105| הממשלה, ישיבה ס״א[1]
29.8.1951
איחוד עבר־הירדן ועיראק
סעיף תפ״ג: סקירות
השר מ. שרת: רציתי למסור כי עניין איחוד עבר־הירדן ועיראק הולך ונעשה
רציני. איני יכול להינבא אם זה יקום. על כל פנים, יש מאמץ נמרץ מצד עיראק, מצד
הקבוצה השליטה בעיראק, שבראשה נורי סעיד, פן־ערבי מובהק, לנצל את ההזדמנות הכפולה
של מות עבדאללה ובחירות חדשות [בירדן] לשידוד המערכות, כדי להביא דבר זה לידי ביצוע.
נעשה מאמץ של תעמולה ושכנוע בדרכים שונות, גם בעזרת כסף. יש הקצבה של
אוצר עיראק כדי לרכוש נבחרים למדיניות זו, גם כדי להבטיח להם תמיכה להבא. תעמולה
זו מוצאת הד מסוים בחוגים המדיניים של שני עברי הירדן. קודם כל, יש אנשים הרוצים
להיבנות באופן אישי או כנופייתי מהאיחוד הזה. שנית, גם פחד המופתי דוחף רבים עכשיו
לזרועותיה של עיראק, מביא אותם לראות בביצור השושלת ההאשמית על ידי איחוד שתי
ארצות אלו תחת כתר אחד תריס בפני מזימות רסטורציה של השתלטות המופתי.
לנו ידוע כי אין דעת האנגלים נוחה, בשלב זה על כל פנים, מהאיחוד. הם
חוששים למעמדם. הם סבורים כי יהיה להם קל יותר לשמור על מעמדם המכריע בעבר הירדן
אם עבר־הירדן תישאר מדינה קטנה יותר, מדינה חלשה יותר, תלויה בהם. גם עיראק, עם כל
הקושי שיש להם, יוכלו להשיג ממנה יותר אם לא תהיה מאוחדת עם עבר־הירדן. יוכלו
להשיג ממנה יותר במצב הקיים מאשר אם היא תהיה נושאת הדגל של אימפריה ערבית גדולה.
אם האנגלים מוכנים, או אם הם יכולים למנוע דבר זה - איננו יודעים ואנו מפקפקים
בדבר.
אשר לארצות הברית - מראש אין דעתה נוחה מההרפתקה הזאת. אבל ברור שלא
תפריע לה אם העניין יסתדר בדרכי שלום ובתהליכים דמוקרטיים וקונסטיטוציוניים סדירים.
אנו סבורים, כי יש להזהיר כל מי שאפשר להזהיר. יש בידינו ידיעות, אשר
אולי אינן בקרב כל החוגים הערביים המעוניינים. יש האומרים שצריך להשתמש בזאת גם
ב״קול ישראל״ הערבי. יש סבורים שעלינו להזהיר על ידי נציגינו, וגם פה, את שתי הממשלות
[הבריטית והאמריקנית] על הזעזוע שזה יכול לגרום במזרח כולו. לציין מה שציינו לא
פעם, שאין לנו הסכם שביתת נשק עם עיראק. פירוש הדבר שייווצר מצב, שאין לנו הסכם
שביתת נשק עם אחת המדינות השכנות. מה שנעשה אם זה יקום - על זאת אין אנו יכולים
להחליט היום.
ראש הממשלה דוד בן־גוריון הגיב ואמר, שעניין איחוד עבר־הירדן עם עיראק
הוא "הבעיה הכי חמורה העומדת לפנינו מיום הקמת המדינה. אי-אפשר ששלטון עיראק
יגיע עד נתניה. בעיני דבר זה חמור מאין כמותו. איני מציע הצעות קונקרטיות. אני
מביע חששותי".
סעיף ת״צ: צורכי חינוך
בסעיף תפייח לעיל, שהוקדש למצב החמור של המדינה בתחום מטבע חוץ עד כדי
שחברות הנפט הציבו אולטימטום, שאם לא ישולמו להם מיליון דולר ב-25 לחודש זה, יפסיקו לספק
דלק לישראל, עמד מנכ"ל משרד האוצר הורוביץ על המשבר שנוצר ושר האוצר קפלן
מילא אחריו והדגיש כי ״הכרחי שכל השרים והמשרדים ידעו ויבינו את חומר המצב״.
השר מ. שרת: כאשר ביקשתי להעמיד סעיף זה על סדר היום, לא ידעתי מה הם
שאר סעיפי סדר היום, והייתי מוכן להופיע כיחיד, עכשיו אני מופיע במקהלה. הנחמה
היחידה שאני יכול להציע לשר האוצר, איני יודע אם נחמה זו מניחה את דעתו, שזו אינה
שאלה של מטבע חוץ, אלא זו שאלה של המצאת כסף - מן הפח אל הפחת.
כבר עכשיו ברור שתחילת שנת הלימודים תשי״ב תכניס אותנו לתוך משבר בשטח
החינוך. כל דבר חסר, אבל ישנם שני מחסורים עיקריים: מחסור במורים ומחסור בבתים,
בבניינים לבתי ספר, ואחר כך באים מחסורים: מחסור ברהיטים, מחסור בספרי לימוד.
חסרים כל הדברים. ברור שאלה יכניסו אותנו למשבר. לא נוכל לעמוד במילוי חוק חינוך
חינם.
יש מקומות שבהם המחסור חריף, בייחוד בריכוזי עולים: ביפו, בירושלים
ועוד. התמונה עוד אינה לגמרי ברורה. היא תתברר כאשר תתחיל השנה. אבל ברור שתבוא
שעת משבר רציני, והמשבר יעורר צעקות מצד ההורים, באשר ילדיהם יישארו מחוץ לכותלי
בתי הספר.
אנו יודעים, למשל, שביפו הגיעו להצעה שהילדים יוסעו באבטובוסים לבתי
ספר, וזאת בגלל המרחקים. הם ילמדו בבתי ספר במשמרת שנייה או שלישית הרחק ממקום
מגוריהם, צריך לאסוף את הילדים למקום אחד ולהסיע אותם לבתי הספר, וכן להחזירם לאחר
הלימודים. מדובר על מאות ועל אלפי ילדים, והשאלה היא אם ישנם אבטובוסים.
לגבי מורים - יחסרו לנו בתחילת שנת תשי״ב אלף עד אלף חמש מאות מורים.
זאת אומרת שאלף עד אלף חמש מאות כיתות תישארנה בלי מורים. אם נניח שכיתה אחת
פירושה מורה אחד, זהו הגרעון הצפוי בתחילת השנה. יש הכרח לגשת מיד למאמץ נמרץ מאוד
להכשרת מורים. זו אינה תקנה לתחילת שנת הלימודים תשי״ב, אבל זוהי תקנה למשך השנה.
עד כמה שבאים בתביעות אל המורים שיתנו שעות נוספות, שיקטינו את מיכסת הלימודים
ועוד - יש יותר תוקף לדרוש זאת אם באותו זמן משרד החינוך והתרבות עושה מאמץ לפתור
בעיה זו שלא תימשך עד אין סוף.
במחצית שנה הכשרנו כ־850
מורים, מהם 250
באולפנים וכ־600
בקורסים, וההבדל הוא: אם בא אלינו אדם האומר שהוא היה במקום מוצאו מורה להתעמלות
או לידיעת הטבע, אבל הוא אינו יודע עברית, מכניסים אותו לאולפן על מנת שילמד במשך
חודשים אחדים עברית, ולקורסים נשלחים אותם האנשים היודעים עברית, אבל אינם יודעים
הוראה מהי. דבר זה עלה לנו ב־150
אלף ל״י. בתקציב מחצית השנה החולפת, המסתיימת בסוף ספטמבר, היה הסכום הזה. בהנחה
שתקציב זה לפחות יישאר בעינו, זאת אומרת שיש לנו אפשרות במחצית השנה הקרובה שוב
להכשיר 800-700
מורים, אבל התוכנית שלנו היא להכשיר אלפיים מורים חדשים, עד כמה שאפשר להתקרב
למספר אלפיים מורים חדשים, זאת אומרת שאנו צריכים להגדיל את התקציב להכשרת מורים
ב־300
אלף ל״י.
מלבד זאת מתעוררת שאלת משפחות המורים. משפחות אותם האנשים המתמסרים
להכשרה, מה יהיה עליהן? וזוהי שאלה של הלוואות להחזקת המשפחות, הלוואות שאחר כך
תסולקנה, אבל בינתיים זה דורש במזומנים בערך 150 אלף ל״י.
יש לחוד בעיה לאור המחסור הכללי. אותם המורים שישנם, ודווקא כי יש
מחסור במורים, כוח המיקוח שלהם עולה והם רוצים להיות דווקא בתל אביב, בירושלים
ובחיפה, וכאשר הם מסכימים ללכת למקומות נידחים הם מעוררים את שאלת השיכון או שאלת
הוצאות הנסיעה. אם הוא מסכים להיות מורה במעברה, הוא אינו יכול לקחת לשם את
משפחתו, אלא הוא צריך לשוב לשבת לביתו, או יש אפילו הלוקחים עליהם את הטורח לנסוע
כל יום הלוך וחזור, ואין אני מדבר על כך אם הם מגיעים למקום הוראתם למועד המדויק,
אבל זוהי שוב הגדלה של התקציב, ואנו רואים שיש להגדיל את התקציב בעוד 60 אלף ל״י לצורך זה.
אם יקציבו לצרכים אלה 400
אלף ל״י, אז נכפיל את מספר המורים ותהיה בזאת איזו עזרה־שהיא. השאלה אינה שהממשלה
בישיבתה זו תאשר הגדלת התקציב, אבל השאלה היא שכל יום עובר אנו מאחרים. על דבר זה
צריך להכריז מיד. לגשת להרשמת המועמדים, חלוקת המועמדים לפי הזרמים וכל הצרות שאנו
סובלים מהן, ועלינו לגשת מיד לסידור קורסים ואולפנים. הכסף אינו צריך להיות מונח
על השולחן היום או מחר, אבל צריך להבטיח הגדלת סעיף זה בתקציב.
זה בנוגע למחסור הראשון העיקרי, שהוא מחסור המורים. עכשיו בנוגע
למחסור השני העיקרי, שהוא מחסור בתים. גם כאן מוכרח להיות מאמץ מיוחד. בשנה החולפת
היתה הקצבה מתקציב הפיתוח בסך 2
מיליון ל״י לבניינים. יש מקומות שבהם נפתרה השאלה - בריכוזים הגדולים, שוב בעיקר
בתל אביב-יפו, גם רמת גן וגם ירושלים. הסכומים שנקבעו להם אינם מספיקים בשום פנים
ואופן, בייחוד בתל אביב וברמת גן שקועים בעצבנות שאין למעלה ממנה: מה יהיה המצב
בעיר כאשר יתחילו הלימודים, וזאת גם כאשר מראש בונים בניינים גרועים, אלא שיהיה לאן
להיכנס.
היה משא ומתן עם משרד האוצר. האוצר היה גמיש ואיפשר או עומד לאפשר לנו
לחלק לא 2
מיליון ל״י, אלא 2
מיליון חמש מאות אלף ל״י בהנחה שלא יוציאו יותר מ־2 מיליון ל״י על חשבון שנה זו. בינתיים ניתנה אפשרות להתכונן לגשת
לבנייה לקראת השנה הבאה, אבל על מנת שמסגרת התשלומים בשנת תקציב זו תישאר כמו
שהיתה.
ההצעה שלנו היא שנוכל לחלק עד 3 מיליון ל״י, שיהיה לנו מרחב תמרון של עוד מיליון ל״י.
אתמול ביקר אותי מר דוד צבי פנקס כראש מינהל מחלקת החינוך של עיריית
תל אביב. הוא אמר לי בתור ראש ועדת הכספים של הכנסת הראשונה, כי הוא סבור שאפשר
להגדיל את התקציב לבניינים בעוד מיליון ל״י. איני נכנס כרגע לשאלה, כי השאלה היא
אם אנו יכולים לחלק עוד חצי מיליון ל״י על מנת שיהיה ברור שהמסגרת תישאר כמו
שהיתה, העיריות והמועצות תוכלנה להיכנס להתחייבויות בקשר לבניית בנייני בתי הספר
ואנו נווסת את התשלומים שלא נעבור על המסגרת הקבועה.
הייתי רוצה לשמוע משר האוצר מה הוא מייעץ.
השר א.קפלן: אני שומע רק כעת על דברים אלה. אני מוכן להודיע בישיבה
הבאה את דעתי.
מחליטים: לדחות ההחלטה לישיבה הבאה.
