77 | הממשלה, ישיבה נ"א[1]                                                                                 20.6.1951

או״ם דורש את החזרת המגורשים

סעיף ת״ד: סקירה

השר מ. שרת: בהמשך לידיעות שמסרתי בישיבה הקודמת בעניין החזרת הערבים [תושבי ״המפורז״ המרכזי הצפוני] לאזור החולה, שהעברנו אותם לפנים המדינה, אני מצטער מאוד שהולכתי שולל את חברי הממשלה, כי היה לי הרושם שבידי כל החומר על המשאל של אנשי או״ם אצל הערבים בדבר רצונם לחזור או לא לחזור למקומותיהם הקודמים, אבל לאחר גמר הישיבה נתברר לי שבשני המשאלים עוד לא נגמר הדבר, כי היו עוד כמה עשרות משפחות שלא נכללו בשני המשאלים הראשונים, והיה מהלך שלישי בפעולה זו, ובו נשתנתה באופן ניכר הפרופורציה.

כל זמן המשא והמתן בינינו ובין אנשי או״ם עמדנו על כך שכל ראש משפחה יישאל ביחידות על רצונו, כי בכל המון יש מיעוט לאומי מסית ונוצרת מעין חובה לאומית לענות תשובה זו ולא אחרת, ואין כל ביטחון שכל אחד מוסר את רצונו. בשתי הפעמים הראשונות היה המשאל ביחידות, אבל בפעם השלישית באה קבוצה של מסיתים בהמון ובצעקות. לא היה בירור אצל כל ראש משפחה לרצונו, אלא היו צעקות והכרזות פומביות, ויצא שרוב גדול רוצה לחזור ורק משפחות ספורות, למרות שזה היה בפומבי, הודיעו שהן רוצות להישאר. זה החזיר את המצב ל־50:50. בינתיים היה דין ודברים בינינו ובין אנשי או״ם, כי הם טוענים שכנראה התשובות הקודמות היו תחת לחץ שלנו. יהיה ודאי סכסוך. אשתדל לשמור אותו בגבולות מסוימים.

לפי הידיעות שבידינו הבטיחו אנשי או״ם לסורים, שהערבים יחזרו. זאת עשו מתוך שיקולי שיווי משקל בעניין החולה, היות והם נתקפים על אשר בכלל הרשו לנו לעבוד באזור המפורז, פרט לחלקות הקטנות. הסורים טוענים שבזאת הכריעו את הכף נגדם. כדי לתת פיצוי לסורים וליישר את הקו שלהם, ראו [אנשי או״ם] את עצמם נאלצים להבטיח שהערבים יוחזרו, ועכשיו הם עוקרים הרים כדי שיוחזרו. אין עוד שום הכרעה בדין, אבל רציתי למסור כי לא דייקתי בפרט הזה.