106|
הממשלה, ישיבה ס״ב[1]
5.9.1951
מועצת הביטחון נגד מצרים
סעיף תצ״ד: סקירה
השר מ. שרת: אני רוצה לומר מילים אחדות בשולי החלטת מועצת הביטחון על
השיט בתעלת סואץ.[2] זו היתה מערכה כבדה ומייגעת, נמשכה שבועות על שבועות. ההחלטה היתה
קשה כקריעת ים סוף. כולכם ראיתם מהעיתונות את פרשת הדחיות וההשהיות, עד כמה קשה
היה למעצמות הגדולות והקטנות כאחת להוציא פסק דין שלילי ברור נגד מדינה ערבית.
אחרי שפסק הדין הוצא אין לזלזל בחשיבותו.
זו הפעם השנייה בכל הפרשה הזאת במועצת הביטחון שהיא מקבלת החלטה נגד
מדינה ערבית. הפעם הראשונה היה ציון העובדה של תוקפנות. זה היה משולב עם דרישה
לשביתת נשק, שהיתה מופנית לשני הצדדים. הפעם זוהי פנייה חד־צדדית.
הדיבורים בעיתונות, ולא רק בעיתונות, שלא חייבו את מצרים למעשה, אלא
רק פנו אליה בקריאה, אין להם שחר. נאמר calls upon. אין לתרגם זאת ש״פונים
בקריאה״. לא כתוב makes an
appeal, אלא זה מחייב, זה מטיל
חובה. על כל פנים, בהחלטה שנתקבלה נגדנו בעניין החולה השתמשו באותו ביטוי. על כל
פנים, היו כאלה אשר ביקשו להמתיק ביטוי זה calls upon והציעו
להכניס requests,
זאת אומרת שהביטוי calls upon הוא יותר מ־requests.
אנו עמדנו נגד המתקה זו והצלחנו.
זו הפעם הראשונה שמועצת הביטחון מקבלת החלטה על תלונה מפורשת של
ישראל, אם כי הנפגעים הם לא ישראל בלבד, אולי לאו דווקא ישראל, אלא בראש וראשונה
אנגליה וגם מדינות אחרות. אילולא היוזמה שלנו להעלות שאלה זו לדיון מועצת הביטחון,
הם לא היו מעלים זאת. נוח להם יותר לא להסתבך בעניין זה עם מצרים. עניין תפיסת
האונייה הבריטית, עיכובה שמילא תפקיד רב, בא לידי פרסום אך ורק הודות לנו. ה״פורין
אופיס״ היה מעוניין להשתיק ולמזמז מקרה זה. זה התפרסם באנגליה רק כעבור עשרה ימים
הודות לתחבולה שלנו. אז בא לחץ דעת הקהל על הממשלה הבריטית, לחץ הפרלמנט על
ה״פורין אופיס״, והיה ״נובלס אובליז׳״ לנקוט עמדה. אז נתעוררה אנגליה, ואמריקה
הצטרפה אליה ללא רצון, אחר כך גם צרפת ואחרים.
יש להעיר בסוגריים, שקצרנו פרי המאמץ שהשקענו בהכנסת טורקיה למועצת
הביטחון במקום מדינה ערבית. אילו היתה מדינה ערבית חברה במועצת הביטחון, כל המערכת
והתוצאה היתה אחרת לגמרי - (רוה״מ ד. בן-גוריון: היה קול מיותר) - זה לא היה מסתכם
בקול אחד פחות. הרי מצרים לא זכתה להציע הצעותיה. איש מחברי מועצת הביטחון לא היה
מוכן להזדהות איתה ולהציע הצעותיה. אין לשער לאיזו הצעות דחייה ולאיזה שיקולים של
תמיכה וצירופים היה דבר זה גורם אילו היתה יושבת מדינה ערבית במועצת הביטחון. גם
עם טורקיה זה לא היה כל כך קל, אבל לא היתה לה ברירה אלא להצטרף.
חידה היא ותהי לחידה[3] מה העמדה של ברית המועצות, מה סבר [הנציג הרוסי] מתחילה ובסוף מה
חשב. הוא עיכב את הקריאה, ביקש שהות לעיין בדבר כדי שיוכל לנקוט עמדה, רמז אגב
באיזה כיוון ינקוט עמדה, רק הודות לו דחו את הבירור לישיבה נוספת. כולם תהו אם
ידבר או לא ידבר. הוא הופיע בלוויית שלושה אנשים נושאים תיקים כבדים. היות והישיבה
התקיימה בשבת בבוקר, וחברי מועצת הביטחון היו מעוניינים שלא תהיה ישיבת אחר
הצהרים, הרי בזה היה תלוי אם תהיה ישיבה אחר הצהרים או לא. במועצת הביטחון אין
שיטת התרגום המשולב. כל נאום מתרגמים לאחר הנאום. מדברים אנגלית - מתרגמים
לצרפתית, ואם מדברים צרפתית מתרגמים לאנגלית, אבל אם מדברים רוסית מתרגמים לאנגלית
ולצרפתית, זאת אומרת שכל נאום רוסי דורש זמן פי שלושה.
היתה מתיחות רבה. ניגש מזכיר מועצת הביטחון ושאל: ״היושב ראש מעוניין
לדעת כמה זמן תדבר״. הוא ענה: ״מי אמר לך שאדבר?״ אמר המזכיר: ״כולנו מניחים שאתה
תדבר״. אמר הוא: ״תאמר לי בדיוק מה כתוב בפרוטוקול. האם ביקשתי רשות הדיבור? שמרתי
לעצמי זכות לדבר. לא אמרתי שאדבר״.
הפירוש היחיד שיכולים לתת לדבר זה, שהוא ישב שבועות על שבועות כאשר הדיון
נמשך ולא פצה פיו - בינתיים אנו פנינו אליו, המצרים פנו אליו, מזמן לזמן שלח ודאי
דין וחשבון למשרד החוץ שלו, אולי גם עשה איזה הערות, וייתכן שבאחד השלבים נאמד לו
שטוב יעשה אם יבטיח לעצמו זכות הדיבור, אולי ברגע האחרון ירצה לומר משהו. ייתכן
שהם אמרו שלא יזיק שהעולם ייזכר שקיימת רוסיה, הוא הבטיח לעצמו זכות הדיבור, אבל
ייתכן שהוא קיבל הודעה [ממוסקבה]: ״שקלנו הדבר ומוטב לשתוק״ - אין הסברה אחרת
למקרה זה.
מפני שהמשלחת שלנו בניו יורק עשתה מאמצים כבירים, והראתה כוח התמדה
עצום, אני רוצה פה להדגיש שזה לא היו רק מאמץ המשלחת, אלא של המנגנון כולו. אני
רוצה כאן להזכיר את זכותו של מר [וולטר] איתן. מאמץ זה הקיף את כל כדוד הארץ.
פעלנו באחת־עשרה הבירות[4] ובקריה. כל החוטים הצטרפו למאמץ אחד. היתה פעולה דיפלומטית בלתי
פוסקת הן בקריה והן בבירות הנוגעות בדבר.
אני רוצה לסיים, אבל לצערי לא בנחמה אלא באזהרה. ברור שהצלחה זו תעלה
לנו במחיר. אנו נשלם בעדה. יש להניח שאנו נשלם בעדה בעניין החולה. אמריקה, שהלכה
לעניין זה כמי שכפאה השד, תמצה איתנו מידת הדין עד הטיפה האחרונה בכל עניין אחר
העומד על הפרק בפני מועצת הביטחון ובפני האו״ם. יהיו לנו עוד צרות צרורות בעניין
החולה ובעניינים אחרים.
עלינו לעיין בעניינים לקראת העצרת, אבל על זה אני מקווה נספיק עוד
לדבר כשאשוב בחודש אוקטובר מאמריקה. אהיה פה כשלושה שבועות עד להתחלת העצרת. אהיה
עוד בישיבה הבאה, אני אעזוב את הארץ אור ליום ה' [13.9.1951].
בנוגע להענקה - זה עכשיו למעשה עבר את הסנאט. קיצצו אותנו ב־5 מיליון דולר וזה נשאר
בתחום של 68.5
מיליון דולר. עכשיו זה הולך לוועדת ההקצבות של הקונגרס. כאשר זה יתקבל, יתברר
לאוצר שזה עלה לו בפרוטות.
סעיף תצ״ה: מינוי ציר
השר מ. שרת: יש עניין של צירות ישראל בברזיל. עניין זה עומד על הפרק
חודשים רבים. ברזיל מעוניינת לשלוח הנה ציר. היא אינה רוצה לעשות זאת כל עוד אנחנו
איננו ממנים ציר שלנו בברזיל. היה פה סגן הנשיא של הרפובליקה חברזיליאנית, הוא רצה
לדעת אם אנו מוכנים לעשות צעד זה. מה החשיבות שלנו בעיניהם איני יודע, אולי נראה
זה לקנה מידה של מדינה חשובה אם יש לה ציר פה. איני יודע מה יש לצירם לעשות פה
מלבד לשבת בתל אביב או בירושלים.
אנו מעוניינים מאוד בנציגות בברזיל. יש שם ציבור יהודים של
חמישים-שישים אלף המרגיש את עצמו מיותם ועזוב לנפשו. יש שני עניינים הדורשים
טיפול: המגביות, הכסף שאוספים בברזיל במגביות מפסיד כל ערכו אם אין אפשרות לסדר
הסכם עם הממשלה בדבר העברתו. היהודים מלאים התמרמרות, מרגישים כאילו ״משתכרים אל
צרור נקוב״.[5] שנית, יש אפשרויות מסחר בלתי מוגבלות. יש לחץ מ״קייזר פרייזר״.[6] יש לו אפשרויות מכירה לברזיל, אבל רק אם יהיה הסכם מסחרי בינינו.
יש לחץ גם ממשרד החקלאות. הולך בכל פעם שליח אד־הוק, ואלה נתקלים בחוסר אפשרות
להסדיר את העניינים אחת ולתמיד.
נצטרך לשלוח לשם ציר וגם איש רציני לעניינים הכלכליים, זוהי מדינה
הרודפת אחרי הברק החיצוני. היא אחת המדינות הגדולות ביותר בעולם - שטחה כשטח
אירופה לרבות רוסיה האירופית.
אני מציע למנות כצירנו שם מפקד דגול של צבא הגנה לישראל לשעבר, מר דוד
שאלתיאל, אשר ביקר שם כשליח הצבא וכשליח המדינה ועשה רושם חשוב, נחשב כגנרל, מדבר
צרפתית טובה. זה הכרח שם, כי השפה הדיפלומטית שם היא צרפתית. הוא מדבר גם אנגלית,
בשביל היהודים יוכל לעשות מהגרמנית שלו יידיש - (השר מ. שפירא: אין מדברים שם
ספרדית?) - שפתם היא פורטוגזית. באו״ם הם מדברים רק אנגלית, כדי להדגיש ששפתם אינה
ספרדית.
היות ולפי התקנות שלנו טעון מינוי ציר אישור הממשלה, מביא אני זאת
לפניכם לאישור, אמנם זה עוד אינו אישור, כי אנו צריכים לבקש את הסכמת ברזיל
למינויו - (השר א. קפלן: אני מציע לתת לשר החוץ יפוי הכוח הדרוש).
