125 | שיחת משה שרת – אנתוני אידן, פריס[1] (אנגלית)                                    23.11.1951

ישראל ופיקוד המזרח התיכון

השר פתח והזכיר למר אידן, כי בפגישתם הקודמת, שהתנהלה בימי מל״ע-2, הוא דן עימו בשאלת הצלת יהודים מארצות הכיבוש הגרמני. מר אידן הניד ראשו.

השר עמד על היחסים הידידותיים הקיימים בין ישראל ובריטניה הגדולה, ושוב הניע אידן ראשו בהסכמה. השר ציין, כי היחסים מתנהלים בשני מישורים: האחד קשור בדיונים המתנהלים בשלב זה בהסדרי הביטחון האזורי, והאחר הוא משא ומתן ישיר.^[2] אנו מעדיפים את המישור השני על פני הראשון, אמר, והסביר מדוע: אנו ארץ דמוקרטית, אשר בה המיבנה החברתי הדמוקרטי הוותיק הוא שעשה את המשטר לדמוקרטי - ולא להיפך. לנו יש אינטרס מובהק בשימור החרות בעולם, ואנו נגן על עצמנו בפני כל ניסיון או שאיפה לכפות עלינו משטר הנוגד את הווייתה של המדינה. אנו סבורים כי נוכל להיות נכס חשוב לדמוקרטיות במזרח התיכון, וכי מבחינה זו יש לנהוג בנו על בסיס שונה מזה של כל ארץ אחרת באזור, אולי להוציא את טורקיה. שאומנם עומדת רק בראשית התפתחותה הדמוקרטית.

הטיעונים [שלנו] נגד השתתפותנו בפיקוד אזורי הם אלה: אילו קיבלה מצרים את ההזמנה להצטרף אל מייסדי פיקוד המזרח התיכון, כי אז היו כל הסודות הצבאיים של ישראל נחשפים לפניה, וכל עוד מצרים עומדת על היותה במצב מלחמה עימנו, פירוש הדבר העברת סודותינו לידי אויבתנו. כאן הבהיר השר, כי לאור המצב הנוכחי, עדיין עשויה מצרים לשקול ולשנות את עמדתה בסוגיית ההצטרפות לפיקוד, ולפיכך חששותינו עומדים בעינם במלוא עוצמתם.

הבעיה השנייה שעליה עמד השר בהקשר זה היא יחסינו עם ברית המועצות, שאנו מעוניינים מאוד בקיומם הלאה במידת האפשר מבלי שנגרום משבר בתחום זה. גם כאן התערב מר אידן ואמר, שגם הם נוקטים מדיניות כזאת.

השר המשיך ואמר, כי אחריותנו ליהודים היושבים בברית המועצות מחזקת ביתר שאת את חיוניות עמדתנו. מעמדם של היהודים שם החמיר מאז קמה מדינת ישראל, שכן היא נחשבת בעיני שליטי ברית המועצות לקשורה במהודק עם הדמוקרטיות המערביות, ומכאן דאגתנו לבל יורע מצב היהודים בשל צעד כלשהו שאנו עשויים לנקוט. אנו גם מצילים יהודים רבים מציפורני גרורותיה של ברית המועצות, שעדיין מורשים להגר לישראל, אך גם תהליך זה עלול להיעצר אם הקרע בינינו ובין ברית המועצות יהיה מוחלט. בהקשר זה עמד השר על ההבדל בין מצב היהודים במלחמת העולם השנייה ובין המצב שעלול לחול לגביהם במלחמה עתידית. במלחמה הקודמת עשו הדמוקרטיות המערביות יד אחת עם ברית המועצות במלחמה נגד היטלר, אויבן הגדול המשותף.

השר ציין, כי במקרה של משבר, ישראל תעמוד לימין הצד אשר לו היא שייכת, וכאן שוב הניע מר אידן בראשו לאות הסכמה.

להלן נדרש השר ליחסים הישירים בין ישראל ובריטניה הגדולה וארצות הברית. לשתי המעצמות הללו יש אינטרס מובהק בטיפוח יחסים אלה לא רק מפני שישראל היא דמוקרטיה, אלא גם לאור תחומים מעשיים רבים. הוא עמד על התרומה שאנו עשויים להעלות [לכוחות המערב] בתחום קווי תקשורת, ובמיוחד בהסתייעות בפוטנציאל התעשייתי והכלכלי שלנו, ושלישית, בתחום אימונים צבאיים שאנו כבר מקיימים בבריטניה^[3] ומן הראוי להרחיבם.

השר גם התייחס לשיחות המתנהלות בינינו ובין כמה ממשרדי ממשלת בריטניה בתחומי שיתוף פעולה כלכלי. הוא ציין כי העלה נושא זה גם בשיחתו עם מר אצ׳יסון, שקדמה לשיחה הנוכחית. בדברו על שיתוף הפעולה עם בריטניה העלה השר את נושא הנפט, ואמר שהיינו רוצים להיעזר בהם הן מבחינת שיפור הכושר הטכני של הייצור בבתי הזיקוק שבחיפה, והן לגבי הרעיון להניח צינור [נפט] מאילת לחיפה. מר אידן, שלא היה בקי בתחום זה, הפגין עניין רב לגביו וחזר ואמר פעמים אחדות כי ״הרעיון מוצא חן בעיניו מאוד״, והוסיף שהוא יעלה אותו בשובו ללונדון. הוא ביקש ממר קלארק,^[4] שנכח בשיחה, לרשום את הדבר ולהזכירו לו אחר כך.

בשלב זה אמר מר אידן, שיש עניין שברצונו להעלות בעקבות שיחותיו עם הערבים - כולם העלו את שאלת הפליטים הערביים כנושא שדומה כי הוא עומד בראש מעייניהם יותר מכל נושא אחר. הוא התרשם מדבריהם בשיחותיו אלה, וכן גם מסבלותיהם של הפליטים. לאחר ששוחח על נושא זה עם מר צ׳רצ׳יל, הוא החליט לטפל בו מוקדם ככל האפשר.

השר השיב, כי בעוד שאנו לא נסכים לשום צורה של חזרת פליטים ערביים, אנו שינינו מדעתנו הראשונית בסוגייה זו, והסב את שימת ליבו של מר אידן למאמר מערכת ב״טיימס״ של היום בנושא עמדת ישראל. מר אידן אמר שהוא לא קרא את העיתון היום ולכן אינו יודע מה תוכנו.

השר המשיך והסביר את השינוי שחל באחרונה בעמדת ישראל, שעתה היא נכונה לדון בסיוע להתיישבות פליטים ערביים בנפרד משאלת ההסדר הכולל, ולתרום את חלקה בתחום זה. הוא הדגיש, עם זאת, כי הוא עומד בתוקף אך ורק על צעד זה ולא על שום צעד אחר.

מר אידן הביע שמחתו על החלטה חשובה זו שלנו, והציע כי נדגיש היבט זה יותר מאשר את עמדתנו השלילית לגבי חזרת הפליטים. הוא המשיך ואמר, כי בשיחתו בנושא הפליטים הערביים עם מר טריגווה לי הוא שמע מפיו הצעה למה שהוא קרא ״ועדת מזרח תיכון״, אשר תוקם עם מטה בניו יורק ותטפל בכל הבעיות הכרוכות בפליטים. ועוד אמר, כי הוצע שישראל תהיה חברה בוועדה זו.^[5]

השר אמר שיש לו פקפוקים לגבי הקמת הוועדה המוצעת, אך הוא מקדם בברכה כל הרחבה של פעילות בתחום זה, והביא לשימת לבו של מר אידן את העובדה שהאמריקנים הגדילו עכשיו את תרומתם [לפליטים]. מר אידן הפסיקו כאן ואמר כי הדבר ידוע לו, וכי האמריקנים ביקשו ממנו להכפיל את תרומתם - בקשה שנראה לו כי בריטניה תתקשה להיענות לה.

לקראת תום השיחה הסביר השר את מהות דרישתנו מגרמניה, וביקש ממר אידן לתמוך בה. אידן אמר שהוא ישקול בדבר, ובהזדמנות נאותה יטפל בה.

השיחה ארכה 45 דקות.