טובת הכלל ערובה לטובת הפרט
שם הספר  דבר דבור 1951
שם הפרק  טובת הכלל ערובה לטובת הפרט
כותרת משנה  נאום בחירות "קול ישראל"

 

85 | נאום בחירות, "קול ישראל"[1]                                                                                                           22.7.1951

טובת הכלל ערובה לטובת היחיד

שר החוץ - מ. שרת: בוחרים! מבעד לרעש מלחמת הבחירות עליכם להקשיב היטב לקול מצפונכם. מבעד לקצף הרב והעכור שהעלו גלי חיינו הסוערים בימים אלה, עליכם לראות נכוחה את עיקרי הבעיות המתייצבות בשעה זו לפנינו. כל אחד ואחד מאיתנו חייב לראות את עצמו כאילו הוא אחראי לכלל כולו. רק קוצר ראות וקוצר רוח מביאים לידי סתירה מדומה בין ענייני הכלל וענייני הפרט. אותו סבל ארעי, שנגזר לפעמים על הפרט בחיי יום יום, אל יעביר אותו על דעתו לבלתי ראות את העניין העיקרי היסודי, המתמיד. תהי נא דאגתו העיקרית לכלל כולו. כי לאורך ימים רק בטובת הכלל ערובה לטובתו של כל יחיד.

זיכרו את לקח התקופה האחרונה בחיי עמנו. יהודים רבים נהנו כיחידים מעושר, מרווחה ומחיים נוחים בארצות תבל שונות, אם באירופה או באסיה. אבל משום שכלל היהודים לא ידע ביטחון, ומשום שהמוני יחידים לא דאגו לגורל הכלל בעוד מועד, באה השואה על כולם. יהודי אירופה נשמדו ברובם הגדול. מעמד קיבוצים יהודים ברוב ארצות מערב אסיה נתערער עד היסוד. חייהם נעשו תלויים להם מנגד, והצלתם היחידה היתה בעלייתם לישראל בעירום ובחוסר כל.

אל נחזור אנחנו, אזרחי ישראל העצמאית, על הטעות הרת האסון. נעמיק להתבונן בצורכי חיינו היסודיים ולפיהם נכוון את דרכנו.

שתי משימות מוטלות על הדור הזה: הגנת המדינה וקיבוץ גלויות. שתיהן משולבות זו בזו. לא יהיה ביטחון למדינה המוקפת אויבים בלי עלייה גדולה, ולא נוכל לבצע עלייה המונית בלי הגנה יעילה ורבת כוח.

שתי המשימות כאחת מחייבות מאמץ עצום של בניין כביר תנופה, רחב ממדים ומהיר קצב, יען לא נוכל לקלוט עלייה המונית בלי שיכון, בלי התיישבות, בלי גידול החקלאות והתעשייה, בלי הרחבה רבתי של ייצור. עלינו לבנות ולפתח למען נוכל לקלוט ולפרנס, וכן לא ייתכן ביטחון בלי ריבוי האוכלוסייה, בלי מילוי כל החלקים הריקים על ידי יישובים יהודים עובדים, בלי התיישבות על הספר, בלי גידול בלתי פוסק של ייצור הנשק, המזון ושאר מיצרכים חיוניים בתוך הארץ. הבניין יענה גם את קליטת העלייה וגם את ביטחון המדינה, ואת מלאכת הבניין עלינו לעשות במלוא המהירות האפשרית, יען אין לדעת מה ילד יום. סביבנו נסערה ואופק העולם מעונן וקודר. מי יודע אם נוכל למלא בעתיד יותר רחוק את אשר נחמיץ בשנים הקרובות ביותר, ניתן את הדין לפני הדורות הבאים אם נמעל באחריותנו כלפיהם ולא נעשה הכל כדי לעמוד הכן במלוא כוחנו האפשרי לקראת כל פורענות מקומית, אזורית או עולמית.

אבל מלאכת הבניין, הקליטה וההגנה מחייבת אמצעים יעילים ושיטה נכונה המכוונת לתכלית. בשתיים תיעשה המלאכה: בארגון המשק בפנים ובגיוס עזרה מבחוץ. אף אלה אחוזים ושלובים זה בזה. לא נהיה ראויים לעזרת חוץ אם לא נוכיח יכולת לכוון את הכספים הניתנים לנו למטרתם בכל היעילות ובמלוא החיסכון. לעומת זה, לא יעמדו לנו כל מאמצי הארגון אם לא נצלית לגייס סכומים גדולים מחוץ לארץ לבניין משקנו ולפיתוחו.

ארגון המשק כיצד? מאמצים בלתי פוסקים להגדלת הייצור, עידוד היצוא לשם השגת סכומים גדולים נוספים של מטבע זר עד שנגיע ליציבות כלכלית גמורה ובינתיים ריכוז המטבע הזר בידי המדינה, הקצבתו בהתאם לצורכי הכלל ולעדיפות משימות הבניין, הבטחת קנייתם של המיצרכים ההכרחיים לקיום העם, חלוקת חמיצרכים במחירים קצובים ובכמויות שוות, דאגה להמוני העם שיבואו על סיפוק צורכיהם החיוניים, הטלת מיסים בהתאם ליכולת והקצבת ההנאות בהתאם לצורך, שוויון האמצעים הדרושים לפעולתם התקינה של ענפי יסוד במשק הקיים וליצירת מפעלי מפתח חדשים. כל אלה לא ייתכנו בלי פיקוח שיטתי ויעיל על החיים הכלכליים מצד הממשלה הנבחרת על ידי העם.

לא הפקרות אלא משמעת. לא איש הישר בעיניו יעשה ויופקר העניין הלאומי, ולעזאזל האדם הפשוט ויחי התקיף בעל האגרוף, אלא סדר ומשטר, דאגת השלטון לעם כולו והסכמת העם לקבל עליו עול של מצוות למען יקום ולא ייפול, למען יחיה ולא ימות.

עמים עשירים ומבוססים מאיתנו פי שבעים ושבעה נזקקו בעבר הקרוב, ונזקקים גם היום, לשיטות חמורות של התערבות השלטון בחיים הכלכליים ולפיקוח קפדני ביותר על הייצור, הרווחים ותנאי החיים. הם עשו ועושים זאת בכל שעת חרום שיש בה סכנה לכלל, או שמחויב בה מאמץ מיוחד וקורבן מסוים של האומה כולה למען עתידה. אצלנו, המתכנסים מארבע כנפות תבל ליצור מחדש אומה אחת, החוזרים לארץ מדולדלת ונשמה לאחר ניתוק של אלפיים שנה, המחוללים מהפכה בהיסטוריה של עמנו וחותרים למלא תוך שנים ספורות את אשר החסרנו בעשרות של דורות - על אחת כמה וכמה יש הכרח במאמץ קיבוצי עליון ובקורבן מצד הכלל כולו, שיהיה מגוייס ומודרך על ידי שלטון מרכזי, נשען על רצון העם ומכוון את חייו ופעולתו למטרה הנכספת.

ועזרה מבחוץ כיצד? עזרה יהודית בהשקעות ובתרומות מכל הארצות שהיהודים חופשים בהן לשלוח אמצעים לישראל, ועזרה ממשלתית במילוות ובהענקות מכל המדינות המוכנות להושיט לישראל יד עוזרת, יען בלי עזרה רבתי מבחוץ בכל הצורות האפשריות לא נבנה את הארץ, לא נמלא את הגירעון בייצור, אותו גירעון שאין בשום פנים להימנע ממנו בתקופה של עלייה כה עצומה, ולא נשיג אמצעים לפיתוח מקורות פרנסה בשביל המוני האזרחים החדשים.

ארגון בפנים ועזרה מבחוץ הם שני עמודי התווך של בנייננו. בלעדיהם ובלי כל אחד מהם יתמוטט וייפול הבניין כולו. לפי היחס לשני עקרונות יסוד אלה של חיינו יש לבחון כל מפלגה, כל תוכנית, כל סיסמה המופיעה במלחמת הבחירות הזאת.

בוחרים, בואו חשבון! צאו וראו איך נענית מפלגת ״הציונים הכלליים״ - היא וכל הנלווים עליה - לצו העליון של ארגון המשק. לא בארגון הם דוגלים לשם שיתוף ושוויון ומאמץ תכליתי של בניין, אלא בהתחרות חופשית. הם מפיצים את האשליה הממארת, כי התחרות תביא לידי הוזלה והקלה, אבל מי כמוכם יודע כי רק התחרות בין מוכרים, בתקופה של שפע, מורידה מחירים ומקילה את המחייה, ואילו התחרות בין קונים במצב של מחסור בלתי נמנע משיגה את ההיפך הגמור: היא מפקיעה את השער, מייקרת מיצרכים, מגדילה לאין שיעור רווחים של מעטים ומפקירה המונים לסבל ולרעב, למרידה ולמרד. תורת ההתחרות המהוללת של ״הציונים הכלליים״ כפי שהיא מוגשת לנו בשעה זו, יש בה או בורות או תרמית.

הם מעלים על נס את קדושת היוזמה הפרטית מעל לכל ומבקשים לקבוע אותה כיסוד עיקרי, אם לא יחיד, של חיינו הכלכליים, כאילו בה בלבד הצלה מכל פגעי חיינו, הפתרון לכל בעיותינו הסבוכות, המוצא מן המצר בו אנו נתונים.

אבל עיניכם הרואות כי היוזמה והאמצעים של המדינה והסוכנות היהודית, בעזרתם הנאמנה והיעילה של ההסתדרות, הם בראש וראשונה המכלכלים את העלייה העצומה, הם היוצרים התיישבות ושיכון, המספקים מזון ולבוש, חינוך ובריאות, היוצרים עבודה ומבטיחים תעסוקה מלאה. המדינה מגייסת ומעודדת בכל הדרכים את היוזמה הפרטית הבריאה, אבל היא תתחייב בנפשה ותסתום את הגולל על העלייה אם תסמוך אך ורק עליה.

איזו יוזמה פרטית היתה מקימה תוך שנתיים וחצי מאה וחמישה אלף יחידות דיור לעולים מחיסרי אמצעים, היתה מקדישה אמצעים עצומים למפעלי פיתוח, בכלל זה החייאת הנגב בואכה אילת, לגאולת הרים משממתם ולייצוב אזורי הספר, היתה מבצעת תוכניות השקאה כבירות, מאפשרת הקמתם של כמה מפעלי יסוד חדשים בחרושת, שלא היו באים לעולם בלי השתתפות המדינה, סוללת כבישים וממציאה בלי הרף אמצעים לעיריות להעסקת המוני העולים?

אנא היינו באים כולנו, לאיזה נחשולי סבל ומרי, משברים וכשלונות, היינו מוכרחים להגיע אילו לעת כזאת הטלנו על היוזמה הפרטית את כל יהבנו?

״הציונים הכלליים״ דורשים במפורש ובמפגיע את ביטול הפיקוח הממשלתי על החיים הכלכליים, כאילו אפשר לנו להתקיים יום אחד בלעדיו, או כאילו בו כל הרע וברגע שיוסר ייפתחו לפנינו שערי גן עדן.

הן כל אחד ואחד מכם יודע ועד כי רק בכוח הפיקוח הממשלתי -לא תמיד מספיק, לא בכל יעיל, ובכל זאת אך ורק בכוחו - הצלחנו להביא לידי הישג אשר העולם כולו עומד כיום משתומם לפניו אולי עוד יותר משהוא נדהם בשעתו מנצחוננו על כל מדינות ערב. מהו ההישג המופלא הזה? הלא הוא כי למרות קצב ריבוי אוכלוסייה, שההיסטוריה לא ידעה דוגמתו עם כניסתם לארץ של המוני אנשים חסרי כל - לא בא איש עד פת לחם, לא נשארה משפחה בלי מחסה, לא חל שום משבר באספקת המזון, לא פרץ חוסר עבודה המוני, לא התחוללו זעזועים בחיינו, אלא להפך, נעשתה והולכת ונעשית עבודת בניין עצומה, חלה התרחבות כבירה בכל ענפי המשק והעולים החדשים יחד עם היישוב הוותיק באו על סיפוק צורכיהם ונגרפו בנחשול העבודה, הבניין וההתקדמות הכלכלית.

תורת ״הציונים הכלליים״ היא תורת פסל או הונאה. הם מרמים או את עצמם או את הציבור. להם הבחירה בין שתי אלו. בין כך ובין כך אין הם ראויים לאמון. דרכם היא תוהו ולא דרך וכל החרד לגורל המדינה יסכל עצתם ויצביע נגדם.

וכן נצא־נא ונראה כיצד עומדת במבחן מפלגת הקצה השני, מפלגת הפועלים המאוחדת, לגבי העיקרון השני - ההכרח הגמור בעזרה מבחוץ. המקור הגדול הראשון לעזרה זו היא היהדות האדירה של ארצות הברית. התנדבותה לבניין הארץ ולהגנתה כבר חוללה נפלאות בעבר והצילה אותנו ממשברים ומאסונות. כיום היא נתבעת להכפיל את מאמציה ועלינו לאמץ ולעודד אותה היענות לתביעה ולהקל עליה את ההיענות.

אבל מפ״ם, על ידי מדיניותה המוצהרת, מחבלת בלי הרף במאמצי המדינה והתנועה הציונית לעורר את יהודי אמריקה למילוי חובתם כלפי קיבוץ הגלויות ובניין הארץ. היא מנהלת שיסוי בלתי פוסק נגד מדינת ארצות הברית וממשלתה, אשר יהודי אמריקה מזדהים איתן בלב ונפש. היא עושה בזה את רצונה של מעצמה זרה, אשר ריב לה עם ארצות הברית, והיא מוכנה להקריב למען אותה מטרה את סיכויי העזרה של ארצות הברית לסיפוק הצרכים הדחופים והלוהטים ביותר של המדינה ושל העלייה ההמונית.

המקור הגדול השני לעזרה מבחוץ היא ממשלת ארצות הברית עצמה על אוצרה ומוסדותיה הכספיים. כבר קיבלנו ממקורות אלה עזרה חשובה לאין ערוך - הלוואות למפעלי פיתוח מהבנק ליצוא וליבוא בסך 134 מיליון דולר ועזרה במזון בסך קרוב ל־20 מיליון דולר - ועוד לנו סיכויים להיעזר ביתר שאת.

אבל מפ״ם בועטת בעזרה זו, שופכת עליה קיתוני השמצה ודורשת מהמדינה להסתלק ממנה. היא פוסלת אותה אך ורק משום שהיא פסולה בעיני אותה מעצמה זרה [בריה״מ]. פירושו של דבר, כי לגבי מפ״ם מוטב לוותר על כינוס פזורי העם ועל בניין מולדתו מלהיזקק לאותה עזרה. במילים אחרות, אם טובת העלייה ובניין הארץ מתנגשים עם משהו אחר - לגבי מפ״ם אותו משהו מכריע. ההזדהות איתו קודמת להזדהות עם טובת העם. שוב מקריבה מפ״ם ענייני חיים של המדינה למען עמדה מדינית עקרה, אשר בה עצמה אין כל פתרון לבעיה, כל ישועה מהמצוקה, כל מוצא מן המצר.

אין ארץ התיישבות בעולם שלא נעזרה על ידי ארצות אחרות בתקופת התפתחותה המהירה. אין ארץ קליטת הגירה בעולם שהגיעה לעצמאות כלכלית אמיתית בלי לעבור שלב של עזרה מבחוץ. אף אנו שוחרים עזרת חוץ לשם ביצור עצמאותנו. טענת מפ״ם כי העזרה משעבדת אותנו היא היפוכה הגמור של האמת. בלי עזרה לא נגיע בשום פנים לפיתוח כל אפשרויותינו, לגילוי כל יכולתנו הגנוזה, להפעלת כל מקורות כוחנו ועושרנו. בה, בעזרה זאת, האמצעי המכריע להשגת מטרתנו - הרחבת המשק, גידול הייצור, ביצרון כלכלי, ביטחון לאומי, עצמאות גמורה וממשית.

על ידי שלילת העזרה מהמקור הראשי - אם לא היחיד - שממנו יש סיכויים לקבלה, מתייצבת מפ״ם כגורם מפריע לקליטת העלייה ומערערת את אושיות קיום המדינה. עמדה זו כמוה כשלילת זכות קיומה של מדינתנו. לכן הפסידה מפ״ם את זכותה לאמון הציבור. לכן יצביע נגדה כל המעמיד את נאמנותו למדינת ישראל מעל לכל.

כל תגבורת לשתי מפלגות הקצוות האלו, וכן למפלגות העומדות מעבר להן מזה ומזה, מוכרחה לערער וסופה להרוס את יסודות חיינו ובנייננו. לא זו בלבד שהיא תסתום את מעיינות היצירה ותשתק את מנוף הבניין, אלא היא תחמיר לאין שיעור את מארת הפירוד בתוכנו. התחזקות הקצוות תביא לידי קיטוב חיינו המדיניים, תרחיב את הפרצות הפנימיות עד להיותן תהומות ותעלה על האופק את צלם הבלהות של מלחמת אזרחים.

בוחרים! מפלגת פועלי ארץ־ישראל היא המפלגה היחידה ההולכת ישר דרכה בין הקצוות, היחידה הדוגלת הן בארגון הפנימי והן בגיוס עזרה ובהכוונת שניהם להמרצת הבניין, דוגלת ומקיימת ומבצעת. היא המפלגה שעשתה את עצמה כלי שרת לביצוע יעוד הדור, המפלגה הקובעת את כל דרכיה, תוכניותיה ושיטות פעולתה בהתאם לצורכי הכלל, המפלגה המזדהה בראשית לכל ובאחרית הכל עם ענייני העם, המפלגה אשר מילאה תפקיד ראשי ומכריע בהקמת המדינה וכיום היא בלבד המסוגלת לשאת על שכמה את נטל בניין המדינה בכוחות עצמה - אם רק ייתן לה העם את הסמכות לכך.

גם אם לה יהיה הרוב, היא תקרא לעזרה ולשיתוף את כל היסודות הבונים שבעם, אבל רק בהיות רוב למפלגת פועלי ארץ־ישראל - המפלגה היחידה שיש לה סיכוי להשיג רוב - ייתכן שלטון יציב במדינה, יהיה נושא לאחריות לאומית וממלכתית, ירוכז כוח ביצוע למילוי משימת הדור.

הבו רוב מכריע ויציב למפלגת פועלי ארץ־ישראל! שימרו את המדינה ממכשילים. הישמרו מהמוקשים שבקצוות. חזקו את הכוח המרכזי היחיד המסוגל לשאת באחריות מקיפה וכוללת בבניין האומה.




[1] מועתק מ"דבר" 23.7.1951.

העתקת קישור