65 | הכנסת, ישיבה ^[1]259                                                                                       30.5.1951

סכסוך החולה (המשך)

סעיף ג׳: החלטת מועצת הביטחון בעניין החולה

בתום הדיון, שהתנהל בהשתתפות חברי כנסת רבים, השיב מ״ש:

מ״מ ראש הממשלה ושר הביטחון מ. שרת: הוויכוח השתרע על פני שדה רחב והיו נאומים שנותקו לגמרי מקרקע הבירור והפליגו למרחקים. נאומו של חבר הכנסת בנטוב,^[2] שהצטיין בייחוד במידה זו, הזכיר לי מעשייה על תלמיד בית ספר לתורת הדת הפרוטסטנטית, אשר לא הצטיין בחריפות מוח יתרה ונכשל בכל בחינה. מישהו השיא לו עצה, כי ילמד בעל פה את שמות מלכי יהודה וישראל, וחזקה שבכל גיליון של בחינות תהיה שאלה כזאת למנות את שמות המלכים, ואם ידע זאת בעל פה - והרי זה לא מחייב מאמץ של מוח - ויענה על שאלה זו כשורה, יקבל ציון מעולה בסעיף זה וזה יכסה על כשלונותיו האחרים. הוא עשה זאת באמונה, אבל שוד ושבר, כאשר ישב אל שולחן הבחינות התברר כי הגיליון אינו מכיל כלל שאלה כזו. לעומת זאת, היתה שאלה: ״ערוך השוואה בין הנביא ישעיהו לבין הנביא ירמיהו״. הוא כתב: ״חלילה לי לשים את ראשי בין שני ההרים האלה. מוטב לי לצטט את שמות מלכי יהודה וישראל״.

לא אוכל לצאת בעקבות כל הנואמים ולהקיף עולם ומלואו בנאום של תשובה. אינני חושב כי זה יהיה לעניין. אם יש את לבה של הכנסת לערוך ויכוח על מדיניות החוץ, אדרבה, אז תהיה פתיחה אחרת ואז יהיה סיום אחר. אבל הסיום שלי הפעם יהיה בהתאם לפתיחה עם הערות אחדות בשולי הדברים.

בוויכוח הזה נשתרבבו לדאבוני - אני מניח לדאבון חברים רבים בכנסת - דברי דמגוגיה שלא אגיב עליהם, כל שכן שלא אנסה להתחרות בה. אינני מסוגל לכך. דברי דמגוגיה שעשתה מטעמים מצירוף של בערות וסילופים, בכוונה לעשות רושם על לבו של המון נבוך בחוץ. מדברי חבר הכנסת בנטוב אעמוד רק על שלוש נקודות ואעשה זאת בקצרה. הוא סיפר פה סיפור על איזו הצעה חשובה מאוד שהוצעה לנו להספקת מכשירים^[3] מסוג ידוע ממקום ידוע ובשלב ידוע. הוא לא פירש דבריו, אבל ברור מה רצה לומר. אנו, מתוך איזה חשבונות מדיניים פסולים, לדעתו, דחינו את ההצעה. אני מרשה לעצמי להיות סבור, כי גם בתפקידי כשר החוץ, וגם בתור ממלא מקום שר הביטחון, אני יודע את הפרשה הזאת. לא אומר כי אני יודע אותה קצת יותר טוב מחבר הכנסת בנטוב, מפני שאין זה אומר הרבה, אלא אני יודע אותה. אני גם יודע שאינני יכול להיכנס בבירור פומבי מעל במה זאת ביחס לפרשה הזאת. אילו עשיתי כן, היו הדברים יוצאים הפוכים לגמרי מכפי שהציגם חבר הכנסת בנטוב. אך אינני יכול לאשר תקדים של בירור פומבי בשאלות אלו. אסתפק רק בקביעה נחרצת של העובדה, כי הסיפור שסיפר חבר הכנסת בנטוב כאן לפני הכנסת, והביאו באמצעות הכנסת לפני הציבור בישראל, היה סיפור כוזב בתכלית. אם מישהו ירצה לברר את הדבר הזה וידרוש כי אאמת את הקביעה שלי, אהיה מוכן לעשות זאת במוסד המתאים.^[4]

חבר הכנסת בנטוב דגל פה בעזרת יהודים באמריקה. כבר אמרתי פעם: אינני יודע איזה רעיונות נתחדשו בבית מדרשה של מפלגת הפועלים המאוחדת בדבר פנייה ליהודים ובדבר המרצת ההתלהבות היהודית והגדלת ההתנדבות היהודית, אבל אני רוצה לומר רק דבר אחד: אם יש ברצונה של מפלגת הפועלים המאוחדת להיות ישרת לב בעניין זה, כי אז עליה לדבר באוזני יהודי אמריקה כשם שהיא מדברת באוזנינו כאן, והיא צריכה לפרסם באוזני יהודי אמריקה כל מה שהיא מפרסמת לעינינו כאן על ארצות הברית ועל מדיניות ארצות הברית, ואז היא תראה אם יהיו לדברים אלה השפעה ורושם לגבי התנדבות יהודי ארצות הברית, או שלא יהיה כל רושם. כל זמן שאין היא עושה זאת מפני חשבון כפול – פנים כאלה לישראל, ופנים אחרות ליהודי אמריקה - אין להביא ראיה מדבריו.

הערה שלישית: כל טענת ה״השתעבדות״ למדיניות ארצות הברית עקב העזרה שאנו מבקשים - ואנו מבקשים ונבקש עזרה מארצות הברית - היא חסרת כל שחר לו גם נוכח העובדה, כי כל מאמץ של בקשת עזרה כזאת נעשה על ידינו בהישענותנו על דעת קהל, על חוגים האוהדים לישראל, ומתוך ניסיונות קשים של התגברות על התנגדותם של גורמים מסוימים במדיניות ארצות הברית,^[5] ממש אותם הגורמים שלכאורה, אילו היה כאן עניין של השתעבדות, היו הם הראשונים שהיו צריכים להציע לנו עזרה כזאת ולהתנות אותה באותם התנאים שעליהם מדברים אנשי האופוזיציה בעניין זה.

שניים או שלושה נואמים תלו את הקולר בזה שפנינו עורף, לכאורה, לחוגים או לאישים מסוימים [בארה״ב]. אני מחזיק טובה לרב נורוק שעדיין הוא יושב כאן, למרות השעה המאוחרת, ואני רוצה להזכיר לו כי הוא אמר: ״דחינו בשתי ידיים״.^[6] חבר הכנסת גולדראט דיבר אף הוא ברוח זאת,^[7] ונדמה לי שגם חבר הכנסת ורהפטיג הצטרף לנעימה הזאת. גם זה איננו נושא שכל כך קל לי להיכנס לפרטיו באותו התפקיד שאני עדיין נושא למורת רוחו של חבר הכנסת בגין, ויש להניח שעוד אשא אותו איזה זמן, שוב למורת רוחו של חבר הכנסת בגין.

ובכן, קודם כל, איש לא הרחיק מישהו בשתי ידיים. היו אנשים שהרחיקו את עצמם, בחרו לפרוש, אך אינני מכיר שום מקרה שבו הורחק ונדחה מישהו. אבל לא רק זהו העניין. רצוני להזכיר כאן עובדה אחת. אביא ראיה מאותו שלב בהתפתחות העניינים שלא היתה בו כל האשמה בהרחקה, אותו שלב שבו גיוס כוחות של יהדות ארצות הברית עמד בשיאו תחת הנהגה מסוימת, אותה הנהגה שבעלי הוויכוח מתכוונים אליה עכשיו. הדבר היה בתחילת שנת 1948, כאשר היתה נסיגה רבתי של מדיניות ארצות הברית, נסיגה מפוצצת מאוד.^[8] כל הכוחות היו מגויסים אז^[9] והם לא עמדו בפרץ. אין אני אומר זאת כביקורת על אנשים אלה. אבל אם באים עכשיו בביקורת על הממשלה, אזי מותר להסתייע בעובדות קבועות במסמרות ולדרוש את הבנת העובדות. והנה, היה אז הגיוס [של שתדלנים פרו־ציונים] במלוא תוקפו, בשיאו. היתה פעילות רבתי ברחבי ארצות הברית. קשה לשער פעילות גבוהה יותר וגיוס פעיל יותר מאלה שהיו אז, ובכל זאת הוכינו באותו שלב מכה ניצחת. אי־אפשר להשוות כלל את גודל המכה ההיא עם כוח המחץ של החלטת מועצת הביטחון עכשיו. הדברים הם ללא כל השוואה. אז לא היתה עוד מדינה. חשבנו שהגענו למימוש הדברים - ופתאום היתה תפנית של 180 מעלות ושוב נזרקנו לתוך בור של נאמנות, של מנדט מחודש. וכל זה בא בזמן הגיוס הגדול של כוחות, כאשר הנהגה מסוימת עמדה ליד ההגה בארצות הברית.^[10] מדוע לא ידעה אז לעמוד בפרץ? אם התגברנו על זאת הרי התגברנו בתוקף כוחנו המעט ובעזרת השפעות אחרות. אבל במידה שהדבר נגע למדיניות הרישמית והמוסמכת של ארצות הברית, היתה זאת מכה אנושה מאוד.

מזה יש להבין, כי לא כל כך פשוט לפתור את הבעיה הזאת על נקלה, ולטעון כי אילו היתה היהדות כולה מגוייסת, היה הכל בסדר. הניסיון הוכיח, ראשית, כי אנו מצליחים במאמץ גדול להשיג לפעמים הכרעות חיוביות - לא תמיד ולא כל הכרעה שאנו רוצים, אבל מצליחים להשיג הכרעות חיוביות מסוימות. שנית, אנו מצליחים למנוע לפעמים מיפנה שלילי. ואגב אורחא יורשה לי לומר, כי לא כל מניעה בעד מיפנה שלילי מתפרסמת ברבים. יש שאנו מצליחים לעשות זאת ואנו עצמנו מונעים פרסום, כדי שלא ידעו כלל שיכול היה להיות בעניין כזה מיפנה שלילי, וכדי שלא לפתוח פה לשטן בפעם אחרת. יחד עם זאת, ישנם מקרים שאיננו מצליחים למנוע מיפנה שלילי, וזהו אחד מהם.

עלינו לדעת כי העניין הוא לא ליום־יומיים. אף עבודת החולה עצמה איננה ליום־יומיים, גם לא לחודש־חודשיים. זה עניין ממושך ויכול להיות ריב ממושך, והריב יתנהל עם סוריה ועם גורמים אחרים, בינלאומיים, והריב יכול להתנהל על זירת האו״ם מתוך התרוצצות של כל מיני גורמים שם. הציבור, אם הוא רוצה לראות את הדברים נכוחה, ואם הוא רוצה לחסן את עצמו בפני זעזועים מיותרים, עליו להזדיין בעניין זה בנשימה ארוכה.

אני רוצה לציין בסוף החלק הזה של דברי, כי לא שמעתי מפי איש מבעלי הביקורת שום עצה אחרת לממשלת ישראל כיצד לנהוג עכשיו בהתנגדות או בתיקון לעצה שאני השתדלתי פה לנסח. איש לא הציע שום עצה אחרת - (תופיק טובי (מק״י): לשמור על העצמאות!) - הממשלה הביאה לפני הכנסת מצב מסוים. היא מסרה עליו דוח. היא הודיעה באיזה קו היא נוקטת נוכח המצב הזה. לא נשמעה שום דעה החולקת על הממשלה לגבי הקו שיש לנקוט נוכח המצב המסוים הזה. זו תוצאה חיובית חשובה של הוויכוח. ואנחנו ניזקק לשימוש בקו הזה וניזקק - ואקווה שנזכה - לתמיכת הכנסת בלכתנו לפי קו זה בכל שלב ושלב.

הנה, היום התבשרנו כי ראש מטה או״ם, הגנרל ריילי, הודיע למועצת הביטחון בדין וחשבון ביניים שהוא הגיש, כי נפלה אי־הבנה שבעל פה בינו לבין ממשלת ישראל - אם מותר לי לומר בסוגריים, בינו לביני, כי אני הייתי איש שיחו - כי הפסקת העבודה בחלקים שאין עליהם סכסוך באזור המפורז, וחידושה לאחר כ״ד שעות, באו עקב אי־הבנה זו, והוא פנה אלינו וביקש להפסיק את העבודה באזור המפורז עד שיוסדר העניין בין יושב ראש הוועדה ובין החברה המבצעת את העבודה.

ברצוני להגיד, כי ייתכן תמיד ויכוח בינינו ובין ראש מטה או״ם. ייתכנו חילוקי דעות בינינו לבין ראש מטה או״ם. ייתכן גם שינוי של דעה שהובעה פעם, אבל אני מקווה כי לא יהיה ויכוח בינינו על עובדות ולא תהיה מחלוקת על האמת. ובכן, האמת היא כי לפני שנתקבלה החלטת הממשלה שנתפרסמה בשבוע שעבר, היתה פגישה עם ראש מטה או״ם ובה שמענו מפיו השקפות מסוימות על מוצא מהסבך, ולא היה לנו כל ספק כי החלטתנו עולה בד בבד עם השקפתו. אני יכול גם להוסיף, כי מבחינה מסוימת, בנקודה מסוימת, היה בהחלטה שקיבלנו לבסוף אפילו ויתור גדול יותר משהוא היה מוכן להסתפק בו בסופה של אותה שיחה, אומנם בנקודה לא כל כך חשובה אבל, על כל פנים, לגבי ההסכמה שהיתה בנקודה אחת אפילו התנהגנו לפנים משורת הדין. בסוף השיחה הוגש סיכום בכתב ולסיכום הזה לא הובעה התנגדות, וכל הפרשה הזאת נתבררה שוב בפגישה שנייה שהיתה למחרת פרסום ההחלטה, ושוב קבענו את עמדתנו בבהירות גדולה והבירור הסתיים שוב ללא הבעת התנגדות.

אם לדעת ראש מטה האו״ם עכשיו יש אי־הבנה, נהיה תמיד מוכנים לברר אותה כשם שאנחנו מוכנים תמיד לברר כל טענה שיש לו. אנחנו מוכנים לבירור ונשמח להזדמנות הקרובה של בירור, כי מנוי וגמור עימנו ללכת בדרך שקבענו לנו: שיתוף פעולה עם האו״ם, פעולה מתוך מקסימום של הבנה הדדית עם האו״ם ומאמץ כן בכל שלב ושלב לכבד את מסקנות האו״ם ולכבד את אלה המבצעים החלטות אלה.

בהזדמנות זו אני רוצה לציין, כי הדין וחשבון של גנרל ריילי מאשר את עמדתנו לגבי פירוש החלטת מועצת הביטחון, והיא כי אין החלטה זו מתכוונת להפסקה גמורה של העבודה, אלא להפסקה קצרה לשם הסדר העניינים הטעונים הסדר.

אני רוצה גם לציין אישור אחר לעמדתנו בדין וחשבון זה, כי גם לדעת הגנרל ריילי אין העניין - כפי שהוא משתמע מהדין וחשבון - נוגע לסוריה אלא זהו נושא למשא ומתן בין ישראל ובין יו״ר ועדת שביתת הנשק בלבד. על עמדה זו הגן גנרל ריילי גם במועצת הביטחון.

ובכן, כנסת נכבדה. עמדתנו נשארה, כמקודם, לעמוד על משמר זכויותינו ולהביאן לידי מימוש מלא בלי פגיעה בסמכויות מוצדקות של או״ם, וכמקודם מנוי וגמור עימנו להזדיין במזיגה של תקיפות ואורך רוח ולהביא בדרך זו לסיומו של המפעל ההתיישבותי הגדול, שזכינו סוף סוף לגשת לביצועו בצפון ארצנו.

בתום דברי מ. שרת הישיבה ננעלה.