63 | הכנסת, ישיבה [1]257 28.5.1951
פרשת כלא ג׳למי
הדיונים במעצר חברי ״ברית הקנאים״ התקיימו במספר ישיבות המובאות להלן
ברצף.
סעיף א: מינוי ועדת חקירה פרלמטרית בעניין עצירי המחנה בג'למי
היו״ר שפרינצק פתח בהודעה כי תחילה יתקיים דיון בהצעות דחופות לסדר
היום שהגישו ח"כ מרדכי נורוק (החזית הדתית המאוחדת), ח"כ יוחנן בדר (תנועת
החרות), ומאיר וילנר (מקי") בנושא התנהגות המשטרה במחנה המעצר ג'למי, שם
נכלאו החשודים במחתרת הדתית. את הדיון פתח שר המשטרה.
שר המשטרה ב. ש. שטרית: אדוני יושב ראש הכנסת, חברי הכנסת הנכבדים.
לפני ימים מספר הגיעו אלינו ידיעות על יחס שאינו הולם ואינו הוגן כלפי עצורים
בתחנת [המשטרה] יגור הנקראת ג׳למי. מיד פתח המטה הארצי של המשטרה בחקירה, הגיע
למסקנות מסוימות וכתוצאה מהן הודח סמל. אולם כיוון שאחרי זה התפרסמו עוד ידיעות
חמורות ומדאיגות יותר, אנו מציעים שהכנסת תבחר ועדה שתחקור את המעשים המיוחסים כביכול
לאנשים מסוימים במשטרה.
להלן התנהל דיון ובמהלכו הביע ח"כ דוד צבי פנקס (החזית הדתית
המאוחדת) סיפוק מהצעת הממשלה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לחקירת המאורעות במחנה
המעצר ג'למי, והציע שמינוי הוועדה ייעשה מיד, שהוועדה תקבל סמכות של ועדת חקירה על
פי פקודת ועדות חקירה, ויוטל עליה לסיים את עבודתה במשך לא יותר משבועיים.
מ״מ ראש הממשלה מ. שרת: אני רוצה להודיע, כי הממשלה מקבלת את כל
ההצעות של חבר הכנסת פנקס ורואה את ההצעה המרכזית בדבר סמכויות ועדת החקירה כמובנת
מאליה. מצידה היא מסכימה להצעה הראשונה, שהוועדה תתמנה היום, ומסכימה להצעה
השלישית, שנקבע לה זמן של שבועיים.
ישיבה [2]259
סעיף ב׳: עניין מחנה ג׳למי
במהלך הדיון אמר מ״ש:
מ״מ מקום ראש הממשלה מ. שרת: כנסת נכבדה. עניין המעצרים מוסיף להסעיר
את הרוחות וזה מובן. אף על פי כן, אין זו סיבה שאנו ננהל את הבירור בשאלה זו מתוך
אי־בהירות וטשטוש התחומים בין מושגים יסודיים. ראיתי צורך, קודם כל חובה לעצמי וגם
צורך ציבורי, לנסות להכניס בהירות בנקודה עדינה אחת, ואני מקווה כי חברי הכנסת
הנכבדים יוכלו לשמוע את הדברים בשקט ובלי הפרעות. לא אגזול לעניין זה יותר
משתיים־שלוש דקות.
בפעם הראשונה כאשר נתעוררה כאן השאלה,
נזרקה מפי ידידי הנכבד מאוד, הרב נורוק, אשמה אחת חמורה. הוא אמר, כפי שהבינותי
אותו, כי מגיעות שמועות כי החקירה מתנהלת אגב עינויים. אשמה זו הרעישה אותי ואני
דחיתי אותה והגבתי עליה בדברים נמרצים למדי. אני גם עכשיו דוחה אותה, כי מה פירוש
״עינויים״? למילה זו יש בלשון העברית משמעות מסוימת בייחוד כאשר היא מופיעה בשימוש
בקשר עם חקירה משטרתית או משפטית. היו משטרים, אולי עוד ישנם, שבהם זהו הנוהג
המקובל, כי אז זהו עניין של שיטה. עינויים, אם מותר להביא את המונחים המקבילים
בשפות אחרות - באנגלית: ״טורצ׳ור״, בצרפתית ״סופליס״; ברוסית ״פיטקה״ - זהו אמצעי
מחושב ובדוק, אכזרי מאוד, בלתי אנושי בתכלית, שטני, המכוון להוציא מפי הנחקר דברים
שאחרת הוא לא יאמר אותם, בתוך זה הודאות כוזבות שהוא מוסר אותן רק כדי להציל את
עצמו מייסורים נוראים. ובכן, זוהי פרשה אחת. אם מישהו רוצה להביא האשמה כזאת ולבסס
אותה, בנוגע לזה יהיה דין. אני דחיתי אותה ודוחה אותה - (זרח ורהפטיג (״החזית
הדתית המאוחדת״): אל תמהר כל כך) - אני אומר: יש כאן שני דברים שונים. כעבור זמן,
אינני זוכר אם יומיים או שלושה, נשמעו האשמות חדשות, אף הן האשמות חמורות מאוד, אף
הן האשמות שאם תתאמתנה, ובמידה שחלק מהן נתאמת, הן מעידות על מצב גרוע בתכלית
שמחייב דין.
אולם אלו היו האשמות מסוג אחר לגמרי.
אני אומר: יש כאן שני דברים שונים. אינני נכנס לגוף העניין אם היו עובדות כאלו או
לא היו. רצוני רק להבחין בין המושגים, כאשר ראיתי כי בעיתונות המילה ״עינויים״
משמשת בערבוביה עם מכות ויחס פרוע. האשמות מסוג שני אלו הן האשמות במכות,
בהתעמרות, עלבונות, השפלה, יחס פרוע, יחס ברוטלי - דברים חמורים מאוד, אבל אין להם
כל קשר עם שיטה של עינויים בחקירה. להאשמות אלו לא באה שום תגובה של דחייה, כי אם
להיפך: באה תגובה של חקירה מיידית ושל נכונות לחקירה יותר רחבה, כפי שהוחלט אתמול
כאשר נתמנתה על פי הצעת הממשלה ועדת חקירה מטעם הכנסת.
ישיבה [3]260 4.6.1951
סעיף ד׳: הפעלת סעיף 111
של תקנות ההגנה 1945
הדיון התמקד בהפעלת סעיף 111
של תקנות שעת חרום 1945
לשם מאסר חברי ״ברית הקנאים״. נציגי הסיעות קראו הצעות החלטה לגינוי הפעלת סעיף 111, להעמדת העצירים המופללים
למשפט ולשחרור החפים.
מ״מ מקום ראש הממשלה מ. שרת: הממשלה סבורה כי לפני שהכנסת תיגש להצבעה
על כל ההצעות האלה, יועיל לה לחדש את המגע עם הרקע העובדתי. הוויכוחים בשאלה זו
נמשכו זמן לא קצר. ההצבעה נדחתה לכמה ימים. בפתיחת הוויכוח בשאלה זו בכנסת אמרתי
כי מנוי וגמור עמנו להמריץ את החקירה המוקדמת ולהביא לדין במהירות האפשרית את אלה
שיימצא נגדם חומר האשמה מספיק. הוספתי כי לגבי אלה שלא יימצא נגדם חומר האשמה
מספיק כדי להביאם לדין בימים הקרובים ביותר, יהיה דיון בממשלה במגמה לשחררם.
ציינתי כי הממשלה מינתה ועדת שרים מיוחדת לטיפול בבעייתם של אלה שיישארו עצורים
לאחר שכמה מהם יובאו לדין.
אני רוצה למסור עתה לכנסת את סיכום
העניין. בסך הכל נעצרו 56
איש, מהם שוחררו 26
איש תוך 48
השעות הראשונות של המעצר הראשון. הווה אומר נשארו 30. אחד מתוך 30
אלה נמסר לדין כתום 48
השעות הראשונות. הווה אומר נשארו 29.
מ־29
אלה נמסרו עד היום לדין 12.
זאת אומרת, בסך הכל עומדים עתה לדין 13
איש. יתר 17
העצורים שוחררו.
בישיבת הכנסת 263
ב-18.6.1951
ביקשה ח"כ חנה למדן, יו"ר ועדת החקירה הפרלמנטרית לעצירי ״ברית הקנאים״,
ארכה של שלושה שבועות למתן חוות דעת הוועדה, בקשתה התקבלה.
