127 | משה שרת – בוועדה הראשונה, עצרת האו"ם, פריס[1] (אנגלית)                    29.11.1951

הצעות ישראל לפירוק הזיון

ישיבת הוועדה הראשונה של העצרת השישית הוקדשה לנושא פירוק הזיון העולמי.

משה שרת: הוויכוח הזה נמשך כבר זמן רב, וכשאני נוטל רשות לעצמי להשתתף בו בשלב מאוחר זה, הריני נקלע בין שני רגשות. מצד אחד, היש עוד מקום להוסיף דבר של טעם על מה שכבר נאמר? מצד אחר, האין חובה עלינו להגדיר את עמדתנו בעניין מכריע זה?

הבעיה אשר לפני הוועדה אינה עשויה להיפתר על ידי הטפת מוסר הדדית. כולני שונאים את המלחמה. כולנו נכספים לשלום. אך זהות זו שברגש, כשהיא לעצמה, אינה מקרבת אותנו אף פסיעה אחת אל פתרונה המדיני של הבעיה. הפתרון תלוי, מעיקרו ובסופו של דבר, במציאת רצון משותף והחלטה כללית להגיע לידי הסכם ולעמוד שכם אחד. התפקיד שהוטל על הוועדה הזאת מצריך בחינה מפוכחת של טענות הצדדים היריבים. כדי שנוכל לשפוט אם התהום המפרידה בין השניים ניתנת לגישור.     

אמת ויציב, כי ההזדיינות אינה עילה ראשונה למתיחות העולמית, אלא רק בבואתה. וככל שההזדיינות נמשכת, גורם זה מסייע לה. אך הדגשתו של מושכל ראשון זה אינה עניין לוויכוח הזה, כי תחילתו של הוויכוח הזה נעוצה דווקא בהנחה, כי אפילו לא נתיישב שום סכסוך מן הסכסוכים הנטושים בזירה הבינלאומית על עניינים מוחשיים מסוימים, ואפילו פעורה התהום שבין שתי החטיבות הפוליטיות כמקודם, יש מקום, בכל זאת, להגיע לכלל הפוגה במתיחות הכללית על ידי קיצוץ מוסכם בכלי הזין, ולהכשיר בזאת את הקרקע לדיון בדברים השנויים מחלוקת לגופם. והגם שכל הדיוט יודע מן הניסיון, שהחום בגופו של אדם הוא רק סימנה, ולא סיבתה של מחלה, אף על פי כן אין הרופא יכול לנסות בריפוי עד שלא גבר על הדלקת באמצעים הנראים כמלאכותיים ואפילו כשטחיים. אם יעלה יפה המאמץ הנוכחי להתוות תוכנית מוסכמת לפירוק נשק כללי, יביא הדבר לידי שתי תוצאות נוקבות: ראשית, ההקלה המוחשית במעמסה הרובצת עכשיו על רוב האומות קובעת ברכה כלשעצמה. שנית, העובדה עצמה, שההסכם בעניין מורכב ושנוי במחלוקת כל כך היה בגדר האפשר, תיטע בלבבות עוז וביטחון כדי להיכנס בעובי המחלוקת היסודית, שההזדיינות היא רק תולדה שלה. הפגת סימניה של המחלה עשויה להקל סבלותיו של החולה וסופה לסייע בעקירתם, ולפחות בהחלשתם של שורשי החולי.

שורש אחד, ממאיר אך לא עיקרי, עשוי להיעקר, כנראה, עם שביתת הנשק בקוריאה, אשר תבוא בוודאי לאחר הפסקת מעשי האיבה בארץ האומללה ההיא, וכולנו מקווים ללא התחדש עוד. שורשים אחרים נטועים כנראה עמוק ואינם ניתנים לעקירה - אם הם ניתנים לכך בכלל - אלא לאחר טיפול מתוך עקשנות ומומחיות מעולה. אך אין כל חשש הפסד, ולעומת זאת יש תקוות שכר גדול לפעולתנו הנמרצת לשים מחסום בפני אחד הגרועים שבגילוייהם - זו צבירתם והצטברותם של כלי המשחית בכל מקום, והטיית המוני אדם במבחר שנותיהם ממעשי יצירה להתאמנות במכשירי מוות.

התקדמות כלשהי לקראת המטרה הזאת - ואפילו היא התקדמות מוגבלת, שאין בה מן ההכרעה, אומנם הושגה במהלך הוויכוח הזה. ציוני דרכה הם עמדותיהם הזהות מצד התוכן, ואם לא תמיד מצד הצורה, של שני הצדדים כלפי מטרות ועקרונות מסוימים בבעיית פירוק הנשק: איסור הנשק האטומי, קיצוץ בכל שאר כלי הזין, השתתפות כל המדינות בתוכנית פירוק הנשק, הקמת מנגנון של או״ם לפירוק הנשק בחסות מועצת הביטחון, שחרור האמצעים המוקדשים עתה להזדיינות לשם תוכניות בינוי ופיתוח.

מצד אחר, עדיין המחלוקת נטושה על כמה וכמה סוגיות נכבדות. מניינן של הנקודות שעדיין שנויות במחלוקת מטיל אימה ממש: היבואו הגבלתם והפחתתם של כלי הזין בהדרגה, שלבים-שלבים שחשיבותם מוסיפה והולכת, או כחתף, בצורת פעולה רבתי, חד פעמית וחותכת? היבוא איסור הנשק האטומי קודם להקמת פיקוח יעיל על האנרגיה האטומית או לאחריה, או בעת ובעונה אחת עימה? באילו דרכים והיקף ייעשו הפיקוח והבדיקה ושמירת קיומן של הוראות הפירוק המוסכמות בהסכם בינלאומי?

ברי, אם לא יושג הסכם בעניינים מכריעים, שום מידת הזדהות בהגדרת המטרות הסופיות והעקרונות היסודיים לא תועיל לנו. השאלה היא האם כדאי הוא המאמץ לברר בדיון מעשי את האפשרות להגיע לידי יישובן, או מיזוגן, של עמדות הנראות כסותרות, או אינו כדאי?

למשלחת ישראל אין כל פקפוק בהשיבה תשובה חיובית על שאלה זאת. המשלחת מצידה רואה כמה מעלות טובות בשיטת ההתקדמות המודרגת, וההצעה על החזרת האמון ההדדי שלבים-שלבים מתקבלת על דעתה כהגיונית ומעשית יותר מן התוחלת להקמת הריסות האמון הבינלאומי, או הבין־גושי, על תילו בן לילה. ואף זו בעיני משלחתי טענה שאין לסותרה, כי אין טעם לקבל החלטות כוללות ומרחיקות לכת, אלא אם כן יש ודאות במידה מתקבלת על הדעת, כי ההחלטות תוגשמנה, או שלפחות יהיה בגדר האפשר לברר במידה הגונה של דיוק, אם ובאיזו מידה הוגשמו.

אף על פי כן, הואיל וההסכם בנקודות החשובות השנויות במחלוקת הוא עיקר העיקרים, תובעת משלחתי כי לא ייחסך כל מאמץ לבירור סיכוייו של ההסכם. ולא עוד אלא מקווה היא תקווה נאמנה שיעלה הדבר על ידי ניתוח והשוואה מדוקדקים של טענות שני בצדדים, להציע ניסוחי פשרה שיהיו בעלי סיכוי מינימלי להתקבל על דעת שניהם, או שלפחות יעמידו את ההבדלים הגדולים הקיימים עכשיו על שיעור מתקבל על הדעת יותר.

מכל מקום, תהיה זו אחריות כבדה להסתלק מן הניסיון להגיע במקום זה ובשעה זו למסע משותף, מאחר שהבעיה הועלתה בכובד חשיבות כזה ונידונה ביסודיות כזו קבל עולם, כשלבבות רבים כל כך מלווים בחרדה ותקווה את תוצאות הדיון הגורלי הזה.

מטעם זה נוטלת משלחת ישראל לעצמה רשות לפקפק אם משלחת הודו נהגה במעשיות וכיוונה את השעה, בהציעה למסור את הצעת פירוק הנשק הכללית לעיונו הנפרד של כל חבר וחבר באו״ם, ובבקשה באותה שעה לרכז את תשומת לבה של העצרת בהקמת קרן בינוי ופיתוח של האו״ם. הקמת קרן מעין זו הוא רעיון קונסטרוקטיבי מובהק, אך ברור שאין תקווה מרובה לקרן זו, אם תוקם עכשיו, להיעשות מוסד בר־קיימא ובעל היקף של ממש, כל זמן שנמשכות ללא הפוגה הוצאות הזיון העצומות, והדעת נתונה להן בלבד.

מאותו טעם עצמו תומכת משלחת ישראל בהצעה שהציעה משלחת פקיסטן,

כי ועדת מישנה, מורכבת מארבע המעצמות, תיוועד בראשותו של נשיא העצרת לשם ניסוח הצעות מוסכמות בשאלה שלפנינו.

קבלת הצעה כזו יהיה לה ערך מעשי אם ארבע המעצמות תנהגנה בה לא כמצוות ״אצילות מחייבת״, ולא רק מתוך היענות לדעת הקהל הבינלאומית, אלא מתוך החלטה כנה ועמוקה להשתמש מלוא שימוש בשעת כושר נכבדה זו לשם קידום שלום העולם על ידי סדרת החלטות, או צעדים ראשונים, לקראת תוכנית מקיפה של פירוק נשק כולל.

אומר אני ״סידרת החלטות או צעדים ראשונים״, אדוני היושב ראש, משום שמשלחתי סבורה כי אפילו שיעור כלשהו, ולו רק שיעור אחד בלבד, בהרחבת שטח ההסכם, או עצם פיתוחו של נוהל מוסכם להמשך החיפוש אחר יישוב חילוקי הדעות, יהיה בו משום הישג נכבד מאוד במצב העולם כיום. הוא יסייע ביצירת אותה הפוגה במתיחות הבינלאומית, שהעולם כולו, המשוסע ברובו בין שני המחנות, מצפה לו בחרדה ובתקווה.

לגופן של הצעות פירוק הנשק אשר לפני הוועדה, הנני להעיר בקצרה מעין הערת שוליים על צד אחד ומסוים של הבעיה. מזכיר החוץ הנכבד של ארצות הברית, בנאומו רב הרושם עם פתיחת הוויכוח הזה, עמד על בעיית עיבודם של מבחנים אובייקטיביים להגבלתם והפחתתם של כלי הזין, מבחנים שיהיו בני קיום ושימוש בכל אתר ואתר. הוא מנה את הגורמים שיש להביאם בחשבון כאן, כגון: מצבה הגיאוגרפי של הארץ, היקפה, טבע אדמתה, אורך חופיה וגבולותיה, האם גבולותיה מוגנים במחסומים טבעיים, שיעור אוכלוסייתה, כמות אוצרותיה הטבעיים, שיטת תחבורתה ושיעור מפעלי התעשייה שלה.

דומה, כי כל אחד מאיתנו הנותן דעתו על בעיות העולם, נוטה בהכרח להקיש מן המסיבות המיוחדות של ארצו. ארצות הברית מתברכת - וזו ברכה שאין לה שיעור - בשכנותם של עמים שהיא קשורה בהן בקשרי ידידות יציבה, ושאין להן אלא כוונות שלום כלפי ארצות הברית. לא כל הארצות הן בנות מזל כל כך.

יש ארץ אחת - אני מצוי אצל ענייניה במקרה - ששכניה הקרובים, מזה ומזה, מסרבים להכיר בקיומה ומוסיפים להכריז שהם עומדים במצב מלחמה עימה. ארץ כזאת והדומות לה, אם ישנן, תצדק אם תתבע כי מצב יחסיה של הארץ עם שכניה, וכן כוונותיהן של אותם שכנים כלפיה, יבואו בחשבון בשעה שייקבע מה הצבא וכלי הזין שהיא רשאית לקיים להתגונותה.

אם אומנם זוהי בעיית מישנה נוכח הרקע הנרחב של פירוק נשק עולמי שאנו דנים בו כאן. ועוד, אפשר שהעלאתה בשלב זה באה קודם זמנה. אף על פי כן, הרי זו בעיה בעלת חשיבות מכרעת לארץ הנוגעת בדבר מבחינת ביטחונה הלאומי, ומשום כך רואה משלחתי חובה לעצמה לרשום את הדבר בדיון זה.