פעולות הגמול מקרבות את ירדן ל"ליגה"
שם הספר  דבר דבור 1952
שם הפרק  פעולות הגמול מקרבות את ירדן ל"ליגה"
כותרת משנה  שיחת משה שרת - מונט דייוויס, תל אביב

29 | שיחת משה שרת - מונט דייוויס,[1] תל אביב                                                           27.2.1952

פעולות הגמול מקרבות את ירדן ל״ליגה״

השגריר דייוויס ביקש לראותי דקות מספר לפני חתימת ההסכם על ההענקה.[2] הוא בא להעיר שתי הערות: ראשית, כי צריך שיהא ברור לנו כי ההסכם מחייב חילוף ידיעות מלא. כוונתו היתה לאספקת ידיעות מצידנו על פרטי מצבנו הכלכלי. הוא הסתמך על הפגישות התדירות של מקדניאל[3] וג׳ונס[4] עם נציגי ממשלתנו, וציין בסיפוק את האמון שגילו אנשינו כלפיהם. ההערה השנייה באה להדגיש, כי כספי ההענקה מיועדים לתוכניות מסוימות אשר הוסכם עליהן, והדבר צריך להיות ברור לא רק לממשלה אלא גם לציבור. שוב ציין בסיפוק, כי עד כמה שידוע לו מבין הציבור את הדבר.

השיחה נתגלגלה בקצרה על סיכויי ההתקדמות לקראת שלום עם המדינות הערביות למישמע ההדים המגיעים מקהיר.[5] סיפרתי לשגריר כי נעשה ניסיון מצד ממשלת ירדן לברר אצלנו כיצד אנו מפרשים את המיפנה הזה. הוספתי כי מצידנו הננו עושים מאמצים להגיע לחקר העניין.

דייוויס חזר לנושא החביב עליו והוא הנזק שגרמו מעשי התגובה שלנו בגבול ירדן.[6] משראה כי כמקודם אין אני נוטה לקבל את גירסתו, הוסיף על דברי השיגרה תגלית חדשה: מעשים אלה הם שהניעו את ירדן להצטרף לברית הביטחון הקיבוצית של החבר הערבי. הדגיש כי הוא מוסר לי את הדבר בכל הכמיסות ועל אחריותו האישית כיוון שלא קיבל כל הוראה להודיע לי זאת, אבל זוהי ההסברה של נציגות ארצות הברית ברבת עמון לשינוי שחל בעמדת ירדן כלפי ברית הביטחון.

אמרתי כי כשלעצמי פירשתי את ההצטרפות כגילוי מדיניותו של משטר טלאל-אבו אל־הודה[7] להזדהות עם ״הליגה״ בשדה מדיניות החוץ. השגריר היה בשלו, כי רק המעשים שלנו בגבול גרמו לכך. אמרתי כי על כל פנים, המצב בגבול החמיר מיום ליום ונשקפה סכנה של התפרעות כללית. השגריר ענה כי מבחינתו של רב־אלוף ידין[8] אולי תוקן מצב הביטחון לחודשים מספר, אבל מבחינתי-אני נדחה שעון השלום אחורנית לזמן רב. אמרתי כי סיפורו מעניין ביותר, ואם הוא אמיתי הריהו גם מאלף. על כל פנים, בפגישות האחרונות עם נציגי ירדן לא באה לידי ביטוי מצידם שום טינה או רוגזה. להיפך, הם גילו שוב רוח של שלום.[9]

[1] תלחמי׳י 7, עמ׳ 94. השיחה התקיימה בתל אביב ונרשמה בידי מ״ש.

[2] ב־22.2.1952 התקיים במשרד החוץ טקס לרגל התחלת המו״מ עם ממשלת ארה״ב על מענק לישראל לפי ״חוק הביטחון ההדדי״ בהשתתפות שגריר ארה״ב מונט דייוויס. בפתיחת הטקס אמר שר החוץ מ״ש: ״תמיד האמינה התנועה הציונית כי שיבת העם היהודי לארצו פותרת בעיה עולמית בת דורי דורות, ולכן ראויה היא לעזרה בינלאומית. אמונה זו התאמתה בימינו הודות לשתי תמורות שחלו בעת ובעונה אחת: קמה מדינת ישראל, שיש בסמכותה לקבל עזרה בינלאומית, ובו בזמו נקטה המעצמה הדמוקרטית האדיבה, ארה״ב, שיטה של עזרה למדינות הזקוקות לשיקום חייהן הכלכליים״. לדברי השגריר דייוויס בטקס ר׳ שם, עמ׳ 91, 92.

[3] ברוס מקדניאל, ראש המינהל האמריקני לשיתוף פעולה טכני בישראל, בשגרירות ארה״ב.

[4] אוון ג׳ונס, מזכיר ראשון וקונסול בשגרירות ארה״ב בישראל.

[5] מקהיר הגיעו הדים על נטייה גוברת של ממשלת מצרים להגיע להסדר עם ישראל. ר׳ תזכיר שגריר ישראל בארה״ב אבן אל מזכיר המדינה אצ׳יסון 5.3.1952 שם, עמ׳ 107-105.

[6] ר׳ לעיל שיחת מ״ש-דייוויס מסמך 16, עמ׳ 181.

[7] טלאל בן עבדאללה, הומלך אחרי רצח אביו ב-1951. באוגוסט 1952 הודח מכס המלוכה בשל מחלת נפש והוחלף בבנו חוסיין; תופיק אבו אל-הודה - פוליטיקאי ירדני יליד עכו. ראש ממשלת ירדן 1944-1939, 1953-1951 ר1955-1954.

[8] יגאל, ידין (1984-1917). יליד ירושלים ארכיאולוג איש צבא ומדינאי. במלחמת העצמאות מפקד המבצעים של צה״ל. רמטכ״ל 1952-1949.

[9] ב-1.2.1952 נכנס לתוקפו הסכם בין ישראל וירדן לשיתוף פעולה למניעת הסתננות ועל רקע זה החלו פגישות סדירות של שני הצדדים.
העתקת קישור