38
| הממשלה, ישיבה ל״ד[1]
4.5.1952
לקראת העברת משרד החוץ לירושלים
סעיף 340:
סקירות
השר מ. שרת: אני רוצה למסור על המשך המאמצים שנעשו בארצות הברית
לסתימת הפרץ הכספי. המצב היה כזה: כאשר באנו עד המשבר האחרון ההקצבה [ההענקה] של 63 מיליון דולר היתה מחולקת
לשלושה חלקים: 50
מיליון דולר לשיקום עולים ופליטים, 13.5
מיליון דולר בערך עזרה לפיתוח הארץ ו-1.5
מיליון דולר לעזרה טכנית. הסכום של 50
מיליון דולר כמעט כולו חולק, זאת אומרת הוקצב, פרט לחצי מיליון דולר. מזה שולם סך
קרוב ל-40
מיליון דולר. נשארו כ-11
מיליון דולר שלא שולמו, אם כי הכסף הוקצב למטרות מסוימות. מהסך 13.5 מיליון דולר לא שולם עוד
כלום. היה משא ומתן על שורה שלמה של תוכניות וסומנו סכומים. הושקעה עבודה של
חודשים במשא ומתן על תוכניות מסוימות למה לתת כספים אלה. בזאת היתה החקלאות,
התחבורה, התעשייה וכל מיני דברים, אבל בדרך כלל הושג הסכם, הוקצבו כספים, אומנם זה
לא היה עוד באופן רישמי, כי לא נחתם החוזה בינינו ובין ממשלת ארצות הברית.
השר דב יוסף והשגריר אבא אבן, על יסוד ייפוי הכוח הכללי שניתן להם,
תבעו את כל הסכומים שלא שולמו, בין שהוקצבו ובין שלא הוקצבו. הם הגישו תביעה על
הסכום של קרוב ל-25
מיליון דולר. בדרך כלל נתקבלה תביעה זו ולפי זה ייעשו התשלומים. פירוש הדבר שהמשא
והמתן שהתנהל פה [עם אנשי שגרירות ארה״ב] וההקצבות שנעשו פה ממילא בוטלו. בקרב
מנהלי המשא והמתן, אולי גם בקרב האנשים שלנו, בייחוד בקרב האנשים באי כוח ארצות
הברית שטיפלו בדבר, נוצרה מרירות כאילו כל הישיבה שלהם פה היא לבטלה, שכל הטורח
שהם טרחו במשך חודשים היה לשווא. היה צורך להשקיע קצת מאמצי פיוס. זה נעשה ביום ו׳
ובשבת. מכיוון שמסרנו ייפוי כוח מלא לשר יוסף ולעוסקים בדבר בארצות הברית, לא
ידענו על כל תביעה מראש, לא לכל יכולנו להכין אותם מראש. בשבילם השר יוסף ואנחנו
חד הוא. יצא שממשלת ישראל התקשרה עם ממשלתם, עם ממשלת ארצות הברית, בלי להודיע להם
על מה מדובר. אני מקווה שהקווים התיישרו.
זה מגלה את תמונת מצבנו. חלק ההקצבה היה מיוער מלכתחילה לתוכניות
פיתוח חשובות, אבל עתה היינו צריכים להעביר סכומים אלה לא לתוכניות פיתוח, אומנם
לעניינים הנחוצים כאוויר לנשימה, [אבל] גם להם לא יכולנו לתת את הסכומים הדרושים.
היו סכומים מיועדים לחקלאות ולתחבורה. סכומים אלה קוצצו ואם אנו איננו קונים דברים
אלה היום - נצטרך לקנותם מחר. אין אנו יכולים לומר שאין לנו אותם צרכים בחקלאות
ובתחבורה, שלהם הוקצבו הסכומים מלכתחילה, אבל הרי ידוע שאין הבור מתמלא מחולייתו.[2]
באותו זמן אנו שומעים, שההמלצה של הנשיא לגבי ההקצבה לישראל לשנה
החדשה, שנקבעה בסך 80
מיליון דולר, קוצצה או עומדת להיות מקוצצת עד ל־60 מיליון דולר על ידי הקונגרס. קרנו של הנשיא אינה בעלייה. היא
בירידה. הוא בהלך רוח של חיסול.[3] הקונגרס הוא בהלך רוח של חיסול לגבי דידו, כך שהחזות אינה חזות
בהירה, מרנינה ביותר.
כל הזמן יש לנו, למדינת ישראל, גרעון, גרעון שאינו פוחת, אולי הולך
וגדל. אנו רוצים לטעון כנגדם שזה לא בא כאפתעה. אשתקד הגשנו בקשה ל־150 מיליון דולר. לא אמרנו
סתם בעלמא מספר כלשהו, או כי 150
מיליון דולר טובים מ־100
מיליון דולר. ביססנו את דרישתנו ובקשתנו על הצרכים שלנו בבניית המולדת. קיבלנו
סכום שאין להתאונן עליו ובכל זאת זה היה סכום קטן ב־85 מיליון דולר ממה שדרשנו. אנו השנה החמרנו על עצמנו, קיצצנו בעצמנו
עד לעצמות, בכל זאת דרשנו 126
מיליון דולר מפני שזה היה בנוי על חשבון הצרכים שלנו. כפי שאני אמרתי, אלו היו
סכומים אינדוקטיביים ולא דדוקטיביים, וגם אליבא דנשיא חסר סכום של 50 מיליון דולר לצרכים שלנו,
ואם הקונגרס מקצץ ומעמיד את הסכום על 60
מיליון דולר, הרי חסרים עוד 20
מיליון. נצטרך לשבת ולדון מה נעשה. ליוון [האמריקנים] שפכו סכומים גדולים הרבה
יותר, כמעט כולם להחזקת הקיים. יוון לא הגדילה את אוכלוסייתה, לא העמיסה עליה עול
פיתוח כאשר אנו עושים.
אנו אומרים שהבעיה עוד לא נפתרה ונצטרך עוד לשבת על מדוכה זו. הם
מבינים את המצב בוושינגטון והם באים בתביעות חדשות של פיקוח - (רוה״מ ד.
בן-גוריון: מי זה ״הם״?) - הממשלה בוושינגטון. בשיחה האחרונה עם אבא אבן התחילו
לדבר על משלוח איש מיוחד לפיקוח על משק מטבע החוץ [שלנו]. המינוס היה שישלחו איש
נוסף למקדניאל, לא קומיסר מיוחד. יש למקדניאל סגל עובדים וישלחו לו עוד איש אחד.
כשם שיש לו איש אשר צריך לדאוג שבחקלאות ייעשה מה שקובעים לעשות בכספי ההענקה, כמו
שיש איש שצריך לדאוג לענייני התחבורה, כך יהיה איש שידאג למטבע החוץ. אלה הם דברים
שאין להימנע מהם כאשר דורשים יותר ויותר עזרה. השאלה היא רק איזה מחלצות להלביש
לדברים אלה, שנוכל להסתגל אליהם ביתר קלות. כנראה שלא נוכל להימנע מכניסה [של
האמריקנים] לפני ולפנים לעניינים הכלכליים, עד כמה שמצבנו יישאר כמו שהוא.
לאחר דיון קצר התקבלה החלטה:
מחליטים: להסמיך ידי ועדת השרים לענייני תקציב לאשר חלוקת הסכומים בדולרים
העומדים לרשות האוצר.
סעיף 341:
העברת משרד החוץ לירושלים
השר משה שרת: אחרי שחזרתי מחוץ לארץ ניסיתי לברר את האפשרויות של
העברת משרד החוץ לירושלים. בשלב מסוים הודענו בכנסת, זה התפרסם ברחבי התבל, שמעתה
ואילך שאלת העברת משרד החוץ אינה אלא שאלה מעשית, כי אנו גורסים שאין שום מניעה
מדינית להעברת משרד החוץ לירושלים. אין זה תלוי אלא בהכשרת התנאים, מציאת מקום
מתאים למשרד, שיכון העובדים וכולי.
שנית, ידוע לנו היטב שברוב הצירויות הגדולות וממשלותיהן שוררת ההנחה,
שמוקדם או מאוחר יעבור משרד החוץ לירושלים. הם רוצים לדעת בעוד מועד על החלטתנו על
מנת שיעשו סידורים מתאימים. ממשלת ארצות הברית שקלה ודרשה בדבר סידורים להעברת
הצירות [שלה], אם כי לא אוכל להגיד שנתקבלה החלטה במחלקת המדינה האמריקנית לעבור,
אלא הם מתכוננים למקרה שאם משרד החוץ יעבור לירושלים. לא ידוע בדיוק מהן הרוחות
הנושבות במשרד החוץ הבריטי, אבל אין להניח שמצידם תהיה אובסטרוקציה - (רוה״מ ד.
בן-גוריון: רוסיה תקבל זאת ברצון) - ייתכן. גם אני חושב כך. צרפת אולי תנסה
להתעקש, אבל הם יכולים להביא את עצמם על ידי כך למצב של בידוד. אין להוציא מחשבון
אפשרות שתהיה תגובה מסוימת. אולי יהיה בזמן הראשון הנוהג שהצירים יסעו לשם פגישות
לירושלים בלי לעבור ולהעביר את הצירויות הנה. בכל זאת, כאשר הדבר יגיע לשלב של
ביצוע, אולי יירתעו בכל זאת מהעברת הצירויות מטעם זה או אחר, או מטעם פשוט שיעבור
זמן מסוים עד אשר יוכלו להסתדר, כי כל צירות היא אשכול גדול של ענבים, נחוצה דירה
לצירות, דירה לציר, דירה לפקידי הצירות ועוד ועוד.
שלישית, יש דעה כי חשוב מאוד להעביר את משרד החוץ לירושלים לפני העצרת
הבאה. איני גורס דעה זו. אני רק מוסר שהיא ישנה, כי לי ברור שלא ישתנה המצב בעצרת
הבאה מכפי שהיה בעצרת הקודמת. לעומת זאת, אם באמת חלילה תבוא איזו התעוררות חדשה
של כוחות אויבים ויוכלו להתלכד, אינני חושב שהעברת משרד החוץ לירושלים תהיה בשבילם
מפריע רציני יותר מאשר העובדה שהממשלה כולה על הכנסת, על ראש הממשלה, על הקבינט
כולו יושבת בירושלים. אבל אני חושב שכדאי שההחלטה תתקבל בהקדם, כדי שידעו בצירויות
ובחוגי האומות המאוחדות כי כלה ונחרצה איתנו להעביר את משרד החוץ לירושלים וזה
מוכרח להיות ולא ייתכן אחרת.
מה האפשרויות המעשיות להעברת משרד החוץ לירושלים? ישנן ההצעות הבאות,
שיכולות לבוא בחשבון. אכנס קצת לפרטים ואני מבקש סליחת חברי הממשלה על כך. יש שני
בניינים, ההולכים ונבנים ליד מלון ״עדן״. אחד שייך ליהודי אמריקני, והבניין מיועד
לבית מלון והקומה התחתונה מיועדת לקולנוע. בניין זה עומד להיגמר תוך שניים עד
ארבעה חודשים, והוא עלול להספיק לפחות למחצית משרד החוץ. על ידו הולך ומוקם בניין
של ״הכשרת היישוב״. שני בניינים אלה יספיקו בקושי לצורכי משרד החוץ. אפשר לצרף את
שני הבניינים יחד. הם נמצאים סמוכים זה לזה. משרד החוץ תופס היום מאה וחמישים
חדרים. בשני הבניינים האלה יש בסך הכל מאה ועשרים חדרים. זה כמובן יכול לפתור את
הבעיה בעיקרה. אגף או שניים של משרד החוץ יישארו לעת עתה בקריה.
ביצוע תוכנית זו כרוך בקשיים גדולים ובהוצאות גדולות. אינני מניח
שנחרים בניין של יהודי אמריקני המשקיע כסף בארץ. צריך יהיה לבוא לידי סידור איתו.
זאת אומרת להרוס תוכנית פתיחת מלון נוסף בירושלים. הארץ משוועת לבתי מלון ואנו
נבוא ונהפוך בניין מיועד לבית מלון למשרדים. נשאלת גם השאלה מה יהיה על הקומה
התחתונה. האם יאה שיהיה קולנוע מתחת למשרדי משרד החוץ? בבניין ״הכשרת היישוב״
נמכרו כבר כמה דירות ופירוש הדבר שהממשלה תצטרך לשלם פיצויים לקוני דירות
ולשוכריהן. אני כשלעצמי דוחה תוכנית זו ואני מציע להתעלם משני בניינים אלה.
התוכנית השנייה - יש בניין גדול ההולך ומוקם על ידי חברת ״הכשרת
היישוב״ מול הכנסת, ברחוב הראשי של הכנסת, שאין אני יודע מה שם ייקרא לו. בניין
זה, בייחוד אם ניקח גם את החנויות - הרי לא נשאיר חנויות תחת משרד החוץ - אם נכלול
גם זאת יספיק הבניין פחות או יותר לצורכי משרד החוץ. זהו בניין של שש קומות או
יותר. גמר הבניין בסיעתא דשמיא ייקח עוד שנה. זה אובייקט בטוח. אפשר להניח שזה
אינו כל כך נוח, שמשרד החוץ יהיה ברחוב רועש. שמענו שחברת ״הכשרת היישוב״ התקשרה
כבר כאילו עם פירמות על [שכירת] שתי קומות, אבל אומרים שההתקשרויות אינן כל כך
קבועות. אין זה קבוע במסמרות שאי-אפשר
לבטלן. זוהי התוכנית השנייה. אין אני
מציע אותה להחלטה.
התוכנית השלישית - בניין הכנסת. כפי שדובר לפני חודשים עמדה הכנסת
לעבור לבניין ״בית העם״[4] ואז היה צריך ״בניין פרומין״ ברחוב המלך ג׳ורג׳,[5] כפי שהוא נקרא, להתפנות. בניין זה אינו מתאים למשרד החוץ. אין כל
צורך באולם הישיבות הגדול. ההנחה היא שאפשר לחלק את אולם הישיבות לחדרים.
יש הנחה שאפשר להקים על בניין זה עוד שתי קומות נוספות, כי אין מה
לדבר שמספר החדרים הנוכחי בבניין הכנסת אינו מספיק אפילו לחלק מצרכיו של משרד
החוץ. אין אני צריך לתאר לכם מה זאת אומרת להעביר רק חלק קטן של המשרד, העובד תחת
הנהלה מרכזית, לירושלים, ומהם התענוגות לעבוד בבניין כאשר מעל ראשך מקימים שתי
קומות נוספות. אך זו אינה הצרה העיקרית. כנראה שחל שינוי בתוכניותיה של הכנסת. אין
אני יורע מי החליט על השינויים ומה החליטו, אבל אני יודע כי נפסקה העבודה בבניית
״בית העם״. התברר שהכנסת התחרטה על תוכנית העברה ל״בית העם״ - (ראש הממשלה ד. בן-גוריון:
מיהי הכנסת שהחליטה?) - איני יודע מי החליט. אנו יודעים כולנו מה זאת הכנסת. אני
מניח שוועדת הכנסת החליטה או מישהו בשמה - (השר מ. שפירא: שמעתי שבניין ״בית העם״
קטן יותר מהבנין הנוכחי).
הגורמים החדשים, שכאילו השפיעו על החלטת הכנסת הם: אל״ף, התקפת ״חרות״
על הכנסת.[6] לאור התקפה זו בדקו מחדש את המצב בסביבת ״בית העם״ ובאו למסקנה
ששם המצב גרוע עוד יותר מאשר במקום הנוכחי של הכנסת. בי״ת, נתברר שלכנסת דרוש מקום
יותר מאשר חשבו קודם. גימ״ל, הבניין החדש הזה איננו מספיק לצרכים הקיימים של
הכנסת, הבניין הנוכחי אינו מספיק לצרכים הקיימים, וגם אם יעברו לבניין ״בית העם״ לא
ישחררו את הבניין הנוכחי. ספק אם בכלל יעברו. עכשיו מבררים אפשרות של לקיחת אחד
הבניינים של הקריה בירושלים, שייגמר בבניינו בעוד שנתיים, לקחת אותו כבניין ארעי
לכנסת עד אשר ייבנה הבניין המפואר הקבוע לכנסת בקריה בירושלים. לעת עתה נשארת
הכנסת בבניינה.
עכשיו התוכנית הרביעית שעליה אני ממליץ בכל לשון, כי זוהי אפשרות
מעשית והטובה ביותר, אלא היא לא רק הטובה ביותר, כי אם גם הצעה טובה כשלעצמה גם אם
זה כרוך בביטול תוכניות. בפינה הצפונית-מזרחית של שטח הקריה בירושלים מוקמים או
עומדים להיות מוקמים בניינים ארעיים, זאת אומרת צריפי בלוקים של בטון. זהו בעצם
מיבנה איתן למדי, אשר יחזיק מעמד עשרים עד שלושים שנה. כבר בונים שם, חוצבים את
היסודות, מכינים מקום לקירות, בימים הקרובים יגשו ודאי להנחת הבלוקים.
עומדים להקים שלושה־עשר מיבנים בני שנים־עשר חדרים כל אחד, למעלה ממאה
וחמישים חדר. התוכנית הכללית היא כפליים מזאת. בלי ספק יגשו בקרוב לבנות את
המיבנים הנותרים. שם יהיה מקום לשלוש מאות חדרים. גמר תוכנית זו ייקח לפחות שישה
חודשים אם תהיה המרצה ולא תהיה הפרעה בגלל חוסר חומרי בניין.
בעוד שישה חודשים יהיו בניינים אלה גמורים. רובם מסומנים לצורך זה או
אחר, כולם מסומנים לצורכי משרדים ממשלתיים כגון המחלקה הסטטיסטית, הרכוש הנטוש,
מחלקת המכס והבלו ועוד דברים כאלה. אני מציע שהממשלה תחליט על זכות קדימה למשרד
החוץ לגבי בניינים אלה. במידה שיישאר מקום למשרדים אחרים - אדרבה. במידה שלא יישאר
מקום - ייכבדו וישבו באותו מקום שיושבים עכשיו. אף אחד אינו יושב תחת כיפת השמים.
כולם ספונים איפה שהם יושבים. אם הממשלה רואה צורך בהעברת משרד החוץ מהקריה בתל
אביב לירושלים, צריך לבטל תוכניות קודמות וצריך להחליט על זכות העדפה למשרד החוץ.
זוהי התוכנית הקרובה ביותר להתגשם.
בי״ת, תוכנית זו פותרת, אם תתקבל, את בעיית השיכון של משרד החוץ ואם
נחליט על זאת בעוד מועד, אפשר במהלך הבניין לשנות את התוכניות ולהתאים אותן מבחינת
מספר החדרים, גודל החדרים ועוד לצרכים המיוחדים של משרד החוץ בלי לשנות את המיבנה
הכללי, אבל כל צריף וצריף אפשר לבנות ולהתאים לצרכים המיוחדים של משרד החוץ. מקום
זה יהיה מקום מכובד למשרד החוץ. אם כי זה יהיה בניין ארעי, הוא מקום מכובד כי הוא
אינו בתוך שאון העיר. זהו מקום מבודד אבל מקום המיועד לשטח הקריה בירושלים. זוהי
תקיעת יתד של אחד המשרדים החשובים של הממשלה בקריה בירושלים, וזה מסמל ראשית
התיפקוד של הקריה. אני חושב כי שם יוכל משרד החוץ לשבת עד אשר ייכנס לבניין הקבוע
שלו ללא כל שלבי מעבר נוספים, והאחרים, הבניינים האחרים שמניתי אותם קודם, יכולים
רק לשמש מעבר למעבר.
זוהי ההחלטה הראשונה שאני מציע, אבל בזה לא סגי, כי יש עוד שאלת שיכון
הפקידים. לי יש בינתיים איזו דירה בירושלים, אין אני מעורר שאלת דירתי, אבל יש
שאלת העובדים. אינני מעלה על הדעת, שהעברת משרד החוץ תיעשה באותו אופן
קטסטרופלי-מהפכני כמו שנעשתה העברת המשרדים האחרים - פקידים עזבו את העבודה,
פקידים אחרים הוכרחו במשך חודשים, אם לא יותר, להצטופף ולגור בבתי מלון, אחרים
נסעו הלוך ושוב ממקום מגורי משפחותיהם לירושלים, עבדו שלושה או ארבעה ימים בשבוע,
איחרו בבוקר, הקדימו לצאת בערב והעבודה סבלה. אינני חושב שמשרד החוץ מוכרח לעבוד
בתנאים אלה. זה הרס לעבודה, זה הרס לחיי משפחה, זהו הרס לאנשים, זה הפסד אנשים
עובדים. בלי קשיים וחבלי מעבר לא נוכל להסתדר, אבל צריך להביא זאת למינימום
האפשרי.
כפי שאני מבין, מקימה עתה הממשלה 270 דירות לפקידי ממשלה. מתוך 270 דירות אלה - כפי שנמסר לי - טרם חולקו 50 דירות, טרם סומנו למי הן מיועדות. אני מציע שהממשלה תחליט שכל
הדירות שם, שטרם חולקו, הן קודש לעובדי משרד החוץ.
שוב, אם נחליט על זאת בהקדם, אפשר יהיה להתאים את הדירות המוקמות -
הדירות כפי שמוסרים לי הן של שני חדרים, האנשים שאני דואג להם הם בעלי משפחות -
בפחות משלושה חדרים לא יסתדרו. אני מניח שאם תתקבל החלטה על העברת משרד החוץ בפרק
זמן מסוים, וזה ייתכן, אם יקשרו את ההעברה במיבנים המוקמים, האנשים שיש להם דירות
בתל אביב ייכנסו למשא ומתן ויחליפו דירות. גם פה צריך משרד הממונה על מחוז ירושלים
לעזור לרכז ולפתור את שאלת החלפת הדירות.
שלישית, כאן יש שאלה של החלטת הממשלה. אני מציע שהממשלה תמנה מיד ועדה
לעיבוד תוכנית לשיכון נוסף של פקידי הממשלה. כאשר נודיע לעובדי משרד החוץ, כי יש
החלטה על העברת המשרד לירושלים, הרי רבים - לא כמדינאים כי אם כאבות משפחה - יקבלו
דבר זה בפחד רב מפני שלא ידעו מה יהיה איתם, לאן יעברו, אבל מיניה-וביה צריכה
להימסר לידיעתם שהממשלה ניגשת לביצוע תוכנית שיכון. ייתכן שזה לא יהיה מוכן עד אשר
יעברו, אבל ידעו שייתכן שכעבור מספר חודשים יהיה השיכון מוכן ולא תשתרר בהלה, לא
תתערער היציבות הנפשית - כפי שקוראים לזאת עכשיו - של עובדי משרד החוץ.
בסיכום אני מציע שלושה דברים להחלטה: אל״ף, מסירת המיבנים הנבנים בשטח
הקריה בירושלים לרשות משרד החוץ. בי״ת, הדירות המוקמות שטרם חולקו מיועדות לעובדי
משרד החוץ. גימ״ל, לגשת לתוכנית שיכון נוספת לעובדי הממשלה, למנות ועדה לשם כך.
להלן הוסיף רוה״מ בן-גוריון הצעה משלו כי על משרד החוץ לעבור
לירושלים ״במשך שלושה חודשים ויהי מה. אם אפשר להעביר את כל
המשרד, טוב. אם אי־אפשר, יש להעביר אותן המחלקות שיש להן ערך פוליטי בינלואמי
אותם חלקי המשרד הבאים בדברים עם נציגי חוץ. אלה שאינם באים
בדברים עם נציגי חוץ, יכולים להיות גם
במטולה. [—] [אם] משרד הנשיא נשאר בקריה בתל אביב, משרד החוץ נשאר גם
הוא בתל אביב, זה עושה רושם של רמאות״.
השר משה שרת: אני מוכרח להתנגד להצעת ראש הממשלה, ואני מצטער מאוד
שהוא הציע זאת. לשם קבלת החלטה כזאת לא היה צורך בדין וחשבון שלי, לא היה צורך
לברר את האפשרויות. אפשר היה להחליט שמוכרחים לעבור במשך שלושה חודשים - ישנה
החלטת הממשלה וצריכים לעבור. כמובן שזה [ניסוח] נמרץ יותר, אבל לא נעשה דברים בלתי
אפשריים לאפשריים. אנשים לא ימצאו להם דירות בתקופה קצרה זו. בינתיים יודע אני מה
יעשו - יעזבו את העבודה ואלה שיישארו בעבודה לא יוכלו לעבוד. את הדרך שראש הממשלה
מציע ללכת בה מוכרח אני לשלול. אני מבין היטב שלא מוכרח משרד החוץ לעבור כולו בבת
אחת, המחלקה הקונסולרית או מחלקת החקר יכולות לעת עתה להישאר בקריה, אבל אם מדברים
על אלה הבאים בדברים עם צירי ארצות חוץ, זה כבר דבר לא קטן. כל מחלקה היא עשרות
פקידים, זה לא אימפרוביזציה, זוהי עבודה ענפה, הפיקוח על עבודת משרד החוץ הוא
מרכזי. ניהול המשרד הוא מרכזי. אם נשארים חלקים גדולים בקריה זהו הרס העבודה. תהיה
התרוצצות בלתי פוסקת מהקריה שבתל אביב לירושלים בכל עניין ועניין. זו לא תהיה
עבודה אלא אנדרלמוסיה. אם יש צורך מדיני מכריע כעבור איזה מועד מסוים להיות פה,
יכולים לומר: לעזאזל העבודה, בלבד להציל את הרושם. אבל המצב אינו כך אלא להיפך. אם
נחליט על העברה במשך שלושה חודשים, מוכרחים מיד להודיע לצירויות. זה יעשה רושם של
בהלה, כאילו תקף אותנו איזה בולמוס, כאילו תקפה אותנו פניקה. אני שולל לחלוטין כל
צורך במעשי פניקה. העברה מהירה עד כמה שאפשר - כן, אבל לא מעשה פניקה.
אם נחליט על מיבנים אלה, זה לפחות שישה חודשים. זה כבר מהר מאוד. מה
נספיק להכין במשך זמן זה לשיכון העובדים? זה כבר יטיל סערה במשרד. יתחילו רבים
לעשות תוכניות אחרות, נצטרך לאחוז בכל מיני אמצעים לשמור על אחדות המשרד ועל כושר
עבודתו.
אני מציע את ההצעות שלי. אני מוכן לקבל את תיקון שר האוצר, שקודם צריך
לבדוק, אבל אני רוצה להוסיף שתי הצעות: אל״ף, תוך תקופה זו מוכרח להיעשות משהו כדי
להבטיח קשר טלפוני תקין בין ירושלים ותל אביב. הצירויות על כל פנים לא תעבורנה בבת
אחת. לכל ראיון יצטרכו לנסוע לירושלים, יש המון שיחות טלפוניות, לא לכל דבר מבקשים
ראיון. המצב כפי שהוא קיים עכשיו לא ייתכן. הסידור שישנו עכשיו לפעמים הוא פועל
ולפעמים אינו פועל, לפעמים שומעים ולפעמים אינם שומעים, לעיתים צריך לחכות לשיחה
טלפונית בלי סוף. צריך להיות מובטח קשר טלפוני מהקריה בירושלים לתל אביב ולרמת גן[7] כמו מבית אחד לשני.
בי״ת, צריך להיות ברור שזה יעלה בסכומים יתרים על התקציב. הוצאות
העברת המשרד, הסידורים הראשונים, הוצאות האנשים אשר יצטרכו ודאי בזמן הראשון לנסוע
הלוך וחזור, נצטרך לשלם להם אש״ל - זה לא יחול על תקציבו של משרד החוץ. לזאת תהיה
דרושה הקצבה מיוחדת. איני מגיש כרגע הצעה זו, אבל צריך להיות ברור שאגישנה בזמנה -
(השר ד. צ. פנקס: האם אי-אפשר להנהיג שהצירים הפונים ומבקשים ראיון
יתקבלו בירושלים עוד לפני שהמשרד כולו עבר, או לפני שהמשרד עבר באופן רישמי?) - זה
אפשרי, אבל זאת אומרת שמתחיל משחק הפגנתי. הם יודעים, למשל, שראש הממשלה יושב
בירושלים ועובד בה, ואם הם רוצים לראותו הם צריכים לבוא אליו. הם יודעים שביתי בתל
בנימין ואני עובד בדרך כלל בקריה בתל אביב. יש ימים - יום א׳ ויום ב׳ - שאני נמצא
בירושלים. אם מישהו רוצה לראותני באופן דחוף באחד הימים שאני בירושלים, יודע הוא
שעליו לבוא הנה, אבל אם המדובר יהיה למשל על יום ה׳ או על יום ו׳, כאשר המשרד שם,
והם יודעים שאני עובד שם, הרי תהיה זו רק הפגנה אם אבקשם לעלות לירושלים ובשבילי
יהיה זה הרס כל סדרי העבודה - (השר פ. נפתלי: אני מציע לדחות את העניין לשנה אחת
ואני רוצה לנמק. נדמה לי לפי מה ששמעתי משר החוץ, שאין השאלה בוערת מנקודת המבט
הפוליטית) - אינה בוערת, כי איני מחכה למשבר בחודשים הקרובים, אבל אין זאת אומרת
שיכולים לחכות שנים.
להלן התנהלו חילופי דברים המובאים במקוצר.
ראש הממשלה ד. בן־גוריון: אוסיף רק שתי מילים אם כי אין לי תקווה שזה
יתקבל. הקשיים המעשיים אינם כל כך גדולים. הם יכולים להיות לא כל כך גדולים. תלוי
מה שרוצים. משרד החוץ יש לו אופי אחר מאשר לשאר משרדי הממשלה, אבל העובדים אינם
שונים מהעובדים האחרים של משרדי הממשלה. מה היחסנות של העובדים במשרד החוץ? אם
ידעו שיש החלטה - יעברו. צדק בזמנו ברנדייס,[8] שאמר שצריך לעקור את היתוש האחרון לפני שמעלים יהודים לארץ־ישראל,
אבל את ארץ־ישראל אי־אפשר לבנות בדרכים אלו. ארץ־ישראל דורשת דרכים אחרות. אילו לא
היתה הממשלה עוברת לירושלים לפני שנתיים ומעלה, היתה ירושלים מתרוקנת מתושביה. גם
משרד הנשיא לא צריך להיות בקריה. וייצמן הוא וייצמן. הוא יושב ברחובות, אבל משרד
הנשיא צריך להיות פה. רק החלטה להעביר את המשרד תוך שלושה חודשים תעשה את הדבר.
השר מ. שרת: מדוע שלושה חודשים? מדוע לא שניים? מדוע לא ארבעה?
ראש הממשלה ד. בן־גוריון: אילו הייתי אני שר החוץ, הייתי עושה זאת
בחודשיים. אז עשינו זאת בין לילה. הודענו לכנסת ועברנו. לדעתי לא נחוצים שלושה
חודשים. איני מעמיד באופן פורמלי הצעתי, כי אינה נהנית מתמיכת שר החוץ לפחות, אבל
אני עומד על דעתי. השר נפתלי, המעמיד אתה את הצעתך להצבעה?
השר פ. נפתלי: לא. רציתי שדברי יהיו רשומים.
השר א. קפלן: אם המדובר הוא על רישום למען ההיסטוריה, מצטרף אני לדעתו
של השר נפתלי.
השר מ. שרת: יש לי שיווי משקל מימיני ומשמאלי.
מחליטים: להעביר את משרד החוץ לירושלים במהירות האפשרית, המיבנים המוקמים בקריה
בירושלים יוקדשו בראש וראשונה למשרד החוץ. מזכיר הממשלה יכין דין וחשבון על הבעיות
הכרוכות בדיור משרד החוץ וכן בשיכון פקידיו.
