39 | הכנסת, ישיבה 76 ^[1]                                                                                       5.5.1952

מה ידוע לממשלה על מעצר מרדכי אורן בפראג

ג. שאילתות ותשובות

שאילתה 4: מאסרו של מרדכי אורן בצ׳כוסלובקיה

חבר הכנסת חיים בן-אשר שאל את שר החוץ ביום 17 באפריל 1952: הריני לפנות בשאילתה בצורה בלתי מקובלת בבית, מפני שהיא נוגעת למאורע יחיד במינו וללא תקדים בדברי ימיה של מדינת ישראל הצעירה.

האזרח מרדכי אורן, כפי שידוע לשר החוץ, בדרך מוועידה בינלאומית שהתקיימה בברלין,^[2] התעכב בפראג, נאסר בה ונאשם על ״מעשים פליליים נגד ביטחונה של צ׳כוסלובקיה העממית״ בנוסח אחד, או ״בפעולה עויינת״ בנוסח שני.

מתוך הכרה אישית את האזרח מרדכי אורן, ובמיוחד הודות לראייתי המנוגדת בתכלית לדרכו הרוחנית והמדינית בבעיות ישראל והעולם, האשמה מעין זו על אזרח זה לא יכלה לא לעורר בי צירוף זיכרון של משפט אחד בסוף המאה הקודמת, משפט אשר הניע בשעתו את התגלותו של חוזה מדינת היהודים, דר׳ תיאודור הרצל, בעם היהודי ואת תנועת תקומתו הרוחנית והמדינית, הלא זהו משפט דרייפוס על אדמת צרפת. והריני מתכבד לשאול: האין שר החוץ חושב לנכון לנקוט במגע דיפלומטי מיוחד כדי להבטיח הגנה יעילה על אזרח ישראל ולמנוע משפט דרייפוס על אזרח מישראל על אדמתו של יאן הוס?^[3]

לא פחות משאני דואג לכבודו של אזרח מישראל ומשפט צדק כלפיו, הריני חרד לכבודו של העם הצ׳כי, עם ידיד, אשר עזר לנו במלחמת חרותנו.

שר החוץ מ. שרת: הנני למסור את העובדות הידועות לממשלה לגבי מאסרו בחוץ לארץ של אזרח ישראל מרדכי אורן.

לפי מיטב הידיעות הנמצאות כיום בידי משרד החוץ, נעצר אזרח ישראל זה על ידי השלטונות הצ׳כוסלובקיים ביום 31 בדצמבר 1951, והריהו נמצא במעצר זה למעלה מארבעה חודשים.

חלפה תקופה מסוימת ער שדבר מעצרו של מרדכי אורן על ידי שלטונות צ׳כוסלובקיה הוברר למשרד החוץ של ישראל במידה של ודאות המאפשרת צעדים רישמיים בעניין זה. הספקות נבעו, ראשית, מהעובדה כי משפחתו וידידיו של אורן לא פנו למשרר החוץ מיד עם היעלמו, ולא התחלקו איתו בידיעות אשר ייתכן שהיו בידיהם. שנית, מהעובדה כי בשבועות הראשונים הופצה שמועה שלפיה נעצר אורן לא בצ׳כוסלובקיה ולא על ידי השלטונות הצ׳כוסלובקיים, אלא במקום אחר ועל ידי גורמים אחרים.

ביום 15 בפברואר 1952 פנה ציר ישראל בפראג אל סגן שר החוץ הצ׳כוסלובקי בשאלה בעל פה בדבר פשר היעלמו של אורן. תשובת סגן שר החוץ היתה כי אומנם נערכו חיפושים אחרי הנעלם אך עקבותיו לא נודעו.

ביום 28 בפברואר 1952 פנתה צירות ישראל בפראג אל משרד החוץ הצ׳כוסלובקי בכתב וביקשה ידיעות על גורלו של הנעלם.

כעבור שלושה שבועות, ביום 21 במרס 1952, אישר סגן שר החוץ הצ׳כוסלובקי בשיחה עם ציר ישראל בפראג [אריה קובובי] כי אומנם נעצר מרדכי אורן על ידי שלטונות הארץ. כעבור יומיים קיבלה צירות ישראל איגרת ממשרר החוץ הצ׳כוסלובקי, בה נאמר כי מרדכי אורן נעצר על ידי השלטונות הצ׳כוסלובקיים, ראשית, משום שהותו בתחומה של הקהיליה הצ׳כוסלובקית ללא אישור הרשויות המוסמכות, ושנית, משום פעילותו העויינת כלפי הקהיליה הצ׳כוסלובקית בזמן שהותו בתוכה.

ביום 26 במארס 1952 שיגרה צירות ישראל איגרת שנייה למשרד החוץ הצ׳כוסלובקי, בה הדגישה כי חלפו אחד עשר שבועות ומעלה מתאריך מעצרו של מרדכי אורן עד לאישורה של עובדה זו לצירות מדינתו על ידי משרד החוץ, העירה מה שהעירה לגבי הטענה על שהותו בצ׳כוסלובקיה ללא אישור מוסמך, ביקשה מאת משרד החוץ לפרש מה טיבה של ״פעולה עוינת כלפי הקהיליה הצ׳כוסלובקית״ בה נאשם אזרח ישראל זה, דרשה כי בהתאם לנוהג הבינלאומי יינתן לנציג צירות ישראל להתראות ולשוחח עם אורן במקום מאסרו.

כל מאמצי הצירות להשיג תשובה על איגרתה זו לא נשאו לעת עתה פרי.^[4]