68 | הכנסת, ישיבה 261 [1]                                                                              5-6.6.1951

תיקון לחוק שרות ביטחון

סעיף ז׳: חוק ביטחון (תיקון) (מס׳ 2), תשי״א-1951 (קריאה ראשונה)

היו״ר נ. ניר־רפאלקס פתח ומסר את רשות הדיבור למ"ש:

מ״מ שר הביטחון מ. שרת: אדוני היושב ראש. הצעת החוק שיש לי הכבוד להביא לפני הכנסת שמה ״חוק ביטחון (תיקון) (מס׳ 2), תשי״א-1951״. הצעה זו באה לתקן את חוק הביטחון תש״ט. בהצעה זו קובצו יחד כמה תיקונים שהינם כולם פרי הניסיון של הפעלת חוק הביטחון בצורתו המקורית, ופרי הרצון להכניס בהגשמתו יתר יעילות ולאפשר לו לשרת יותר טוב את צורכי הביטחון של המדינה. את התיקונים שאנו מציעים להכניס בחוק, המפורטים בהצעת החוק המוגשת בזה, אפשר לסכם בשישה ואפשר לצרף אותם שניים־שניים תחת שלושה ראשים. שני תיקונים מכוונים להכניס יתר יעילות בסידרי הגיוס. שני תיקונים מכוונים להכניס יתר יעילות בשימוש בכוח האדם שלנו לשרותי המילואים, ושני תיקונים מכוונים להטלת חובת צבא על כוחות מקצועיים מסוימים בקרב האוכלוסייה.

אמסור בקצרה מהם התיקונים הללו ולמה הם מכוונים. התיקונים המכוונים להשבחת סידרי הגיוס הם שניים. כידוע, חלה חובת על גברים ונשים מבני 18 ומעלה. עד עכשיו, לפי החוק הקיים, היה רשאי הפוקד לקרוא לתושב קבוע בגיל 17 שנה רק לשם רישום בלבד, ואילו לבדיקה רפואית אפשר היה לקרוא לו להתייצב רק לאחר שמלאו לו שמונה עשרה שנה. התברר מהניסיון, כי דבר זה גורם עיכובים מיותרים בבירור הכשרתו הרפואית הכללית של יוצא הצבא לשרת בצבא, וכן בבירור הכשרתו המיוחדת והתאמתו לענפי שרות שונים. ההצעה עכשיו היא כי תינתן סמכות לשלטונות הממונים על הדבר לקרוא בני 17 להתייצב לבדיקה רפואית, על מנת שחובת הגיוס, כמובן, לא תחול עליהם אלא לאחר שיגיעו ל־18 שנה. אולם על ידי הקדמת הבדיקה הרפואית תינתן יכולת בעוד מועד לדעת את מצבו הגופני של הנער הנוגע בדבר, וגם לקבוע את הכשרתו המיוחדת לענפי שרות שונים, כך שכאשר ימלאו [לו] 18 שנה ויתייצב לשרות, תיעשה בינתיים כל העבודה הדרושה והמיון ואפשר יהיה בלי לאבד זמן לכוון אותו לאותו שרות שהוא מתאים לו במיוחד.

התיקון השני מסוג זה בא להרחיב את סמכות הבדיקה. בחוק מדובר על דבר בדיקה על ידי ועדה רפואית לשם בדיקת כושרו הרפואי של יוצא צבא, אולם הניסיון הוכיח כי בדיקה רפואית אינה מספיקה וישנו צורך גם בבדיקה פסיכוטכנית, ואנו מבקשים בהצעת החוק הזאת את הסמכות לבדוק את האיש כל בדיקה אחרת הדרושה לשם קביעת כושרו הכללי. הניסיון הצבאי והניסיון של גיוס וניצול רציונלי של כוח האדם בכלל בהרבה ארצות במלחמת העולם האחרונה, הוכיח למעלה מכל ספק את חשיבות הבדיקות הפסיכוטכניות ואף הניסיון שלנו מלמד אותנו על כך. נמצא, כי שני התיקונים האלה יחד באים, ראשית, להקדים את הבדיקה ושנית, להרחיב את שטח הבדיקה.

אלה הם שני התיקונים שצירפתי אותם לראש הראשון.

הסוג השני הם תיקונים ליתר ניצול של כוח המילואים שלנו. כידוע, לפי החוק הקיים, גבר למעלה מגיל 29 ואישה למעלה מגיל 26 אינם חייבים בשרות סדיר כלל. נשים גם למטה מגיל זה אינן חייבות בשרות סדיר אם הן נשואות, אבל למעלה מגיל 26 בטלות חובות השרות לכל הנשים, ולכל הגברים מעל לגיל 29. הדבר הזה פוגע קשה ביכולת הצבא להיעזר בכוחות מקצועיים. הדבר מכוון בשורה ראשונה לרופאים וגם לבקטריולוגים. בני המקצועות האלה מבלים כמה שנים בלימודים וברכישת ניסיון, ולרוב הם מגיעים למלוא אפשרות השרות במקצוע זה באותו הגיל שבו פוקעת סמכות הממשלה לגייס אותם לשרות צבאי, ונמצא שהצבא מפסיד כוחות מקצועיים חשובים. ההצעה היא אפוא להרים את הגבול המקסימלי של גיל חייבי הגיוס בשביל מקצועות מיוחדים - בשביל גברים מגיל 30 עד גיל 39, ובשביל נשים מגיל 27 עד גיל 34. לגבי אלה, להטיל חובת של 18 חודש. יחד עם זאת, מכיוון שגם לגבי המילואים פוקעת סמכות הגיוס לגבי גברים בגיל 49 ולגבי נשים בגיל 34, הרי שוב אנו מציעים לחייב בשרות מילואים רופאים עד גיל 55 ורופאות עד גיל 40. הרופאים שישרתו לפי חוק זה יקבלו את משכורתם כרופאים המשרתים בצבא הקבע. החוק קובע את המקצועות - רופאים ובקטריולוגים - אבל הוא מקנה סמכות לשר הביטחון, באישור מוקדם של ועדת החוץ והביטחון, להרחיב את הסמכות הזאת גם על מקצועות אחרים במידה שמקצועות אלה יימצאו חיוניים לצבא מזמן לזמן, כגון מהנדסים או מקצועות מכניים אחרים. אין אנו מפרטים בהצעת החוק עכשיו, אנו רק מבקשים להקנות את הסמכות הזאת לשר הביטחון על ידי פרסום צו, אבל אנו מתנים את פרסום הצו באישור ועדת החוץ והביטחון בכל מקרה ומקרה מראש.

הסוג השלישי של תיקונים, שהם שוב שניים, מכוון לאפשר את גיוס כוחות המילואים באופן יעיל. לפי החוק הקיים חייב כל אחד, בהתאם לגיל, בשרות מילואים או 31 יום בשנה ברציפות, או 14 יום בשנה, שוב ברציפות. אם האיש הוא בדרגת מפקד הוא חייב לתת עוד 7 ימים, זאת אומרת לגבי מפקד, וזה שוב לפי הגיל, משכבת הגיל הראשונה 38 יום בשנה, ומשכבת הגיל האחרת 21 יום בשנה ברציפות. מלבד זאת, יום אחד בחודש במשך השנה. הניסיון הוכיח, כי גם חובת הרציפות של שרות רצוף, וגם החובה לחלק את השרות ברציפות דווקא ל־12 ימים נפרדים במשך השנה, איננה מאפשרת ניצול יעיל של כוחות המילואים, ואנו מציעים שני תיקונים המכוונים להכניס יתר גמישות בניצול כוחות המילואים, ולהבטיח תעסוקה יותר מלאה ולאפשר הקלה מסוימת גם למגויסים עצמם. התיקונים הם שניים, ולכאורה הם מנוגדים זה לזה, אבל כל אחד הכרחו בצידו.

לגבי השרות הרצוף, אנו מציעים שתינתן סמכות לחלקו לשתי תקופות או שלוש תקופות לשנה. לעומת זאת, את השרות המקוטע, המחולק, אנו מציעים להרציף, להצמיד, לתקופה של יומיים במשך חודשיים או שלושה ימים במשך שלושה חודשים. זאת אומרת, את השרות של 30 יום או שבועיים אפשר יהיה לחלק לשתי תקופות, של שבועיים כל אחת, או של שבוע כל אחת - (אליהו לנקין (תנועת החרות): אני שואל: אפשר או חובה?) - אפשר. הצבא יכול לעשות זאת. החלוקה לשתיים אחת-היא אם מסכים האיש לכך או אינו מסכים. אבל הצבא יכול לחלק את התקופה הזאת גם ל-3 תקופות אם האיש מסכים לכך. החלוקה לתקופות מותנית בהסכמת האיש, אשר צריכה להינתן בכתב. החלוקה לשתי תקופות אינה מותנית בהסכמת האיש - הוא צריך בעניין זה להיענות לפקודה.

לפי התוכנית, תקופה אחת תהיה מכוונת לאימונים ותקופה שנייה תהיה מכוונת לתמרונים. לגבי כוחות מקצועיים, ייתכן שיש צורך לצבא באיש בעל הכשרה מקצועית מסוימת רק למשך שבועיים ברציפות, אבל יהיה לו צורך באדם זה כעבור חודשים אחדים שוב לתקופה של שבועיים. אם אדם זה מגויס בבת אחת ל-31 יום, ההכשרה המקצועית שלו עלולה להתבזבז. לעומת זאת, הוא יילקח מעבודתו הסדירה ללא צורך, כך שיש בתיקון הקלה גם לצבא וגם לאיש.

לעומת זאת, שוב הוכיח הניסיון כי לקרוא אדם ליום אחד לחודש כרוך בבזבוז זמן ואינו נותן את היעל הדרוש לצבא. עד שהאיש בא, עד שהוא נרשם, ישנם סידורים פורמליים שונים שעליו לעבור. בינתיים עובר היום ואינו מספיק לנצל את הזמן לאימונים. ההצעה היא שאפשר יהיה לגייס במקום יום לחודש, יומיים לחודשיים, או שלושה ימים לשלושה חודשים, וזה על פי פקודה. אין כאן שאלה של הסכמת האיש.

אלה הם ששת התיקונים, אשר המעיין בנוסח החוק ימצא אותם כל אחד ואחד במקומו לפי סדר סעיפי החוק. אני הרציתי על התיקונים האלה לא לפי סדר הבאתם בסעיפי החוק, כי אם לפי סדר הגיוני ידוע.

הצעת החוק הזה כבר הובאה בפני ועדת החוץ והביטחון, והיה בה בירור ראשון בעזרת מומחים של הצבא, אולם הסדר מחייב, כמובן, שהחוק יוגש למליאת הכנסת והנני בזה להגישו לקריאה ראשונה. אני מבקש מאת הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה - אם על הכנסת טוב, בלי ויכוח - ולהעבירה לוועדת החוץ והביטחון לשם בירור הפרטים.

 

להלן התנהל דיון שהופסק בידי היו״ר ניר־רפאלקס, על מנת שיימשך בישיבת הכנסת הבאה.

 

הכנסת, ישיבה ^[2]262                              6.6.1951

 

סעיף ב׳: חוק ביטחון (תיקון) (מס׳ 2), תשי״א-1951

הדיון בחוק שהחל בישיבת הכנסת הקודמת נמשך וסוכם בידי מ״ש.

מ״מ שר הביטחון מ. שרת: אני מוכרח להתוודות, אדוני היושב ראש, כי זו לי הפעם הראשונה שנזדמן לי להציע בפני הבית הצעת חוק ולהיות נוכח על ידי כך במשך כל הוויכוח בקריאה הראשונה. הופתעתי במקצת למרץ שהושקע בוויכוח זה ולהיקף הרחב שלו. נאמרו פה הרבה הערות חשובות, על כל פנים, חשובות לדעת אומריהן, שלהם הזכות הגמורה לומר אותן, אבל פה היתה כניסה יתרה לפרטי העניין, בעניינים שבירור קודם בוועדה יפה להם יותר.

לא אקבל על עצמי להשתרע בתשובתי על פני כל הרקע הרחב של הבירור שהיה כאן, משום שאני מניח כי החוק יועבר לוועדה, ושם הדברים יוכלו להתברר ביתר יעילות ומתוך הסתייעות בידיעתם ובניסיונם של האנשים העוסקים בדבר זה למעשה, בפעולה יום יום. אסתפק רק בהערות מעטות. אינני רואה כמחייב תשובה מצדי לנאומו של חבר הכנסת וילנר. הוא הוכיח פעם נוספת את זרותו הגמורה לעניין ואת תלישותו מכל רקע הבעיה, וכל ההופעה הזאת של נציג המפלגה הקומוניסטית, כשהוא דוגל כאן בעצמאותה של המדינה, ומזהיר מפני השתעבדות לכוחות זרים, היא אחד הדברים המשונים של חיינו.

אתעכב על שתי נקודות שבהן, לפי דעתי, בעלי הביקורת לא הבינו פשוט את כוונת המחוקק, ובמקרה אחד לא שמו לב ללשון מפורשת. כאן טענו כי לא יהיה צודק לגייס רופאים ולשלם להם משכורת של טוראי רגיל. אמרתי בפירוש, כי לא זו הכוונה, כי אם הכוונה היא לשלם לרופאים - בין אם הם מתגייסים לתקופה של שנה וחצי ובין אם הם מתגייסים לזמנים קצרים של מילואים - משכורת של רופאים המשרתים בצבא של קבע, זאת אומרת משכורת של רופא קצין, שאינני יודע מה כוחה להתחרות עם הכנסתו של הרופא בחיים הפרטיים בעבודה הפרטית, אבל זוהי משכורת הוגנת לחלוטין ואין בה משום ניצול חובת השרות לצבא כדי להוריד את רמת חייו של בעל המקצוע.

נקודה שנייה המחייבת תיקון עובדתי - ואני רואה כי בעל הביקורת בעצמו היה מוכן לומר את הדבר, אבל מחובתי לציין זאת - אין כוונת החוק להוסיף על תקופת המילואים של 31 יום לשנה ועל תקופה נוספת של יום לחודש עוד 12 יום לשנה. בחוק נאמר בפירוש: או תקופה רצופה של 31 יום, או 12 שעות לסירוגין לחודש. זה במקום זה - ולא זה ואף זה. ״לסירוגין״ - פירושו כי את השעות אפשר לחלק. אפשר לשרת 4-3 שעות ובאופן כזה לחלק את התקופה על פני החודש.

זה מה שיש לי לומר מהצד העובדתי של השאלה. לגבי יתר הנקודות העקרוניות אסתפק רק בשתי הערות. ובכן, כוונת הצבא בהציעו אפשרות - לא חובה - אבל אפשרות של חלוקת התקופה הרצופה לשניים, או בהסכמת האיש גם לשלושה, היא בהחלט להגדיל את יעילות תקופת האימונים. הצבא משוכנע כי בהרבה מקרים זה יהיה גם לטובת האיש הנוגע בדבר, יען שיהיה יותר קל ונוח לו לחלק את התקופה לשניים. ועוד, ההוראה שרק לפי הסכמתו אפשר לחלק את התקופה לשלוש מבוססת על ההנחה שיהיו אנשים שיהיו מעוניינים לחלק לשלושה. ואני שוב רוצה להסב תשומת לב לנקודה, כי אין כאן קביעה מוחלטת שמחלקים את התקופה. יש רק פתיחת פתח לאפשרות הזאת על מנת לתת לצבא להשתמש בה כשהוא יראה צורך מיוחד בדבר. כל הדאגה ליעילות באה מצד הצבא. הצבא הוא הדואג לכך שהאיש לא יבזבז יותר מדי זמן כשהוא נקרא לתקופת מילואים, אלא ינוצל עד כמה שאפשר לאימונים ממש או לתמרונים, כפי שזה יהיה בכל מקרה ומקרה.

הערה אחרונה שלי היא בעניין הרופאים. חבר הכנסת הררי טען, כי לא ייתכן שהמדינה תכביד את אכפה דווקא על הרופאים, בשעה שאין היא פוגעת באנשים בעלי מקצועות אחרים, וחבר הכנסת הררי נהג כאן באבירות - אם הבינותי את דבריו - וטען שגם על עורכי דין צריך להכביד אם מכבידים על הרופאים, שכן מדוע ייבדלו עורכי הדין לטובה? אני חושש כי בדרך זו של שוויון פשטני אנו תולשים את עצמנו מקרקע המציאות. ההפליה הזאת של רופאים לחובות מיוחדות ולמצוות יותר חמורות אינה המצאה של ממשלה זו או אחרת או של הצבא - זהו אחד מיסודות החיים. שום איש לא יעיר עורך דין באמצע הלילה, בשעה שתיים אחר חצות, ויאמר לו: ״אני מוכרח להתייעץ אתך כיצד לפעול בבית המשפט״ או, ״אני מוכרח דווקא בשעה זו לפנות אליך שתקבל עליך להגן עלי״- (מנחם בגין (תנועת החרות): כך היה במקרה של ״ברית הקנאים״) - הדבר הזה נוגע לשרים. הלילות של שרי הממשלה מולאמים תמיד - (יזהר הררי (המפלגה הפרוגרסיבית): בימי ה״הגנה" לא פעם העירו אותי!) - אבל כל אדם, אם הוא חולה או ילדו חולה, יעיר באמצע הלילה רופא, ולאו דווקא רופא שלו, אלא רופא שאינו מכירו בכלל, שמצא את שמו בספר הטלפונים. מי שבחר במקצוע זה, שבו תלויה בריאותם של בני אדם, חייהם ומותם של בני אדם, צריך לדעת מראש כי הוא הכניס את ראשו בעול של מצוות חמורות, וכל שכן בתקופה זו העוברת עלינו. הכוונה בהחלט להסתייע ברופאים אלה לשרות במעברות, כפי שבוודאי יתברר מדיון בוועדה.

על ההערות האחרות לא אעמוד, כי אלה כולן הערות המכוונות לבירור בוועדה, ואני מניח כי החוק יועבר לוועדה. אשר לעניינים השייכים לצבא וענייני מילואים, אבל חורגים ממסגרת החוק, כהערתו של חבר הכנסת מרידור בדבר בעיית החובה המוטלת על חברי הכנסת בעניין זה, והערת חבר הכנסת בן-אהרון בדבר המילואים בכלל, כל מה שאוכל לעשות הוא לקבל על עצמי למסור את הדברים לתשומת לבו של שר הביטחון, החוזר מחר לארץ.

אני מבקש להעביר את החוק לוועדה.

הצבעה: ההצעה להעביר את חוק ביטחון (תיקון מס׳ 2, תשי"א-1951) לוועדה לענייני חוץ וביטחון נתקבלה.