37 | שיחת משה שרת - מונט דייוויס^[1] 2.5.1952                                                                

ההענקה: ביקשנו 126 מיליון - נקבל 80-60

כמוס

השר סיפר לשגריר, שייתכן שהוא ייסע לארצות הברית במחצית השנייה של חודש מאי ומשום כך לא יהיה בארץ בשעת ביקורו של ביירוד. הוא מקווה לראותו בשוב ביירוד לארצות הברית.^[2]

מר דייוויס הודיע שעשר דקות לפני בואו נתקבלו תשובות מחלקת המדינה לתיקונים בהסכם לסיוע כלכלי.

השר מסר על המצב הכספי של המדינה, שהביא לשיגור דר׳ יוסף לארצות הברית כשבידיו ייפוי כוח להחליט שם יחד עם הגב׳ מאירסון ושגריר ישראל בארצות הברית על הצעדים שיש לנקוט על מנת למנוע הפסקת התשלומים המגיעים מישראל לבנקים שונים בארצות הברית.

השר הסביר שדר׳ יוסף וחבריו הגיעו לידי ההחלטה שיש צורך לגייס למטרת תשלום החובות המידיים את כל הכסף שאפשר להשיג. הוא ״החרים״ את כספי האיגרות [ה״בונדס״] ואת כספי המגבית [היהודית המאוחדת] ואף פעל במהירות, כפי שהיה נחוץ, על מנת להשיג את הסכמת ממשלת ארצות הברית לשחרור כספי ההענקה שנותרו.

השר אמר, שהמשברים באים תכופים מכיוון שיש מעין גירעון קבוע בין הכנסותינו והוצאותינו. הנה ביקשנו הענקה של 150 מיליון דולר אשתקד וקיבלנו 65 מיליון. השנה הראינו שאנו זקוקים ל־126 מיליון דולר בשביל צרכינו המינימליים ונקבל, אם הכל ילך למישרין בקונגרס, סכום בין 60 ל־80 מיליון דולר. לא עלה בידינו למלא את החסר בין מה שביקשנו לבין מה שקיבלנו. אין הוא מתאונן חס וחלילה על הסכום שניתן אשתקד, או על הסכום שיינתן השנה. הממשלה מעריכה מאוד את שיעור הסיוע הכלכלי הניתן על ידי ארצות הברית לישראל. אולם לו יכולנו פעם למצוא אפשרות למלא את החלל - אין ספק שיכולנו לנהל את עניינינו הכספים בלי פחד מפני משברים תכופים.

הממשלה כבר עוסקת בקיצוצים בהוצאות ובקביעת דרכים לריכוז כל מטבע החוץ וניצולו היעיל. בשובו של דר׳ יוסף מארצות הברית תברר הממשלה את המצב בירור יסודי, ויש להניח שנתייעץ עם השגריר ועם ממשלתו על הדרכים למנוע משברים בעתיד.

בסוף דבריו עמד השר על הצורך בחתימה מהירה על ההסכם לפי סעיף 203,

על מנת לשחרר את כספי הסיוע הכלכלי.

השר אמר שהוא מבין שהשגריר ומר מקדניאל יהיו מאוכזבים מביטול התוכניות לניצול כספי הסיוע הכלכלי, ואף ממשלת ישראל מצטערת על ביטולן. יש לחשוש שביטול התוכניות יקשה מאוד על משרדי ממשלה שונים בפעולותיהם בזמן הקרוב. אולם המצב היה כזה שאי-אפשר היה לפעול אחרת מכפי שפעל דר׳ יוסף.

השגריר הודה לשר על הסבריו. הביע את צערו שלא היה איתו שיתוף הפעולה הפעם כמו שהיה במשבר בסתיו אשתקד. הוא אומנם מבין שהיה צורך הפעם בפעולה מהירה. הוא אמר שאף על פי שהם מצטערים על ביטול התוכניות, אין להגזים בהשפעתם של רגשות אישיים. הוא יכול להבטיח שהרגשות האישיים לא ישפיעו על המלצותיהם או פעולותיהם.

השגריר עורר את שאלת הסכם הגבול בין ישראל לירדן.^[3] הביע את תקוותו שממשלת ישראל תחדש את ההסכם. כל הסכם טוב מהעדר הסכם. גם נציגות ארצות הברית בירדן בדעה שכדאי לחדש את ההסכם.

השר אמר, שגם ממשלת ישראל מעוניינת בקיום הסכם הגבול עם ירדן.

מר בנדור הצביע על כך שאנשינו אינם מרוצים מדרך ביצוע ההסכם על ידי שלטונות ירדן.

השגריר שאל מה המצב בחולה ואם מפעילים את הסכר.^[4] יש לו יסוד להאמין שהסורים מוכנים לנהל משא ומתן ישיר איתנו על הפעלת הסכר בצורה שלא תביא נזק לתעלות ההשקאה שלהם ולגידולים. נאמר לו ממקור מוסמך, שנציגינו בוועדת שביתת הנשק מסרבים לשאת ולתת עם הסורים בעניין זה מחשש פן זה יפגע בזכויות הטריטוריאליות של ישראל.

השר אמר שהוא שמח לשמוע על נכונות הסורים לנהל משא ומתן ישיר איתנו. יתעניין לדעת מה היה.