120 | הממשלה, ישיבה
ז׳[1]
4.11.1951
השילומים, דעת הקהל והכנסת
סעיף 53: סקירה
הישיבה נפתחה בסקירה שמסר דוד הורוביץ, מנכ"ל משרד האוצר, על
המצב הכספי. בתום הסקירה התנהל דיון ובמהלכו דיווח רוה"מ, כי התייצבה
לפניו משלחת שהציגה את עצמה כ"משלחת אנשי רוח״ ובראשה המשורר דוד שמעוני. שמעוני
קרא באוזניו את החלטות כינוס אנשי רוח, שקראו לא לשכוח לגרמניה את פשעי המשטר
הנאצי ולא למחול על השואה, ולפיכך לא לשאת ולתת עם ממשלת גרמניה המערבית על
שילומים.[2] להלן
התנהל דיון כיצד על הממשלה לנהוג בוויכוח שיתנהל בכנסת ביום זה אחר הצהרים בעקבות
סקירתו המדינית של שר החוץ, שבה יעמוד על הנושאים הבאים: ההענקה האמריקנית,
השילומים מגרמניה, פעילות ועדת הפיוס, ותוכנית הגנת המזה״ת.
השר מ. שרת: אם מתקבלת החלטה בכנסת, שאסור למדינת ישראל לנהל משא ומתן
עם גרמניה, זה יורד מעל הפרק. זאת תהיה החלטה רעה מאוד וגם נמהרת. לדעתי לא יהיה
עכשיו דיון [בכנסת] ולא יכול להיות עכשיו דיון על שילומים. אני אזכיר את הצהרת
אדנאואר. אני אדבר על הוועידה בניו יורק. אני אומר: אנו מחכים לראות איך ירצו
להגשים דברים אלה. איני אומר אם אנו דורשים משא ומתן, או אם לא יהיה משא ומתן.
קודם לכל צריך להיות דיון בוועדה.[3] אם תהיה הצעה בנוגע
לשילומים, אני חושב שצריכה להיות הצעה שכנגד להסיר זאת מעל סדר היום. לא נחוצה לנו
עכשיו הצעה בעד משא ומתן. צריך לומר: לא היתה הצעה לנהל משא ומתן. בעד זה צריכים
להצביע כולם, גם אלה שיש להם ספקות בלב. נגיע לזאת - נגיע לשלב זה - יהיה דיון.
לאחר דיון קצר בהשתלשלות הדיון בכנסת על ההענקה,
אמר מ"ש:
השר מ. שרת: מתעוררת שאלה: ממשלת ארה״ב שולחת הנה סגל עובדים.[4] כיום עובדים בשגרירות האמריקנית הרבה עשרות אנשים,
אולי מאה, ואני רוצה למסור איך אנשינו בוושינגטון ושגרירות ארה״ב פה רואים את אופן
פעולתם. קודם כל, הודיע לנו השגריר [האמריקני בישראל], שהאנשים הבאים הנה לא יהוו
חטיבה מיוחדת, אלא הם נכנסים לתוך השגרירות, ישמשו חלק בלתי נפרד שלה ויהיו כפופים
לשגרירות כמו שאר חלקיה.
שאלתי את השגרירות שלנו בוושינגטון אם יש להם
איזה מושג על היקף הסמכויות [של חברי ועדת הפיקוח]. האם יש להם סמכות פיקוח על
ההוצאה לפועל מעבר לבדיקת סעיפי התקציב. נאמר לי שהם יכולים לדון רק לפי תקדימים,
והתקדימים שונים, החל מהתערבות נמרצת בארצות שאין אמון בממשלותיהן, שאין ביטחון כי
תדענה להשתמש בכספים ביעילות, ביושר וכולי, עד לעצה הניתנת בכל יחס הכבוד והיקר
ומצטמצמת רק בתחום תוכניות מסוימות, זאת אומרת לא התערבות בענייני המשק בכלל באותן
הארצות אשר לדידן פועלת ההנחה, שאם פעם תאושר תוכנית היא תוצא לפועל בנאמנות. כל
הניסיון עם האנשים הבאים בחשבון לפעולה זו, ועם אגף מחלקת המדינה, אומר כי אנו
יכולים לצפות בביטחון ליחס האחרון אם נוסיף לרכוש את אמונם. זו ביסודו של דבר בעיה
דפלומטית.
אגב אורחא, מקדניאל[5] הזכיר והצהיר כי הוא רואה
את מטרת ההקצבה כעזרת אמריקה לישראל לקלוט עלייה.
ברור כי יש שדה רחב יותר לפיקוח בענייני הפיתוח
מאשר בענייני אספקה, אבל איני מתאר לעצמי שהם יעשו משהו מעל לכתפינו.
עלי ללכת. זוהי ישיבת הממשלה שאני משתתף בה לפני
שאני נוסע [לפריס], אבל אתראה עוד עם החברים בכנסת.
