דבר אל שוטרי ישראל
שם הספר  דבר דבור 1951
שם הפרק  דבר אל שוטרי ישראל
כותרת משנה  משה שרת בפני מפקדי המשטרה במטה תל אביב

 

61 | משה שרת בפני מפקדי המשטרה במטה בתל אביב                                   27.5.1951

דבר אל שוטרי ישראל

לפני ימים אחדים נזדמן לי להשמיע באוזני שוטרי ישראל מעל דוכן הכנסת ברכת הוקרה ועידוד בשם הממשלה.[1] לא אגרע דבר ממה שאמרתי. אדרבה, אוסיף כהנה וכהנה.

אמרתי כי משטרת ישראל היא אחד מנכסי הפאר של האומה, וכי חבריה, כוותיקים כחדשים, ראויים לתהילה על נאמנותם, מסירתם וחירוף נפשם בעומדם על משמר הביטחון, החוק והסדר של מדינתנו.

אוסיף, כי כצבא ההגנה לישראל, כן משטרת ישראל גם היא אחת האושיות המוצקות של עצמאותנו בפנים, וגם אחד מסמליה המובהקים כלפי חוץ.

צורת הופעתם של שוטרי ישראל, כשלעצמה, היא אחד מקווי היסוד הקובעים את דמות המדינה בעיני אזרחים וזרים כאחד.

כשאני רואה שוטר על משמרתו והוא לבוש כהלכה, זקוף קומה, דרוך למילוי חובתו, כולו אומר ביטחון ונימוסי תרבות, לבי מתמלא שמחה וגאווה ואני נוכח מחדש ובעליל, כי אכן עצמאות ישראל היא ממשות חיה, קיימת ועומדת - כי אנו נשענים על עצמנו ואחראים לכבודנו, ללא תלות באחרים.

כאשר השוטר מצדיע באדיבותו לעומתי, ואני מחזיר לו ברכה, לא איש לרעהו אנו עושים נחת רוח, אלא שנינו נותנים כבוד למדינה אשר אותה אנו משרתים - באותה תנופת יד, כהרף עין, אנו מפגינים וחוגגים את קיומה ונשבעים אמונים לה.

כבד אחריות ורב סכנות התפקיד המוטל על הצבא. הוא החזה החשוף של המדינה כלפי אויבים מבחוץ. אך מבחינה מסוימת קשה תפקיד המשטרה שבעתיים. יען הצבא פועל רק בשעת חרום, בעוד המשטרה פעילה בתמידות. הצבא מובדל וסגור לרוב בתוך עצמו, ואילו המשטרה עומדת במגע יום יום ושעה שעה עם הציבור. הצבא נועד למשימות הגנה והצלה בימי פורענות, אך אילמלא המשטרה גם בימים כתיקונם, חוזרים חיי האומה לתוהו ובוהו.

תפקידו של שוטר מעמיד תביעות מיוחדות כלפי הופעתו, מיזגו ומידותיו. דמותו צריכה להתעלות לדרגה של סמל ומופת. צאו וראו כמה תכונות מעולות צריכות להתמזג בו: אדיבות, שקט פנימי, ערות, דייקנות, מהירות החלטה, תקיפות של עמידה, כיבוש יצר ויושר מוחלט. אם הוא המכשיר להשלטת החוק, הרי הוא עצמו חייב קודם כל בכבוד החוק. בחנכו את עצמו למלא את כל המצוות האלו, את הציבור שמסביבו הוא מחנך.

צירוף זה של סגולות אינו נקנה על רגל אחת. הוא מתגבש כפרי ניסיון ממושך ומאמצי חינוך בלתי פוסקים. אכן, נוכח גילה הצעיר של מדינתנו יש לזקוף לזכות משטרת ישראל הישגים חשובים. אך חלילה לה להסתפק בהם. גידולנו המפתיע - הקצב המסחרר של ריבוי האוכלוסייה ושעטנז הרכבה - מחייבים חיזוק וחיסון מתמיד של שלד גופנו הממלכתי. בכלל זה טיפוח ערכי המשטרה.

אין זו משימה קלה. עלינו לא רק לנטוע מחדש, כי גם לעקור ישן.

היו ימים כאשר משטר השלטון [העותמאני] בארץ היה שקוע בבערות ומופקר לשחיתות ולשרירות לב - פרי מסורת המזרח אשר טרם הקיץ מתרדמת הדורות. את מקומו ירש שלטון [המנדט הבריטי], אשר עם כל מוצאו ואופיו התרבותי נהג יהירות לגבי עם הארץ ודרך על כבודו ברגל גאווה. עם פרוץ הסכסוך החמור בין שלטון זה לבין היישוב [החל ב־1945], הושלט בארץ משטר התעמרות ואימים.

הרסנו הרבה מהדברים האלה של מסורת ממארת, שנתגבשו זה על גבי זה בחיינו. אך כנראה לא ביערנו את הרע עד תום. אפשר לא תמיד אנו מבחינים עד כמה עודנו משועבדים למנהגים פסולים ולמושגים נפסדים, הטעונים עקירה משורש.

יש לקדש מלחמה על שרידים מגונים אלה של שיטות עבר, אשר פנינו להן עורף. יש להעלות גם את תרבות המשטרה לשיא אשר מדינת ישראל ראויה לו.

כל שוטר ושוטר חייב לדעת כי שמה הטוב של המשטרה כולה, ועם זה כבוד המדינה בעיני עצמה וקבל העולם כולו, תלויים בהתנהגותו. כל שוטר ושוטר חייב לראות את עצמו כאחראי לשרות כולו. שוטר שסרח מטיל צל על חבריו. מעשה אחד שלא כשורה מצד שוטר במילוי תפקידו מסעיר את הציבור ומוציא לעז על השרות כולו.

אופיו של שוטר עומד במיבחן מתמיד. פגישותיו עם הצד האפל של חיי החברה עלולות לעשות את דעתו גסה בנפש האדם. הפגיעות הגופניות שהוא נתון להן יכולות להוציא אותו מכליו. עליו להתחסן בפני כל אלה. אל נא תהי לחולשת הדעת שליטה עליו. כל כוחות נפשו נתבעים לכיבוש היצר. מעל לכל, אל ייתן לשררה שבידו להעבירו על דעתו. אל ישפוך חמתו על אלה שהחוק הסגירם לידיו. אל יתעמר בעבריין. על יתעלל באסיר. גם הפושע החמור אדם הוא - את עונשו יישא, אבל אל יהא גופו הפקר ואל תהי נפשו למרמס.

מלבד הפושעים הרגילים, הקיימים בכל מדינה, עלולים לקום אישים וקבוצות המתנקשים ביסודותיה, ובמדינה כשלנו, העומדת עדיין בשלבי התפתחותה הראשונים, לא כל שכן. נגד אלה במיוחד תנהג המדינה בכל חומר הדין, אבל דווקא לדידם חמורה בייחוד חובת היחס האנושי. אם יש אנשים הנתעים לבקש את רעת המדינה, או הזוממים לכפות עליה את רצונם במעשי אלימות, אל יסייע שוטר בחמת נקם ובתעלולי התעמרות ללבות את שנאתם ולחזק את עיוורונם. שאלת יחס המשטרה אל העבריין המדיני היא בנפש הדמוקרטיה שלנו.

ולעולם אל ירים שוטר ידו על מישהו אלא למנוע פשע, לעמוד בפני התפרעות ולהתגונן מהתקפה. כלל זה צריך להיקבע כחוק בל יעבור, ויש להשלימו ולקיימו בכל חומר הדין. כל התרת רצועה בעניין חמור זה סופה שיגרה של גסות רוח וחילול שם ישראל. אותם דפי הזוהר שכבר נכתבו לשבח המשטרה בספר תולדות מדינתנו, אל נא יועמו על ידי מעשים פרועים של יחידים מהירי חימה, או מתירים לעצמם ביודעים שיטה של עלבונות, השפלה ומכות.

בתוך כל התפקידים הקשים המוטלים על המשטרה, יועמד במקום הראוי תפקיד החינוך העצמי וההדדי לזיקוק המידות ולעילוי האופי. על המפקדים לכל דרגותיהם לתת דעתם במיוחד על המשימה הקדושה הזאת - להכשיר את השוטר להבנת אחריותו הציבורית, לפתח את הכרתו המוסרית ולחנכו להתאפקות נוכח כל גירוי ופיתוי להראות את נחת זרועו.

שוטרי ישראל! אתם, הממונים על ביעור הרע ברחבי הציבור, בערו-נא כל קורטוב של רע מקרבכם ותהי נא גאוות האומה עליכם שלמה.




[1] ר׳ לעיל במסמך 52, עמ׳ 395-393; דברי הכנסת 9, עמ׳ 1823.

העתקת קישור