26 | הממשלה, ישיבה כ״ו[1]
24.2.1952
חגיגות
יום העצמאות נושאות אופי צבאי מדי
סעיף
214:
שאלות
השר
מ. שרת: אני רוצה לציין בקיצור נמרץ את בעיות משרד החוץ לגבי התקציב כתוצאה משינוי
השער.
בבוקר לא עבות אחד קיבלנו הודעה ממשרד האוצר, כי מאותו תאריך
ואילך כל סכום שנקבל בדולרים יחושב בחשבון של דולר הלירה. פירושו שתי בעיות: האוצר
חייב לנו מאות אלפי דולרים לחשבון העבר. מכיוון שלא נאמר ״כל סכום המגיע לכם״, אלא
כל סכום שתקבלו מהיום והלאה, נניח אם נותנים היום אלף דולר זה אצלנו בתקציב כנגד 350
ל״י, אבל אם עתה יחשבו את אלף הדולר לאלף לירות וינכו את הסכום מהתקציב, לא נוכל
לעמוד בכך. לזה יש אחת משתי תרופות: או שתשלומים שעבר זמנם יחושבו מתי שישולמו לפי
החשבון הישן, או שיתנו תוספת לתקציב. בנוגע לתקציב לשנה הבאה שינוי השער מחייב
הגדלת התקציב בערך ב-2 מיליון ל״י.
מחליטים:
להטיל על ועדת השרים לענייני תקציב להחליט בשאלה.
סעיף
215:
חגיגת יום העצמאות בצירויות ישראל
השר
מ. שרת: משרד החוץ מתחבט בשאלה אחת ואני מוכרח לבקש בעניין זה הדרכה מהממשלה. זאת
בעיית יום העצמאות. עלינו לקבוע דבר זה מעתה. מקובל כי ביום העצמאות, כמו ביום חג
לאומי של כל מדינה, הצירויות עורכות קבלות פנים לכל הסגל [הדיפלומטי]. מזמינים אז
את הסגל, אנשי הממשלה ומכבדים אותם, והם בביקורם משתתפים בחג העצמאות. במקומות שיש
ציבור יהודי מכובד מזמינים גם את ראשי הציבור היהודיים והם מתערבים בין אנשי הסגל
ואנשי הממשלה. כך נהגנו בוושינגטון, לונדון, פריס. יש מקומות שאין זה מקובל, כמו
באנקרה, אבל דבר זה עולה בכסף. משרד החוץ לא שאין לו כסף, אלא יש מחסור עצום
בדולרים. נתעוררה שאלה אולי אין לחוג השנה את יום העצמאות ולבטל את החגיגות. אני
נוטה לכך, אך לא רציתי לקבל את ההחלטה ללא אישור הממשלה - (השר ד. יוסף: באיזה
סכום הוצאה זו מתבטאת?) - היא מתבטאת ב-30 אלף דולר בעולם כולו. אך לא שאלת הסכום
קובעת. האם צירות יכולה לעשות חגיגות כשלא שילמה חודשיים משכורת לעובדיה והם
שקועים בחובות? אין חגיגות שאינן עולות בכסף. הברירה פשוטה: חגיגות צנע, שפירושן
הזמנת הישראלים של המקום בלבד, אין מזמינים לא את הסגל [הדיפלומטי] ולא את [נציגי]
הממשלה. בצירות לונדון לא תוזמן ממשלת הוד מלכותו ולא יוזמן הסגל, לא יוזמנו
עיתונאים אבל יוזמנו הארצישראליים. זאת תהיה חגיגה צנועה וחגיגה כזאת תעלה בסכום
קטן - (השר מ. שפירא: כיצד נוהגות שאר הצירויות?) - יש צירויות שחוגגות ויש שלא
חוגגות - (השר ד. יוסף: האם ייתכן במקום מסוים לחגוג ובמקום מסוים לא לחגוג?) -
קשה לברור. יש שיקול מסוים לעשות חגיגה באנקרה, אבל בדרך כלל אין חגיגות. אז בברן,
בבריסל ובמוסקבה ובבואנוס־איירס לא יחוגו. הצעתי היא לבטל השנה את חגיגת יום
העצמאות בצירויות.
השר
ד. צ. פנקס: מה הן תוכניות חגיגות יום העצמאות בארץ? רצוי שגם כאן תהיינה החגיגות
בצנע.
ראש
הממשלה ד. בן־גוריון: שאלה זו אינה נוגעת לעניינינו. התוכנית היא שאור ליום
העצמאות תהיה הפגנה צבאית בירושלים, הפגנה לא גדולה. לרגל חוזה שביתת הנשק אנו
חייבים בצנע. מצעד גדול יהיה בתל אביב. יתחילו לצעוד ויעברו את רחוב אליעזר
בן־יהודה עד אלנבי וכיכר המושבות, שם הרגלים ילכו הביתה והרכב, הטנקים והתותחים ימשיכו
דרכם עד יפו.
השר
מ. שרת: אני סבור שחגיגות יום העצמאות אצלנו נושאות אופי צבאי יותר מדי. החגיגה
המרכזית אינה צריכה להיות צבאית, אלא הפגנת הישגים וכולי - (רוה״מ דוד בן־גוריון:
יש גם חגיגות עממיות) - אני רושם לפני, כי השנה לא יוחג חג העצמאות בצירויות. אני
רוצה לציין, כי בעצרת או״ם רוב המשלחות נוהגות לעשות קבלת פנים לכולם. עשינו זאת
משנת 1948
והשנה לא נעשה כן - (השר מ. שפירא: היהודים בתפוצות מאוד לא יהיו מרוצים בהחלטה
זו) - (השר ד. צ. פנקס: הם יציעו לשלם את הוצאות החגיגות על חשבונם) - ודאי
יתכוונו לכסות את ההוצאות על חשבון המגבית. אנו נתנגד לכך.
מחליטים:
לרגל המצב הכספי לא יתקיימו השנה חגיגות יום העצמאות בצירויות ישראל.
סעיף
228:
חברת ״אל על״
שר
התחבורה ד. צ. פנקס פתח את הדיון ועמד בפרטות על קשייה הכספיים של חברת ״אל על״ הפוגעים ביעילותה, וטען שהפגמים בפעילותה
נובעים גם מיחסה השלילי של הממשלה לגבי סיוע כספי הן במטבע ישראלי והן במטבע זר.
הוא סיכם
כי על הממשלה להתאמץ ולתת
לחברה 600 אלף דולר. מנכ״ל משרד האוצר התנגד להצעת שר
התחבורה, טען שהיתה הגזמה בהרחבתה של ״אל על״ ואמר שבמצב הכספי הנוכחי החמור של
המדינה הברירה היא ״אווירונים על חשבון לחם״. היות ואין מניין לקחת את 600 אלף הדולר, יש לקצץ בקווי התעופה של החברה. להלן התנהל דיון
שנשמעו בו הצעות שונות להתגברות על המשבר, אך רוח הדברים היתה
שאין מנוס מצמצום החברה.
השר
מ. שרת: אנו משלמים פה בעד מעשה נמהר מאוד [בהרחבת ״אל על״]. אני מרשה לעצמי עכשיו
לומר זאת, כי אמרתי את זאת גם אז. איני יודע מתי הוחלט בממשלה להרחיב את השרות,
ונדהמתי כשנודע לי הדבר. לא היתה כל התייעצות בעניין זה. אין זה דבר שאנו עושים רק
במשק של הארץ. אנו עושים זאת לעיני העולם כולו. זה היה מעשה מרהיב מאוד ונועז
מאוד, המגיע לניו יורק מזה, ליוהנסבורג מזה וללונדון מזה. זה לעיני העולם כולו.
לבסוף נחלנו כישלון מחפיר, וגם הכישלון הזה הדו יהיה בעולם כולו. הגויים אומרים,
לא "constellation" אלא ״[2]."cancellation
הכל יודעים שלחברה הענייה הזאת, שמספר אווירוניה הוא פחות מאצבעות יד אחת, עומד
אווירון נהדר בלונדון משותק ללא תיקון! מפני שאין לה במה לשלם ל-בי.או.אי.סי.
וכולי. המצב הגיע לידי כך שיהודים שאינם מוכרחים לנסוע ב״אל על״ אינם נוסעים ב״אל
על״. הם נוסעים ב-TWA ובכל
חברה אחרת. נוסעים ב״אל על״ רק יהודים שמוכרחים לנסוע בה. נוצר מעגל קסמים. החברה
נחנקת מחוסר מטבע חוץ, כי לממשלה אין. גם מה שהיא מכניסה לקופת הממשלה הולך
ומצטמק, אין לה מלאי של דולרים. הדבר הזה אינו יכול להימשך כך הלאה. קרה לנו גם
שלא היו לנו אסונות, רק אווירון קטן אחד נשרף בהלווציה. זה כאין וכאפס לעומת מה
שמתרחש בחברות אחרות. ניצלנו מאסונות גדולים. אבל אין לחברה הזאת כל עתודה, היא לא
תוכל להחזיק מעמד. גם אילו היו לנו אמצעים לקבל את התוכנית של מר פנקס לקניית
שלושה-ארבעה אווירונים, הרי לפי דעתי - איני מומחה - אי-אפשר בלי השקעה גדולה
לקיים את כל הרשת.
לעומת זאת, אני יודע היטב שחיסול החברה עכשיו זוהי בכייה
לדורות.
איני
מזלזל גם בעניין של פרסטיז׳ה. החברה הזאת היא סמל עצמאות ישראל באוויר. שנית, יש
שיקולי ביטחון. שלישית. זה בכל זאת חלק מהמשק הלאומי שיש לפתחו, ואיננו יכולים
לפנות לגמרי את חלל האוויר. אבל ברור שמוטב לא להתקיים ולחסל את החברה מאשר
להתקיים קיום עלוב כזה כפי שהננו מתקיימים היום.
אבל נדמה לי שיש עוד דרך להציל את המצב ולהקטין את הסיכון ואת
ההפסד על ידי צמצום נמרץ של שטח פעולת החברה. זה מחייב ניתוח. זה מחייב ויתור גמור
על ארצות הברית. כאשר החברה טסה לאמריקה, טסה ומפסיקה, בקיץ טסה בחורף אינה טסה,
מוטב לא לטוס לגמרי. ברור שאין כל ברירה. מוכרחים לוותר על הטיסות לארצות הברית.
אולי יש להעמיד את החברה על קו אחד או שניים באירופה, פריס ולונדון, ואת זאת לעשות
במידה ובמשורה. אז אולי אפשר יהיה להחזיק מעמד עד שירחיב השם את גבולנו. אם
התוכנית הכלכלית תחזיק מעמד, אם נקבל שילומים מגרמניה, אם יעלה בידינו להגדיל את
ההענקה מאמריקה, אם נצליח לפתח מקורות ייצור, נוכל אולי לחזור לתוכנית הקודמת.
להלן התנהל דיון ממושך, שהסתים בהחלטות.
מחליטים: להטיל על ועדת שרים בהרכב ראש הממשלה, השר פ. נפתלי והשר ד.
צ. פנקס, להחליט: א) על הדרכים להבטחת שרותים תקינים של חברת ״אל על״; ב) בעניינים
דחופים של החברה העלולים להתעורר בין ישיבת ממשלה למשנה.
סעיף
232:
סקירה
השר
מ. שרת: ביום ה׳ בבוקר אני יוצא לאנגליה לפתיחת המגבית ולהשתתפות באספות המגבית
בכמה ערים. ב-10 לחודש תהיה לי שיחה עם שר החוץ הבריטי
[אנתוני אידן] ואמשיך איתו את הבירור. מהעיתונות נראה לי כי ישנה תזוזה מסוימת
במצרים. ואנו שומעים עכשיו הודעות תכופות ותדירות ממקורות מצריים על קירבת איזה
משא ומתן עם ישראל. עתון ״ואפדי״[3] כתב כי בישיבה הקרובה של הוועדה המדינית של
״הליגה הערבית״ יהיה אחד הדברים העומדים על הפרק משא ומתן עם מדינת ישראל. כנראה
שמשהו מעיק על המדינות הערביות. אינני יורע ברור מהו הדבר. ייתכן שזה עניין עזה,
ייתכן שיש רצון לסלק מעצורים מדרך קבלת הנשק [מהמערב]. כנראה שנעמוד בפני חדשות
ויש חשש שנכנס ל״אזור סכנה״ חדש של משא ומתן על שלום. אבל מוקדם מאוד להתנבא על
כך.
משרד החוץ מתכנן זה מכבר ביקור ברומא לשם הידוק קשרים עם רומא
לסילוק כמה מקורות של אי-הבנה וגם כדי להחליש את הניסיונות להתקרבות שחלה בין
איטליה ובין המדינות הערביות. מוסכם עכשיו עם הממשלה האיטלקית, שבהיותי באיטליה
אהיה אורחה של הממשלה האיטלקית. זה יהיה בדרך חזרה לארץ. להם לא רצוי שניראה, וגם
לנו לא רצוי שתהיה נסיעה מיוחדת לרומא. אבקר שם אגב חזירתי מלונדון. לכאן אשוב ב־20
למרס.
לפי דעתי לרגל היותו ברומא עלי לבקש לראות כביקור נימוסין את
האפיפיור. זה מחייב קודם לתהות על קנקנו. ייתכן שהתהייה תיתן תוצאות שליליות.
מישהו ישאל אותו: מה יהיה אם שר החוץ הישראלי ירצה בהזדמנות ביקורו ברומא לראות את
הוד קדושתו האפיפיור? אם תינתן תשובה חיובית תבוא פנייה רישמית [שלנו]. לדעתי מוטב
לעשות זאת.
יתקיים בימים הקרובים ביקור שלנו בהודו. אין לנו עדיין יחסים
דיפלומטיים עם הודו והודו מסתייגת כל הזמן מיחסים דיפלומטיים איתנו. היתה פעם הצעה
שאחד השרים יבקר בהודו. הם לא הגיבו בחיוב. בינתיים התחיל הקרח להפשיר. באה משם
הזמנה ומנהל משרד החוץ דר׳ איתן יסע לשבוע ימים להודו.
סעיף
233:
איחוד המשפחות הערביות
השר
מ. שפירא: היות ומר שרת נוסע, אני מבקש לדון באופן דחוף בעניין עגונות ערביות.
ישנן כמאה או מאה וחמישים נשים הנמצאות בארץ ובעליהן נמצאים בחוץ לארץ. הם יצאו
ואינם יכולים לחזור. ישנם גם סקרים שהבעלים באים לבקר כאן, מעבדים את האדמה,
וכשמתחילים לחפשם בורחים לעבר לגבול. יש גם סקרים של ארוסות. לפי הדין שלהם ארוסה
היא אסורה. הקאדים טוענים שביחס לחלק אפשר יהיה להתיר את הארוסות הללו. אבל יש חלק
מהן שאינן מסכימות לעזוב את הארץ. היות והמדובר הוא על מספר לא גדול, אני מציע
שנחליט על העניין בחיוב ואותה הוועדה המטפלת בעניינים הללו תקבל הוראה מתאימה.
נהיה מוכרחים כנראה להכניס חלק מהבעלים ומהארוסים.
ראש
הממשלה ד. בן־גוריון: מנין לך שלא יופיעו בעוד שבוע עוד מאתיים ארוסות?
השר
מ. שפירא: נגביל את העניין הזה ונסדרו עם הקאדים ושיהיה ברור שהגבול הוא 150.
השר
מ. שרת: אני בהחלט בעד זה. זאת תהיה תוצאה של שיווי זכויות בישראל ושל שיווי
זכויות הנשים. אם היתרנו לבעלים להביא את נשותיהם, לא ייתכן שלא נתיר לנשים להביא
את בעליהן. זוהי תוצאה מוכרחת משילוב שני דברים.
הוועדה לענייני הערבים[4] עומדת להגיש הצעות לממשלה. ישנם עוד עניינים
שהוועדה רוצה להביא בפני הממשלה. אחד העניינים שרציתי להציע הוא הוספות לאיחוד
משפחות ערביות. העניין הנדון הוא אחד הסעיפים. את יתר הסעיפים אציע לכשאשוב לארץ.
מחליטים: להתיר
כניסה לישראל ל־150 איש, בעלים וחתנים, במסגרת איחוד המשפחות
הערביות.
ראש
הממשלה ד. בן־גוריון: בוועדה ארצה לדעת איך לא ישתמשו לרעה בדבר הזה כדי ״לפברק״
עוד.
השר
מ. שרת: עניין הנשים זוהי עובדה.
------------------------------------------
