96 | משרד החוץ, התייעצות[1]                                                                                  23.7.1951

רצח המלך עבדאללה

שר החוץ: אני רוצה להדגיש כי דיון זה הנו גישוש באפלה בלבד, וזאת מחוסר ידיעות מספיקות על הנעשה במדינת ירדן.

קיימות שתי אפשרויות, אל״ף, כי הרצח הנו מאורע נפרד אשר בוצע על ידי יחיד או קבוצה שעשו זאת על דעת עצמם. בי״ת, כי יש כאן קשר מחושב ומאורגן ואין הרצח אלא הצעד הראשון בתוכנית.

אם נכונה ההשערה השנייה, ייתכן כי הרצח הנו סימן ראשון להופעתו מחדש של המופתי בזירה המדינית במזרח התיכון. יש לזכור כי מגמתו של המופתי מאז ומעולם היתה להמשח למלך־כליף בירושלים.

עלול להיווצר מצב בעבר־הירדן בו ישתלטו על המדינה ערבים פלשתינאים ממורמרים, אשר יזמינו את המופתי לירושלים. יש להיות ערים לסכנה זו ולעמוד הכן הן מבחינה צבאית והן מבחינה מדינית לקראת התפתחויות נוספות בכיוון.

יש לפנות לאנגלים ולאמריקנים ולהסביר להם מה פירושה של חזרת המופתי לשכנותנו וכן מה פירושה של חדירה עיראקית או סורית לשטח מדינת הירדן. יש לדבר בהדגשה על״הסטאטוס קוו״ אשר יש לקיימו למען היציבות והשלום במזרח התיכון, על מנת שיובן כי אם אחרים יפירוהו לא נשב גם אנו בחיבוק ידיים.

להלן התנהל דיון.

שר החוץ: מסקנות ראשוניות אשר אינן אלא הצעות לראש הממשלה:

1.   עמידה של הצבא (בתוספת תכנון בשלבים ראשונים). עם זאת יש לנהוג התאפקות מפעולה היות ואיננו יכולים להופיע בכוח מגרה ויוזם הפרת שיווי משקל.

2.   מגעים עם בריטניה וארצות הברית. אני מעדיף ברגע זה שיחה על כתיבת תזכיר.

3.   גישושים מיידיים כלפי ערבים היושבים במשולש הירדני [גדה מערבית] והידועים כאויביו המושבעים של המופתי וכמועמדים להיות קורבנותיו אם תרום קרנו.