43
| הממשלה, ישיבה ל״ה[1]
11.5.1952
מסע לארה״ב על רקע משבר כלכלי
סעיף 347:
המשא ומתן על שילומים מגרמניה המערבית
היו״ר ב״ג בירך את השרה גולדה מאירסון
בשובה משליחותה הכספית בארה״ב והודיע כי הוזמנו לישיבה שני חברי ההנה״צ, נחום גולדמן וגיורא יוספטל כדי לדווח על
מצב המו״מ על השילומים. בהרצאתו דיווח גולדמן על
עמדת האמריקנים בשאלת השילומים וציין כי שר החוץ הבריטי אידן
הבטיח כי יורה לנציג בריטניה בבון סר הנרי פטריק להתערב אצל
רוה״מ אדנאואר לקידום הנושא, וכי רוה״מ צ׳רצ׳יל נכח בשיחה בה נתן אידן
את הבטחתו. מ״ש הגיב:
השר מ. שרת: גם צ׳רצ׳יל וגם אידן דיברו בשעתו עם אדנאואר. יש ידיעה
חדשה שעדיין לא נמסרה לממשלה, כי לאחר שעשינו את הצעדים האחרונים נקרא מיופה הכוח
שלנו ל״פוריין אופיס״ ונאמר לו שנשלחה הוראה לסר הנרי פטריק, שימסור שממשלת הוד
מלכותו מעוניינת שהמשא ומתן לא ייכשל. נציגי בריטניה בוועידת הנושים בלונדון
התנגדו לערבוב הפרשיות.
הדיון נמשך. לאחר הרצאת גולדמן הרצה יוספטל ובמהלך דבריו אמר
מ״ש:
השר מ. שרת: המצב הוא כעת זה: אל״ף, משא ומתן אינו מתנהל. יש פרשה של
מגעים בלתי רישמיים והם מועילים. בי״ת, אנו הודענו כי גם פגישה בלתי רישמית לא
תהיה אלא אם יש בידיהם להציע הצעה מסוימת, כל שכן שלא יהיה משא ומתן אלא אם יש
הצעה. כאשר יודיעו שיש להם הצעה, נקבלנה. ייתכן, בכל אופן אנו צריכים להניח,
שתיתכן גם הצעה שיהיה ברור שצריך לקבל אותה. גם אז צריך לומר שלכל הפחות למען
הפורמה שיודיעו לממשלה. כפי שדר׳ יוספטל משער, תהיה ההצעה בלתי מספקת ואנו נצטרך
להודיע שאנו דוחים אותה. אם תהיה הצעה אחרת - נראה. אין אני מציע להחליט עכשיו.
סעיף 349:
סקירות
לאחר סקירת השרה מאירסון על מסעה לארה״ב דיבר מ״ש.
השר מ. שרת: יש לי למסור לפחות על שלושה עניינים, והראשון הוא מצב
העניינים בלונדון. חברי הממשלה זוכרים כי מסרתי על תשובה שלילית שנתקבלה במחזור
הראשון של השיחות בלונדון. בהתחלת המחזור השני גייסנו כל מיני מאמצים ונשלח שדר
בשם הנשיא [וייצמן] לראש הממשלה שם, לצ׳רצ׳יל. אני שלחתי שדר בעל פה לאידן, דיברתי
עם הציר [הבריטי] פה והוא מסר את הדברים ללונדון. מר הורוביץ כתב לשר האוצר
[הבריטי בטלר], וכתוצאה נתחדש המגע. עם שר האוצר היתה שיחה רצינית כהלכה. מר
הורוביץ מצא לפניו את כל הניירות האלה, הוא מצא חדירה נכוחה במצבנו הכספי, הוא לא
נתן תשובה שלילית על בקשת הלוואה של 5
מיליון לי״ש לחמש שנים. התשובה לא היתה כמו כן מעודדת ביותר. עברו ימים לא מעטים
ולבסוף נתקבלה תשובה והיא שלילית. התשובה נתקבלה בצורת שדד של ראש ממשלת בריטניה
וינסטון צ׳רצ׳יל לנשיא ישראל. המכתב בו הועבר השדר הוא מ־10 במאי.
שר האוצר התייעץ איתי בעניין זה. קודם כל הסכמנו שמר הורוביץ אינו
צריך להישאר באנגליה יותר. איני יודע אם ישוב מיד הנה או יעשה משהו ברומא. בעוברי
דדך רומא שמעתי על הצעה, לא ממשלתית, איזו קומבינציה, אולי ימצא לנכון לבדוק את
העניין במקום.
שר האוצר או שר התחבורה יאמרו לנו מה פירוש תשובה שלילית זו לגבי
הדלק. שילמנו בעד הדלק עד סוף חודש מאי. יש תמיד דלק למספד שבועות אחרי זה, אבל לא
להרבה. אני סבור שיש לגשת מיד לבעיית הדלק - (ראש הממשלה ד. בן-גוריון:
גם אמריקה מבקשת לקצץ בשימוש בדלק) - זה לחוד. אנו קיבלנו דרישה אמריקנית זו דרך
אנגליה, בה מבקשים לקצץ ב־35
אחוז שימוש הדלק לתעופה וזאת למשך 28
יום. זה בקשר עם השביתה בארצות הברית.
המצב חמור מאוד ואני חושב שהממשלה צריכה לגשת מיד לקיצוב הדלק. איני
יודע אם זה יפתור את הבעיה. אני מתאר לעצמי שבמצב זה מוחזר הדגש לארצות הברית. הכל
מוטל על האנשים [שלנו] שם. מה אפשר לעשות שם - איני יודע עדיין - (ראש הממשלה ד.
בן־גוריון: כמה הוצאנו עד כה בחודש בלונדון לדלק?) - בערך 900 אלף לי״ש לחודש - (ראש הממשלה ד. בן־גוריון: אפשר לקנות באמריקה?)
- (השר א. קפלן: כמובן. אם יש דולרים) - אני רוצה לומר, שאנו מנסים לברר גם אפשרות
של אספקה ישירה, אומנם אספקה חלקית ודאי, מוונצואלה, אבל זו רק מנגינה לעתיד לבוא.
הוחלט כי ועדת שרים תכין תוכנית לטיפול בבעיית הדלק.
השר מ. שרת: משהו על ארצות הברית. אתם יודעים שהוגשה הצעה להענקה לשנה
הבאה, ואנו היינו צריכים לקבל לפיה 80
מיליון דולר. יש [שם] נטייה חזקה בכלל לקצץ בהצעת ההענקה לשנה הבאה, בכלל לשם
קימוץ, ואומרים שכוחו של הנשיא טרומן הולך ומתרופף עם התקרבות עונת הבחירות, שהוא
הכריז שלא יעמוד שוב לבחירה. יש עתה יותר הרמת ראש נגד הצעות הנשיא מאשר היה בעבר.
חל באמת קיצוץ בהצעה ההענקה לאירופה. לא פגעו לעת עתה בהצעת ההענקה למזרח התיכון,
ולכן גם אנו נמלטנו מקיצוץ בשלב זה. לעת עתה ישנן שתי הצעות להענקה לנו, אחת על 60 מיליון דולר ואחת על 80 מיליון דולר, ואם תהיה
התפשרות בין שתי ההצעות, יש להניח שההענקה בשבילנו תהיה בסכום 70 מיליון דולר וזה במצב
הבינלאומי לגמרי לא רע.
הצירות [שלנו בוושינגטון] מזהירה לא לסמוך גם על זאת. יכולות להתגלות
כל מיני תקלות. נושבות רוחות, אומנם לא ברחבי הבתים [בית הנבחרים והסנט], אבל
נושבות רוחות עוינות לנו בענייני הפליטים, יחסי ארצות הברית עם ארצות ערב ועוד.
זאת בנוגע להענקה, אבל מה שמדאיג אותי עוד יותר עד כמה שאני קורא
בשיטין ובין השיטין בכל המברקים הרבים שנתקבלו בזמן האחרון, הרי האנשים שלנו
בוושינגטון אינם רואים כל סיכוי לקבל כסף נוסף מממשלת ארצות הברית. אני רואה
בעיתונות איזו ידיעה על הלוואה חדשה. לי אין מושג מזאת ואני עצמי לא קיבלתי דבר.
אולי מישהו הפליט איזו מילה ועיתונאים פירסמו זאת. אולי זה בכלל עורבא פרח. שאלנו
בעניין זה ואני מניח שכעבור יומיים נקבל תשובה. לפי זרם הדברים המגיע מוושינגטון
[מהצירות] הם אינם רואים כל אפשרות לקבל הענקה נוספת או איזה תשלום נוסף־שהוא.
אם כזה הוא באמת המצב, הרי במידה שהצליחו בימים האחרונים להתגבר על
המשבר, הרי הצליחו להתגבר על משבד בן חלוף, אבל לא כיסינו בשום פנים ואופן את
הגרעון שגרם למשבר זה, הרי עתידים אנו להיתקל שוב באותו משבר ומי יודע אם נצליח
להתגבר על משבר נוסף. אנו יודעים שפה חסר סכום כסף מסוים ולא יועילו כל התחבולות
והלהטוטים. הם לא יועילו לגשר על פני התהום הפעורה לפנינו אלא אם נוריד את רמת
החיים באופן אכזרי, אלא אם נשתמש בתרופות חזקות מדי העלולות תמיד גם להסב נזק.
אולי נוכל לטכס עצה יחד עם ממשלת ארצות הברית ולהזמין אותה לטכס עצה יחד איתנו.
איני יודע אם נוכל לגייס הלוואה נוספת מהבנק ליצוא וליבוא.
אמרו לנו שמכספי ההענקה של אשתקד נשאר סכום שלא הוצא, 60-50 מיליון דולר, ואם יש סכום
כזה הוא עומד לראות עיניו של הנשיא לחלוקה. עם פרס, למשל, לא הגיעו לידי הסדר סופי
והמצב הקונסטיטוציוני הוא כזה שהנשיא רשאי להעביר מצדקה לצדקה, הוא אינו קשור
לדבר. פה רמז לנו מישהו על זאת והעברתי זאת לאבן - (ראש הממשלה ד. בן-גוריון:
מהגויים) - מאנשי מקדניאל. אבן אמר שהוא מזהיר מלתלות תקווה בדבר. לא ברור אם
הנשיא מוכן לעשות. הוא לא יעשה בלי מחלקת המדינה. הדבר מלא קשיים כרימון. אף על פי
כן יש בזאת אולי קרן אור.
הדבר השני הוא פעולת הקונברסיה - להפוך את ההלוואות לזמן קצר, ששרת
העבודה השיגה [בוושינגטון] כהקלה ריגעית לעול הרובץ עלינו - להפוך הלוואות אלו
להלוואות לזמן ארוך. להלכה חושב אני שזה ייתכן. אם באמת ממשלת ארצות הברית תסכים
להיכנס לעסק זה, יודיע האוצר של ארצות הברית לבנקים איך עליהם לנהוג, אבל אז ירצו
לדעת קצת יותר על ההכנסות ועל ההוצאות והנהלת המשק כאן.
גם לאחר קריאת ה-ס.או.ס. אליהם בדבר 25 מיליון, אשר [נענו] בתגובה נאה, במהירות ובנפש חפצה, מתוך שבירת
כל מיני לוחות, תוך שבירת כל מיני דפוסים שנתקדשו, הם התעלמו מכל זאת כי ״עת לעשות
- הפרו תורתך״,[2] אבל אחריה פנו לשגרירות [שלנו] ואמרו ששוקלים את ההצעה לשלוח איש
שיעמוד בקשר איתנו לגבי שימוש במטבע חוץ, זאת אומרת בערך מפקח עלינו. היתה שיחה לא
קלה לשגריר והוצע להם להוסיף לחבר המומחים אצל מקדניאל עוד מומחה למטבע חוץ והם
נענו ואמרו שייתכן שזוהי הצורה המתאימה. לא הגיעו לכלל מסקנה, אבל כל יום הם
יכולים להציע משהו. נדמה לי שאין להימנע, אם נציע איזו צורת עזרה חורגת מהמסגרת
הרגילה. אין ספק שבמקרה שתבוא היענות, היא תהיה כרוכה בהצעות כעין אלה.
ייתכן כי אצטרך להיכנס למערכה זו בהיותי בארצות הברית ואני ודאי אעמוד
בפני בעיות אלו, שאודיע עליהן לממשלה מיד ואבקש עצה ועזרה, כמו שאומרים עתה בז׳רגון
שלנו, ״איך לפגוש דברים כאלה״.
קצת בקשר עם העזרה שאנו מקבלים מארצות הברית, לאו דווקא בקשר ישיר עם
זאת. אנו עומדים בפני תביעה חדשה מארצות הברית כלפינו, יותר נכון בפני חידוש
התביעה שכמה וכמה פעמים הגיעה אלינו בצינורות האומות המאוחדות - ההנחה הידועה שדורשים
מאיתנו לעשות לפליטים הערבים. לא החזרת פליטים, זו גם לא החשת תשלום פיצויים
לערבים, לפליטים ערביים, אלא שני דברים קטנים עומדים על הפרק. לאחד אמרנו תמיד
״לאו״ ולשני ״הן״. והמדובר הוא על שיחרור הפקדונות הקפואים של הערבים.
אני מניח שחברי הממשלה יודעים שהערבים הניחו רכוש ממינים רבים. פחות
או יותר ידוע מה קרה לכל הדברים. הם השאירו גם פקדונות על שמותיהם בבנקים בישראל,
וזה מגיע לסכום של 6-5
מיליון לירות ואנו הקפאנו את הסכומים האלה. סכומים אלה כפופים לאפוטרופוס [על נכסי
נפקדים]. כל הזמן היתה תביעה ביחס לדברים אלה. היתה טענה מצד אנשי האומות המאוחדות,
הווה אומר מצד אנשי מחלקת המדינה, כי בעניין זה אין אנו צודקים, כי לא הרי זה כהרי
זה: ״בעניין זה אינכם צודקים. קרה שהערבים ברחו מהארץ, אין מחזירים אותם, השתלטתם
על הבתים, ברור שלא יכולתם להחזיקם פנויים, פה מונחים כספים בבנק, רובם הגדול ברחו
בעירום ובחוסר כל, פיצויים אין משלמים להם, אין להם סידור, מתקיימים מקופת צדקה,
ואם יש להם כסף ויקבלוהו הרי יכולים הם לעשות משהו״.
אמרנו שזה צריך להיות חלק מהסדר כולל, ומה בצע אם נבטיח זאת כאשר אין
לנו מטבע חוץ, ואם לעשות זאת במטבע חוץ הרי זה לא רק להנאת הפליט, אלא גם להנאת
הממשלה שבתחומה הוא נמצא: ״איך אתם יכולים לדרוש מאיתנו שאנו נעזור לאויבינו
המזדיינים נגדנו, המאיימים בסיבוב שני, המנהלים מלחמה כלכלית נגדנו? זאת אין אתם
יכולים לדרוש מאיתנו״.
אנשי האומות המאוחדות, בייחוד אנשי אמריקה, לא קיבלו תשובה זו כמניחה
את הדעת. היה שלב ידוע, זה היה בלוזאן לפני שנתיים, ושוב לפני השואה העיראקית,[3] שהגענו כאילו להסכם עם הערבים. זו היתה ההזדמנות היחידה שתחת חסות
ועדת הפיוס ישבנו יחד, הצענו נוסחה של הדדיות, אומנם הדדיות עקרונית, לא כמותית.
אומנם יש יהודים שיש להם פקדונות קפואים בארצות ערב, אבל זה הרבה פחות מאשר יש
להם. איני יודע אם זה מגיע למאות אלפים אחדות, גם קבענו מיכסה ורק במקרה של סבל
ומאה לירות לאיש. על הסכם זה לא באה רטיפיקציה מהצד שכנגד. הממשלות טענו שזה מעט
מדי, זה אינו פותר את העניין, ולא הפעילו את ההסכם הזה.
בינתיים בא כחתף העניין העיראקי. שם נשאר קפוא רכוש יהודי. הממשלה
מודיעה שחשבונות במטבע נשארו קפואים רק במיליון לירות. אומנם נוסף לזה יש רכוש.
אמרנו תמיד שנביא זאת בחשבון בסידור הפיצויים.
עכשיו מטלגרף לנו אבן, שפלמר[4] עומד לראות אותו מחר. הוא חבר הוועדה, כאילו בשם הוועדה, למעשה זה
בשם מחלקת המדינה. בדרך כלל במחלקת המדינה יש כל הזמן התרוצצות, לא אומר בין
ידידים ולא־ידידים, אלא בין אלה המקבלים עליהם את הדין ואומרים שאחרת אי־אפשר,
ובין אלה המנסים להפריע ולעכב כל עזרה בטענה ובתואנה שדבר זה מזיק לאמריקה בארצות
ערב.
כמעט לא יכולנו לדרוש נוהג אדיב יותר מאמריקה. היא אינה נוהגת
בפייסנות. היא נוהגת כאילו לא היתה קיימת בעיית השלום בינינו ובין הערבים. היא
אינה תולה יחסה איתנו בשלום בינינו ובין הערבים, אינה מתנה זאת בוויתורים, מיד
הכירה בנו [הכרה דיפלומטית], הראשונה שהעלתה את הנציגות שלה לדרגת שגרירות, נתנו
מילווה אחד מהבנק ליצוא וליבוא, נתנו מילווה שני מבנק זה, הצביעה בעד קבלתנו
באומות המאוחדות, כרתה איתנו חוזה ידידות, מסחר וספנות, נתנו הענקה לשנה אחת,
עומדים לתת הענקה שניה, נתנו עזרה טכנית - מה עוד?
באותו זמן פנתה אמריקה אלינו בכל מיני דברים. היה זמן ששאלו בנוגע
לאילת, הרחבת רצועת עזה, החזרת פליטים לא סימלית, אחר כך החזרה סימלית של פליטים,
פיצויים, הפשרת החשבונות הקפואים, כמה הצבעות באומות המאוחדות שלא תמיד הצבענו
איתה, ועוד ועוד. אנו לא עשינו את המבוקש. עד עכשיו יצאנו בשלום, נפטרנו מכל
העניינים. ברור שהם מעוניינים בתכלית שיוכלו להראות לערבים פעם אחת שהשיגו משהו.
האקט האחרון שלהם - מתן 25
מיליון דולר.
צריך להבין איך כל זה מצטייר בעולם כולו, ובייחוד בעולם הערבי העושה
הכל למען התמוטטות מדינת ישראל. זוהי אחת המטרות העיקריות שלהם, של מדיניותם. כמעט
השיגו את חפץ ליבם - ממשלת ישראל היתה על עברי פי פחת. מה קורה? ממשלת ארצות הברית
גושרת מיד על פני התהום כדי להציל אותנו - וניצלנו. דבר טבעי הוא שלפחות רוצים הם
להראות משהו לערבים שהשיגו בשבילם.
הם גורסים זאת במינימום שבמינימום. לא תיקוני גבולות, לא החזרת פליטים
אלא החזרת חלק מהחשבונות הקפואים. הם סבורים שאנו בהחלט איננו צודקים, עוד פחות
מאשר בכל עניין אחר. תימסר ודאי רישמית ההצעה לאבן כי נתחיל להפשיר את החשבונות
הקפואים של הערבים. לדעתו אין תשובתנו יכולה להיות אך ורק שלילית. אבן חושב שאם נתקדם
בעניין זה נוכל להתקדם מעט ולומר שישראל מוכנה עקרונית, ובמסגרת המצב הכללי שלה
לגבי מטבע חוץ, לדון על הפשרה הדדית של חשבונית קפואים ואז עלינו להסכים על נוהל.
אנו דנים עם האומות המאוחדות על חשבונות הערבים, ועם ארצות הברית אנו דנים על
חשבונות עיראק והדיונים יהיו נפרדים, אבל הקשר המוסרי יהיה ברור. לא נתקררה דעתו
של אבן והוא שלח מברק שני לרדוף אחרי הראשון. הוא מודיע שכל חבריו בשגרירות
ובמשלחת לאומות המאוחדות מסכימים לדעתו והוא מפציר לקבל את הצעתו.[5] אם תהיה נחוצה התערבות של מחלקת המדינה בעניין כסף לטובתנו, לא
ייתכן שנשיג אותה אם לא נקבל את הפנייה שלהם. נהיה אנו מוכנים לשחרר עד מיליון
לירות בתור התחלה ונדרוש באותו הזמן מארצות הברית לעזור לנו להשיג משהו מעיראק.
ראש הממשלה ד. בן־גוריון: אני תומך בכל ליבי בהצעה זו.
השר א. קפלן: הערה לשר החוץ. כמובן שלפני נסיעתו אברך אותו שיצליח
לגייס עוד כספים, ומה שאתה מדבר על [6],desperate damages לאלה נזדקק גם אם תצליח.
לא יצאנו עוד מסכנה של מפולת. לי ישנו הרושם שהעניינים סודרו עד יולי או אבגוסט,
מחוץ לדלק, ואין אנו צריכים לשעשע את נפשנו שנוכל עוד הפעם לצאת מן המצר בלי קשיים
גדולים. שנית - איני מאמין שהם יסתפקו בזאת. אני מוכן לתמוך בזאת בעוד תנאי אחד,
שהאמריקנים יתנו לנו את הכספים הדרושים לכך, שיתנו לנו איזו הלוואה - (ראש הממשלה
ד. בךגוריון: זה כלול בהצעתו של שר החוץ) - הדבר המסוכן ביותר הוא, אם אתה תולה
תקוות ואחר כך אומרים שאין עושים שום דבר. המצב הוא כזה שאם אנו לא נקבל מהם כסף
נוסף, לא נוכל לעשות זאת.
ראש הממשלה ד. בן־גוריון: קודם כל ההצעה היא רק לדון. אין אנו יכולים
לומר שאין אנו מסכימים לדון.
משה שרת: הוא הרי מבקש ללכת גם צעד קדימה.
השר א. קפלן: לתת ייפוי כוח לשר החוץ, שבהימצאו בארצות הברית הוא יוכל
לדון ולגמור, אבל מתוך הנחה שעתה עוד מיליון לי״ש זה בשבילנו כקריעת ים סוף.
משה שרת: מה יהיה השער להחזרת הפקדונות?
השר א. קפלן: תדון על זאת.
משה שרת: נזכרתי שהיה דבר אחד שנענינו להם. כאשר הם ביקשו שנקבל על
חשבוננו את הפליטים [הערבים] הנמצאים בישראל, אמרנו שנעשה זאת אבל עוד לא ביצענו,
כפי שאני מבין, אבל אנו צריכים לבצע זאת. הם התנהגו כלפינו כג׳טלמנים.
השר מ. שפירא: האם נתחדש משהו בשטח העזרה הצבאית?
משה שרת: לא נתחדש דבר. מה שאני יכול לומר הוא שהם מעכבים עתה את כל
הדבר. הם אינם מדברים על עזרה צבאית כל עוד לא יתברר עניין הפיקוד במזרח התיכון,
ששקע בחול לרגל עניין מצרים. היו דיבורים די גלויים בעניין זה. אמרו אומנם בשלב
ידוע, כדי לעשות רושם, שילכו קדימה בלי לשים לב לעמדה הערבית. אבל בלי מצרים, בלי
השימוש בתעלת סואץ והאזור סביב, לא יוכלו להתקדם.
ההתפתחות השנייה שמפניה מזהיר אבן היא שיש יותר ויותר צרות עין כלפי
סתם הענקות כלכליות. מי יודע אם זו אינה השנה האחרונה כלפי הענקה כלכלית. התחום
שצרות עין אינה חלה עליו זה תחום ההענקות הצבאיות. עלינו לטכס עצה איך לעבור שטח
זה אם ברצוננו לקבל הענקות נוספות.
השר מ. שפירא: היום ישנה שוב ידיעה בעיתונות בעניין רצועת עזה כתחליף
לתעלת סואץ.
משה שרת: יש לנו ידיעה שעד כמה שהדבר נוגע לאנגליה, שבלי לשלול מראש
במקרה האחרון הזדקקות לתרופה זו, הרי ישנו אי־רצון רב להזדקק לדבר זה הן מצד
המומחים הצבאיים והן מצד המומחים המשפטיים. ישנה דבקות בתעלת סואץ. המצרים מפרסמים
גירסה זו והם דואגים שהיא לא תרד מעל הפרק בלי שיזדהו איתה. כל הזמן הם מפריחים
שמועות אלו. ברור שמצרים חושבת שזה טוב בשבילה.
גמרתי בשאלות מדיניות החוץ. יש לי שאלות הקשורות בשאלות פנים בארצות
הברית. אם הישיבה הבאה תהיה ביום א׳ בבוקר, אוכל עוד להשתתף בה. המילווה
[ה״בונדס״] הגיש לי תוכנית של הופעה יומיומית החל ב־27 במאי עד ה־30
ביוני. על זאת עניתי שאין אני מקבל שום אחריות להופעה אחרי ה־19 ביוני.
מחליטים: ליפות כוחו של שר החוץ להחליט ולהתחייב בשם הממשלה בעניין שחרור
פקדונות שהוקפאו בבנקים לפי סעיף 1
בחוק נכסי נפקדים, תש"י-1960.
סעיף 352:
נסיעת שר החוץ לארצות הברית
מחליטים: לאשר נסיעת שר החוץ לארצות הברית למשך חודש ימים בערך החל ב-18 במאי.
