4 | הממשלה, ישיבה ט״ז[1]
6.1.1952
ישראל והמדינה הערבית החדשה לוב
סעיף 134:
שאלות
השרה מאירסון שאלה את רוה״מ ב״ג אם יש
לו ידיעות על סיכויי ההצבעה בשאלת השילומים מחר או
מחרתיים בכנסת.[2] רוה״מ ב״ג
השיב כי לפי שידוע לו יצביעו 59 חברי כנסת בעד כניסה למו״מ
ישיר עם ממשלת גרמניה המערבית בעניין השילומים, לעומת 53 שיצביעו
נגד והשאר ימנעו.
להלן התנהל דיון בשאלה אם יהיה שר רשאי להימנע בהצבעה. במהלך הדיון אמר
מ״ש:
השר מ. שרת: בשבוע שעבר[3] אולי השתמעה מדברי ההנחה, שאני מתכונן לפתוח בדיון זה. באתי
בדברים עם ראש הממשלה ובאנו לידי הסכמה שהוא יפתח, ואני חושב שראוי דיון זה שייפתח
על ידי ראש הממשלה. אני מתכוון להשתתף בוויכוח, לדבר באמצעו או בסופו, וייתכן
שאדבר בסוף היום הראשון של הוויכוח. אני מתכונן לדבר קצת בהרחבה. זאת תהיה הרצאה
מפורטת על כל העניין. ידעו זאת החברים.
סעיף 135:
סקירות
תחילה דיווח השר פנקס על מסעו לארה״ב.
השר מ. שרת: אני רוצה למסור לממשלה כמה ידיעות מהחזית החיצונית שלנו
בתחום יחסינו עם הממלכה השכנה, עם ממלכת ירדן. לאור הידיעות שנתחדשו מזמן לזמן,
ומתחדשות מזמן לזמן, על תוכנית ממלכת ירדן להתאחד עם עיראק, קיבלנו לפני ימים מספר
הודעת ממלכת ירדן, זאת אומרת שזומנה פגישה עם אחד המקשרים.[4]
למקשר נאמר שהוטל על האיש שבא לפגישה על ידי ראש הממשלה [הירדני]
עצמו, שהוא גם שר החוץ, להביא לידיעתנו את הדברים הבאים: ראשית, אומנם קם מלך חדש
[טלאל] ולא הרי זה כהרי זה, אבל מבחינת היחס לישראל ממשיך המלך החדש בקו שנקט המלך
הקודם. רצונו לומר, שפניו לשלום עם ישראל ולא למלחמה עם ישראל. לא היתה התחייבות
פורמלית לכרות ברית שלום, אלא שזוהי ההתכוונות הכללית.
בי״ת, בשאלת התוכנית על איחוד ממלכת הירדן עם עיראק, רצונו שנדע כי
בעקבות הישיבה הסודית והסגורה של הפרלמנט הירדני בשאלה זו, הוסרה שאלה זו למעשה
מסדר היום. הדבר נדחה לזמן בלתי מוגבל. מוסר הידיעה מסר מה שהיה בבירור. אומנם לא
הוטל עליו למסור זאת. הוא הוסיף זאת מצידו. הוא מסר באופן מפורט את דברי ראש
הממשלה בישיבת הפרלמנט, בהם הוא הוכיח שאיחוד זה לא רק שלא יהיה לברכה, אלא יהיה
לרועץ לירדן. בין השאר הסתמך על הנימוק כי תוכנית כזאת של איחוד תגביר את המתיחות
בינם לבין ישראל, ועלולה לסבך אותם.
גימ״ל, בניגוד לשמועות שנפוצו, לא נשתנתה אף בכלשהו עמדתם בשאלת
בינאום ירושלים. הם מתנגדים לזאת תכלית הניגוד ואינם מוכנים לפשרה כלשהי.
אלה הדברים. בינתיים ישנה מחלוקת בנוגע לשטח אדמה לא גדול במשולש,
והוא הביע לנו מישאלתו שנסכים לפתור מריבה זו על ידי חילופי שטח. אני חושב שכדאי
להניח דבר זה לפעולתנו. אנו מבררים את הדבר על ידי ועדת שביתת הנשק.
אתמול נתחדש עוד דבר. הם [הירדנים] באו והודיעו כי הם מחייבים את
חידוש פעולת הוועדה המעורבת, שהיתה צריכה לקום לפי הסכם שביתת הנשק לשם מטרות
מסוימות, לפתור בעיות פתוחות כגון הר הצופים, לטרון ועוד.[5] ראש הממשלה [הירדני] מחייב מאוד שתקום, שהיא תשוב לתחייה ותנסה
לסדר מה שאפשר לסדר. ראש הממשלה חושב שלא נתנה תנאי ״או הכל או לא כלום״. מדוע לא
נסדר, למשל, את בעיית לטרון אם אי-אפשר באותו זמן לסדר את בעיית הר הצופים? הוא
מציע לדון לא רק על השאלות שנמסרו לפתרון הוועדה. הוא רוצה להוסיף את שאלת נהריים.[6] איני יודע מה הוא חושב בזאת. יכול להיות ששאלה זו קשורה לבעיית
מליחות מי הירדן, ים המלח או שאלה אחרת. יהיה עלינו לענות לשאלה. לא ייתכן שנימנע
מהניסיון להגיע לעמק השווה.
סעיף שני שרציתי למסור עליו - עניין
הפיקוד המזרח-תיכוני, היוזמה החדשה שננקטה על ידי ראש ממשלת ארם-נהריים - עיראק -
מיודענו נורי סעיד. הוא הגה רעיון שבא להשיג כמה מטרות בעת ובעונה אחת. הוא בא
להרים מחדש את קרן ״הליגה הערבית״, להקים מחדש חזית ערבית מאוחדת, לסייע לפתרון
הסכסוך בין מצרים ואנגליה ולסייע לקשירת קשר מחדש בין ארצות ערב ובין המעצמות המערביות,
שהתרופף מאוד בזמן האחרון. התוכנית מושתתת על עיקרון של ברית אזורית להגנה והכרת
״הליגה הערבית״ כברית האזורית במזרח התיכון בשילוב ״הליגה הערבית״ בברית האטלנטית
כאורגן אזורי של הברית האטלנטית בתור ארגון עולמי רחב יותר.
אין לנו לעת עתה ידיעות. אין לנו יסוד
רב להניח שתוכנית זו תתקבל. אנו מודאגים קצת ומנסים לעמוד על המשמר. היה מאמר
ב״טיימס״, שקיבל בדרך כלל את היוזמה העיראקית. לא תמיד מעיד מאמר ב״טיימס״ על קו
השלטון [בבריטניה], אבל תמיד מוכיח מאמר כזה שאין לזלזל בעניין.
קשה לשער שתיפול הכרעה בעניין זה בזמן
ש[רוה״מ] צ׳רצ׳יל ו[שר החוץ] אידן יחד נמצאים בחוץ לארץ. הם יחזרו לבריטניה בסוף
החודש. כידוע, הוטל עלי לצאת בחודש פברואר לאנגליה. אולי אוכל אז לעמוד על
העניינים מקרוב. נתתי הוראות לצירים שלנו בלונדון ובוושינגטון לברר עד כמה שאפשר
את מצב העניין אגב שיחות, להביע דאגתנו להכרה בארגון זה [הליגה הערבית], שהוא מטבע
ברייתו לשלילה ולא לחיוב, לפעולת הרס ולא לפעולת בניין. הוא ביסס את אחדות הערבים
על התנגדות ולא על תמיכה בדבר צודק. הארגון עומד להתמוטט וליפול. עכשיו מבקשים
אחיזה להקימו מחדש. יהיה זה מקור לצער רב לעולם הבינלאומי אם יעזרו ל״ליגה הערבית״
בדרך זו. בשבילנו אנו צריכים לזכור, אם כי זוהי אפשרות רחוקה מאוד, שאם יתקבל משהו
מעין תוכנית כזאת - ולכאורה יכולים לומר לנו שהרי אין אנו להוטים להיכנס לפיקוד
המזרח־תיכוני - הרי תהיה בזאת תמיכה בעלת משקל לארגון המתנגד לנו. אני רק מוסר, כי
אנו ערים לכל מיני אפשרויות שליליות שיכולות להתפתח כתוצאה מיוזמת עיראק.
שלישית, אני רוצה להודיע כי קמה מדינה
ערבית חדשה - מדינת לוב. לפי הידיעות המגיעות אלינו, מתכוונת לוב במסגרת מסוימת,
על כל פנים, לשתף פעולה עם ״הליגה הערבית״. התעוררה השאלה של הכרת [ישראל] בלוב.
דעתי היתה והינה, שצריכים להכיר אם היא פונה ומבקשת הכרה. אין להניח שתפנה אלינו.
עד היום לא פנתה - (רוה״מ ד. בן־גוריון: האם המדינה המבקשת הכרה פונה?) - כאשר קמה
מדינת ישראל שלחתי מברק חוזר והכוונה היתה בקשת הכרה - (השר מ. שפירא: טרומן הכיר
בנו לפני שפנינו אליו) - כאשר טרומן[7] רצה להכיר בנו, הודיעו זאת לאליהו אילת ואמרו לו: ״תפנה [אלינו]
ותודיע [לממשלתך] ותקבל את ההכרה״. הוא [אילת] עשה זאת על דעת עצמו. לא היה זמן
מספיק לשאול בדעת הממשלה. כך היה כשקמה אינדונזיה - היא הודיעה לנו על תקומתה ואנו
ענינו במברק ברכה, שזה נחשב כהכרה. ביקשתי מהצירים שלנו לברר כיצר נהגה מדינת לוב
לגבי מדינות שונות. כמעט מכל הבירות נתקבלה תשובה, שהממשלה במקום קיבלה הודעה מלוב
על הקמת המדינה, והיא ענתה בברכה ובהכרה. רק משני מקומות באה התשובה כי לוב לא
פנתה. מהן אחת נזדרזה להכיר - זוהי הולנד - והשנייה לא הזדרזה להכיר - אורוגוואי.
איני יודע אם זה מעיד על משהו. ייתכן שהיתה טעות משרדית במדינת לוב. איני סבור
שאנו צריכים לנקוט ״קום ועשה״. אם יפנו - נענה. אם לא - לא - (השר ד. צ. פנקס: האם
הצבענו בעצרת האו״ם להקמת לוב?) - פעם הצבענו להקמת לוב[8] - (השר מ. שפירא: היש ידיעות על מצרים?) - אין ידיעות. אני מנסה
לברר את יחסה של מצרים לתוכניתו של נורי סעיד. אם הסכסוך יסתדר הודות ליוזמתה של
עיראק - זה מעביר את הבכורה בין ארצות ערב לידי עיראק, ואין אני יודע אם מצרים
תרצה שישועתה תבוא על ידי עיראק - (ראש הממשלה ד. בן־גוריון: הממשלה האנגלית פנתה
אלינו שנכיר בלוב. האם אין אנו צריכים להשיב?) - אני הגבתי על הקמת מדינת לוב.
אברר דבר פניית הממשלה האנגלית - (השר ד. צ. פנקס: בזמנה ייפתה הממשלה כוחו של ראש
הממשלה וכוחו של שר החוץ להחליט אם לבקש או לא לבקש עזרה צבאית מאמריקה. היש
התקדמת או איזה שינוי בעניין זה?) - (ראש הממשלה ד. בן־גוריון: היה לנו דיון עם
הצבא והשגריר שלנו, והגענו לידי מסקנה חיובית. אנו מבררים עתה מה לדרוש ואיך לדרוש
בצורה כזאת שיהיה מינימום של התערבות [אמריקנית]) - באנו לידי סיכום, שקודם כל
נפנה ונבקש את חלקנו הבלתי מסוים בסעיף של 40 מיליון דולר לעזרה צבאית, הכלול בחוק ההענקה 1951 לארצות המזרח התיכון.
נשתדל להשיג עד כמה שאפשר חלק גדול. אם נקבל, תיועד הקצבה זו למפעלים, שאומנם אפשר
להציג אותם כמפעלים בעלי ערך ביטחוני, אבל הם קובעים ברכה לעצמם כמפעלים כלכליים,
מפעלי בניין, הרחבת התחבורה או דברים אחרים. אם אנו מבקשים עזרה אחרת, תתעורר מיד
בעיית משלוח משלחת צבאית [אמריקנית לישראל ל]פיקוח על ענייני הצבא, כניסה לפני
ולפנים של הסודות הצבאיים. בכיוון זה צריכה השגרירות שלנו לפעול. צריכה להיות ועדה
שתחבר רשימה של דברים כאלה. מלבד זאת, נשתדל להשיג מה שאפשר בקנייה ממקורות ממשלת
ארצות הברית בתנאים נוחים עד כמה שאפשר. אחר כך נראה איך יתפתחו הדברים.
