעת מישאלה ולא כהטלת
התחייבויות משפטיות ותחיקתיות על המדינות החברות בארגון האומות המאוחדות. ראיה
לדבר היא כי לאחר קבלת ההכרזה ניגשו העצרת ומוסדות אחרים של או״ם לניסוח אמנה על
זכויות האדם, שמטרתה לתרגם את העקרונות המופשטים שנכללו בהכרזה לשפת התחיקה
המחייבת לגבי כל מדינה שתחתום על האמנה. עריכת האמנה הזאת טרם הושלמה. גם כשתושלם
מלאכת הניסוח, ויאושר הנוסח על ידי העצרת, לא תחייב האמנה את מדינת ישראל אלא אם
כן תצטרף אליה במיוחד. מכל מקום, אין לדבר כיום על אופיה המחייב של ההכרזה לגבי
מדינת ישראל מבחינה משפטית, אף לא מבחינה מוסרית בכל הנוגע לאותם החוקים וכללי
הנוהג שהם פרי מצב החירום בו נתונה עדיין המדינה. 3. התשובה חיובית. 4.
כבר הוסבר, כי אין באישור ההכרזה משום התחייבות משפטית או תחיקתית, ולכן אין שאלה
זו לעניין. 5.
התשובה חיובית. 6.
התשובה שלילית. יש לגרוס כי הזכויות והחרויות, שעליהן מדובר בהכרזה מסוייגת
בה-בעצמה על ידי סעיף 29
האומר:
1)
כל אדם יש לו חובות כלפי
הכלל, כי רק בתוך הכלל נתונה לו האפשרות להתפתחות החופשית והמלאה של אישיותו;
2)
לא יוגבל אדם בזכויותיו
ובחרויותיו, פרט לאותן ההגבלות שנקבעו בחוק על מנת להבטיח את ההכרה בזכויות
ובחרויות של הזולת ואת יחס הכבוד אליהן, וכן את מילוי הדרישות הצודקות של המוסר,
של הסדר הציבורי ושל טובת הכלל בתוך חברה דמוקרטית״.
עד כאן לשון הסעיף. דיני היתר יציאה, המגבילים את חרות הפרט, נקבעו
במדינת ישראל למען טובת הכלל בשעת החרום העוברת עליו. 7. במידה שהשאלה הזאת מכוונת לעמדתו האישית של אחד השרים בתוך
הממשלה, אין היא לעניין, באשר הממשלה פועלת מתוך אחריות קיבוצית. במידה שמדובר בה
על אמנה בינלאומית שמדינת ישראל הצטרפה אליה, שוב אין היא לעניין באשר, כפי
שהוסבר, אין קיימת עדיין שום אמנה בינלאומית המגדירה את זכויות האדם ואשר מדינת
ישראל הצטרפה אליה. 8.
התשובה שלילית.
4.
תפקידיו של מר אבא אבן
חבר הכנסת ג'. פלש שאל את שר החוץ ביום 8 במאי 1952:
אבקש מאת כבוד השר להשיב על שאלותי הבאות:
1)
האם אין כפילות התפקידים של
מר אבא אבן מכבידה ומטילה מעמסה כבדה מדי על צירנו בארצות הברית, המשמש בעת ובעונה
אחת גם כנציגנו הקבוע ליד ארגון האומות המאוחדות?
2)
האם אין כבוד השר סבור,
שהחשיבות היוצאת מגדר הרגיל, הנודעת לגבינו לארצות הברית מצד אחד, ולארגון האומות
המאוחדות מצד אחר, מצדיקה את הפרדתם של שני תפקידים מרכזיים וראשיים אלה, על אף
נקודות מגע מסוימות שביניהם?
שר החוץ מ. שרת: התשובה לשאלה היא שלילית. אין מר אבא אבן השגריר
היחיד בוושינגטון המשמש באותו זמן גם באיצטלה של ראש משלחת הקבע של מדינתו באו״ם.
המעמסה המוטלת עליו כשגריר ישראל בוושיננטון אומנם כבדה, אך כדי להקל עליו נתמנה
לו מישנה בשגרירותנו בוושיגגטון והוא הציר דוד גויטיין. עוד מלפני כן פועל
בשגרירות וושינגטון הציר טדי קולק.
אשר למשלחתנו באו״ם, מוטלת העבודה השוטפת בה על הציר ארתור לוריא,
המשמש בתפקיד מישנה לשגריר אבן בראשות המשלחת וגם בתפקיד הקונסול הכללי בניו יורק,
על היועץ המשפטי דר' יעקב רובינסון ועל היועץ גדעון רפאל המתמסר כליל לעבודת
המשלחת. נוכח מסיבות אלו התשובה לשאלה השנייה היא: לאו דווקא.
5.
ריאורגניזציה של שרות החוץ
חבר הכנסת ג'. פלש שאל את שר החוץ ביום 8 במאי 1952:
אבקש מאת כבוד השר להשיב על שאלותי הבאות:
1)
האם אין כבוד השר סבור, שהגיע
הזמן לריאורגניזציה כללית בסגל הדיפלומטי והקונסולרי שלנו, שהוקם בשעתו ללא כל
אפשרות של הכשרת אנשיו לתפקידם?
2)
האם אין כבוד השר סבור, שכמה
התפתחויות שבאו עלינו במפתיע, הן בעצרת האו״ם והן בקשר למאורעות אחרים, מחייבות
ריאורגניזציה בכיוונים ובמקומות שונים?
שר החוץ מ. שרת: התשובה לשאלה הראשונה היא שלילית. משרד החוץ שוקד
בהתמדה על שכלול שרות החוץ של המדינה. התפתחותו של שרות החוץ של ישראל, כמו של כל
מדינה בעולם, ובייחוד בשלבים הראשונים של התהוותה, היא תהליך בלתי פוסק של גידול
וצמיחה המלווה תוספת הכשרה ורכישת ניסיון. הרעיון של ריאורגניזציה כללית, היכולה
כאילו להתבצע בבת אחת, נראה למשרד החוץ כבלתי מציאותי לחלוטין.
אף התשובה לשאלה השנייה היא שלילית. לא ברור לשר החוץ לאילו
התפתחויות, שבאו כאילו במפתיע, מתכוון בעל השאילתה הנכבד. מבחינה מסוימת, השתלשלות
העניינים המדיניים בעולם כולו רצופה תמיד תמורות בלתי צפויות מראש. לאמיתו של דבר,
חלו בזמן האחרון אפתעות בניסיונן המדיני של כמה מעצמות במידה גדולה הרבה יותר
משחלו לגבי ישראל, ואף על פי כן לא נזקקו מעצמות אלו לריאורגניזציה של שרות החוץ.
