9
| הממשלה, ישיבה י״ז[1]
13.1.1951
הכרחית תגובה להפגנה האלימה של ״חרות״
סעיף 159:
מאורעות השבוע שעבר מסביב לבניין הכנסת
סעיף 160:
חוק לתיקון דיני העונשין (תקיפת שוטרים: תשי״ב 1951)
את הדיון בהפגנה האלימה של תנועת החרות ב־1.1952.7 נגד כניסת ממשלת
ישראל למו״מ ישיר עם ממשלת גרמניה בשאלת
השילומים, שהסתיימה בהסתערות המפגינים על בניין הכנסת בעת
הדיון בשאלת השילומים, פתח רוה״מ ב״ג בסקירה נרחבת,
שבמהלכה אמר כי ״אי־אפשר שהמדינה תעבור על
כך בשתיקה״, עוד אמר: ״אסור לנו לחכות עד הרגע האחרון. המדינה מופקרת מפני
שלא הספקנו לעשות החוקים הדרושים. אין לנו שום
חוק להגנת המדינה״. אשר לתגובה להתנהלות מנהיג ״חרות״ ח״כ
בגין, שקרא לקיום ההפגנה בירושלים בנאום
לפני המונים
שנשא
בכיכר מוגרבי בתל אביב ב־5.1.1952, הביע
רוה״מ דעתו כי ״הכנסת צריכה להחליט שאין לה
שום מגע אישי עם ברנש זה. לדעתי אינו מסוכן אבל
אין לזלזל בהופעותיו״. להלן התנהל דיון והועלו
הצעות שונות לתגובה.
השר מ. שרת: לפנינו ארבע דרכים: דרך אחת - לא לעשות כלום. איני אומר
על תיקון המצב התחוקתי בעניין השערורייה להביא את בגין לדין. דרך שנייה - לומר כי
מפלגת חרות אחראית לכל העניין ולנקוט פעולה נגד המפלגה. דרך שלישית - לתבוע את
בגין לדין. זה יחייב הסרת החסינות ממנו. דרך רביעית - להוציא את בגין מהכנסת.
אני רוצה קודם כל לומר: לא ייתכן לא לעשות כלום בעניין זה. לא ייתכן
לא לעשות כלום משני טעמים. קודם כל, האנשים שישבו עם בגין באותה ישיבה, איני יכול
לתאר לעצמי שהם יכולים להסכים להמשיך לשבת איתו במוסד מחוקק. והוא הכריז שזוהי
ישיבתו האחרונה בכנסת.[2] ייתכן שיסיק מסקנה ולא יבוא עוד, אבל לא הייתי רוצה להיות תלוי
בחסדו, שהוא ישחרר אותי מחברתו. הרצון הטבעי הוא אצל כל אחד ואחד להשתחרר או לעשות
מעשה, לשחרר את עצמו מחברת איש זה. לא ייתכן שיירשם, שאפשר לעשות הכל ולהיות אחר
כך חבר כנסת. אנחנו מוכרחים לעשות זאת גם למען ילמדו אחרים.
זה אינו פותר את הבעיה של ניסיון תפיסת השלטון בכוח. על זה יש לטכס
עצה. עד לתפיסת שלטון בכוח יש דרגות של התחצפות, התעמרות במוסדות מחוקקים, התעללות
בדעת הקהל, להרגיל את הציבור, לפתח את התיאבון של הצד המתקיף. לא ייתכן לא להגיב
מיד. כמובן, שהתגובה צריכה להיות בשיקול ובשכל.
איני סבור כי יכולנו או צריכים היינו לנקוט פעולה נגד מפלגת חרות, ולא
רק משום שקרוב לוודאי שזו לא היתה החלטת המפלגה. הדבר לא נעשה על דעת המפלגה כולה.
גם אם היה ברור שהדבר אורגן ותוכנן על ידי המפלגה, היינו אומרים: מוקדם לפגוע
במפלגה. כי מה אפשר לעשות? אפשר להכריז עליה כעל ארגון טרוריסטי. לדעתי, מוקדם
עדיין ואין להכריז הכרזה כזאת. מוקדם להיזקק לאמצעי קיצוני. יש רושם ש״חרות״ לא
עשתה זאת ולכן יורדת פעולה זו מעל הפרק.
בעניין קריאת בגין לדין, נימוק השר שפירא[3] לא לתת לבגין הזדמנות פרסום רב חל בהחלט על דבר זה. זה טעם מספיק
לא להיזקק הפעם לאמצעי המשפטי.
ההצעה שהכנסת תשחרר את עצמה מחברתו של בגין למספר מסוים או למספר לא
מסוים של ישיבות, היא המעט שאפשר לנקוט. אני סבור, שאם לא נעשה זאת הרי פירושו
לסמוך על רוחב לבו של בגין שלא יבוא לכנסת. זה מגוחך. אדם שהשתולל, שהודיע מעל במת
המוסד המחוקק שמה שיוחלט לא יהיה, שיקימו בריקדות ויילחמו,[4] אדם שיצא את הבית ללכת לנאום [בכיכר ציון] ואמר לבחורים: ״לכו
לכנסת״, אחר כך חזר לכנסת והמשיך לנאום - הוא יידון על החוק שמציע שר המשפטים
להגנה על שוטרים? זה לא ייתכן. אני מציע שנקבל החלטה זו. יש שאלה איך לבצע אותה.
צריך לדאוג לקצר עד כמה שאפשר תהליך זה.
עם זאת, חשוב שיתפרסם מה אפשר לעשות לבגין, שיש סעיף בחוק המתאים
בדיוק למקרה זה. החשש של שר הפנים שבגין יהיה ״מרטיר״- לא יתקיים אם יתברר שהוא
יכול להיות קורבן לדבר רציני הרבה יותר, ופה עשו את המעט.
השר מ. שרת: בוועדת החוץ והביטחון [ב־7.1.1952] כבר הוצגה השאלה, אם בזאת שמתקבלת פעם החלטה בעניין - העניין
יורד מסדר היום של הוועדה.[5] עניתי שדינו של עניין כזה כדין כל עניין שהממשלה מטפלת בו. אפשר
מזמן לזמן למסור דין וחשבון, אפשר מזמן לזמן לשאול על העניין, אבל הממשלה פועלת.
אפשר, כמובן, לקבל החלטה כפי שמציע ראש הממשלה והיא ההחלטה הנוחה
ביותר.[6] ממשלה רשאית לפעול כראות עינה וכפי שתמצא לנחוץ. בישיבת הוועדה
תוצג השאלה: הממשלה החליטה לפעול או לא החליטה? היש הזמנה למשא ומתן? מה חושבת
הממשלה - האם היא חושבת להיענות להזמנה? במכתבו של אדנאואר יש הזמנה למשא ומתן. מה
עמדתנו? פה קשה לשחק עם הוועדה במחבואים. כאשר יושבים סביב שולחן הוועדה צריך
לענות בדברים מפורשים - (רוה״מ ד. בן-גוריון: אם יהיה צורך לנהל משא
ומתן, ננהל) - ישאלו אותי אם אנו נעסוק עוד בבירורים - (רוה״מ ד. בן־גוריון: אין
אני חייב לענות על כל שאלה שאיש ״חרות״ ישאל) - אבל מה תעשה אם ישאל ליבנה ולא איש
״חרות״?
השר שפירא שאל האם גם ייתכן מו״מ
לא רישמי בשאלת השילומים.
השר מ. שרת: אם מבחינים בין משא ומתן רישמי ולא רישמי, זוהי רק אבחנה
מילולית שאין אני יודע מה משמעותה. יש משא ומתן גלוי ויש משא ומתן סודי. אני סבור
שלא ייתכן משא ומתן סודי. לא תוכל לשמור סוד. חשבתי שמשא ומתן זה כבר היה.
הדיון הסתיים בקבלת הצעת רוה״מ ב״ג שלא לקבל עדיין
החלטה אם למסור את בגין למשפט, וכי הקואליציה תציע לכנסת להוציא את ח״כ
בגין מישיבותיה לזמן ארוך,[7] ולהלן הוחלט:
מחליטים: להגיש לכנסת
הצעת חוק לתיקון דיני העונשין (תקיפת שוטרים).
