99 | ישיבת הוועדה המדינית,
מפא"י 5.8.1951
הממשלה
קיימת כל זמן שאין אחרת
סעיף א׳: התפטרות מזכיר המפלגה
ישיבת הוועדה המדינית נפתחה בצל הבחירות לכנסת
השנייה, שהתקיימו ב-30.7.1951. בבחירות אלה זכתה מפא"י בסיכום סופי ב־37.3 אחוז
מן הקולות לעומת 35 אחוז בבחירות לאסיפה המכוננת, שהפכה לכנסת הראשונה, שהתקיימו ב־25.1.1949. מזכיר
המפלגה זלמן ארן פתח את הישיבה בהצעה למנות ועדה שתקבע את הרכב משלחת המפלגה
לוועידה העולמית של המפלגה.[2] אחר כך
התנהלו חילופי הדברים הבאים:
יחיאל דובדבני: קראתי בעיתונים, שמזכיר המפלגה התפטר. מקובל שמתפטרים
[בהודעה] לפני מרכז המפלגה.
ז. ארן: היה מכתב [שלי] לחברי הוועדה המדינית ולחברי הלשכה. אני יותר
לא אטפל בזה.[3]
מ. שרת: אני רוצה להצטרף למה שאמר דובדבני.
ז. ארן: אני עוזב את הישיבה. אתה יודע מדוע.
ז. ארן עוזב את הישיבה.
מ. שרת: אני חושב כי לא יהיו מנהגי טרור אצלנו, ומותר יהיה לחבר להביע
את דעתו. במרכז [המפלגה] אציע, כי תתקבל החלטה המביעה הוקרה והערצה לזלמן ארן על
המאמץ שלו לטובת המפלגה [במערכת הבחירות] ונברך אותו על הפרי שקצרנו הודות למאמץ
זה. יחד עם זאת, אני מוכרח בישיבה זו להביע את השתוממותי על זאת שמזכיר המפלגה
גורס, כי האמצעי של תחבורה בינו ובין חברי המרכז [צ״ל: הוועדה המדינית] זאת
העיתונות.[4]
כשאני מודיע איזה דבר ל[ראש משקיפי
או״ם] גנרל ריילי, שצריך לבוא לעיתונות, אני דואג לכך שהוא יקבל את המכתב שלי לפני
שזה יהיה בעיתונות. כל חבר יש לו זכות להתפטר. עוד תהיינה ודאי התפטרויות אצלנו.
אך לא ייתכן שחבר מרכז יוותר על זכותו האלמנטרית להביע את דעתו שכך אי־אפשר
להתנהג.
גם אני יכולתי להתפטר, אך אז
בן־גוריון או קפלן לא היו קוראים את זה קודם בעיתונות. הייתי מבקש לקרוא ישיבה שלא
מן המניין ובפניה הייתי מגיש את התפטרותי. אני לא יכול להיות חבר של מוסד שהמזכיר
שלו בא איתו בדברים באמצעות העיתונים. אני יכול גם לעזוב את הוועדה המדינית וגם את
המרכז בגלל דבר זה. גם האתיקה חשובה, כי אנו מדינה ואנו המפלגה הראשית במדינה, אבל
יש אתיקה ציבורית.
אני מעריץ את זיאמה כאדם וכחבר. הוא
עשה עבודה עצומה, אך לא ייתכן משוא פנים וקפריזה אישית, ועלינו לנהוג לפי כללי
נוהג אצלנו, ולא ייתכן שאדע על התפטרות מזכיר המפלגה מ״מעריב״.
סעיף ב׳: שאלת הקמת הממשלה
להלן נבחר דוד בן־גוריון ליושב ראש הישיבה. את
דבריו ייחד בעיקר לבעיית הקמת הממשלה החדשה לאור תוצאות הבחירות. בין היתר אמר:
"לא תוכל לקום ממשלה בלעדינו ושלא על ידינו. המצב הוא כזה שיש לנו זמן. הזמן
לא דוחק אותנו, כי לפי החוק יש ממשלה, ממשלה קיימת. מצבה המוסרי התבצר על ידי
הבחירות ויש לנו זמן. עניין הזמן חשוב פה מאוד".
מ. שרת: ברצוני רק להעיר הערה חשבונית. הסיפרה 37.1% [לפי העיתונות] לא קיימת והחשבון כולו מופרך. אחת מן השתיים: או
שאנו לוקחים את מספר הקולות שקיבלה הממשלה [צ״ל: המפלגה] בלי הרשימות הערביות
[הנילוות אליה], ועושים חשבון איזה אחוז זה מהווה מכלל קולות היהודים, או לוקחים
את מפא״י עם הרשימות הערביות ועושים חשבון איזה אחוז זה מהווה מכלל המצביעים. אם
לוקחים כבסיס את הקולות היהודיים יחד עם הקולות הערביים, ועושים אחר כך חשבון רק
לפי הצירים היהודים, הרי לחשבון זה אין כל שחר. מעולם לא היה קיים 37.1%. זאת טעות.
להלן הביעו אליעזר קפלן, יחיאל דובדבני, אליהו
דובקין וברוך צוקרמן דעתם, כי יש לזרז את הקמת הממשלה החדשה ככל האפשר. אליעזר
ליבנה טען שניתן לדחות את ההקמה עד לאחר סיום הקונגרס הציוני, שעמד להיפתח ב-14.8.1951
בירושלים.
מ. שרת: אינני מזלזל באפשרות שתישאר הממשלה הקיימת עד עת מצוא מפני
שייתכן שלא תהיה ברירה ולא תוקם ממשלה. דווקא משום זה אני בעד פעולה מהירה ביותר,
פעולת בזק להקמת ממשלה חדשה מבלי שים לב לקונגרס ומבלי לעכב את הדבר בגלל הקונגרס.
מפני שאם באמת לא תהיה ברירה עד עת מצוא לקיים את הממשלה הנוכחית, צריך לעשות הכל
כדי לחזק את סמכותה המוסרית. זה אפשר אם יהיה ברור לכל שאין מוצא אחר, אך זה לא
יהיה אפשרי אם יהיה ברור שהממשלה בעצמה מאריכה את חיי עצמה.
מיד, לאחר שתיוודענה תוצאות הבחירות
[הסופיות], צריך התהליך החוקתי להיכנס למלוא מהלכו. זאת אומרת, הנשיא צריך להזמין
את הסיעות כמו שכתוב בחוק. הנשיא צריך אחר כך להזמין את מנהיג הסיעה הגדולה לעשות
הכל ככתוב, והקונגרס לא צריך פה להפריע. פה ישנה מדינה ולא ייתכן שענייני המדינה
יעמדו מפני שיש קונגרס. אחרי התייעצויות צריך להזמין איש אחד ולהטיל עליו הקמת
ממשלה והוא צריך לגשת לעניין ולמשא ומתן, וצריך שיהיו בעיתונות כל השלבים ויידעו
כי פועלים בכיוון זה. לא ייתכן שלא יהיה שלטון בארץ. הממשלה קיימת כל זמן שאין
אחרת, אך צריך שיהיה ברור כי כל האפרט הממלכתי עושה את התלוי בו להחיש את
העניינים. אחרת יהיה אסון.
