שיחת משה שרת עם מר הרולד הוסקינס, תל בנימין[1]                                                   9.6.1951

האיבה הערבית בכל תוקפה

מר הוסקינס בא לביתי בתל בנימין בשבת בבוקר בלוויית השגריר האמריקני דייוויס.

נפגשנו כמכרים ותיקים. הכרתיו לראשונה בקהיר בשנת 1941 בביתו של הלורד מוין המנוח,^[2] בארוחת ערב שבה ישבו ראש ממשלת עיראק נורי סעיד לימינו של בעל הבית ונציג הסוכנות היהודית לשמאלו. הוסקינס סבב אז הרבה בארצות המזרח התיכון ונפגש בירושלים עם בן־גוריון. הוא נמנה אז ומאז על מתנגדינו המושבעים. הוא עצמו נולד, כמדומני, בביירות, ועל כל פנים גדל ונתחנך שם. היה נוכח בהרצאתי ב״מכון ליחסי חוץ״ בניו יורק בחורף 1950, ולפי ידיעות שהגיעונו, עורר את [שארל] מאליכ הלבנוני לבוא ולהרצות באותו חוג אחרי כדי ״לתקן״ את הרושם.

עכשיו נתמנה הוסקינס ליועצו המדיני של ג׳ ורג׳ מקגי, ועם כניסתו לתפקידו החדש סייר בארצות אסיה והמזרח התיכון. שהותו הממושכת ביותר היתה בהודו, אבל הוא ביקר ביקורים קצרים גם בבגדאד, בדמשק, בביירות ובקהיר.

הוא פתח בהצהרה כי אומנם עמדתו כלפינו בשנים עברו היתה ידועה לנו היטב, אבל משהפכה מדינת ישראל לעובדה קיימת, הרי היא מקובלת עליו לחלוטין וכל שאיפתו עכשיו לסייע לשיפור היחסים בינה לבין שכנותיה.

שאלתיו אם פגש בבירות הערביות איזה גילוי־שהוא של רצון לשלום. על זאת ענה בשלילה. האיבה נגדנו בכל תוקפה והמשפטים הקדומים מולכים בכיפה. לא נוכל כלל לשער את המושגים הנוראים הנפוצים עלינו בארצות ערב. בין השאר, העלייה הגדולה מהלכת אימים והופכת את החשש להתפשטותנו לוודאות.

אמרתי כי חזקה על שליטי ארצות ערב כי גם אילמלא העלייה הגדולה היו מוצאים במה להיתלות כדי להסית את ההמונים נגדנו. אשר לפחד מפני התפשטותה של ישראל, קשה ליישבו עם הסירוב לעשות שלום ולמצוא בחוזה המייצב את הגבולות, ומניח עליהם את חותם או״ם, ערובה נגד תוקפנות ופלישה.

הוסקינס טען, כי עלינו לעשות צעדים אשר יפיגו במידת־מה את המתיחות ויכשירו את הלבבות ביחס אחר אלינו.

הבעתי ספק לגבי היעל האמיתי שיהיה לצעדים של פיוס יזומים מצדנו - אם יביאו לידי קירוב לבבות או להיפך, יוכיחו כי הניצחון הוא לעמדה הנוקשה והקיצונית, באשר רק היא סוחטת ויתורים מהצד שכנגד מבלי לשלם כל תמורה בעדה. הוספתי כי זה מכבר חדלתי לפרסם הצהרות על נכונותנו לשלום, באשר נוכחתי לדעת כי הן מתפרשות כאות חולשה ומרחיקות את השלום תחת לקרבו.

שני האמריקנים עוררו את שאלת הפיצויים. הם ידעו על השיחה עם פאלמר.

אמרתי כי כל השאלה היא אם ההסדר שעלה בדעת פאלמר ובארקו ישמש גשר לשלום או תריס נוסף בפניו. אישרתי הן את הסתייגויתינו והן את נכונותנו לברר את האפשרויות באופן בלתי רישמי.

סידרתי להוסקינס ראיון עם ראש הממשלה.