31 | משה שרת בטקס הרשמה ב״ספר הזהב״, לונדון^[1] (אנגלית)                             24.3.1952

קצין בריטי נרשם ב״ספר הזהב״

משה שרת: זו אחת מאותן הזדמנויות המוליכות אותנו אחורה אל ימי הגבורה של המאבק נגד שיעבוד האנושות בידי גרמניה הנאצית. ליהודים ברחבי עולם נודעה לאותו מאבק משמעות גורלית אף יותר נוכח הסכנה המיידית של השמדה גמורה שריחפה עליהם. כבר באותו זמן היכה האסון בשליש מבני עמנו, וגורל שני השלישים הנותרים היה תלוי מנגד.

יהודים לחמו במאותיהם ובאלפיהם בכל צבאות בעלות הברית. אבל חצי מיליון יהודי ארץ-ישראל היו החלק היחיד בעם היהודי, שלבניו ניתן להשתתף במאבק מכוח רצונו החופשי של היישוב ובצו מדיניותו הלאומית ומצפונו. בהתנדבם לשרות צבאי הם היו מודעים כי זאת הם עושים בשם העם היהודי כולו. הם ביקשו לנקום את נקמת אחיהם, להציל את הנותרים ולסייע בהבסת גדול אויבם עד תום.

בהצטרפנו לצבא הבריטי תבענו את מקומנו בלחימה ואת זכותנו להילחם כיהודים. במונחים של ארגון צבאי, מילוי תביעות אלה הכתיב דגילה בעיקרון שהמתנדבים היהודים מארץ-ישראל ישרתו ביחידות יהודיות ושקציניהן יהיו יהודים ארץ-ישראלים. לא בנקל עלה לממש את העיקרון הזה.^[2] נמצא כי קשה אף יותר יהיה להמשיך לקיים את היחידות היהודיות הללו כמות שהן בשל הלחצים האכזריים של השיגרה הצבאית והשינויים הבלתי פוסקים הפוקדים יחידים ויחידות במהלך מערבולות השרות הצבאי. מגמות פוליטיות שננקטו באותם ימים פעלו נגד נחרצותם של יהודי ארץ-ישראל לעמוד על זהותם הלאומית הייחודית.

אם הרעיון המקורי גבר בסופו של דבר על כל מכשולי המדיניות והשיגרה, הרי זה לא רק הודות לנחרצות המתנדבים עצמם, ולעקשנות מי שייצג אותם,^[3] אלא בראש וראשונה הודות לנוכחות אנשים בצבא הבריטי, שנהגו בהבנה ומתוך רצון טוב, אנשים שעמדו על הצדק שבתביעה היהודית ויצרו תנאים ליישום צלח של העיקרון שביסודה.

ראש וראשון בקרב אישים אלה היה מיג׳ור גנרל - אז בריגדיר - ג׳ון מקנדליש, שלכבודו התכנסנו פה היום. בתפקידו כעוזר סגן מפקד כוחות המזרח הקרוב הוא היה האדריכל הראשי של המערכת העצומה של יחידות ועוצבות, למעשה לאורך כל שנות המלחמה. הרבה מאוד היה תלוי בהבנתו האישית, בתמיכתו, בהתעניינות המתמדת. רעיון היחידה היהודית מצא בו חסיד מושבע ונציג פעיל. הוא לבטח הבין כבר בשלב מוקדם למדי, כי המטרה הצבאית תושג ביעילות רבה יותר אם אי-הבנות וחיכוכים שהם בלתי נמנעים ביחידות מעורבות [של יהודים וערבים], יימנעו, אם יינתן לרוח החיילית לשגשג כאשר הרגש הלאומי שלהם יבוא לכלל סיפוק מינימינלי. הוא הבין כי יהודים פטריוטים יהיו חיילים טובים יותר ככל שחייהם הצבאיים יאפשרו להם לנשום אוויר חופשי של כבוד לאומי עצמי. והוא ודאי שמח להיווכח, כי גישתו הוצדקה עד מהרה מכוח הגבורה והיעילות הצבאית שהפגינו [בחזית איטליה] היחידות שהוא אשר סייע בהקמתן ובהתפתחותן.

כמי שהסוכנות היהודית הפקידה בידו את הכוונת מאמץ ההתגייסות של יהודי ארץ-ישראל, זכיתי לעבוד מתוך שיתוף פעולה הדוק עם גנרל מקנדליש בביקורי התכופים במטה הראשי של צבא הוד מלכותו במזרח הקרוב, שבקהיר. אני זוכר בתודה עמוקה ובהערכת אין קץ את סבלנותו הבלתי-נדלית ואת מסירותו הדקדקנית בטפלו בכל הבעיות ללא ספור שנתגלעו לאורך הדרך, את השעות הארוכות שבילה עימי בחום הקהירי הלוהט, מעלה פתרונות, מתיר סבכים, גובר על קשיים, תמיד צועד ללא היסוס בדרך המלך מרגע שהותוותה. לי הוא היה מופת של מסירות ללא לאות לתפקיד, של התמקדות במטרה ושל רוח נדיבה.

ככל שארכה המלחמה כן עלתה רמת הביצוע של יחידותינו הטכניות. מפלוגות רגלים התקדמנו לגדודים ומגדודים לחטיבה היהודית הלוחמת, פיסגת מאמצנו הצבאי המלחמתי שהופגן בדגלנו שהתנוסס בקטע מחזית בעלות הברית באירופה שהופקד בידה. כאשר המלחמה תמה, יחידותינו היו כרשת פזורה על פני מרחבים, ואולם התא הבסיסי של יחידה יהודית נותר בבירור בעינו.

במסגרת ובהיקף של מלחמת העולם השנייה הושגה מטרת מאמצנו הצבאי במלואה, אבל הימים שלאחריה הולידו מוצר לוואי רב ערך. אותה כמות של ידע, התנסות ומסורת, שקנו חיילינו בצבא הבריטי, הניבה פרי הילולים בהקמת צבא ההגנה לישראל.

זמן קצר אחרי המלחמה באתי אל גנרל מקנדליש ובשם הסוכנות היהודית לארץ-ישראל הצעתי לו לאשר חתימת שמו ב״ספר הזהב״ של קרן קיימת לישראל כאות הכרה צנוע להערכתנו את חלקו בהקמת היחידות היהודיות. בתום היוועצות עם הממונים עליו, קיבל גנרל מקנדליש את ההצעה, אולם נסיבות שונות חברו יחד ודחו את הענקת התעודה הנמסרת לידיו היום. אני שמח מאוד כי ביקורי הנוכחי בלונדון מאפשר לי, על רקע היחסים הידידותיים שנקשרו באחרונה בין שתי ארצותינו, להניח בידיו היום את תעודת ״ספר הזהב״ הזאת, הקובעת לו מקום כבוד בתולדות ישראל שקמה מחדש.