97 | הממשלה, ישיבה נ"ו[1]                                                                                    27.5.1951

השר מ. שרת: אמסור קצת מחשבות. השאלה היא מהו רצח זה. האם זה צעד מתוכנן על ידי גורם מדיני רציני, כי אז צריך לראות זאת כצעד ראשון בשורת צעדים, כולם מכוונים לתכלית מסוימת. אם זה מעשה נקמה של קבוצה קטנה במקום, גם אז יכולות להיות לדבר תוצאות מרחיקות לכת.

איני יכול לומר לאיזה סוג מן השניים של רציחות פוליטיות שייך רצח זה. עלינו תמיד להניח את הרעה שבאפשרויות בלי דווקא להתקשר אליה. הרעה שבאפשרויות היא שזה רצח מתוכנן והוא בוצע על פי הוראות המופתי. עבדאללה היה אויבו בנפש ובשבילו זה לא רק סילוקו של אויב, אלא פינוי מקום לעצמו.

רצח זה צריך להבין על רקע ההתפתחות והתמורות שחלו בממלכת הירדן בשנתיים-שלוש האחרונות. שם חלו תמורות מרחיקות לכת, וכדוגמה: העיר עמאן, מעיר של 60-40 אלף נפש הפכה לעיר של 170 אלף נפש ורוב האוכלוסייה הם פלשתינאים. בדרך כלל, בממלכה זו כולה יחסי הכוחות הם בערך במספרים עגולים 750 אלף עד 800 אלף פלשתינאים, 300 אלף עד 350 אלף עבר-ירדנים. לזאת יש להוסיף כי רובם של העבר-ירדנים הם פראים, נודדים למחצה, בעוד שרובם של הפלשתינאים הם אנשי יישוב, בתוכם אחוז של משכילים, אחוז אנשים בעלי רמה כלכלית גבוהה למדי. אחוז אנשים אלה הוא לאין שיעור גבוה יותר בין הפלשתינאים מאשר בין העבר-ירדנים. הועתק מרכז הכובד מיסוד אחד ליסוד שני.

נוסף לזאת, המלך מוכרח היה לתת חוקה לעמו. זוהי עכשיו ממלכה קונסטיטוציונית והמלך הוא מלך קונסטיטוציוני.

חלה תמורה כפולה ומכופלת בקרב הפלשתינאים. אומנם ירדה קרנו של המופתי פלאים בשנים האחרונות, אבל השפעתו לא נעלמה בשום פנים ואופן כליל. להיפך, במרוצת הזמן לא נמצא מנהיג דגול אחר - המלך עבדאללה לא תפס בלב העם מקום שישווה למופתי, מבלי שבאה ריאקציה לטובת המופתי. בזמן האחרון התארגנה מחתרת מופתאית מובהקת ברחבי הארץ. יש להניח כי הרבה מההתנפלויות שאנו סובלים מהן על הגבול הן לא התנפלויות סתם של מסתננים, אלא מעשים מחושבים ומתוכננים על ידי המחתרת. חברי הממשלה יודעים שהיה מעשה חבלה רציני ברכבת, שיכול היה להיגמר באסון גדול, אבל דרך נס לא קרה אסון.^[2] אבל החבלה היא כה רצינית שאנוסים היו להפסיק מהלך הרכבת מירושלים ללוד לאיזה זמן. אין כל שאלה שזה לא בוצע על ידי ה״לגיון״ אומנם אנו מחזיקים את ה״לגיון״ כאחראי למעשה זה, כי ה״לגיון״ מתרשל, כמו שאנו לפעמים מתרשלים, בשמירת הגבול. אולי מתרשל הוא יותר מאיתנו, אבל זה לא היה מעשה סתם של מישהו ששם מוקש על המסילה. היו לו כל האותות של מעשה מחושב ומתוכנן על ידי המחתרת.

רוצח המלך עבדאללה לא רק שהיה לשעבר תומך המופתי, אלא כל החוטים מובילים אל המופתי. אומנם המופתי נשבע שהוא דוחה בהתמרמרות האשמה זו, זה יכול להיות רק חיפוי. מה, הוא ישתוק כאשר מאשימים אותו ברצח המלך עבדאללה? הרי אז ״שתיקה כהודאה דמיא״.^[3]

אם זה כך, הרי זאת אומרת לא רק להגות מהמסילה אויבו בנפש, אלא לפנות מקום לעצמו, זאת אומרת לא רק שיבת המופתי לפעילות מדינית במזרח התיכון, אלא לסלול לו דרך לחזור למקומו הקודם, פירושו לחזור לירושלים. הוא יצא מהעיר העתיקה, הוא ברח מהמסגד,^[4] זאת אומרת שהוא מפנה לו מקום לחזור אל המסגד. המסגד הוא מכשיר ההשפעה שלו ברחבי העולם המוסלמי, ואז יכולים אנו לתאר לעצמנו מה יהיה.

השאלה היא בכללה מה יהיה לגבי תוצאות הרצח הזה. יש שאלה מה יהיה לגבי כוונות המופתי. זוהי שאלה רצינית. ישנה שאלה אם הוא ביצע את הרצח או לא. לגבי האפשרויות האחרות השאלה אינה כה רצינית.

אם מישהו רצח את המלך עבדאללה, זה עלול לפוקק את המשטר בעבר־הירדן.

הוא היה הציר המרכזי במשטר שם. הוא בלם יצרים, הוא שימש משען לאנגליה. הוא שימש משען להשפעות מערביות, שימש תריס בפני התפרקות. היתה גם התחייבות פורמלית, ואם גם פורמלית גרידא, היא חייבה בכל זאת אנשים, הוא יכול היה להוריד את ראש הממשלה, עשה זאת כמה פעמים. אומנם ראש הממשלה ביקש דרך להשתלט עליו, היה דו קרב ביניהם ועד שנוצר שיווי המשקל היתה לו השפעה רבה. היו לו גם כיוונים מדיניים חיוביים. הוא ריסן, הוא עודד אנשים מתונים יותר.

כשם שיש נאמנים מושבעים למופתי, שלא תמו לגווע, כן יש אויבים למופתי, אשר אומנם לא תמיד הופיעו ברבים, אבל הם ישנם, כמו ראש עיריית שכם, ראש עיריית ג׳נין ועוד כאלה. הם במידה מסוימת תמכו במלך עבדאללה. לכל אלה נשמט עתה הקרקע מתחת לרגליהם, הם נשארו ללא משען. עכשיו הכל פרוץ לכל מיני אפשרויות, לכל מיני השפעות.

יכול להיות ריב שושלתי. לפי הידיעות שיש לנו, האמיר טלאל^[5] באמת חולה. הוא סובל ממאניה של רדיפה. מסביבו מתרכזת תמיכה. עזאם^[6] הביע [דעתו] שהוא האיש. יש להניח שזו אינה עמדתו האישית של עזאם, אלא הוא הביע עמדת מצרים. כיוון שיש פרטנדנט אחר לכס המלכות, שהוא לאומני יותר, נאיף^[7] אינו יכול להיות בדיוק מה שהיה עבדאללה. למלך המנוח היו תוכניות להתפשט. הוא שאף לאיחוד הכיסא עם עיראק. הוא שאף לכבוש את סוריה. יכולות להיות במדינות ההן דעות מנוגדות, יכול להיות ריב, יכול להיות הסכם. עבר הירדן יכולה להתחזק אם אנגליה תתערב להחזיקה. השאלה אם אנגליה תקבע את העובדות או לא.

לעת עתה כאילו יש ניגוד בין ה״לגיון הערבי״ והפלשתינאים. פה יש דרך לחזק את ה״לגיון״, פה אפשריות כל מיני קנוניות. לעת עתה היו התנגשויות בין הפלשתינאים לבין ה״לגיון״. הצבא ירה בהמונים. אין ידיעות על זעזועים רציניים בארץ. מה שכתוב בעיתון זה מוגזם. בכל אופן, לא יותר מזאת, ייתכן שפחות.

אין להביא ראיה ממה שהיה בימים המעטים האלה. גם אם זה קשר מחושב, ולא היו לעת עתה מעשים נוספים, ייתכן שיש לו לוח משלו. יעשו זאת צעד צעד. אם זה אינו קשר מחושב, ייתכן שתהיה הרחבת המשבר אשר עוד לא פרץ במלוא הכוח, אלא הוא הולך וגמל במסתרים. זה מחייב אותנו לעמידת הכן, לעמידה כנגד הפורענויות האפשריות, לעמידת הכן לקראת כל הזדמנות אפשרית.

איננו יכולים לדעת מה יתפתח. נניח שהמופתי חוזר לעיר העתיקה. אנו צריכים לדאות זאת כשינוי כל הנסיבות. אנחנו נצטרך לנקוט עמדה נגד זה. או, נאמר, עבר-הירדן מתאחדת עם סוריה. זה משנה תכלית שינוי את מערכת הכוחות. אם עיראק כובשת את עבר-הירדן, זה משנה את המצב בינינו. יהיה לנו גבול עם מדינה שאין לנו איתה שביתת נשק. ברור שעבר הירדן תלויה בעמדת אנגליה, בעמדת אמריקה. דברים אלה טרם הובררו. יש הצהרה של שלוש המעצמות^[8] שישמרו על הסטטוס קוו במזרח התיכון. שום הפרת המצב הנוכחי אינה יכולה לבוא כיזומה על ידינו. אם תבוא הפרה יזומה על ידי הצד השני, זה יפתח פתח לתגובה מצידנו. זהו הרקע הכללי של הבעיה, שעדיין אי-אפשר לקבוע לגביה איזה מסמרות-שהם.

השר א. קפלן שאל אם יש ידיעות נוספות על הדיווח בעיתונות כי שאלת תעלת סואץ תידון מחר במועצת הביטחון.

השר מ.שרת: אנגליה נכנסת למערכה^[9] בתמיכת צרפת, גם הולנד. היו כנראה הרבה היסוסים והתרוצצויות פנימיות בתוך ממשלת ארצות הברית. אנו מניחים, כי כשיצא הדבר בפומבי לא תהיה לה ברירה אלא לתמוך. רוסיה ודאי תימנע. מפי גרומיקו^[10] שמענו הפעם דברים ברורים. הציר החדש שלנו^[11] נתקבל על ידי גרומיקו. לא כל ציר זוכה לכך. בשיחה זו שמענו בפעם הראשונה מפי נציג סובייטי רם, למעשה, הזדהות עם העמדה הערבית. מבלי לומר זאת באופן מפורש, לפי תוכן הדברים הוא ביקש להצדיק את הדין על מצרים בשתי נקודות: אל״ף, שיש מצב מלחמה בינינו ובין מצרים. בי״ת, אין זו הפרה טכנית של הסכם שביתת הנשק, כי לא כוחות צבא הם המונעים מעבר הספינות. אלישיב ידע מה לענות, אבל החשוב הוא לא זה שהוא ענה, אלא מה אמר גרומיקו. רוסיה ודאי תימנע. אין מניחים שהיא תשתמש בזכות הווטו. גם ההימנעות היא רבת משמעות. יש להניח שעוד מדינות תצטרפנה לתמיכה בהצעות אנגליה, אבל ספק אם יהיו שיבעה קולות. ההכרעה תהיה, כאשר אמרתי בישיבה הקודמת, בידי טורקיה, החוששת שבהצבעתה בעד היא תיצור תקדים בשאלת הדרדנלים.

אין כל ספק, שמבחינת הפרסום תקבל העמדה שלנו פרסום טוב, אבל המכריע הוא ההכרעה הפורמלית בהצבעה.

סעיף תמ״ז: בעלות על מוסדות אמנות מרכזיים

השר מ. שרת: בתור ממלא מקום שר התרבות והחינוך יש לי להביא בפני הממשלה להכרעה עניין קטן. יש בעיה של תיאטרון ״הבימה״. השאלה היא מי ינהל אותו. יש הצעה שאני מצאתיה במשרד החינוך והתרבות. כנראה שהובאה עוד לפני מות החבר המנוח [דוד רמז]. ההצעה היא שיהיה מוסד מורכב משלושה גופים: הממשלה, עיריית תל אביב והשחקנים, שבידיו תהיה הבעלות על התיאטרון והוא יהיה המנהל הראשי. יש לחוד שאלות כספיות של ״הבימה״, אבל לזה יש לחפש עצה אחרת.

ראש הממשלה בן־גוריון: נניח זאת לממשלה החדשה.

השר מ. שרת: בינתיים יש דברים מתעכבים.

ראש הממשלה בן-גוריון: זה קיים הרבה שנים בלי ״בעל בית״, יתקיים עוד עד החלטת הממשלה החדשה, כי אי־אפשר להחליט זאת על רגל אחת. יש פה לברר כמה דברים, האם יהיה זה מוסד ממשלתי, מוסד עירוני או מוסד פרטי, וזוהי רק שאלה אחת.

השר מ. שרת: זה יכול להיות סידור זמני.

השרה הגב׳ ג. מאירסון: אם יהיה סידור זמני, לא נגיע אף פעם לסידור קבוע.

ראש הממשלה בן-גוריון: סידור זמני מתקיים אצלנו לאורך הזמן. אולי נקים ועדה קטנה לבדוק את הדבר. זוהי שאלה חשובה לא רק לגבי ״הבימה״. היש לך הצעה בדבר הרכב הוועדה.

השר מ. שרת: אני מציע את השר פנחס רוזן, את עצמי ומזכיר הממשלה.

מחליטים: למנות ועדה אשר תברר את הבעלות על מוסדות אמנות מרכזיים כגון ״הבימה״ ותביא הצעתה לממשלה. חברי הוועדה - שר החינוך והתרבות, שר המשפטים ומזכיר הממשלה.