122 | נאום משה שרת בעצרת הכללית, או"ם, פריס[1] (אנגלית)                             13.11.1951

החלטה בלתי מוסרית ולא מוצדקת משפטית

שר החוץ נאם בשבת העצרת הכללת, שדנה בהצעה שהגישו מעצמות המערב לכלול בסדר היום החלטה לשגר ועדה בינלאומית לגרמניה, שתברר את האפשרויות לערכת בחירות כלליות, חופשיות וסודיות, לקראת איחוד גרמניה מחדש.

שר החוץ משה שרת: משלחת ישראל נאלצת, בשל סיבות מיוחדות, להתערב קצרות בוויכוח נוהלי זה. העובדה המרכזית המאפיינת את המצב השורר הן בחלקה המערבי של גרמניה והן בחלקה המזרחי היא שהרוח הנאצית קמה ועלתה שם מתוך חורבות משטר היטלר, והיא חיה ומסרבת בעזות מצח להביע חרטה. הגופים הדמוקרטיים, ככל שעלו וניצבו בראש גרמניה מאז תום המלחמה, נראים חסרי אונים לדכא ולשרש את התופעה הזאת של רוח שנאה ונקמה. גורם אפל ומסוכן זה קיים ברקע של הבעיה המובאת לפני העצרת. לנו בישראל, וליהודים ברחבי עולם, שכאב הזיכרון המר של מיליוני בני עמנו שנשמדו אינו מרפה מהם, כל דבר העולה בקנה אחד עם השבת גרמניה מחדש אל משפחת העמים, כל האצה של תהליך השבה זה, אינו יכול שלא להיראות אלא כחילול זכר הקורבנות וכניצחון הרשע.

לפן הנוהלי של הסוגייה שעל סדר יומה של העצרת נודעת אפוא חשיבות מיוחדת. לאור היבט זה של הבעיה, עם כל רגשי הכבוד כלפי המשלחות שניסחו את הצעת ההחלטה, בקשתן נראית בעינינו כחורגת מסמכותן. מגישות ההצעה לא ציינו לפי איזה פרק של אמנת האו״ם תתבצע החקירה במסגרת סמכות האו״ם. התזכיר שהן הגישו כולל רק התייחסות קלושה ל״מטרת האומות המאוחדות ולתחומי האחריויות של העצרת הכללית כפי שהם מנוסחים באמנה״.

יש לתהות אפוא האם עמדה לעיני מגישות ההצעה פיסקה 1 בסעיף 1 של האמנה, שעניינה קיום השלום והביטחון. משלחת ישראל תראה בגרמניה מאוחדת ומזוינת מחדש איום רציני ביותר על השלום והביטחון, אולם נוהלית תחולת החקירה המוצעת בנושא שלפנינו אינה מחוורת כלל וכלל, וההצעה עצמה אינה שופכת אור על ההקשר. אולם אם אכן מגישות ההצעה לא התכוונו לכרוך אותה כלל עם בעיות שלום וביטחון, כי אז ברור שאין כאן מקום להסתמכות על האו״ם אם על פיסקה 1 ואם על פיסקה אחרת כלשהי של האמנה, וההתייחסות ל״מטרת האומות המאוחדות ותחומי האחריויות של העצרת הכללית״ מותירה אותנו תלויים באוויר.

אם עלינו לנהוג על פי האבחנה שנוקטת ההצעה בין האו״ם כארגון ובין העצרת הכללית כאחד מגופיה, כי אז אין מנוס, בהקשר של ההצעה, מלבחון את הקביעות שבפרק IV של האמנה ובייחוד את הקביעות שבסעיפים 10 עד 14. בחינה כזאת רק תאשש את מסקנת משלחתנו לגבי סמכות הארגון בנושא שבו מדובר. למעשה, אין באמנת האו״ם דבר הפותח פתח לפירוש, שלפיו יש לעצרת הכללית סמכות לחקור את התנאים לבחירות חופשיות בארץ כלשהי, ופחות מכל בארץ שאינה חברת האו״ם. למעשה, לפי סעיף 10, שעניינו הסמכות של העצרת הכללית, יכולה העצרת להגיש המלצות אך ורק לחברות האו״ם. במקרה שלפנינו מדובר בטריטוריות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, האזור הסובייטי בגרמניה והעיר ברלין, שאף לא אחת מהן חברה באו״ם.

משלחת ישראל, על יסוד כל השיקולים האלה, סבורה כי ההצעה בלתי מתקבלת על הדעת מבחינה מוסרית ובלתי מוצדקת מבחינה משפטית, ולפיכך תצביע נגד כלילתה בסדר היום.[2]