28 | הכנסת, ישיבה 59 ^[1]                                                                                                                                             25.2.1952

הנוהג במינוי נספחים מסחריים 

סעיף א'; שאילתות ותשובות

היו״ר י סרלין: אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת החמישים ותשע. נשמע תחילה שאילתות ותשובות.

חבר הכנסת ז. סוזאיב שאל את שר החוץ ביום 13 בפברואר 1952: קראתי בזמן האחרון על מינויים חדשים ושינויים בהרכב הנספחים המסחריים של מדינתנו בחוץ לארץ. על פי רוב השינויים האלה באו לאחר תקופה קצרה למדי של שרות, לפעמים רק אחרי שנה אחת.

ברצוני לשאול את כבוד שר החוץ. אל״ף, מהו הנוהג במינוי הנספחים המסחריים בחוץ לארץ? מי מציע את המועמדים ומי מאפשר את מינויים? בי״ת, מהי התקופה הקצרה ביותר לשרות בתפקיד זה? גימ״ל, האם לפי דעתו תקופת שרות של שנה אחת מספיקה כדי שנספח מסחרי חדש ייכנס לתפקידו, ילמד את תנאי הארץ בה הוא נמצא לאור התפקידים החיוניים המוטלים על הנספחים המסחריים בקשר לעידוד היצוא, השקעות הון וכולי? דל״ת, האם מינויים לתקופה קצרה כזאת אינם גורמים, נוסף לכל, גם בזבוז כספי מדינה בקשר להוצאות מיוחדות של נספחים לשם סידורם במקומות עבודתם?

שר החוץ מ. שרת: אל״ף, נספחים מסחריים מתמנים על ידי שר החוץ בהתייעצות עם שרי המסחר והתעשייה והאוצר. המועמדים מוצעים על ידי אחד משלושת המשרדים האלה. בי״ת, רצוי כי נספח מסחרי, ככל חבר אחר של סגל זירות החוץ, יתמיד בתפקידו במקום שרותו תקופת שנתיים-שלוש לפחות, אך לא בכל המקרים ניתן כלל זה לשמירה, כל שכן בשלב ההתהוות והעיצוב של שרות החוץ. היו נספחים מסחריים שהתחייבו מראש לשרת רק שנה אחת ועם תום השנה פרשו מהשרות. תקופת שרותם של אחרים נתקצרה מסיבות אחרות, אם משום העברה לתפקיד אחר או משום הפסקת שרותם. אין ספק כי במרוצת הזמן יתגבש חבר נספחים מסחריים שיתמיד בעבודתו, ועל ידי כך תוארך תקופת השרות הממוצעת של כל נספח במקום אחד.