נספח 1 | שר החוץ משה שרת אל הרמטכ"ל יגאל ידין[1]                                          12.2.1951

הפער בין שר החוץ והרמטכ״ל

סודי ביותר-אישי

גישתך לאחת השאלות שנדונו בישיבתנו אצל ראש הממשלה ושר הביטחון ביום ד׳ שעבר^[2] הביאתני לידי חשש, כי אתה רואה את בעיית בטחון המדינה כנתונה במסגרת יותר מצומצמת מזו הקיימת לדעתי למעשה.

מושכל ראשון הוא כי ביטחון המדינה תלוי בראש ובראשונה בממדי כוחה המזוין ובכושר פעולתו של כוח זה. כן לית מאן דפליג כי אחד התנאים החיוניים לביטחון המדינה הוא שמירת סודותיה הצבאיים לבל יגיעו לידיעת האויב שבפועל או בכוח. לא אבוא למנות את יתר תנאי הביטחון הראשוניים מבחינה צבאית, הברורים מאליהם.

אולם בעיית הביטחון אינה מצטמצמת במסגרת הצבאית גרידא, אלא חורגת ממנה ופולשת לתחומי כלכלה, משטר חברתי, יחסי חוץ וכיוצא באלה. אני בטוח כי אין בקביעת הדבר שום חידוש בשבילך. אך חוששני כי בשיקוליך אין אתה מתחשב בפנים אלו של בעיית הביטחון במידה מספקת, ולפעמים נראה לי כי אתה מוכן להתעלם מהם כליל.

בעיית הביטחון אינה הבעיה המרכזית היחידה העומדת בפני המדינה בדורנו. בעיה מרכזית אחרת היא הגשמת מפעל קיבוץ הגלויות בממדים המבטאים את מלוא צורך העם היהודי ומלוא יכולת הארץ. שתי הבעיות קשורות ומשולבות זו בזו. מהצד החיובי עשוי קיבוץ הגלויות לחזק את ביטחון המדינה על־ידי תוספת עצומה של כוח אדם. מהצד השלילי הוא עלול לקעקע ולהרוס את מעמד המדינה, לא רק מבחינה מדינית וכלכלית אלא גם מבחינת הביטחון, אם ריבוי האוכלוסייה לא יהיה מלווה בהשקעת הון ובגידול הייצור. כי הברירה שלפנינו היא בין שני קצוות: או נצליח לעשות את העלייה הגדולה מנוף למפעל פיתוח כביר שיבצר את מעמד המדינה בכוח ייצור ומגן כאחד, או תביא העלייה לידי תמוטה כלכלית והתפוררות חברתית הרות אסון לכל עתידנו. אם תמצאנו חלילה השואה [הזאת], היא עלולה להרוס את מעמדנו הביטחוני הן מבפנים על־ידי ירידת כוחנו והן מבחוץ על ידי גירוי יתר של יצרי הנקם והתוקפנות.

דאגתנו לביטחון המדינה - גם אם זוהי דאגתנו העיקרית ואפילו אילו היתה זו דאגתנו היחידה - מוכרחה להיות מקיפה וכוללת. עליה להביא בחשבון את כל השיקולים הנוגעים לעניין ולהתאימם עד כמה שאפשר זה לזה. בתהליך ההתאמה אין להימנע לפעמים מהכורח לבטל שיקול אחד מפני שיקול חשוב ממנו.

מאת הגורל היה הדבר לתלות את בניין המדינה ואת עצם קיומה בעזרת מעצמה עולמית מסוימת. כן גזר עלינו הגורל להיזקק לעזרתה של מעצמה זו דווקא בתקופה שבה כל הכרעותיה נופלות לפי שיקולי התכוננותה למלחמת עולם חדשה. מעמדנו־אנו נוכח סכנת המלחמה מגביר עוד יותר, מכל בחינה כלכלית וביטחונית, את זיקתנו הישירה והמכרעת לאותה מעצמה.

אומנם אין עזרתה הממשית והמלאה של המעצמה הזאת לנו נתונה ומובטחת מראש. דווקא משום זה אנו מצווים לחגור את כל מאמצי כוחנו לגיוסה. הננו עומדים למעשה כבר עתה במערכה כבדה על השגתה, המתנהלת בעת ובעונה אחת בכמה חזיתות. אחת החזיתות האלו היא מערכת קשרינו הצבאיים. כל מעשה שיש בו לחזק את אמון הצד שכנגד בנו, לחייבו ולו גם מוסרית בלבד כלפינו, ולהרים בעיניו את קרן יכולתנו, עשוי לקדם אותנו לקראת המטרה.

כל מעשה של אדם יש לו פנים לכאן ולכאן והוא מלווה שיקולים של שכר והפסד, כל שכן צעד הנעשה על ידי גוף כה מורכב כמדינה ועל אחת כמה וכמה מדינה הנתונה במצב כה מסובך כשלנו. כאמור, אין להימנע מהתנגשות בין שיקולים המכוונים כולם לאותה המטרה. כל התנגשות כזאת מחייבת הכרעה וכל הכרעה כרוכה בסיכונים. אך אין להימנע מסיכון, כי למעשה ההכרעה היא תמיד בין שני סיכונים, וכל השאלה היא איזה סיכון חמור מחברו.

זהו הרקע שעליו התנהל הדיון בינינו, והנני משוכנע כי ההכרעה שהגיע אליה ראש הממשלה ושר הביטחון היתה נכונה בנסיבות הנתונות.

משה שרת

 שר החוץ

תל אביב, 12 בפברואר 1951