19 | הממשלה, ישיבה י״ט^[1]                                                                               27.1.1952

יש להציע לממשלת בון תאריך למשא ומתן

סעיף 177: סקירות

השר מ. שרת: יש לי למסור על שלושה עניינים: אל״ף, על מצב העניינים בעצרת לאחר ההצעות הסופיות בעניינים שלנו.^[2] בי״ת, על שאלת המשא ומתן עם ממשלת בון בדבר השילומים. גימ״ל, על פנייתה של ממשלח ארצות הברית אלינו בשאלת המקרים האחרונים באזור הספר.^[3]

על הסעיף השלישי לא אמסור היום דין וחשבון, כי מתקיימת ישיבה ואין בידי כל החומר.^[4] אגב אורחא, מחר מתקיימת ראשית הנטיעה של יער ברנדוט. זהו תאריך שנקבע מקדמא דנא.^[5] בינתיים קפץ עלי רוגזה של ישיבת הממשלה ואצטרך לצאת לשעה וחצי.

כדי להבין מה קרה בעצרת אני צריך להחזירכם קצת אחורנית. היו שלושה שלבים.^[6] אל״ף, שלב ראשי, שארבע המעצמות הגישו נוסח של הצעה מסוימת לוועדת אד־הוק. בי״ת, שלב שני, כשנוסח זה ״תוקן״ והוא נתקבל כ״מתוקן״. התיקונים הרחיקו לכת עד שמגישי ההצעה התנכרו להצעתם, אבל ההצעה המתוקנת התקבלה בוועדת אד־הוק. גימ״ל, שלב שלישי: קבלת ההחלטה בעצרת. אתמול בבוקר הצביעו בעניין זה ואמסור לכם מה נשאר מההצעה הקודמת ומה לא.

להצעה הראשונה שהגישו ארבע המעצמות הוגשו שמונה תיקונים. כל התיקונים היו לרעה. משמונת התיקונים האלו נתקבלו שישה ושניים נדחו. המדובר הוא על ועדת אד־הוק.

מהם ששת התיקונים שנתקבלו? אל״ף, בהקדמת ההחלטה נאמר כי העצרת ״מזכירה״ (recalls) את החלטות העצרות הקודמות משנת 1948 ומשנת 1950. בא תיקון האומר: ״העצרת מזכירה את כל החלטותיה הקדמות״. תיקון זה נתקבל. אומנם המילה ״מזכירה״ אינה חמורה ביותר. אפשר לומר גם refers. גם ביטוי כזה ישנו בהחלטה של האו״ם: ״חוזרת ומאשרת״. הכוונה של האישור היתה לכלול בזה גם את החלטת [29 בנובמבר] 1947. אם כן, בתיקון הראשון היתה משום הרחבת המסגרת של ההסתמכות על ההחלטות הקודמות. אם מישהו אומר ״כל ההחלטות הקודמות״ במקום ״החלטות 1950״, הרי יש בזה מקום לרבות. הצד לקולא הוא בזה שלא נאמר ״חוזרת ומאשרת״, אלא ״מזכירה״. תיקון זה נתקבל בלי רוב של שני שלישים, אלא ברוב של 26 נגד 16.

בי״ת, ״העצרת מציינת בצער, כי כפי שנאמר בדין וחשבון של ועדת הפיוס לא הצליחה ועדה זו לבצע את אשר הוטל עליה״, היינו למלא את המנדט שלה. זה היה נוסח ראשון של הסעיף השני. בא התיקון הפיליפיני להוסיף, כי ״העצרת מביעה את צערה על שההחלטות הנזכרות לעיל לא הוצאו עדיין לפועל, ובייחוד על אשר לא הוצאה לפועל ההחלטה הנותנת את הזכות לפליטים הרוצים לחזור לחזור, והמחייבת לשלם פיצויים מלאים לאלה שאינם רוצים לחזור״. תיקון זה נתקבל ברוב של שני שלישים, ב־26 נגד 13.

גימ״ל, נאמר ״העצרת סבורה, כי הממשלות הנוגעות בדבר נושאות באחריות ראשונית להגיע ליישוב הסכסוכים שביניהן או לפתרון השאלות שנויות במחלוקת״. בא לזה תיקון - באה תוספת ״בהתאם להחלטות העצרת״. זה בא לרתק את תוכן ההסכם שיהיה להחלטות שהיו. גם תיקון זה נתקבל.

דל״ת, לסעיף האומר ״העצרת פונה לממשלות וממריצה אותן לקיים בכל חומר הדין את החלטות העצרת ולחתור להסכם וכולי״, היתה הוספה האומרת ״פונה וממריצה אותן לקיים בכל חומר הדין את החלטות העצרת״, גם תיקון זה התקבל.

ה״א, נאמר: ״ועדת הפיוס צריכה לעמוד לרשותם של שני הצדדים כדי לעזור להם״, כלומר אם ירצו בזאת. בא תיקון אפגניסטני האומר: ״ועדת הפיוס צריכה להמשיך את מאמציה להגשים את החלטות העצרת ולעזור לצדדים להגיע להסכם על יסוד החלטות העצרת״. המשלחת האמריקנית קיבלה את התיקון, אבל המתיקה אותו והוציאה את העוקץ ממנו בדבר החלטות העצרת, ונשאר רק שהוועדה צריכה לעמוד לרשות שני הצדדים, והכוונה היתה שיפרשו את ההחלטה כך שבזה שהוועדה עומדת לרשות שני הצדדים היא מגשימה את החלטות העצרת.

ו״ו, תיקון שישי בא להרחיב את הוועדה משלושה לשבעה חברים. תיקון זה נתקבל ברוב פעוט מאוד, ברוב של 24 נגד 22 . שני התיקונים נדחו.

בסעיף אחד טרחנו הרבה. נאמר בנוסח האמריקני הראשון, כי הוועדה חייבת להגיש בשנה הבאה הדין וחשבון. אמרנו, שאין לחייבה לכך, שמא אין לה מה להגיש ואז יהיה משבר והיא תחפש במיוחד מה להגיש. אמרנו שהיא תהיה חייבת להגיש דין וחשבון לכשיהיה לה מה להגיש. הנוסח הראשון נדחה.

ואחרון אחרון: רצו שייאמר במפורש כי מושב הוועדה יהיה בירושלים. גם הצעה זו נדחתה.

זהו הנוסח שבא אתמול לפני העצרת. אני מוכרח פה להסתייג - עדיין לא קיבלתי מברק האומר בפשטות ״זהו מה שנתקבל״. אני יודע מטלגרמות, וגם משיחה טלפונית שהיתה לי אתמול בבוקר, מהם הדברים שהם מובטחים. וכיוון שלא קיבלנו הודעה שמשהו נפל אחרת ממה ששוער, יש להניח שהדברים נתקבלו כפי שאמסור, כל שכן שהמשלחת שלנו הצביעה בכמה מקרים בעד.

אל״ף, התיקון הראשון, המסתמך על כל החלטות העצרת, נשאר. אם מעוררים פעם שאלה של נאמנות להחלטות העצרת, נוצר מיד זרם של נאמנות וקשה לשחות נגדו.

בי״ת, התיקון המביע צער על אי־הגשמת ההחלטה בדבר החזרת הפליטים הוצא. הסעיף ההוא הוחזר לקדמותו: ״העצרת מביעה את צערה על שוועדת דפיוס לא הצליחה לבצע את אשר הוטל עליה״. והתוספת על הזכרת עניין דפליטים שלא הוחזרו, שהיתה המטרה העיקרית של אופנסיבת הערבים, הוצאה.

גימ״ל, התיקון האפגניסטני, שעל הממשלות לשאוף להגיע להסכם על יסוד דחלטות העצרת, נשאר. המשלחת שלנו קיבלה הוראה להסביר - איני יודע אם עשו זאת - כי אנחנו גורסים את הסעיף הזה, שפירושו שהממשלות צריכות לחתור להסכם לפי החלטת העצרת המחייבת הסכם, היינו החתירה להסכם היא בהתאם להחלטת העצרת.

דל״ת, התיקון שבו נאמר כי הצדדים נדרשים לקיים בהקפדה את החלטות העצרת, הוצא.

ד״א, התיקון החמישי, היינו התיקון האפגניסטני השני בנוסח הממותק על ידי האמריקני, נתקבל.

ו״ו, התיקון, שהוועדה צריכה להיות בת שבעה חברים, הוצא.

בהצבעה בעצרת הוצאו אפוא התיקונים הבאים: אל״ף, על דבר הבעת צער על אי־הגשמת ההחלטה בדבר החזרת הפליטים. בי״ת, שהצדדים נדרשים לקיים בהקפדה את החלטות העצרת. גימ״ל, שיש להגדיל את מספר חברי הוועדה עד לשבעה. אלה הן שלוש העיזים הנגחניות שהוצאו.

כאשר נתברר כי זה יהיה הסיכום, מה קרה? רוב הדברים הגרועים שהציעו הערבים הוצאו מן ההחלטה. אף על פי כן, החליטו הערבים להצביע בעד ההחלטה כדי שלא להפגין שהם נחלו מפלה. זה היה גם השיקול של משלחתנו כשהחליטו להצביע בעד ההחלטה, כדי שלא להפגין כי אנו נחלנו מפלה. אם להשוות את הנוסח שנתקבל בוועדת אד־הוק לנוסח שנתקבל בעצרת, מתברר שהוצאנו יותר ממה שהערבים הצליחו להשיג. אם הערבים ראו את הצעת ההחלטה כהצעה שאפשר להצביע בעדה, אנחנו לא כל שכן. היה נוסח רוסי, לחסל חיסול גמור את ועדת הפיוס. נמנענו מהצבעה בעניין זה. היה רוב עצום נגדו.

נתקבלה החלטה בדבר התיישבות הפליטים, ובתיקון שהוכנס נאמר כי זהו ״בלי פגיעה בזכות ההחזרה של הפליטים״. לא ראינו בזה אסון גדול, כי במחיר זה נתקבלה החלטה על הסמכות ליישב פליטים בארצות השכנות. העיקר הן העובדות שתיווצרנה ולא החזרה המילולית העומדת וקיימת באחת ההחלטות של האו״ם ואינה מתממשת בלי הסכמתנו.

נוכח ההתקפה הנמרצת של הערבים וגיוס כוחות כה רבים לעזרתה, רואה אני את התוצאות האלה כמניחות את הדעת. בפעם הראשונה נתקבלה החלטה על עניין הסכם בין מדינת ישראל ובין המדינות השכנות בלי תנאי של החזרת פליטים.^[7]

להלן התנהל דיון שנפתח בדברי רוה״מ ב״ג. השר דינבורג הציע להקדיש תשומת לב לבניינה המהיר של ירושלים וסביבותיה וציין כי הדבר דחוף מבחינה מדינית.

השר מ. שרת: אני מחייב את ההצעה לגשת מיד לבניין הקריה. אולם כדי לגשת להעברת משרד החוץ לירושלים אין צורך לבנות את משרד החוץ לפי התוכנית. ישנה תוכנית של הקריה. הבניין של משרד החוץ יהיה בוודאי רחב ומפואר יותר מבניינים אחרים. אין צורך לגשת מיד דווקא לבניית הבניין המיועד למשרד החוץ. יגשו לבניית הקריה ויבנו איזה חלק שלה, יעבור משרד החוץ לבניין הראשון שייבנה. אם אחר כך יתברר שאין זה הבניין של משרד החוץ, יעבור במשך הזמן משרד החוץ משם.

אני מציע כרעיון, שהממשלה תציע לממשלת ארצות הברית מגרש חינם אין כסף להקמת השגרירות שלה, לאות הכרה בעזרתה. איני מציע להציע זאת למדינה אחרת, כי אחרים אינם עוזרים לנו כמוהם. אנחנו מציעים לתת לארצות הברית מגרש במקום מתאים ובשטח מתאים בירושלים.

סעיף 178: המו״מ על שילומים מאת ממשלת גרמניה הפדרלית

השר מ. שרת: בעניין השילומים, אני סבור כי עלינו לגשת לפעולה, ועלינו להודיע בצינור מתאים לממשלת בון, כי אנחנו מוכנים למשא ומתן ועלינו להציע תאריך. אני חושב שאנחנו צריכים להציע תאריך בין 20-15 בפברואר. אני סבור כי עלינו למנות ועדה שתרכיב את המשלחת. אני רוצה להציע שבוועדה זו יהיו ראש הממשלה, שר האוצר, שר החוץ ושר התחבורה.

אני רוצה למסור על חילופי הדברים בינינו ובין הוועידה הניו־יורקית.^[8] היו לה ישיבות בעניין זה. השיקול הראשון של הוועידה היה כי לפני התחלת המשא ומתן בין שתי הממשלות כדאי לסדר פגישה בלתי רישמית עם אדנאואר, שבה יהיה מישהו מתאים מהוועידה בניו יורק. אולי זה יהיה דר׳ גולדמן^[9] וגם מישהו בשמנו, לאו דווקא שר, אבל גם בן אדם בדרגה מתאימה, ושבפגישה זו ייקבעו הדברים כדי לא להסתבך בפרטים במשא ומתן בין המשלחות, ולא להיתקל בצורך לחקור דברים מסוימים מבחינה יורידית. זה יכול לגרום לסחיבת העניין ולטשטוש הדברים העיקריים.

היתה לי התייעצות עם כמה אנשים ממשרד החוץ וממשרד האוצר העוסקים בעניינים אלה. שיקול הדעת שלנו היה נגד פגישה כזאת. לא תיתכן נסיעה לגרמניה לשם כך. נוסף לכך, יש בידינו מסמך בכתב, ברור ומפורש, חתום על ידי אדנאואר, שבו הוא מקבל את תביעתנו כבסיס למשא ומתן. זה נותן לנו פתח ודבר ברור מאוד בשביל המשא ומתן. אם בהמשך המשא ומתן יהיה צורך בפגישה עם אדנאואר, אפשר יהיה לסדר את הדבר בזמנו. אם אנחנו מקדימים פגישה עם מר אדנאואר, יוצא שאין אנו בטוחים כל כך בתוקף המחייב של נוסחה זאת ואנחנו נותנים פתחון פה להתחיל לפרשה כך, כך נדמה היה לנו.

באתי בדברים עם דר׳ גולדמן גם במברקים וגם בשתי שיחות טלפוניות. בין שתי השיחות היתה להם שוב שיחה. אתמול אחר הצהריים אמר לי שוב, שהם בכל זאת סבורים כי כדאי לקיים פגישה כזאת עם מר אדנאואר.^[10] אמרתי לו שאביא את הדבר לפני החברים בירושלים. אמרתי שהמלצתי לחברים בירושלים תהיה לא לדחות את הפנייה לממשלת בון על ידי צינור מתאים ולהודיע להם בתגובה לאותו מכתב של מר אדנאואר, שאנחנו מציעים את הפגישה בין 20-15 בפברואר. אם יתברר שיש מקום לפגישה עם מר אדנאואר, נברר, ואם יתברר שיש צורך בפגישה כזו - נטכס עצה, אבל שלא יתקבל הרושם שמקדימים לכך כל מיני בירורים. יש צורך להקדים את התחלת המשא ומתן, כי בסוף פברואר תהיה בלונדון ועידת נושים של גרמניה. קרוב לכך שאנו נהיה בוועידה הזאת, ולנו יש טעם חיוני מאוד שהתביעה שלנו לא תיכנס למסגרת החובות האלה, כי אז אין לדבר סוף. יש לעשות הכל כדי להביא את הגרמנים לידי התחייבות ראשונה לפחות, שזה לא ייכנס למסגרת ועידת לונדון. ואת זאת יש לעשות לפני שוועידת לונדון תתכנס.

אני מציע כי נודיע שאנו מוכנים למשא ומתן ב־20 בפברואר. חשבתי תחילה על 15 בפברואר, אבל דר׳ גולדמן ביקשני שניתן להם עוד חמישה ימים, כדי שניפגש איתם [עם וועידת התביעות] ונקבע את הסדר התפקידים, מי תובע מה, וגם נקבע סדרים לגבי הנוהל. זה דורש זמן. היות ואהיה בלונדון מ־6 בפברואר, וגם המנהל הכללי של האוצר יהיה שם, אני מציע כי תינתן הסמכות למנהל הכללי של האוצר ולי להיפגש בלונדון עם האנשים שיבואו מאמריקה ולגמור איתם את העניין הפנימי כדי להגיע לידי תיאום והסדר. אני מציע כי נודיע לגרמנים שאנו מבקשים להיפגש איתם ב־20 בפברואר בבריסל. אני מציע את בריסל כמקום למשא ומתן ואני מציע ועדה להרכבת המשלחת. אם תורכב המשלחת, תוכל לגשת מיד ללימוד החומר ולקביעת הקו שלנו במשא ומתן. ויש לעשות זאת שעה אחת קודם. את שאלת הפגישה אני מציע להשאיר פתוחה. ייתכן שאם תהיה אפשרות לקיימה באופן נוח, כדאי אולי לדחות בגללה את התחלת המשא ומתן.

להלן התנהל דיון. רוה״מ ב״ג תמך בהצעת מ״ש להשאיר את שאלת הפגישה פתוחה. השר שפירא הביע דעתו כי פגישה מוקדמת עם אדנאואר נחוצה. השרה מאירסון חלקה עליו ואילו השר בורג תמך בו.

השר מ. שרת: אני רוצה להציע כמוצא, שלא תעמוד עכשיו השאלה להחלטה אם דרושה פגישה מוקדמת או לא. אם תעמוד השאלה, אצביע נגד פגישה מוקדמת, אבל אני מציע לא להעמיד את השאלה עכשיו. יש לזכור שמר אדנאואר אינו לרשותנו. הוא יכול לבוא לפריס לאיזה עניין או לא. אתה רוצה לראותו? הוא אינו רוצה לראותך. הוא כתב מכתב. אם אתה רוצה לראותו, יאמר לך: ״תבוא ותראה״, כי הוא גם זקן. האם אתה מציע שניסע לבון? אני משער שהכוונה אינה שניסע לבון. לעת עתה אין נראה הדבר, כי מר אדנאואר עומד להיות ממערב לבון בשבועות הקרובים. אני מציע לעת עתה להסיר את ההצעה מעל סדר היום.

כהחלטה אופרטיבית אני מציע לעת עתה להודיע על נכונות למשא ומתן, לקבוע תאריך, לגשת לבחירת משלחתנו, לעיבוד משא ומתן מפורט עם היהודים בחוץ וכלפי עצמנו. אם יתברר במשך השבועות הקרובים שאפשרית פגישה, נדון על כך.

מחליטים:

א) (ב-3:7 קולות) לא לקבל כל החלטה בישיבה זו. שר החוץ יבדוק המסיבות לקיום פגישה עם ממשלת בון ויביא הצעה לממשלה בטרם תתקיים פגישה.

ב) לבחור ועדה להרכבת המשלחת למשא ומתן על שילומים. הרכב הוועדה: ראש הממשלה, השרים פ. נפתלי, ד. צ. פנקס, א. קפלן, מ. שרת.