76 | ישיבה בבית שר החוץ,[1] ירושלים                                                                          19.6.1951

תביעת השילומים הוגשה בזמן הנכון

שילומים מגרמניה

בפתח הישיבה אמר מנכ"ל משרד האוצר דוד הורוביץ, כי בעניין השילומים טעתה הממשלה בכך שהתחילה בפעולה דיפלומטית לפני שהובטחה תמיכת דעת הקהל היהודית, והציע לאור זאת לכנס ועידה יהודית עולמית מיוחדת, או לערוך פטיציה עולמית יהודית. עוד עמד על הטיעון נגד תביעת השילומים, שלפיו אי-אפשר לכפות על גרמניה שילומים נגד רצונה, כי גרמניה לא תוכל לשאת בשילומים מבחינה כלכלית וכי בסופו של דבר יוטל הנטל על משלם המיסים האמריקני.

שר החוץ: התפתחות העניינים הוכיחה כי תביעתנו הוגשה בזמן הנכון דווקא. אילו הגשמה קודם לכן, בעת שהמשק הגרמני היה הרוס לגמרי, בוודאי שלא היינו זוכים לקבל שום דבר. במקרה הטוב ביותר היו נותנים לנו סכום קטן. אולם עכשיו, עם ההתאוששות הכלכלית בגרמניה, יש לנו סיכוי לקבל משהו. בדחייה זו שבהגשת התביעה שלנו הכינונו תשובה לטענה, כי הכלכלה הגרמנית לא תוכל לעמוד במשא השילומים, אולם בשני עניינים לא ראינו את הנולד. ראשית לא היתה לנו תשובה לזה שגרמניה עדיין נתמכת על ידי האוצר האמריקני, ושנית, עניין הכנת דעת הציבור, אלא שגם זה נובע מהדבר הראשון. הטיפול בדעה הקהל נחוץ מכיוון שהסתבר שלמשלם המיסים האמריקני יש דעה בענין השילומים מגרמניה, אבל דבר זה נודע לנו רק לאחר מעשה. אנחנו הכינונו פעולה בין ההסתדרויות היהודיות הגדולות בעולם וחשבנו שבזה תבוא לידי ביטוי דעת הקהל היהודית המוסמכת. אבסורד היה להביא את עניין השילומים כהצעת אבן, בוועידת מלון ״המלך דוד״ {״ועידת המיליארד״], אשר התרכזה בתביעה כספית ישירה מיהודי אמריקה וממשלתם. העלאת תביעת השילומים באותה ועידה היתה מפנה את תשומת הלב העיקרית לשילומים ומרפה את התרכזות יהודי ארצות הברית בארבעת הסעיפים שהועלו ב״תוכנית המלך דוד״.^[2]

אשר להצעות הורוביץ: אל״ף, אני דוחה לגמרי את רעיון הפטיציה. הפטיציה היא לכל היותר הפגנה ואינה מביאה לתוצאות ממשיות. בי״ת, לעומת זאת, רעיון הוועידה היהודית הוא רעיון חשוב שיש בהחלט לברר את אפשרויותיו, אלא שזה מחייב החלטת הממשלה ותהייה על קנקנם של המוסדות וההסתדרויות היהודיים בעולם. את הוועידה יש לקיים בין הקונגרס הציוני לבין כינוס עצרת האו״ם.

להלן התנהל דיון. רוב המשתתפים צידדו ברעיון כינוס ועידה יהודית עולמית. י. רובינסון טען, כי את תזכיר ממשלת ישראל לארבע המעצמות בעניין השילומים היה צריך לנסח תוך התייעצות עם הארגונים היהודים ובעיקר עם הוועד היהודי האמריקני.

שר החוץ: יש צדק בהערת רובינסון^[3] על המישגה בדחיית תשובתנו לשלוש המעצמות,^[4] אולם אני שולל את כל יתר השגותיו של רובינסון. כל נציגינו ידעו שאנו עומדים להגיש את איגרת השילומים אך לא נשמעו מהם שום הצעות, לא לגבי הניסוחים באיגרת ולא לגבי דבר הבאתה בפני הגופים היהודים לפני ניסוחה הסופי. נציגינו בארצות הברית לא החשיבו את הענין בתחילתו ולא הראו כל יוזמה. היוזמה של התייעצות עם הארגונים היהודיים לפני ההגשה, אם כי לאחר הכתיבה, באה מאיתנו. אילו התייעצנו עם הארגונים היהודיים לפני כתיבת האיגרת, הרי או שאף פעם היא לא היתה נכתבת בכלל, או שהיא היתה נכתבת ומוגשת תוך ריב אתם. בהעמדתם בפני עובדות התביעה הבאנו אותם למצב שבו הם יהיו חייבים להזדהות אתנו, והם אמנם מזדהים. תמיד חתרנו לתיאום עם הוועד היהודי האמריקני אבל אף פעם לא רצינו להתנות תיאום זה בהגבלתה של מדיניות ישראל. אין בשום פנים להתעלם מהרושם שאיגרותינו עושות בארץ ובכנסת ויש להביא את דעת הציבור הישראלית בחשבון גם כן. לישראל יש גישה משלה לענייניה ולביסוסם. עם כל זאת, הוזנה התזכיר בקפדנות ואין הוא מן הגרועים. לוועד היהודי האמריקני חרה ציון העם היהודי בתזכיר. הם אינם יכולים לקבל את המושג הזה, אבל אנחנו איננו יכולים להסתלק ממנו ועל זה יש לנו ריב אתם. הדרך היחידה היא לומר להם שהם צריכים לתמוך בדרישות עצמן ויכולים להסתייג מהביסוס. הניסיון הוכיח שהאינטרס שלהם הוא לא לפרוש מהציבור היהודי ותמיד הם מחפשים דרך להציל את כבודם וגם להצטרף לכלל היהודי. הידיעות שבידנו אינן מאשרות את דברי רובינסון על הרושם הרע או חוסר הרושם שעשה התזכיר בחוגים היהודיים באמריקה.