103 | הממשלה, ישיבה ס^[1]

שיקולים לקראת ועידת פריס

סעיף ת״פ: סקירות

השר מ שרת: קודם כל בעניין ועידת פריס.^[2] הבוקר יצא עיתון אחד בכותרת: ״ישראל תשתתף בוועידת פריס - מודיע השר שרת״. זה לא היה ולא נברא. מהו תוכן הידיעה? מתברר שאני הקלטתי איזו הודעה, ההודעה שודרה עכשיו, המעשה שהיה כך היה: אוניברסיטאות מאמריקה מסדרות סימפוזיונים וקיבלתי דרישה נמרצת מהשגרירות [בוושינגטון] שאיענה לדרישה אחת. בסימפוזיון זה נאמו על בעיות עולמיות, מדיניות יסוד, דרכי שלום ואמת לעולם כולו. צריך היה להקליט את הנאום פה, לשגרו לארצות הברית, וביום המיועד השמיעו את הדברים בסימפוזיון באוניברסיטה. זה נעשה זמן רב לפני שחלמתי על ועידת פריס. שם אמרתי: ״פנינו לשלום עם הערבים״. היות וזה נתפרסם עכשיו, ניתנה הכותרת שהזכרתי. אני מקווה שזה יתוקן בעיתונות.

עומדת לפנינו השאלה לגופה. אומר על זאת כמה דברים. אני רוצה להציע מראש, שתינתן סמכות למשרד החוץ להיענות בחיוב להזמנה [לוועידת פריס]. יחד עם זאת, שלא נפרסם החלטה זו בשום צורה-שהיא, [כדי] שכלפי חוץ יהיה המצב שאנו עוד לא החלטנו. אני מציע שיינתן ייפוי כוח למשרד החוץ, בהתייעצות עם ראש הממשלה, להיענות בחיוב. כלפי חוץ מוטב למשוך דבר זה.

כדי להבין את רקע הדברים, רוצה אני לעבור קודם אל בעיית סואץ ואל בעיית החולה, ואחר כך אחזור אל בעיית ועידת פריס, כי הדברים אינם נפרדים. הם אחוזים ומשולבים ומהווים רקע אחד.

ראיתם בעיתונות אתמול, לאחר כל מיני דחיות, כאשר נדמה היה שכלו כל הקיצין וצריך היה להצביע בישיבת מועצת הביטחון בבעיית הסואץ, שוב נדחה הדבר. בישיבה ביום ה' שעבר, מדינה אחרי מדינה הצהירה על עמדתה, ואז התברר כי יש שמונה מדינות המחייבות החלטת גינוי של מצרים, תביעה ממצרים להישמע להחלטת מועצת הביטחון ולהפסיק את ההפרעה לספנות בתעלת סואץ. בין השמונה היו כל המפקפקים. לא היו מפקפקים: רוסיה, הודו, סין. טורקיה היתה המפקפקת. לנו לא היה ברור מה תהיה עמדתה, והיא הודיעה שהיא מצטרפת להצעת ההחלטה. היתה מפוקפקת במידת־מה עמדתה של יוגוסלביה, שעליה מסרתי בישיבה הקודמת, אף על פי כן, התגברה יוגוסלביה על היסוסיה ונקטה עמדה חיובית בהסתייגות אחת, שאמריקה קיבלה אותה מיד כי ההסתייגות היתה קלה, וזאת כדי לא לפגום בהחלטה המשותפת, ועתה דחו את ההצבעה ליום ג׳, לכאורה כדי לתת שהות אחרונה למצרים לחזור למוטב, ושהיא תודיע שהיא מקבלת עליה את הדין.

למעשה, פירוש הדבר בשבילנו שעדיין לא מתחייבים להצביע [במועצת הביטחון], ובאמת, כאשר עמדו להצביע אתמול, ברגע האחרון באה פניית טורקיה ליושב ראש בבקשה לדחות את הישיבה, זאת אומרת את ההצבעה, כי לא היו ברורים לה כל הפרטים, כי טורקיה רואה אפשרות להשפיע על מצרים ולהגיע למוצא של כבוד בשלום. כאילו אנגליה ואמריקה התנגדו, אבל הרוב היה בעד. יש להניח שלגבי אמריקה זה היה מהשפה ולחוץ. לא נכנסו לעובי הקורה כדי להכריח אנשים אחרים לתמוך בהתנגדות לדחייה.

אני חושש, ויש לחשש זה יסוד אם כי אין לנו עוד ידיעות מפורטות, שייתכן כי בזאת מתחסלת כל הפרשה. ייתכן שכל העניין יגלוש לתוך ועידת פריס. גם קודם, בשלב אחר, נתקלנו בידיעה כזאת: ״למה לנו להתערב? תהיה סואץ אחת השאלות העומדות על הפרק בוועידת ועדת הפיוס״.

אנו התנגדנו [לדחיית ההצבעה] באופן הנמרץ ביותר. אמרנו שזו אינה שאלה בינינו לבין אחת ממדינות ערב. יש פה שאלה של הסכם בינלאומי. זוהי שאלת מעמד הסכמי שביתת הנשק, שכאילו מועצת הביטחון עומדת מאחוריהם. לאחר שהשאלה נתעוררה לא ייתכן שמועצת הביטחון תוריד קרן עצמה ותסתלק מלפסוק הלכה. עכשיו יש שוב נטייה לכך. אני חושב שזה ביטוי של קו הפיוס כלפי מדינות ערב. עכשיו הגיעו לזאת בעיקר בתמיכתה של ארצות הברית. סופו של דבר יהיה שיירתעו מלקבל החלטה מפורשת נגד מצרים.

מתבקשת כמובן השוואה בין כל המחזה הזה ובין אופן הטיפול של מועצת הביטחון בסכסוך החולה, ששם ארצות הברית היתה המנצחת על המערכה, וללא כל היסוס - אפשר לומר מתוך חיפזון ידוע, בלי שהדבר יהיה הכרחי - נתקבלה החלטה קודם שנמסר לגנרל ריילי לטפל בעניין, ובזאת יצאו ידי חובת הטיפול של מועצת הביטחון, קיבלו החלטה נגדנו. כאן, [בשאלת סואץ], כשיש הפרה גלויה של שביתת הנשק, יש חוות דעת של הגנרל ריילי. כאשר יש רוב בעד זה, אי־אפשר להגיע לידי החלטה.

גם בחולה הענייניים יגעים. איני רוצה להיכנס לפרטים. הגנרל ריילי עומד לחזור ב-28 לחודש, והוא עשה הפעם מעשה אשר לגמרי לא ייעשה. לפי הערכתי - מעשה נבלה. אנו עומדים להטות את זרם הירדן לאפיק חדש. זה כרוך בהפעלת סכר. תיכננו תוכנית. הייתי במקום המעשה. ראש הממשלה ישב בעניין זה עם המהנדסים. תיכננו תוכנית שאפשר יהיה להפעיל סכר זה בלי להפסיק את זרם המים בשביל הערבים גם אחרי זה. לא עשינו צעד בלי להידבר עם הגנרל ריילי, שלא תישנה הודעתו ששוב שינינו את המצב, שהוא לא יודע שאנו מפירים את ההוראות לגבי האזור המפורז ואנו נצטרך לוותר ולסגת. לכן מוטב מראש להידבר. הוא הודיע שיטפל בדבר כשיחזור והוא מבקש לעת עתה לחכות. אך הוא הגיש בינתיים דין וחשבון, ובדין והשבון זה הוא אינו מדבר על מה שאנו עשינו, אלא על מה שאנו מתכוונים לעשות, ובראש הדין וחשבון הוא אומר שהדבר שאנו מתכוונים לעשות יפגע קשה בצד שכנגד, יגרום מתיחות ועוד. הוא כאילו מזמין בדין וחשבון זה שלו מתיחות מהצד שכנגד. הוא מרשיע אותנו לא על מעשה שעשינו, אלא על מה שאנו מתכוונים לעשות רק בהסכם איתנו.

זה המצב בקיצור נמרץ לגבי החולה. יש שם כמה שאלות לא פשוטות, שתגרומנה לנו צרות צרורות. כל זה מצטרף לרקע העניין הכללי בקשר עם הוועידה שעומדים לכנס בפריס, שמחלקת המדינה היא שיזמה אותה ותנצח עליה ותיתן הוראות ביחס אליה.

העוקץ העיקרי, כפי שהסברתי כבר לחברים, הוא דעת מחלקת המדינה, שוועדת הפיוס צריכה במהלך הוועידה לנקוט יוזמה של תיווך, זאת אומרת שהיא תציע הצעות. ברור מה יהיה אם תבואנה הצעות מוועדת הפיוס. מטבע ברייתן הן צריכות להיות באמצע, בין הדרישות שלנו לבין הדרישות של הערבים, כאילו ויתורים משני הצדדים, אבל קודם כל תהיינה מכוונות להכריחנו לוויתורים, כי ברור שמן הרגע שיש עמדת ועדת הפיוס, של גוף ניטרלי כביכול, הרי הערבים לא יסכימו לשום הסדר המבטל את ההצעות האלו, ואם מתנגדים לזאת מתנגדים לוועדת או״ם.

נתתי הוראות לשגריר שלנו בוושינגטון לפנות למחלקת המדינה ולהזהיר אותם מפני מעשים כאלה של ועדת הפיוס. אנו מזהירים גם את חברי ועדת הפיוס בשיחות ישירות. שמענו מהם כמה דברי הרגעה, אבל אין אנו יכולים להסתפק בזאת. אנו נכנסים לשלב קשה מאוד דווקא לקראת העצרת. ייתכן שזאת תהיה רק הקדמה למה שידברו בעצרת עצמה. עלינו לדעת זאת, כי נצטרך לנקוט עמדות קשות ולהחזיק מעמד, לדאוג שלא יבולע למפעל העזרה [הכספית] בדעת הקהל, בדעת הנשיא [טרומן], ועלינו לנקוט בכל מיני אמצעי הסברה ובתחבולות שונות.

ופה מופיעה מחדש שאלת ירושלים. אנחנו צריכים להיות מוכנים להתעוררותה מחדש של שאלת ירושלים. נתמנה חבר צרפתי חדש לוועדת הפיוס, שמבחינה אישית עושה רושם טוב, טוב הרבה יותר מבואסנז׳ה. הוא מודיע שהוא אוהד גדול של מפעלנו, מלא התפעלות ממה שעשינו. הוא בא לארץ לכמה ימים. הוא ביקש לראותי. באה ידיעה שהוא היה רוצה שהשיחה לא תתקיים במשרד [החוץ]. כוונתו היתה שהיא תתקיים בבית פרטי בירושלים ולא במשרד בירושלים. אז ביקשתי להודיעו שאני מקיים שיחות כשר החוץ במשרדי, ומשרדי נמצא ברחוב מסוים בבית מסוים בירושלים. אז הוא בא למשרדי. ברור שנאמר לו לפני זה, שאם הוא בא למשרדי בירושלים הוא כאילו מאשר את היות ירושלים בירת ישראל.

אני רוצה לעבור לעניין ירושלים. אין לנו כל סימנים כי הוותיקן עומד להירתם בפעולה כמו שעשה זאת בשנה שעברה. לוותיקן ברור שבשום פנים ואופן לא ישיג דבר טוב יותר מהחלטת 1949, החלטת הבינאום. אין כמעט תקווה שישיג אישור להחלטה מאז. לא יהיה בשום פנים ואופן רוב של שני שלישים. העובדה כי הוותיקן מנהל עכשיו תעמולה בעיתונות אינה מעידה שהוא עומד לנקוט יוזמה. הוא מקדם פני הרעה שמא יבואו לוותר. אין גם ראיות שיש יוזמה מצד הולנד ושוודיה. היו גישושים מצד ארצות הברית. דובר על זאת פעמיים, דובר קצת בהסתייגות, דובר בשינויי נוסח. פעם אחת נאמר [על ידי האמריקנים] כי אם אנו עומדים על כך להעביר בקרוב את הבירה לירושלים, הם לא יוכלו להסכים. הם לא יוכלו להעביר את השגרירות שלהם מתל אביב לירושלים אלא אם כן תתקבל בעצרת הבאה החלטה המסדירה את העניין של המקומות הקדושים. הם אינם עומדים דווקא על כך שתתקבל החלטה על כך. אם לא תתקבל החלטה כזאת, אם לא תתקבל שום החלטה, אז הם מוכנים לחשוב על העברת השגרירות כעבור שנה. בעצם העמידו לפנינו ברירה כזאת: או שאנחנו בעד החלטה המסדירה את דבר המקומות הקדושים בירושלים, ואז הם מוכנים לעשות סידורים להעברה מיידית של השגרירות לירושלים, ואם אנו איננו רוצים שתתקבל החלטה, עלינו להבטיח כי במשך עוד שנה לא נעורר את השאלה בדבר העברת השגרירות לירושלים.

אם אנו עומדים בפני ברירה כזאת, דעתי היא כי מוטב להמשיך במצב הקיים, לסבול עוד שנה מאשר לשלם מחיר של קבלת איזו החלטה־שהיא, שבאיזו מידה־שהיא מגבילה אותנו וגורמת לנו צרות, וכל החלטה תגביל אותנו ותגרום לנו צרות.

בשיחה השנייה היה הנוסח קצת אחר. דובר על זאת שהיה חשוב לקבל החלטה בעצרת זו לפי הקווים של ההצעה השוודית-הולנדית בשנה שעברה.^[3] דעתי היא כי אנו צריכים לעשות הכל כדי למנוע כל החלטה־שהיא, אפילו אם פירושה דחיית העברת משרד החוץ והשגרירויות לירושלים. הם מודיעים, שאם לא תתקבל החלטה הם מוכנים לעשות זאת בעוד שנה. בי״ת, אם נעשה איזה ניסיון לקבל החלטה כזאת, והניסיון ייכשל שוב, אז יש לראות את הפרשה כמחוסלת, אז גם בלי קבלת החלטה יהיו מוכנים לעבור לירושלים.

הצד השווה הוא שהם בעד יוזמה. אני חושב שכיוזמה זה יכול להתקבל, אבל מוטב שלא יתקבל שום דבר.

בינתיים נודע לנו כי הם עוסקים ברצינות רבה בתיכנון ההעברה שלהם. יש להם כבר הצעה איפה לשכן את השגרירות. השגריר מתחיל לחפש דירות בשביל האנשים. אני רוצה לומר, כי אפשר להסיק מזאת ויכולים להבין, שמנוי וגמור איתם להעביר את השגרירות לירושלים והשאלה היא רק שאלת זמן, עד שנה, לא יותר.

בסוף רוצה אני למסור על ענין ההענקה. החברים יודעים כי עברנו עוד שלב חשוב מאוד. אחרי שבישיבה הקודמת מסרתי על ההחלטה שנתקבלה בוועדה של הבית התחתון [בית הנבחרים], עכשיו ישנה כבר החלטה של הבית על הענקה בסך 73 מיליון וחמש מאות אלף דולר, וחשיבות ההחלטה הזאת היא שעל אף העובדה כי ההחלטה כולה מפחיתה את ההקצבה, מפחיתה את הסך הכל של ההקצבה בהפחתה ניכרת מאוד, באותה שעה ההקצבה לנו היא פי שלוש מכפי שהוצעה מלכתחילה על ידי הממשלה וגם על ידי טרומן. עכשיו זה עובר לסנאט. להלכה תיתכן הגדלה של ההקצבה על ידי הסנאט. ייתכן אישור, תיתכן הפחתה.

במרכז העניינים בסנאט עומדים שלושה אנשים שפניהם למלחמה בממשלה ופניהם להפחתה נוספת של ההקצבות הגדולות. הם טוענים שיש ארצות הסמוכות ארבע או חמש שנים על שולחנה של ארצות הברית. הם חושבים שפיטמו אותן די וצריך או לבטל או להפחית את ההקצבות. למר אבן היתה פגישה עם שלושתם. הם הבטיחו נאמנה, שכיוון זה שלהם אינו חל על ישראל. בישראל לא יגעו. אנשים יודעי דבר עומדים על כך שלא על כל השלושה אפשר לסמוך. צריך לעמוד על המשמר. מר אבן מתייעץ עם הידידים שלנו באיזו דדך לנקוט - אם לדרוש הגדלה, שמא יש סיכוי להעלות את זאת עד 100 מיליון דולר, או שיותר בטוח לא לדרוש הגדלה כדי לא לפתוח מחדש את השאלה, ולהציג את העניין כשאלה שנפתרה. אני סומך בעניין זה עליו ועל היועצים שלו. יש אולי היגיון לא לדרוש הגדלה, לקבל אותו הסכום שהוא אינו קטן.

אם הסנאט מאשר, אין זאת אומרת שמיד מתחילים לשלם במזומנים. כל פרשת הדיון הזה היא של דיון מדיני. כל זאת מבחינת מדיניות החוץ - אם מדיניות החוץ מחייבת או מצדיקה הקצבה כזאת. אחרי שתסתיים פרשת הדיון מבחינה מדיניות החוץ, תתחיל פרשת הדיון מבחינת ענייני הכסף. אז יחזור הדבר לבית הראשון או לוועדה משותפת של שני הבתים. על כל פנים, יהיה מחזור שני של עיון מבחינה כספית. על סמך ידיעות השגרירות, יש לראות דבר זה כבטוח לאחר הדיון מבחינת מדיניות החוץ. אבל להלכה ייתכן שיהיו שינויים. הדבר יימשך זמן רב. קשה לתאר שההחלטה הסופית תתקבל עוד בשנת 1951. קרוב לוודאי שההחלטה הסופית תתקבל רק בינואר 1952.

עכשיו באים עוד מחמירים ואומרים: כיוון ששנת 1952 היא שנת בחירות, כיוון שהמפלגה הדמוקרטית תהיה ודאי ערה לחשיבות של עזרת היהודים מבחינת הבחירות, מבחינת רכישת קולות בהצבעה, יש לחשוש שינסו לקרב יותר את זמן התשלום למועד הבחירות, כך שמבחינת מדיניות המפלגה יש חשש לדחייה נוספת, אבל נקווה שנוכל להתגבר על זאת.

עכשיו להצעה זו שאני ״אגש״ - כמו שאומרים אצלנו בשפה קלה - לוושינגטון לכינוס של מילווה העצמאות, וימים אחדים קודם לוועידת ״הדסה״. אני רואה לזאת מניעה אחת והיא מניעה רצינית. אני לא אגש לוועידת פריס, לא יבואו לשם שרי חוץ אחרים, אבל צריך יהיה מישהו לשבת פה יומם ולילה, לקבל דינים וחשבונות ולתת הוראות. אם אני לא אהיה פה, מעמסה זו תיפול בכל כובדה על ראש הממשלה. איני מתאר לעצמי שהוא יהיה אז פנוי. תהיה לו עבודה עצומה מרוכזת בידיו. זהו הספק שלי. איני יכול לתאר לעצמי, כי אוכל לנהל את ועידת פריס מארצות הברית, לעשות זאת במשולש: פריס-וושינגטון-ירושלים. זה קצת קשה. זהו הספק שלי.

ראש הממשלה ד. בן־גוריון: עלינו לקבל שתי החלטות. בדבר ועדת הפיוס מוסרים אנו סמכות למשרד החוץ להשיב תשובה סופית לאחר התייעצות עם ראש הממשלה.

בעניין נסיעת שר החוץ לאמריקה, ביודעי קצת המצב לאחר היותי שם וגם ממה ששמעתי מכמה חברים שחזרו משם, וגם ממה ששמעתי ממר טדי קולק,^[4] הרי הכרח - גם אם זה יהיה מעמסה על ראש הממשלה - ששר החוץ ייסע לארצות הברית בקשר לפעולת מילווה העצמאות, אם עד אז לא תהיה ממשלה אחרת. גם בשביל סידור היחסים,^[5] גם בשביל לתת דחיפה להצלחת מילווה העצמאות. ההצלחה נתונה מבחינה אובייקטיבית. אם יפנו להמונים ויפעילו את ההמונים, ההצלחה מובטחת. אפשר לקבל חצי מיליון דולר. העשירים אינם יכולים לתת זאת. חמישה מיליון יהודים יכולים לתת זאת, אבל צריך לעוררם, להדבירם. זה חשוב. לכן תהיה המעמסה על ראש הממשלה מה שלא תהיה, לכך נוצרו ראשי ממשלה, ואני חושב שהשר שרת צריך לנסוע לארצות הברית – (השר מ. שפירא: האם אין אחר שיסע?) - ברגע זה איני רואה. נחוץ שם דובר אנגלית.