3 | שיחת משה שרת - אנדרי וישינסקי^[1]                                                              6.1.1952

לא נרפה מנושא עליית יהודי ברית המועצות

כמוס

השיחה התקיימה בשגרירות הסובייטית בה התאכסן מר ו.^[2] בימי העצרת. עמי בא חבר הכנסת דוד הכהן.^[3] מר וישינסקי היה לבדו.

הצגתי את דוד הכהן כחבר המשלחת, חבר הכנסת, ידיד ותיק וחבר למפלגה. מר וישינסקי אמר בבת צחוק: חבר שלך למפלגה, לא כן?

פתחתי ואמרתי כי בדעתי וברשותו של מר וישינסקי הנני להציג לבירור שאלה שכבר נזדמן לי לשוחח אתו עליה ואני תקווה כי בזה לא אנצל את סבלנותו לרעה. השאלה היא פשוטה: הנזכר! להגיע לזמן בו יתחילו יהודים מברית המועצות לבוא לישראל?

מר וישינסקי עשה כאן תנועה כמבקש לענות מיד, אך בראותו כי יש לי עדיין מה לומר התאפק, נטל גיליון ניר ועיפרון והתחיל רושם.

המשכתי ואמרתי כי ברית המועצות היא הארץ היחידה בעולם ממנה אין עולים יהודים לישראל. הקמת מדינתנו היא מפעל יהודי עולמי, אבל ליהודי ברית המועצות, שהם קרוב לשני מיליון נפש, אין חלק בו. הדבר ממלא את לבנו צער ודיכאון ואינו נותן לנו מנוח. אין אנו יכולים להשלים עם המצב שנוצר. המהפכה שהביאה לידי יצירת ברית המועצות היתה מפעל כביר של שחרור בשביל העם הרוסי. העם הזה עשה אז מאמץ עצום של רצון לפרוק מעליו את עול העריצות. ברית המועצות נקטה תמיד קו של תמיכה במאמצי השחרור והתקומה של עמים נדכאים, אבל גורלו של העם היהודי שונה מגורל כל יתר עמי תבל. כל העמים יושבים על אדמתם והם קיימים ועומדים. די להם לפרוק מעליהם עול שלטון זר ומדכא והרי הם בני חורין. לא כן העם היהודי, שגלה מעל אדמתו ונתפזר בעולם כולו. מפעל שחרורו מחייב קודם כל שיבה למולדת וכינוס פזורים. מפעל זה מתגשם לעינינו. אף זהו מאמץ כביר של הרצון הלאומי. זהו צו ההיסטוריה היהודית. אשתמש בביטוי חריף במקצת, אבל אני נוטל לי רשות לדבר בכל גילוי הלב וביטוי זה מביע בדיוק את מחשבתי: איננו מבינים מדוע צריכה ברית המועצות לעמוד לשטן על דרך ההיסטוריה היהודית.

מר וישינסקי קירטע בראשו, נעץ בי מבט קשה, הפסיקני ואמר: יכולות להיות הערכות שונות לגבי מהלך ההיסטוריה.

עניתי כי לדידנו אין ספק באיזה כיוון מתגשמת ההיסטוריה היהודית בימינו. עובדות ניצחות מוכיחות את הדבר. מדינתנו קמה כתוצאה של תהליך היסטורי - שיבת יהודים למולדתם מכל קצות תבל. היינו אבק מפוזר על פני כל כדור הארץ ובתוקף מאמץ של רצון נתכנסנו ונתגבשנו לכוח. ברית המועצות עזרה לנו להיות למדינה. עזרתה זו לא תימחה לעולם מעל לוחות ההיסטוריה שלנו. אבל השגת העצמאות לא השלימה את מפעל תקומתנו, היא רק שימשה לו יסוד חדש ומנוף כביר. כינוס הפזורים מתנהל עכשיו בתנופה גדולה לאין שיעור מאשר בתקופה שקדמה לעצמאות. רק ליהודי ברית המועצות אין חלק בו. הנה, לפני זמן מה היתה לצירנו במוסקבה ההזדמנות לשוחח עם מר ו[ישינסקי] בשאלה עליית קרובים - מתן היתר יציאה לישראל ליהודים אזרחי ברית המועצות או תושביה שיש להם קרובי משפחה בארץ. הציר שלנו גם כתב למר וישינסקי בעניין זה לאחר השיחה. הנוכל לקוות כי דבר זה יסודר ולפחות במידה זו ייפסק הניתוק הגמור הקיים עכשיו?

מר וישינסקי החל לענות בהעיפו עין על הגיליון שלפניו. פתח ברוגזה כבושה שבמהלך דבריו פרצה החוצה. לא היה כל צדק, אמר, בדברי על ההתנגשות בין מדיניות ברית המועצות ומהלך ההיסטוריה היהודית. הדברים שאמרתי אינם נכונים לחלוטין, והראיה כי אני עצמי סתרתי את עצמי בהצביעי על העזרה של ברית המועצות לתקומת מדינת ישראל. ברית המועצות עמדה לימינה של ישראל בכל מצב קשה. הלוואי ויתבדה, אבל נראה לו כי מצבים קשים נכונו למדינת ישראל גם לעתיד לבוא ותמיד נוכל לסמוך על תמיכת ברית המועצות. לעומת זאת, כיצד נוהגת ישראל כלפי ברית המועצות? היכן עזרתנו לה? הרי ביחסי מדינות אין לבקש עזרה בלי הדדיות מסוימת. הוא יושב ומסתכל בנו בעצרת הזאת, ומה הוא רואה? לא רק אין אנו עוזרים לברית המועצות אלא אנו מגלים יחס בלתי ידידותי כלפיה. מה קרה אתמול בהצבעה על ההקצבה האמריקנית למימון פעולות איבה ותוקפנות כלפי ברית המועצות ובעלי בריתה? הן המעשה שעשתה ארצות הברית הוא שערוריה שלא היתה כמותה - התנקשות גלויה בביטחון ברית המועצות. הוא יודע היטב כי לא קל לנו להתנגש עם ארצות הברית. אנו תלויים בעזרתה הכלכלית והוא מבין היטב את מצבנו, אך האומנם לא יכולנו לפחות להימנע? אנו לא נמנענו אלא הצבענו נגד. הדבר פגע בו ובחבריו פגיעה קשה ביותר. לא איכפת להם איך מצביעות קוסטה ריקה או הונדורס, אבל ישראל? הם נוכחו לדעת, כי לכל אורך הקו אנו תומכים באויבי ברית המועצות.

הפסקתיו ואמרתי כי הוא יודע היטב את דבר הצבעתנו בעד בילורוסיה בבחירות למועצת הביטחון, שהביאתנו לידי התנגשות עם ארצות הברית.

הערה זו עוררה התפרצות זעם חדשה. כלום מגיע לנו איזה שבח־שהוא על הצבעתנו בעד בילורוסיה? הצבעה זו לא היתה אלא מילוי חובה מצידנו - מילוי חובה כלפי עצמנו, לא כלפי ברית המועצות. זו היתה שאלה של שמירה על עיקרון ראשוני, אשר גם בו בעטה ארצות הברית. איך אנו יכולים לסמוך על ידידותה של מעצמה כזאת? היא תעזור לנו כל עוד היא יכולה לנצל אותנו. האמריקנים עושים כל מה שהם עושים אך ורק לטובתם הם ואם יחול אצלם איזה שינוי בחשבון, לא יהססו השודדים האלה להחניק אותנו. ובמצב זה אנו עוד באים ומבקשים עזרה מברית המועצות? אין לנו כל זכות לבקש עזרתם. אילו היתה זו אך ורק שיחה רישמית, היה יכול להסתפק בזה ולומר כי אם אין אנו מבינים את מדיניותם, אין הוא מחויב להסביר אותה ונסיק את המסקנות שנרצה להסיק. אבל הוא משוחח עמי, עם שרת, אשר לו הוא הוגה רגשי כבוד וחיבה ולכן לי הוא יסביר את המצב.

נכון הוא כי הציר שלנו דיבר איתו בשאלת הקרובים. גם אני דיברתי איתו על כך בפגישתנו הקודמת.^[4] אבל במשך השנה שחלפה הוא שכב חולה שישה חודשים, היתה לו רפרקציה של הלב והוא לא עסק במשך זמן זה בשום עניין ממשלתי. גם עכשיו הוא מוכרח לנהוג זהירות רבה לגבי עצמו. עכשיו הוא בפריס, כשישוב יטפל בדבר. הוא מניח כי תינתן האפשרות לאנשים המעוניינים להגיש בקשות וכל בקשה תיבחן לגופה. אם יש הורים זקנים שבניהם נמצאים בישראל והם רוצים להצטרף, או אם יש אנשים צעירים שיש להם הורים בארץ, או מקרים דומים לאלה, אין כל טעם לגרום סבל חינם לאנשים. הקלות כאלה של איחוד משפחות הורשו גם בעבר, אבל השאלה שאני עוררתי היתה אחרת. זוהי שאלה של הגירה (הוא אמר ״אמיגרציה״, ומשום מה ביטא את הגימ״ל כה״א, נוסח אוקראינה) ועל כך אין מה לדבר. המשטר הממלכתי של ברית המועצות איננו מאפשר זאת. גם אין הבעיה קיימת כלל. היהודים בברית המועצות נושמים אוויר אחר ואין להשוותם ליהודי ארצות אחרות. הוא עצמו מכיר יהודים רבים. איש מהם אינו מעלה על הדעת עזיבת ברית המועצות והגירה לישראל או איזו ארץ אחרת. על כל פנים, איש מהם לא הביע רצון כזה באוזניו. ואין פלא. היהודים בברית המועצות נהנים משוויון גמור. הם תופסים עמדות חשובות בכל מערכות החיים והשרות הממלכתי. די לו להזכיר את לזר כגנוביץ,^[5] אחד האישים האהובים והמקובלים ביותר בברית המועצות.

מר וישינסקי אמר עוד כמה דברים כלליים וסתמיים להוכיח כי יהודי ברית המועצות שפרה עליהם נחלתם וכל מחשבה על עלייה לישראל זרה להם.

בגישתי לענות אמרתי קודם כל כי אני מעריך את יחס האמון האישי מצדו אשר איפשר לו לדבר אתי בכל גילוי הלב.

הוא שיסעני ואמר כי שום דבר לא יוכל לשנות את יחסו האישי אלי וליווה הצהרה זו בכמה דברי הערכה נרגשים לכאורה. כבר על ידי דברים אלה נתפרק מתח השיחה, אבל הוא הוסיף במרוצת השיחה ואמר: לפני רגעים אחדים התרגשתי במקצת. אני מצטער על כך - תשכח זאת.

אמרתי כי הבינותי היטב את נקודת השקפתו והנני להעיר את הערותי. ודאי שעל ידי הצבעתנו בעד בילורוסיה^[6] מילאנו את חובתנו כלפי העקרונות שאנו דוגלים בהם. אף על פי כן עובדה היא כי התנגשנו בזה עם ארצות הברית ונוכח זיקתנו הגמורה לעזרתה, אשר שמחתי לשמוע כי הוא עצמו מבין אותה היטב, אין הדבר יכול להיות קל בעינינו - כל שכן לאחר שאנגליה וצרפת, אשר בתחילה הצביעו עימנו יחד בעד בילורוסיה, עזבונו ועברו לצד יוון. אשר להצבעה אתמול, היינו במצב אחר אילו הוגשה להצבעה הצעה אמריקנית הבאה לאשר את זכותם להקציב כספים לאותן המטרות. בהצעה כזאת לא היינו תומכים. אולם עמדה למניין הצעה סובייטית אשר הרשיעה את ארצות־הברית הרשעה כללית וסיטונית. אי־תמיכתנו בהצעה כזאת היתה מסכנת את כל מערכת יחסינו עם ארצות הברית וזאת לא יכולנו להרשות לעצמנו.

תשובתי זאת לא מיצתה את העניין. לרגל ההכנות לנסיעה לא הייתי נוכח בישיבות הוועדה הראשונה ביום האחרון לפני פגרת החגים, בו נערכה ההצבעה, ולכן לא הייתי בקי בפרטי נוסח ההחלטה הסובייטית. רק לאחר השיחה הוברר לי כי הנוסח בא לגנות ולהכתים את חוק הביטחון ההדדי [האמריקני] כולו - אותו חוק הכולל סעיף מפורש על ההענקה לישראל. ממילא מובן כי לא היתה לנו ברירה אלא להצביע נגד ההצעה הזאת. כתבתי לווישינסקי מכתב אישי קצר בו כללתי תוספת הסבר זו להצבעתנו ואגב כך הודיתי לו על השיחה והבעתי תקווה כי משהו יזוז בעניין הקרובים.

אמרתי כי אינני יודע אם ברור למר וישינסקי עד כמה כל מפעל התבססותנו תלוי עכשיו בעזרת אמריקה. אין לנו כל תקווה להגיע לביסוס כלכלי ועל ידי כך לעצמאות ממשית בדרך אחרת. מתוך מקורות הארץ עצמה לא נוכל בשום פנים להקים משק אשר יקלוט את שבע מאות האלף שכבר העלינו ואת מאות האלפים העתידים עדיין לבוא.

עזרת חוץ הכרחית לנו כאוויר לנשימה, והמקור הגדול היחיד לעזרה הוא אמריקה - לא רק יהודי אמריקה אלא ממשלת ארצות הברית. גם עזרת יהודי אמריקה תלויה ביחס של רצון טוב מצד ממשלתם ובהכרתם־הם כי אנו ידידיה. יהודי אמריקה הם פטריוטים אמריקנים ממש כשם שיהודי ברית המועצות הם פטריוטים סובייטים. הזכרתי את הדוגמה שנתתי למאליק^[7] וסובולב^[8] כשסעדו אצלי ימים אחדים לפני כן. אדם המוטל אין־אונים על הארץ ומתאמץ לקום מוכרח להיעזר בכל מי שיושיט לו ידו. אין הוא יכול לקום בלי יד עוזרת, אבל משיעמוד על רגליו שוב אין לו צורך להישען על מישהו.

מר וישינסקי העיר כי הוא מבין את גישתי, אבל לאמיתו של דבר איננו שותף לה. אין זה אלא עניין של דעה אישית ואנו יכולים לדבר על כך לא כנציגי מדינות אלא כשני תלמידים של אותה האוניברסיטה. דעתו האישית היא כי הדרך בה אנו הולכים מובילה לא לעצמאות אלא לשיעבוד כלכלי ומדיני. היתה תקופה בברית המועצות כשמצבה הכלכלי היה בשפל המדרגה ונראה סיכוי לצאת מהמצוקה על ידי מתן זיכיונות לזרים. ההכרעה נפלה נגד הזיכיונות. היה אומנם סבל רב, אבל לבסוף הגיעה המדינה להתאוששות בכוחות עצמה.

עניתי כי לדאבוננו אין אנו יכולים ללמוד לקח מניסיון זה. אין כאן שאלה של סבל חולף, אפילו לא של הפקרת המוני אנשים לרעב. הסכנה הנשקפת לנו הרבה יותר חמורה. היא נוגעת בעצם קיומנו הגשמי כעם, כמדינה. אין אנו הוויה קיימת ועומדת, אלא דבר־מה חדש שצריך להיווצר. אם לא ניצור ונקלוט - ניפול, וכל העמל והקורבן שהושקעו בהשגת העצמאות יהיו לשווא. מבחינה זו אין לנו מה להפסיד, יען אם מתוך חשש פן נישאר משועבדים נסתלק מקבלת עזרת אמריקה, הרי ממילא הננו אבודים.

ואין כאן שאלה של עזרה כלכלית בלבד. לנו הכרחי נשק רב. אנו מוקפים עמים אויבים מכל צד העולים עלינו במספרם פי עשרים. את הנשק הזה נוכל לקבל כיום אך ורק מאמריקה ובעלות בריתה. לא אשמתנו היא כי באנו לעולם בתקופת המתיחות הבינלאומית הקיימת וההתכוננות ההדדית למלחמה חדשה. לא אנו גרמנו לכך. אבל בשבילנו זוהי שאלת חיים או מוות להתחזק דווקא עכשיו, בנסיבות הקיימות בעולם ואשר אין בידינו לשנותן. להתחזק פירושו לקבל עזרה, אבל אין עזרה זו אלא אמצעי להשגת המטרה, שהיא ביצור העצמאות. ועם כל זיקתנו לעזרה מנוי וגמור עימנו לא לתת יד לשום מזימת תוקפנות כלפי ברית המועצות. אנו יודעים כי העיתונות הסובייטית מלאה סיפורים על בסיסים שנתנו לארצות הברית ועל היותנו מכשירים בידם לכל מטרה נפסדת. לסיפורים אלה אין כל שחר.

מר וישינסקי אמר: מעולם לא באנו בטענה כזאת נגדכם.

עניתי כי עובדה היא כי העיתונות הסובייטית חוזרת ומפרסמת מעשיות אלו. מר וישינסקי לא הגיב.

המשכתי כי אנו מעוניינים מאוד לשמור על שיווי משקל במעמדנו הבינלאומי, אבל ברית המועצות אינה עוזרת לנו להגיע לכך. יש קלף חזק בידי אמריקה הנתון לכאורה גם בידי ברית המועצות, אלא אין זו משחקת בו כלל ונמצא כי מבחינה זו ידה של אמריקה על העליונה. קלף זה הוא הקשר החופשי בין יהדות התפוצות לבין מדינת ישראל. קשרינו עם יהודי אמריקה הולכים ומתפתחים בלי הרף במאה דרכים בעוד שבינינו לבין יהדות ברית המועצות אין כל קשר־שהוא.

מר וישינסקי הגיב על כך בהתעוררות רבה. כלום אין אני מבין כי אמריקה מסייעת לקשר זה אך ורק לבצעה? יהודי אמריקה הבאים לארץ מיועדים מצד ממשלת ארצות הברית לשמש נושא דברה, כלי שרת למזימותיה. אמנם סופן של הנחות אלו להתבדות, יען כי יהודי אמריקה המתיישבים בישראל סופם להיות פטריוטים ישראליים ולא אמריקנים, אבל זוהי הכוונה כיום.

הערתי כי כוונתי לא היתה ליהודי אמריקה המתיישבים בישראל, שאין מספרם רב ביותר, אלא להמוני היהודים האמריקנים המבקרים בארץ, לאפשרויות הנתונות לנו לבקר אצלם, ולצורות אחרות של קשר חופשי בינינו.

זהו עניין אחר, אמר וישינסקי והיטה את השיחה הצידה למבוא סתום על ידי הסברה מפורטת של שיטת התיירות הסובייטית. אין הם גורסים תיירות פרטית אלא רק תיירות קיבוצית - ביקורי משלחות מאורגנות. במשך השנה החולפת ביקרו בברית המועצות באופן כזה 40 אלף איש. אכן, כל מפעל התיירות בברית המועצות לוקה בחוסר אמצעים. המדינה עסוקה בדאגות שיקום ואין אמצעים פנויים לטפח תיירות ולהקים את המוסדות הדרושים לכך. הדבר יתוקן במשך הזמן.

החזרתי את השיחה לעיקרה והצגתי את בעיית עתידה של יהדות ברית המועצות. המשטר הסובייטי נקט פתרון ברור לבעיה הלאומית בהעניקו שלטון בית גמור לכל עם ועם במסגרת הרחבה של ברית המועצות. אולם פתרון זה, ההולם את בעייתו של קיבוץ לאומי המרוכז בתחומו, אינו בן־תחולה לגבי הקיבוץ היהודי המפוזר בכל חלקי הברית.

מר וישינסקי השיב מיד: לא נכון הדבר, הקימונו את הרפובליקה הבירוביג׳נית.^[9]

אמרתי כי הרושם שלנו מתוצאות הניסיון הזה מסתכם בשלוש מסקנות: ראשית, רק מיעוט אפסי של יהדות ברית המועצות התיישב בבירוביג׳ן.

מר וישינסקי: מי אשם בדבר אם נוח להם יותר לשבת במוסקבה?

אישרתי כי על כל פנים לא הושגה המטרה מבחינה זו. המסקנה השנייה היא כי יהודי בירוביג׳ן מהווים מיעוט באוכלוסיית החבל.

מר וישינסקי: לא נכון. הם הרוב. אתם בוודאי טועים בפירוש השמות. יש הרבה שמות הנראים כרוסיים בעוד שלאמיתו של דבר יהודים משתמשים בהם.

אמרתי כי אין בקיאותנו במצב העניינים בבירוביג׳ן או בכלל שליטתנו בסטטיסטיקה הסובייטית מגיעות עד כדי התמצאות בשמות התושבים של בירוביג׳ן. אין אני מציין אלא את הרשמים הכלליים המגיעים אלינו ומרחוק.

הרושם השלישי הוא כי רוב יהודי בירוביג׳ן יושבים בערים והניסיון להעביר את רובם לחיי כפר וחקלאות לא הצליח.

על כך לא באה תגובה.

חזרתי והדגשתי את אופייה המיוחד במינו של בעיית יהודי ברית המועצות, שאין לה אח בקרב יתר עמי הברית ואמרתי כי לשם בירור הבעיה הזאת והסברת עמדתנו בה היה רצוננו כה עז להיפגש ולשוחח פעם עם מר סטלין.

מר וישינסקי ענה: מר סטלין מבין את העניין הזה היטב.

הוספתי כי ברור גם לנו כי רבים מאוד בקרב יהודי ברית המועצות רואים עצמם כעצם מעצמו וכבשר ומבשרו של המשטר הסובייטי ואין עולה על דעתם לנטוש את ברית המועצות. לעומת זה, ייתכן כי ישנם רבים אשר אילו ניתנה להם האפשרות היו בוחרים לעלות לישראל.

מר וישינסקי אמר שוב כי אין איש מביע את רצונו לכך.

אמרתי כי אין הבעת רצון משום שלא ניתנה הזדמנות לכך.

אמר כי אין איש פונה לבקש לצאת.

אמרתי כי אין איש פונה משום שאין החלטה למלא את בקשתו של מי שיפנה.

יש כאן מעגל קסמים. אילו אפשר היה לשבור את מעגל הקסמים לפחות לגבי הקרובים, ואילו נתפרסם כי החלו באים לישראל יהודים מברית המועצות, היתה זו בשורה גדולה לישראל ולקיבוצי היהודים בעולם כולו. דעת הציבור היהודית היתה נוכחת לדעת כי ברית המועצות היא די חזקה לשנות מן הקו המקובל כשהיא נוכחת לדעת כי השינוי מוצדק.

מר וישינסקי אמר שוב, כי בעניין הקרובים ידונו על כל מקרה לגופו.

הוספתי כי הופעת יהודים סובייטים בישראל לא תהיה בוודאי לרצון לארצות הברית. אנו דורשים את הדבר כי הוא דרוש לנו, וזהו הקו שלנו בכל העניינים.

מר וישינסקי העיר, כי יהודים קומוניסטים אין להם כל עניין להגר לישראל על מנת להיות נרדפים שם. הוא מבין היטב כי אין ישראל יכולה להיות כיום ארץ קומוניסטית ואין זה עולה על דעתו לדרוש זאת מאיתנו. אין הם מעוניינים כלל לשלוח אלינו סוכנים.

אמרתי לו כי עלי לציין כהערה עובדתית, כי אין הקומוניסטים נרדפים בישראל אם גם אין כוחם רב אצלנו. קיומה של מפלגה קומוניסטית חוקי בהחלט ויש בכנסת צירים קומוניסטים שאינם לוקים בהנמכת הקול.

השיחה סבבה במעגל וחזרה לענייני פיתוח וסיוע ארצות הברית. דוד הכהן נתן כמה דוגמאות בולטות של מפעלי פיתוח חיוניים בחקלאות ובתעשייה, שביצועם לא יצוייר בלי עזרת הון מחוץ לארץ. כן נמשכו חילופי דברים בשאלת העלייה מבחינה עקרונית, ללא הכרעה.

מר וישינסקי חזר כמה פעמים על שיגרתו: אין איש פונה, לא ידוע לנו כי מישהו רוצה לנסוע. שוב חזר וטען: בטבע הדברים אין הרצון לעזוב את ברית המועצות יכול להתעורר כלל, שכן היהודים משולבים ומושרשים בחיים הסובייטיים ומהווים חלק אורגני מריקמת החברה הכללית ״אילו באת וראית במו עיניך - היית נוכח לדעת״.

אמרתי כי בעצם הן ביקשתי רשות לבוא.

תגובה זו הביאה את מר וישינסקי במבוכה קלה. ודאי הבין כי הפליט משהו בלתי זהיר, אך עד מהרה התאושש ונחלץ מהמצר בדבר נימוס: ״תמיד נשמח לראותך״.

אמרתי לסיום השיחה כי הננו עם סבלן אבל גם עם קשה עורף, ואין בדעתנו להרפות מהנושא הזה של עליית יהודי ברית המועצות לישראל.

הפרידה היתה ידידותית, מלווה חיוך רחב על פניו של מר וישינסקי.