נספח 5 | שר החוץ משה שרת אל רוה"מ דוד בן-גוריון,[1] תל אביב                       23.8.1951

צבא ומדיניות - ניצני התנגשות

סודי

ניסיון ממושך מחייב להכניס קביעות ובהירות בהסדרת היחסים ובהגדרת הסמכויות בין הצבא לבין משרד החוץ בכל הנוגע למשטר שביתת הנשק, הקיים בינינו לבין המדינות השכנות.

2.         כאשר נכרתו בזה אחר זה הסכמי שביתת הנשק עם ארבע המדינות הערביות הסמוכות לישראל, הושפעה גישתנו לבעיית ביצועם בפעולת יום־יום משתי הנחות בלתי מפורשות: ראשית, כי הסכמים אלה מהווים משטר בן חלוף, שלא נועד אלא לשמש שלב מעבר לשלום של קבע אשר לא יאחר לבוא. שנית, כי הטיפול בבעיות שתתעוררנה תוך תהליך הביצוע של הסכמי שביתת הנשק הריהו בעיקרו תפקיד צבאי. שתי הנחות אלו היו משולבות זו בזו.

3.         הניסיון הפריך במידה רבה את שתי ההנחות גם יחד. משטר שביתת הנשק הפך דבר של קבע - על כל פנים, עד לשינוי המצב - וכיום אין להתנבא אם ומתי יבוא השלום. בו־בזמן נתבררו יותר ויותר האופי המדיני המובהק והתוצאות המדיניות הממשיות הן של כל עמדה והכרעה שאנו עצמנו נוקטים במהלך ביצוע ההסכמים, והן של המאבק הכפוי עלינו על ידי הסכסוכים הפורצים על רקע זה מזמן לזמן.

4.         התפתחות זו חלה מבלי שתופחת אף כלשהו השפעתו הישירה של כל צעד הנעשה על ידינו, או על ידי הצד שכנגד, בתחום הסכמי שביתת הנשק על ענייני הביטחון החיוניים של המדינה. אולם מה שהתברר במשך הזמן, הריהו כי השפעת המאורעות המתחוללים על רקע משטר שביתת הנשק חורגת הרחק מעבר למסגרת העניינים הצבאיים ומשתלבת בכל פקעת הסיבוכים המדיניים אשר נגזר על המדינה להיפתל אתם.

5.         העובדה כי השלום בושש לבוא היא בלבד המשווה ערך מדיני מיוחד לפעולת ועדות שביתת הנשק, שכן פעולה זו מהווה את מישור המגע היחיד בינינו לבין המדינות הערביות השכנות - למעשה, בין ישראל לבין העולם הערבי בכללו. אופי הפגישה והמשא־ומתן בוועדות אלו מוכרח להשפיע - אם להחמרה או להקלה - על כל אקלים היחסים בין ישראל לבין שכנותיה.

6.                לעומת זה, מכיוון שלמשטר שביתת הנשק שותפים לא רק ישראל ומדינות ערב, אלא גם גורם שלישי ומכריע והוא ארגון האומות המאוחדות, הרי שאופי היחסים בין נציגות המדינה בוועדות שביתת הנשק לבין נציגות או״ם בהן מוכרח להשפיע על מעמדה ואופי הופעתה של ישראל בזירה הבינלאומית בכלל. עד כמה עמדה הנקבעת לגבי איזו בעיה מקומית או צעד הננקט בתגובה למאורע פעוט מבחינה יחסית עשויים לסבך את הדיפלומטיה הישראלית, ועימה את המדינה כולה, בהתנגשות חמורה על־פני הזירה המדינית הרחבה - הוכח בעליל מהניסיון שהיה לנו בשורה של ישיבות של מועצת הביטחון אשתקד והשנה.

7.                לבסוף, הניסיון לימדנו כי כל התנגשות או סכסוך שאנו נקלעים לתוכם, וכל יוזמה שאנו עצמנו נוקטים על רקע משטר שביתת הנשק, משתלבים בהכרח במערכת יחסינו הישירים עם גורמים מכריעים במדיניות העולמית ומשפיעים לטובה או לרעה על הכרעותיהם כלפינו במישורים, שלכאורה אין להם כל קשר ויחס לעניינים הנדונים במסגרת הסכמי שביתת הנשק. עיכוב מכירת נשק לנו בצרפת ובארצות הברית לרגל סכסוך החולה והשפעת התנודות שחלו בהשתלשלות הסכסוך הזה על סיכויי עמדה יותר נוחה כלפינו מצר מחלקת המדינה בענייני ״מתן״ [מענק] - אלו הן שתי דוגמאות מיני רבות המאמתות את הטענה הזאת.

8.         ניתוח זה מוכרח להרוס את האשליה, כי העניינים הנדונים והנחתכים במסגרת הטיפול בהסכמי שביתת הנשק הם עניינים צבאיים גרידא, או צבאיים במידה מכרעת. כל הניגש לעניינים אלה מבחינה צבאית בלבד, או התובע לדידם מראש ותמיד את משפט הבכורה לשיקול הצבאי - לוקה בהפשטה קיצרת ראות ובהתעלמות ממציאות ניצחת. ההפשטה וההתעלמות לא יחזיקו מעמד אלא זמן־מה. במוקדם או במאוחר תבוא שעת חשבון ואתה נקמת אי־ראיית הנולד. אכן, השיקול הראשון מוכרח להיות תמיד השיקול הביטחוני. אבל בעיית ביטחון המדינה בכללותה לעולם אינה בעיה צבאית גרידא, אלא היא מקיפה גם גורמים ושיקולים כלכליים ומדיניים מרחיקים. גם לגבי בעיות הביטחון כשלעצמן אין המדינה יכולה לנקוט הכרעה אך ורק מתוך שיקולי ביטחון, ויהיו מקיפים כשיהיו, אלא היא מוכרחה להתחשב בנימוקים חיוניים אחרים. כך, בכל מקרה ומקרה לגבי הבעיות המיוחדות הנדונות כאן, טעון השיקול הביטחוני סיוג והשלמה, ולפעמים הוא מוכרח להיות כפוף להכרעה נגדית לאור שיקולים יותר רחבים ומסועפים בעלי אופי מדיני כולל.

9.         מכאן, שאם אין ברצוננו לחולל או לאשר תמורה באחד מיסודות המשטר שהמדינה מושתתה עליו על ידי הענקת סמכות של הכרעה מדינית לשלטונות הצבא, עלינו לדאוג כי במנגנון המדינה הממונה על הטיפול במשטר שביתת הנשק ייקבע מעמד ברור למוסד המוסמך להגדיר את ענייניה המדיניים של המדינה והאחראי לשמירתם, הווה אומר למשרד החוץ.

10.    מבלי להיכנס בשלב זה לבירור התקלות והנזקים שסבלנו מהם עד כה באשמתנו במהלך הגשמתם או אי־הגשמתם של הסכמי שביתת הנשק, מוצעות בזה ההצעות הבאות להסדרת העניינים מכאן ואילך:

א) כל הנוגעים בדבר בצבא הגנה לישראל חייבים לדאוג להבטיח כי משרד החוץ ידע בלי דיחוי על כל תקלה שאירעה, פעולה שנעשתה ובעיה שנתעוררה ואשר יש או עלולה להיות בהן עילה לסיבוך או לסכסוך.

ב) פרט לפעולות צבאיות המוכרחות להיעשות מניה וביה בתגובה להתפרעות או להתקפה, וכדי לקדם פני סכנה ברורה, חייב הצבא להודיע למשרד החוץ מראש על כל פעולה מתוכננה למען תת לו אפשרות של חוות דעת. חובה זו של הודעה מראש חלה ממילא על כל עמדה שיש בדעת הצבא לנקוט במשא ומתן עם שלטונות או״ם או בדיוני ועדות שביתת הנשק.

ג) הצבא רשאי תמיד להודיע לשר הביטחון על התנגדותו להנחיה או להכרעה של משרד החוץ. אם עמדת משרד החוץ לא תהיה נראית גם לשר הביטחון - יתייעצו שני השרים יחד, ואם לא יגיעו לעמק השווה יימסר העניין להכרעת ראש הממשלה או הממשלה כולה. עד לסיומו של בירור כזה לא יבצע הצבא פעולה ולא ינקוט עמדה אשר משרד החוץ מתנגד לה.

ד) משרד החוץ חייב למסור לממלאי התפקידים האחראים בצבא בתחום הסכמי שביתת הנשק כל ידיעה שתגיע אליו בעניינים הנוגעים לעבודתם, הדרושה להנחייתם ולהתמצאותם.

ה) לשם הגברת שיתוף הפעולה בין הצבא לבין משרד החוץ והבטחת חילוף ידיעות ודעות מהיר ביניהם, ייקבעו סידורים להידוק הקשר ההדדי ולהבטחת התייעצויות והופעות משותפות.

ו) במסגרת הסידורים האלה יוסיף היועץ לעניינים מיוחדים במשרד החוץ למלא תפקיד של מקשר ראשי בין משרד החוץ לבין המטה הכללי בכל ענייני מדיניות רבתי הנוגעים לבטחון המדינה וליחסיה הצבאיים עם גורמי חוץ, כולל שאלות עקרוניות והכרעות חשובות הנוגעות למשטר שביתת הנשק.

ז) במסגרת אותם הסידורים יפעל מטעם משרד החוץ נציג מיוחד, אשר ישתף פעולה יום־יום עם קציני הצבא המשמשים בתפקיד נציגים בוועדות שביתת הנשק וייהנה משיתוף פעולה מלא מצידם. נציג זה יהיה הצינור להעברת ידיעות והנחיות מאת משרד החוץ לקציני הצבא לפי הסעיפים ב׳ וד' ולקבלת ידיעות מהצבא בשביל משרד החוץ לפי הסעיפים א׳ וב׳.

הוא ישתתף בהתייעצויות המטה עם נציגי הצבא בוועדות שביתת הנשק ויהיה מוסמך להשתתף בישיבות ועדות שביתת הנשק ובפגישות עם נציגי או״ם בכל מקרה שמשרד החוץ ימצא את השתתפותו להכרחית.

ח) כמקודם יוכלו שר החוץ, המנהל הכללי של משרד החוץ והיועץ לעניינים מיוחדים ליזום פגישות עם נציגי או״ם מתאימים ולהשתתף בהן, בשיתוף נציגים מתאימים של הצבא או בלי שיתופם. בכל מקרה של פגישה כזאת בלי נוכחות נציגי הצבא, ימסור נציג משרד החוץ בלי דיחוי למטה הכללי או לנציג מוסמך של הצבא דוח מפורט על מהלך השיחה ומסקנותיה.

ט) בכל מקרה שתתעורר בעיה רצינית חדשה בתחום משטר שביתת הנשק, תתקיים התייעצות בין ראש המטה הכללי או סגנו או קצין מוסמך של המטה עם המנהל הכללי של משרד החוץ, או עם היועץ לעניינים מיוחדים, או עם נציג משרד החוץ לענייני שביתת הנשק. במקרה של חילוקי דעות ואי־הסכמת הצבא להוראת משרד החוץ, יופעל הנוהל שנקבע בסעיף ג׳.

י) משרד החוץ רשאי לחוות דעה על התאמתם לתפקיד של קציני הצבא הממונים על ועדות שביתת הנשק והצבא חייב להתחשב בחוות דעת זו.

11.      משרד החוץ שומר לעצמו את הזכות להציע תקנות נוספות להסדר זה, או להכניס תיקונים בתקנות המוצעות במקרה שהניסיון המעשי יוכיח את נחיצותם.

12.      אם אתה מוכן לאשר את ההסדר המוצע בלי דיון - מה טוב. אם אתה רואה צורך בדיון, אוקיר מאוד אם תקבע את מועדו בהקדם, יען הבעיות הנוצרות בחיי יום יום מחייבות פתרונות שאינם סובלים כל דיחוי. ככל שנקדים להסדיר את העניינים בין שני הגורמים הפועלים בתחום זה מטעם המדינה - נמנע כפילות ומבוכה, נעמיד תריס בפני ניגודים פנימיים מיוחדים הפורצים לפעמים חוצה, ונחסוך לעצמנו תקלות וכשלונות בחזית החיצונית.^[2]

משה שרת