70 | שיחת משה שרת עם החבר הטורקי בוועדת הפיוס,[1] י-ם                           7.6.1951

רושדי ארס לא אומר נואש

מר רושדי ארס בא לשיחה קצרה ערב צאתו לאנקרה. קיבלתיו בלשכתי בירושלים.

הבינותי מדבריו, כי הרעיון האמריקני בדבר סידור כולל של בעיית הפליטים על יסוד עזרה מבחוץ, מצא מסילות גם ללבו. הוא הביע תקווה, כי בהתכנס ועדת הפיוס לחידוש עבודתה בז׳נווה נהיה מוכנים לדון איתה בעניין זה על מנת להגיע למסקנות ברורות. הוא הוסיף, כי גם המדינות הערביות יוזמנו אז לשיחות.

תמהתי מה עניין המדינות הערביות לכאן. ממה נפשך, אם יתנהל הדיון עם שני הצדדים כאחד, הרי הנושא צריך להיות הסדר כולל, זאת אומרת שלום סופי. אך אם מדובר בהסדר נפרד בשאלת הפיצויים - כאן הדגשתי כי לגופו של עניין זה עמדתנו עוד מסוייגת - הרי הדיון יכול להתנהל רק בינינו ובין ועדת הפיוס.

ארס הסביר, כי ההפרדה בין עניין הפיצויים לבין הבעיה הכללית של שלום לא באה אלא לקשור את שני הדברים זה בזה מחדש, ומשום כך יש להכניס את המדינות הערביות לתוך המעגל. החולייה המקשרת היא שאלת יכולת התשלום של ישראל. לערבים ייאמר, כי כדי שתוכל ישראל לקבל על עצמה תשלומים שנתיים מסוימים, הכרחי להפסיק את החרם הכלכלי ולחדש את היחסים. בדרך זו יועתק מרכז הכובד חזרה משאלת הפיצויים לבעיית השלום.

ארס הוסיף, כי בשיחותיו בבגדאד הוא לא שמע ערעור על עמדתנו בדבר שילובו של עניין החרמת רכוש יהודי עיראק בבעיית תשלום הפיצויים בעד רכוש ערבי בישראל.

את השיחה סיים ארס בהצהרה כי עדיין אין הוא אומר נואש מלהגיע לתוצאות ממשיות, אבל אם יתייאש לא יישאר אף יום נוסף אחד בוועדה.