נספח 3 | שר החוץ משה שרת אל הרמטכ"ל יגאל ידין[1]                                          11.6.1951

הפער בין שר החוץ והרמטכ״ל

סודי ביותר-אישי

למיזכרך מ־7 ביוני בעניין הטיפול בבעיית החולה.^[2]

1.         התמרמרותך נובעת מהנחות מוטעות. נראה לי כי אינך מבחין במידה מספקת בין שלבי הטיפול הצבאי והטיפול המדיני בבעיה. אומנם שתי הפרשיות משולבות, ואף על פי כן הן טעונות הבחנה.

2.         עניין החולה חרג בשבועות האחרונים ממסגרת סכסוך רגיל הכרוך בחילוקי דעות שנתגלעו בתהליך ביצוע הסכם שביתת הנשק, והפך בעיה מדינית רבתי. הוא שימש נושא לדיון ולהכרעה במועצת הביטחון והיה לו הד עולמי. מעמדה של המדינה ויחסיה הבינלאומיים נמצאו נפגעים.

3.         במשך כל השבועות האלה היה לי מגע הדוק ביותר עמך ועם יועציך. שיטתך הכללית היתה ידועה לי היטב. כן ידעתי את עמדתך בפרטי העניינים. לעומת זה, היה לי כל היסוד להניח כי שיטתי־אני להימנע ככל האפשר מהתנגשות גלויה עם ראש מטה משקיפי או״ם [גנרל ריילי] היתה ידועה היטב לך. משהגיעו הדברים לפי שיקול דעתי לשלב של הכרעה, לא ראיתי כל הצדקה לדחיית הכרעתי עד להתייעצות נוספת, אשר לא היתה מגלה לי כל חדש.

4.         מבחינת הנוהל, עם כל היותי מעוניין בקשר הדוק ככל האפשר עם המטה הכללי, ואתך אישית, בכל עניין שיש לו נגיעה כלשהי בבעיות ביטחון המדינה, כל שכן בעניין שנגיעתו בבעיות הביטחון היא כה חמורה כפרשת הסכסוך הצפוני, לא אוכל בשום פנים להסכים כי בכל פגישה שלי, או של מישהו מהאישים האחראים במשרד החוץ עם אנשי או״ם המטפלים בענייני שביתת הנשק, הכרחית נוכחותם של נציגי הצבא. אם הדיון הוא על בעיות צבאיות, לא יהא זה נבון או מעשי לקיים פגישות כאלו בלי אנשי המטה, אך אם הגיעו הדברים לשלב של הכרעה מדינית, אין נוכחותם של אלה הכרחית, ובלבד שעמדת המטה תהא ידועה היטב מראש ושתוצאות הפגישה תימסרנה לידיעת המטה בלי כל דיחוי. זוהי השיטה שהיתה נקוטה למעשה מראשית התערבות או״ם בעניינים שבינינו לבין המדינות השכנות - כבימי הרוזן ברנדוט וכן בימי ד״ר באנץ', וכן בימיו של הגנרל ריילי. אינני יכול להסכים כי יש איזה חידוש־שהוא בנוהג של הימים האחרונים, ואני רואה את טענתך כי שיטה זו ״שמה לאל את כל הבניין שבנינו במשך השנים האחרונות בקשר למנגנון שביתת הנשק״ כמופרכת בתכלית.

5.         אשר לגופם של העניינים שעמדו ושעודם עומדים על הפרק, הריני חוזר ומדגיש את החשיבות המכרעת של השגת הסכם מעשי בהם עם ראש מטה או״ם, כמובן מתוך שמירה על עיקר זכויותינו. עלינו להיות מוכנים להחזרת עניין החולה מצידו למועצת הביטחון בימים הקרובים ביותר. ודאי ברור לך, כי לא הרי החזרת העניין במצב של סכסוך בינינו לבין סוריה, כשאנו יכולים לטעון כי מילאנו אחרי החלטת המועצה מ־18 במאי^[3] כהרי החזרתו במצב של התנגשות חזיתית בינינו לבין ראש מטה או״ם כשהוא טוען כי הפרנו את ההחלטה. כל מאמצינו מוכרחים להיות מכוונים ליצירת המצב הראשון ולמנוע את הכישלון הכרוך בשבילנו במצב השני. הווה אומר, בשלב זה עלינו לחתור לחזית משותפת בינינו לבין הגנרל ריילי.

6.         הפסקת העבודה לימים ספורים היא בעיני מחיר פעוט ששילמנו בעד מניעת אותה פורענות, בייחוד אם לעומת אותו ויתור נציג את האישור הפומבי שהשגנו בדרך זו מפי ראש מטה או״ם: ראשית, לזכותנו להמשיך בעבודה ברחבי האזור המפורז פרט לחלקות המסוכסכות מיד לאחר ההפסקה הקצרה, ושנית, לחובתו־הוא לדאוג לכך כי עניין החלקות המסוכסכות לא יעמוד למכשול על דרך המשכת העבודה בהיקפה השלם. מכל מקום, ההכרעה אם להפסיק את העבודה פעם נוספת או להתעקש ולא להפסיק היתה הכרעה מדינית טהורה. מועדי הפסקת העבודה וחידושה נקבעו מתוך שיקולים טכסיסיים גרידא - לתת מקסימום של סיפוק לגנרל ריילי (חמישה ימים) ובו בזמן להעמיד את ההפסקה הממשית של העבודה על המינימום (שלושה ימים, מבלי לכלול את השבת והחג). לא עלה כלל על הדעת, כי יוכל להיות איזה שיקול צבאי מיוחד להעתיק את אחד התאריכים.

על כל פנים, ניתנה שהות מספקת - שישים שעות - להיכון להפסקה.

7.         בעניין החזרת הערבים משעב. אמת נכון הדבר כי לכתחילה ניסינו להיאחז בתנאי שהציג ראש מטה או״ם, כי בפגישת המשקיפים עם הערבים לא יהיו נוכחים קציני צבא ומשטרה, ולעמוד על כך שהפגישה תתקיים בנוכחות פקידים אזרחיים. אולם ודאי היה ברור לך, כי מגמתנו היא לא לפוצץ את העניין בשאלת הנוכחות ולוותר גם על נוכחות הפקידים האזרחיים אם יהיה הכרח בכך. אף כאן היתה השאלה מדינית גרידא. נגיעתה בבעיית הביטחון ברורה מאליה ואינה טעונה כל הוכחה, אולם מראש התפשרנו עם אפשרות החזרת הערבים כאשר הודענו בשעת העברתם לשעב, כי עשינו זאת לפי בקשתם. מי שהועבר לפי בקשתו טעון החזרה לפי בקשתו. סירובנו להרשות לפקידי או״ם להיפגש עם הערבים שלא בנוכחותנו, אילו התמדנו בו, היה מעמידנו במצב בלתי אפשרי לחלוטין כלפי מועצת הביטחון בכל דיון חדש, שכן היה מתפרש כניסיון לסתום את פי הערבים מלהביע את רצונם החופשי. ״ויתורנו״ בנקודה זו הוא אחד מאותם הוויתורים אשר מוקדם או מאוחר אנו מוכרחים ממילא לעשותם. אם אנו מאחרים - הרי נוסף לוויתור אנו נוחלים גם ביזיון, באשר בסופו של חשבון אנו מוותרים מאונס. מוטב לנו אפוא לראות את הנולד ולהקדים בוויתור.

8.         אינני יכול להסכים כי ״ויתור״ שאנו עושים שלא בנוכחות אנשי הצבא מערער את עמדתם. אם מתערב משרד החוץ התערבות ישירה באיזה עניין, הריהו עושה זאת ממילא בשלב שלאחר התחלת המשא ומתן וברמה יותר גבוהה. בנסיבות אלו טבעי הדבר אם לאחר בירור הוא נוקט עמדה שונה מזו שנקטו נציגי הצבא בשלב הראשון של הבירור.

9.         לסיכום הדברים אציין, כי הקו שנקט משרד החוץ בשלב האחרון של המשא ומתן עם ראש מטה או״ם הוא פרי שיקול רב ויש לראותו כתכסיס מחושב המכוון לתכלית מסוימת. התכלית הבלתי אמצעית היא ליצור רקע יותר נוח לנו לקראת המחזור השני של המאבק במועצת הביטחון מהרקע שעמדנו עליו במחזור הראשון. תכלית יותר רחוקה היא לשנות לאט לאט לטובתנו את כל האווירה המדינית האופפת את סכסוך החולה, וזה מתוך הנחה כי נגזר עלינו כאן מאבק ממושך, שיהיו בו מעלות ומורדות, ועלינו להזדיין לקראתו בנשימה ארוכה. ידעת היטב, כי כשעמדנו בפני פגיעות וסכנות צבאיות ישירות מצד הסורים אישרתי בלב שלם פעולות נמרצות ביותר. לעומת זה, כשאנו עומדים בפני בעיות שיש בהן עוקץ מדיני מובהק, באשר הן נובעות מיחסינו עם או״ם, שומה עלינו לנהוג מידה רבה של גמישות ואורך רוח. כיום אנו עומדים בשלב כזה וזהו ההיגיון שאנו מצווים לפעול לפיו. לעומת זה, קשה לי לראות על איזה שיקול תכליתי מבוסס הקו המסתמן מתוך ביקורתך על קו משרד החוץ, ולא ברור לי על פי איזה היגיון אתה סבור כי הקו שלך ייטיב את מעמדנו במועצת הביטחון ויגייס לצידנו את הכוחות המכריעים בה בהמשך הסכסוך. מכל מקום, הקו הנקוט בידי משרד החוץ הולך ומתבצע ועל נכונותו אפשר יהיה לשפוט רק לפי התוצאות.

10.    לבסוף אעיר כי סעיף 7 של מזכרך הוא פרי אי־הבנה. הנייר שמסר לך מר עברון הוא זכרון דברים בלתי רישמי ובלתי חתום שערכתי משיחתי עם הגנרל ריילי מיום 21 במאי ש.ז. והראיתיו לו בסוף השיחה.^[4] לעומת זה, זכרון הדברים שנחתם בראשי תיבות על ידי ראש מטה או״ם מתייחס לשיחתנו מיום 3 ביוני.^[5] על זכרון דברים זה מסר לך מר שילוח ואני מניח כי קיבלת או ראית בינתיים העתק ממנו. אגב, זכרון דברים זה הוצא לפועל בפרטי פרטים ובתכלית הדיוק.

תל אביב                                                  בברכה,

משה שרת שר החוץ