92 | ישיבת המרכז, מפא"י[1]                                                                              4.7.1951

הצעות לתיקון מצע המפלגה

סדר היום: מצע המפלגה בבחירות לכנסת השנייה

את הישיבה פתח היו״ר ז. ארן והסביר כי בשל העיסוק בבחירות לקונגרס הציוני לא נמצא פנאי לכנס את הוועדה שנבחרה בשעתה לניסוח מצע המפלגה. עם שובו של ב"ג מארה"ב הוצע לו לחבר את המצע ואז התכנסה הוועדה לדיון מקדים. תרשומת דיון זה נמסרה לב"ג והוא הסתייע בה לחיבור המצע. ישיבת המרכז הנוכחית כונסה בעקבות דיון מוקדם של ועדת המצע, שבו נתעוררו שאלות מספר לגבי המצע שחיבר ב"ג. על המרכז לדון בשאלות אלה ולהכריע בהן לאלתר. להלן התנהל דיון נרחב.

משה שרת: בפרק ב' [של המצע] אני מציע לא להזכיר את ברית המועצות בשם המפורש, ולא להזכיר את המילה ״בולשביסטית״, כי כל הזכרה כזאת בהכרח תתפרש כגילוי איבה כלפי מפלגה מסוימת וארץ מסוימת. עלינו לדבר פה בלשון עקרונית ולא קונקרטית, ואני מציע לומר: ״מגמת היסוד של מק״י ומפ״ם להשליט צורכי הדיקטטורה של מפלגה אחת בארץ אחת על האנושיות כולה״. דבר זה מבטא את הרעיון, ולא מפני שהן בעד רוסיה.

בפרק ״מדיניות חוץ״ אני מציע לחלק לשניים את הסעיף השלישי. החלק הראשון יכלול את שלוש השורות הראשונות כמו שהן בתוספת ו״ו החיבור: ״טיפוח יחסי גומלין... והעוזרת... של מדינת ישראל״. איני סבור כי אנחנו יכולים לתלות את יחסי הידידות בזה אם יהודים יכולים לעלות או לא. אסור לנו לקבוע, כי על כן אנו ידידים לרוסיה. כשמדברים על ״ידידות״ בפרק על מדיניות חוץ, יש לדבר משמעות מסוימת. אין זו ידידות שבלב ובנפש.

צריך להיות סעיף רביעי: ״דאגה להבטחת זכויות היהודים מכל הארצות...״. מלבד זאת, אני סבור כי דרושים עוד שני סעיפים בעניין מדיניות החוץ. סעיף אחד: קשר עם קיבוצי יהודים בגולה, טיפוח הקשר עם קיבוצי יהודים בגולה כאחד הקווים המנחים את מדיניות החוץ. וסעיף נוסף: חתירה לגיוס עזרה רבתי לבניין מדינת ישראל כאחד מקווי היסוד של מדיניות החוץ - הצורך בעזרה. זה בהחלט משפיע את השפעתו על מדיניות החוץ שלנו וכדאי שהדבר יבוטא במצע.

בעמוד 5, בשולי העמוד, אני בעד מחיקת המשפט: ״מלבד טורקיה...״. איני רוצה להגדיר את עצמי כנחות לגבי טורקיה, ואינני רוצה להתנשא על מצרים וסוריה.

לגבי האמור בעמוד 9, אינני חושב כי מפא״י תשקוד על כך כי עיקרון ״מינימום לכל״ יקדם ל״שפע המעטים״. אנחנו בכלל נגד שפע למעטים. אנחנו מציגים מול העיקרון של שפע למעטים מינימום לכל - ואחר כך עליית המינימום הזה.

בעמוד 12, בפרק הדן בציונות הסוציאליסטית, אני מרגיש בחסרון שני רעיונות שצריכים לבוא לידי ביטוי: אל״ף, חופש הבנייה הסוציאליסטית גם במשטר של פשרה. חופש היוזמה זה לא רק חופש לכל בעל הון פרטי, אלא לקואופרטיב ולתנועה. בי״ת, אנחנו צריכים לבטא את התוכן הסוציאליסטי של התחיקה - שאנחנו בהחלט נשקוד על תוכן סוציאליסטי בתחיקה - הגברת השוויון, דאגה לעובד וכולי וכולי.

בפרק על מדיניות החוץ אני שוקל בדעתי אם לא כדאי להוסיף עוד סעיף: עמידה איתנה וערה על משמר ביטחון המדינה והדיפת כל התנקשות בכיבושיה ומזימת קיצוץ שטחה וחבלה בריבונותה.

טיפוח הקשר של המדינה עם ציבורי יהודים בעולם, העמקת ההכרה של אחדות העם היהודי ברחבי התפוצות והגברת זיקתן הרוחנית למדינת ישראל כנכס מרכזי של העם כולו.

גיוס עזרה רבתי בהיקף עולמי - בהון ובמדע - לתהליך המשולב של שיבת המוני היהודים לארצם והפרחת שממותיה כאחד ממפעלי השחרור והבניין הגדולים בדברי ימי עולם.

בעמוד 7 כתוב על דבר היהודים ברוסיה: ״רכושם הוחרם״. אני מציע לא להזכיר זאת, אלא לומר: ״כולם משוללים יכולת לסייע לבניינה של הארץ״.

להלן התנהל דיון ממושך. הדוברים האחרונים נדרשו לשאלת הזרמים בחינוך והקמת חינוך ממלכתי.

משה שרת: אני רוצה שיהיה ברור מה ההבדל פה. זה שמינימום חובה והורים דתיים^[2] וחינוך מקצועי - כל זה לית מאן דפליג. המחלוקת מתרכזת בנקודה אחת והיא נקודה חיונית. יש סעיף האומר: ״שלטון המפלגות בחינוך יחוסל לחלוטין. כל בתי הספר יהיו כפופים אך ורק למרות משרד החינוך של המדינה״. בהצעה המשותפת נאמר: ״תבוטל לחלוטין כל זיקה של מוסדות הפיקוח על החינוך למפלגות פוליטיות״ ואחר כך נאמר: ״כל בתי הספר העממיים יהיו כפופים למרות משרד החינוך של המדינה״. פה החילוק בין שתי נקודות חיוניות מאוד. בפסוק הראשון לפי הצעת החברים זלמן שזר, ישראל גורי וברוך אזניה, ניתן אישור למושג של ״מוסדות הפיקוח״, כי נאמר בפירוש: ״תבוטל לחלוטין כל זיקה של מוסדות הפיקוח״. יש פה אישור של מוסדות פיקוח. מילים צריך להבין לפי המושגים הקיימים בחברה. מוסדות פיקוח פירושו הוועדים המפקחים, פירושו השארת הזרמים על כנם - המשך קיום הזרמים. זוהי האפשרות המעשית האופרטיבית של הזרמים האלה, שיהיה צימות הזרמים. אחר כך נאמר: ״כל בתי הספר העממיים יהיו כפופים למרות משרד החינוך של המדינה״. ברור שכל בתי הספר כפופים, אבל תלוי באיזה אופן. כל אחד ואחד יהיה כפוף לוועד המפקח שלו עם ביצור המחיצות הקיימות. בסעיף כפי שהציע החבר בן־גוריון נאמר: ״אך ורק״, ואז פירושו של דבר שבמסגרת משרד החינוך הם כפופים אך ורק למשרד ולא לאיזו תת־רשות. זהו ההבדל ועל כך צריכים החברים להצביע.

לאחר דיון הוחלט לבחור ועדה בת 6 חברים, שתסיים את ניסוח המצע ותציגו לפני ישיבת המרכז הקרובה ב־8.7.1951.