87 | נאום בחירות, כפר סבא[1]                                                                                                                 26.7.1951

בין שתי דרכים גורליות

שר החוץ - מ. שרת: מהו הצחוק והלעג של מפ״ם ל״השתעבדות״ כביכול של מדינת ישראל לארצות הברית? עוד זכור לנו היטב צחוקם של חברי מפ״ם ל״תוכנית בילטמור״,^[2] וכאז כן עתה אין הם מבינים את העיקר ואת מהותה של העזרה שאנו שואפים להשיג. האם בושה היא לקבל עזרת חוץ כדי לקיים קיבוץ גלויות, כדי להציל מאות אלפי אנשים נרדפים ומעונים, לנוכח אימי מוות והשמדה, להביאם לארץ, להשרישם ולשקמם על מנת להגיע ליציבות כלכלית? או אולי מוטב להימנע ממאמץ כביר של בניין ופיתוח ולהיות זקוק תמיד ללחם חסד? הלזה עצמאות ייקרא, או שמא זהו השיעבוד הגמור? באחת מהופעותי האשמתי את מפ״ם בערעור בסיס המדינה ואמרתי: ״היבדלו מן העדה הרעה הזאת!״ למה התכוונתי? לא להערכות אישיות, אלא לדרכים שבהן הולכת מפלגה זאת ולתוכניותיה המדיניות. ואם אני חושב שדרכם רעה ותוכניותיהם רעות, מותר לי לומר שמפלגה ההולכת בדרך כזאת היא מפלגה רעה. הוויכוח איננו אפוא בין חבר לחבר. הוויכוח הוא בין מפלגות, ועיקרו הוא בין שתי דרכים גורליות ושתי השקפות.

על כך השיב לי יצחק בן־אהרון, כי איני ראוי לוויכוח. אבל אני אמשיך בוויכוח, ואם הוא יחדל ממנו יהיה זה ניצחוני וסימן לא טוב לו. אני מצטער מאוד על הוויכוח האישי ועל הלעז שהוא הוציא עלי השבוע, אבל דברים אלה קורא נוער, ורבים הם העולים החדשים שאינם יודעים על חיי האישיים. בן־אהרון גילה כי אני יושב ב״וילה״ [ברמת גן], ואילו חברו יעקב חזן קולט עלייה בחדר האוכל של הקיבוץ [משמר העמק]. עלי להשיב: בן־אהרון אינו יודע מה נעשה בביתי, מי נמצא בביתי ואם אני קולט עלייה. אך השאלה איננה מי משנינו קולט יותר עלייה. השאלה היא מהי הדרך שבה מפ״ם כמפלגה באה לפתור את בעיית קליטת העלייה, האם אין בדרך זו משום שלילת העלייה וקליטתה בכלל.

ה״וילה״ שבה אני יושב היא רכוש הממשלה. הכלים והרהיטים שבה הם רכושה של הממשלה, ואם מחר אצא את הממשלה, אצא גם מן ה״וילה״ נקי כשם שנכנסתי אליה ולא אקח איתי אלא את הספרים שלי. בן־אהרון גילה [בנאום בחירות], כי יש לי בית בירושלים. אני מודיע שאין לי בית בירושלים. הדירה בה אני יושב שכורה. הממשלה היא שגזרה עלי לגור ב״וילה״ בהתאם לתפקיד שאני ממלא במדינה, והיא שגם גזרה עלי לנסוע בכל שבוע לירושלים, והדירה בה אני גר בירושלים אינה עולה יותר, ואולי פחות, משיכון כל חבר כנסת היושב במלון. אין לי חלק בשום רכוש פרטי. בשבתי בלטרון ארבעה וחצי חודשים^[3] נמצא איתי גם יצחק בן־אהרון ימים אחדים, ואז נוכח לדעת מה דרוש לי באופן פרטי.

חבר אחר, אשר שימש שר צבא [אלוף יגאל אלון], התקיף אותי ואמר שיכול היה לכבוש את עזה בימי מלחמת השחרור, אלא שאני הפרעתי לו משום שנכנעתי ללחץ ולאיומים של מעצמה זרה. מי שהיה שר צבא מרשה לעצמו לגלות פרטים הקשורים במלחמת השחרור ולסלף אותם. אולם אני, שהנני עדיין שר החוץ, איני יכול לספר את האמת, ואולי הוא עשה זאת ביודעו מראש שאינני יכול להשיב לו ולגלות פרטים בעניין זה. אולם אשאל אותו שתי שאלות: אל״ף, מדוע מסר בישיבת המטה הכללי בשעתו נימוקים אחרים לגמרי לאי-כיבושה של עזה? בי״ת, מדוע הוא לא כבש את לטרון כפי שהוטל עליו? איש אינו מאשים אותו על כך, אבל האם הוא גם כאן יאמר שאני הפרעתי לו?

בעת שעמדנו במערכה לחיים ולמוות ונאבקנו קשה על הקמת המדינה, שלחו שני מנהיגי מפ״ם, ישראל בר־יהודה ומרדכי בנטוב, באותם הרגעים המכריעים בגורל האומה, מברק למוסד הבינלאומי [או״ם] כדי להכשיל את מאמצינו. ״אנו לא רוצים במדינה!״ טענו מנהיגי מפ״ם. יהי לכם מנהיגי מפ״ם העוז להגיד בפומבי האם זאת עמדתכם גם היום? אם לא, הודו שטעיתם! וחברי ״השומר הצעיר״, האם זנחתם את רעיון המדינה הדו־לאומית או לא? אם לא, תאמרו זאת בגלוי. אם זנחתם, הודו שטעיתם!

ומהי הדמוקרטיה שלכם? כמו זו שבברית המועצות? הכריזו על זה בגלוי! ומהי דרככם לשלטון במדינה? כיצד אתם אומרים להגיע אליו? פעמיים נתבקשתם להשתתף בממשלה ולא הסכמתם, כי רציתם שידיכם יהיו ״נקיות״. רציתם להסיר מכם את האחריות לעול המשימה של קיבוץ גלויות אם היא כרוכה בעזרה [מארה״ב] שאינה רצויה למישהו. האם בכוח השלטון הדמוקרטי התקין חושבים אתם להגיע לשלטון, או בעזרת כוח מן החוץ תשתלטו על הארץ הזאת? אתם דוגלים ברדיקליזם. מה אתם עושים כדי להגן על ענייניו של הפועל במדינה?

אתם הולכים לכנסת לאופוזיציה, אולם שלטון פירושו נשיאה באחריות מדינית היום הזה ולא בעוד עשר שנים. מהי אחריותכם לתנועת העבודה ולכיבושיו של הפועל העברי במשך עשרות שנים? והן הדבר המכריע בגורל העובד הוא גם המכריע בגורל העם והמדינה. דרכה של מפ״ם היא בריחה מחזית הפועלים ומחזית העם. כל קול שיתווסף למפ״ם יוצא לריק. הוא יזיק, יפגע ויגרע. הוא יעמיד תריס בפני ביצור השלטון וכושרו למילוי משימת הדור. אסור שיחזור אותו מצב ששרר בכנסת הראשונה. יש לשנות את המצב מקצה אל הקצה. אנו חייבים ליצור כוח מרכזי שיישא בעול העם, כוח של רוב יציב. הדבר הזה יקום רק בהאדרת כוחה של מפלגת פועלי ארץ־ישראל.

וה״צדיקים״^[4] שאנו מכירים היטב את מוצאם מכת ״האיחוד האזרחי״,^[5] אף הם רוצים להיאחז עתה בהגה השלטון. לו היינו הולכים בדרכי המנהיגים האלה, לא היינו צוברים גם את מעט הנשק שהיה לנו בראשית מלחמת השחרור, כי הם צימצמו את כוח ה״הגנה״ והיו מוכנים להקריב את העניין הלאומי מפחד פן יבולע לאינטרסים הכיתתיים הצרים שלהם.^[6] ״הציונים הכלליים״, הרוצים בבת אחת לקפוץ מאופוזיציה לשלטון, משולים בעיני למי שעומד על אם הדרך בעת שרכבת מהירה עוברת על פניו והוא רוצה לקפוץ לתוכה או לעוצרה בבת אחת למען יוכל לעלות. במקרה זה עלולים לקרות שני דברים מזעזעים: הקופץ יכול לרסק את אבריו ולשבור את מפרקתו, או שהרכבת תיעצר בבת אחת ותרד מן המסילה.

על כל מדינות העולם עוברים עתה משברים גדולים. כל ארץ וארץ - איני מדבר על הארצות הטוטליטריות - נוטשת את היוזמה החופשית. והנה הם באים ה״צדיקים״ באידיאה מלפני 100-50 שנה, שכבר אבד עליה הכלח - הם מציעים לנו ״התחרות חופשית״, ״יוזמה פרטית״, וכדומה. כלום יכולה ההתחרות החופשית להוזיל את המחירים כאשר יש לנו מחסור במיצרכים, כשעדיין לא הגענו לייצור עצמי כדי סיפוק כל צרכינו?

הם אומרים: ״ביטול הפיקוח!״ הן בלעדי הפיקוח היו חיינו פי כמה קשים יותר. האם בעל היוזמה הפרטית יקריב את עצמו למען הביא לחם למדינה? האם היוזמה הפרטית תבנה שיכונים לעולים? האם היו בונים את באר שבע, עכו ומגדל גד?

יש בין ״הציונים הכללים״ המנסים להשפיע על יהודים תמימים. ״מפא״י - הם אומרים - בין כה יהיה לה כוח גדול. תימכו אפוא בנו ואנו גם נסכים אפילו שבן־גוריון יהיה ראש הממשלה״. אולם בן־גוריון לא ילך להיות ראש ממשלה למען עשות רצונם של ״הציונים הכלליים״. הוא ילך רק אם למפלגת פועלי ארץ־ישראל יהיה הכוח של רוב יציב.