58 | הוועדה לענייני חוץ
וביטחון, הכנסת, ישיבה ל״ג/ב[1] 22.5.1951
תקנות שעת חרום (המשך)
סדר היום: דיון בשאלת מעצרם של חברי קבוצת ״ברית הקנאים״ והשימוש
בתקנות לשעת חרום משנת 1945
(סעיף 111)
בשל קוצר היריעה הובאו כאן דברי המשתתפים בדין במקוצר או דולגו.
מ. שרת - מ״מ שר הביטחון: אני מבקש להבהיר לי מה העניין שנדון עליו.
האם רק שאלת המעצרים וכל הכרוך בזה, או גם השאלה הרצינית - לפי דעתי הרבה יותר -
אשר נתעוררה בכנסת וזה ביטול חוקי שעת חרום. אני מניח שהבירור מתנהל על שני
הנושאים ולא על אחד. על היושב ראש וחברי הוועדה להחליט אם לדון יחד או במפורד בכל
אחת משתי השאלות הללו.
היו״ר מ. ארגוב הודיע ששני הנושאים עומדים לדיון יחד, והזמין את שר
המשטרה שטרית למסור על מצב הדברים. שר המשטרה דיווח על פרשת ״ברית הקנאים״ וסיים:
"הם תכננו פעולה שלפיה היו צריכים חברי אגודה זו, בשעת הדיון בכנסת על החוקים
הדתיים, לנתק את חוטי החשמל כדי שתשתרר אפלה באולם, ולזרוק לתוך האולם של הכנסת
פצצת עשן ואש. המשטרה התה במצב שהתה יכולה למנוע את הדבר אילו ניסו, אבל הישיבה
נסתיימה, האנשים נתפזרו והפצצה לא נזרקה, כי כנראה לא הגיעה השעה לכך.
מ. שרת - מ״מ שר הביטחון: פה לא יכולה להיות נבואה. התוכנית היתה
לזרוק. יש להניח שאילו נמשכה הישיבה והיתה שהות, היו זורקים. כפי שאני מבין,
התוכנית היתה מכוונת לחוק גיוס נשים. ההנחה של בעלי התוכנית היתה כי החוק הזה עומד
על הפרק באותו ערב, והם לכך כיוונו. לפי הידיעות שאני קיבלתי מהמשטרה, והם ביררו,
התוכנית היתה לזרוק פצצה בשעת הדיון על חוק גיוס נשים. אם ברגע האחרון היו משנים
את האסטרטגיה והיו אומרים: ״גם חוק זה עילה מספיקה״, אינני יודע. אבל, לעומת זאת,
אפשר להניח שלאחר שהיה מתברר שזה עוד לא חוק גיוס הבנות, היו מעכבים את הפעולה
לזמן שהחוק יעלה על הפרק.
להלן הבהיר שר המשטרה כי המשטרה החלטה לפעול עוד באותו לילה ולעצור את
החשודים בביצוע תוכנית ההצתה, ולא להמתין לניסיון הבא שלהם. בתוך כך נתפס חומר רב
בכתב וממנו נלמד כי מדובר בארגון ששמו "ברית הקנאים", המבקש להשליט חוקי
דת ברשות הרבים וברשות היחיד בדרך טרוריסטית. נעצרו 53 איש. מאחר שהמשטרה אינה רשאית לעצור אדם למעלה מ-48 שעות, וכדי לעוצרו למעלה
מזה עליה לקבל פקודת שופט המותנית במסקנות ברורות מכוח חקירת העצור, ומאחר שלא
ניתן לסיים את החקירה הדרושה בתוך 48
שעות, הוא פנה אל ממלא מקום שר הביטחון בהצעה שיוציא פקודת מעצר לפי החוק הקיים.
שר המשטרה המשיך:
שר המשטרה ב. ש. שטרית: שר הביטחון לא שש לנתינת פקודה זו והביע
מישאלה לפנות לשופט, אלא שלא היתה לשופט אפשרות חוקית לתת פקודה זו. לאור זאת חזר
העניין אל שר הביטחון והוא ביקש חוות דעת משפטית. מי מחווה דעת משפטית בממשלה? זה
לא קצין משטרה ולא שר המשטרה ולא שר המשפטים אף על פי ששניהם עורכי דין, ואף על פי
ששר הביטחון בעצמו עורך דין - (מ. שרת: ממלא מקום שר הביטחון אינו עורך דין.
פעמיים התחיל ואף פעם לא גמר)[2] - על כל פנים, גם אדם ששימש בחייו שופט, אם אינו משמש באותה
איצטלה, אינו יכול לייעץ לממשלה. ישנו מוסד מסוים שנותן עצות לממשלה מבחינה משפטית
והוא היועץ המשפטי והפרקליט. לאחר ששמע שר הביטחון את עצת פרקליט המדינה, ביקש גם
חוות דעת של היועץ המשפטי.
מ. שרת - מ״מ שר הביטחון: פה ישנה נקודה חיונית שאני רוצה לדייק בה.
לא נתקררה דעתי גם אחרי חוות הדעת הברורה של הפרקליט הממשלתי. נכון שאי-אפשר היה
להביא את היועץ המשפטי לאותה התייעצות, אבל עמדתי על כך שאחתום רק לאחר שאקבל חוות
דעת ברורה מהיועץ המשפטי, ואני קיבלתי אותה בכתב לביתי, ורק אחרי זה חתמתי.
להלן פירט שר המשטרה את הצעדים הבאים של המשטרה וציין כי בתוך שבוע
שוחררו 26
מ-53
העצורים. אחר כך התנהל דיון שבו נטל חלק גם יחזקאל סהר, המפקח הכללי של המשטרה.
חבר הכנסת בנימין מינץ (פועלי אגודת ישראל) שאל את ממלא מקום שר הביטחון אם הוא
משוכנע שהתארגנות העצורים התה יכולה לפגוע ביסודות המדינה, ו"מדוע הארגון הזה
לא הוכרז כארגון טרוריסטי עד היום". עוד שאל: "האם זה טוב לשלום המדינה
ולשמה הטוב להביא בלילה הידוע כל כך הרבה עיתונאי חוץ ולמסור לידם את כל הסיפור
הזה בחגיגיות כזאת, כדי שיוכלו לשלח מברקים ארוכים. למה כל הרעש הזה? היה צריך
לטפל בזה בשקט וברצינות".
מ. שרת - מ״מ שר הביטחון: השאלה הראשונה של חבר הכנסת מינץ מופנית
אלי. על שום מה באתי לידי מסקנה, נוכח התגלות קיומה של קבוצה כה קטנה, שביטחון
המדינה בסכנה. תלוי איך אתה מפרש את המונח ״ביטחון״. אתה הוספת ואמרת, שיסודות או
אושיות המדינה היו בסכנה. לא אמרתי זאת, אם כי אילו אמרתי היה זה מוצדק בהחלט. לא
אמרתי הרבה דברים שאמירתם היתה מוצדקת. השארתי הרבה דברים שיכולתי לומר אותם
ובמתכוון לא אמרתי אותם. ידעתי את הערכת היועץ המשפטי לסוג ידוע של פעולות מסוג
זה, שזה פירושו בגידה במובן המשפטי של המילה. במתכוון ובמזיד לא אמרתי זאת.
לסוג ההתאפקות הזאה שייכת גם אי-הכרזת
ארגון זה כ״ארגון טרוריסטי״. היה מוצדק בהחלט אילו אמרתי שאושיות המדינה בסכנה
נוכח כל מה שנתגלה. לא אמרתי זאת. אמרתי: ״ביטחון המדינה״. מה זה ״ביטחון המדינה״?
אתה חושב שביטחון המדינה זו סכנה לקיום המדינה מבחוץ? לא איכפת שבתוך המדינה יש
גיהינום? גם גיהינום זה אינו מכחיד את המדינה. זה לא ביטחון המדינה. לא היה ולא
נברא. ״ביטחון״ זה מושג כולל. זה כולל ביטחון המדינה נוכח סכנות מאיימות עליה
מבחוץ, אבל גם ביטחון בתוך המדינה - יש ביטחון במדינה או אין? פה באתי למסקנה,
שקיומו של ארגון כזה, ואולי עוד יותר מזה, לא עצם קיומו כי אם עובדת סבילתו של ארגון
כזה על ידי הממשלה, ראייתו של ארגון כזה על ידי הממשלה כראות חבורת פושעים רגילים,
בראייה כזאת של הדבר יש סכנה לביטחון המדינה לעתיד עוד יותר מאשר יש בעצם קיומה של
קבוצה כזאת ופעולותיה, כי דברים אלה התחלתם מיצערה ואחריתם מי ישורנו. אבל גם אילו
ניתן לי לראות את הנולד ולהקדים רפואה למכה, לא לכבות שריפות כי אם גם למנוע, עצם
קיומה של הקבוצה הזאת כמות שהיא, המעשים שכבר ביצעה, או המעשים שבוצעו בקשר אתה -
אינני קובע בינתיים עובדות משפטיות - והתוכניות שזממה ועמדה לבצע או רצתה לבצע, זה
כבר מהווה סכנה לביטחון בתוך המדינה, זאת אומרת לביטחון המדינה.
השאלה השנייה שאני בוחר לענות עליה
היא השאלה ביחס לפרסום. אינני יכול להיכנס בפרטים, כי לא אני הייתי המבצע של הדבר
ולא נתתי הוראה לכל מה שנעשה. אם אינני טועה, לא היה כל פרסום מכוון או מאורגן
בערב שבו סגן היושב ראש נחום ניר סגר את ישיבת הכנסת קודם זמנה.[3] אני רוצה לקבוע כאן, שדבר זה לא נעשה באותו ערב, אבל מאוחר בלילה,
כאשר האנשים האחראים עמדו בפני השאלה אם לגשת למאסרים ולחיפושים או לא. אחד
השיקולים שפעלו היה כי הדבר נודע - נודע כי היתה איזו מזימה ותוכנן מעשה חבלה
בכנסת. הדבר התפשט ואין כל אפשרות למנוע את פרסום הדבר, כי ייתכן וכבר הלכו מברקים
לחוץ לארץ ואין אפשרות למנוע פרסום הדבר למחרת היום גם בעיתונות הישראלית, והשאלה
היתה לא אם פרסום, השאלה היתה איזה פרסום. ואז שיקול הדעת היה שיש לפרסם דבר זה
ולהגדיר אותו נכונה ולהדריך את הציבור על ידי כך.
העיתונות הוסיפה כהנה וכהנה, כל מיני
שמועות ותיאורים על מה שקרה. אם אתה חושב, שייתכן שבלילה אחד תיכנס המשטרה לשתי
עשרות בתים, תערוך חיפושים ותאסור אנשים, ושהדבר לא יתפרסם, אתה אינך חי בארץ או
אינך יודע באיזו ארץ אתה חי. בארץ דמוקרטית לא טוטליטרית, בשום ארץ של דמוקרטיה אמיתית
דבר כזה לא יישאר ללא פרסום. ואם במצב כזה המשטרה אינה מפרסמת דבר, אז כל תותחי
הפרסום מכוונים נגד המשטרה ונגד הממשלה: ״איך היא עושה מבצע רחב כזה ולא מודיעה
לציבור?״ ״למה עשתה זאת ועל יסוד מה?״ וכדומה. אני בטוח, שאותה ביקורת שנשמעה נגד
הפרסום היא כאין וכאפס נגד הביקורת שהיתה נשמעת אילו לא פורסמו הדברים.
להלן נטלו את רשות הדיבור היועץ המשפטי של הממשלה חיים כהן, המפקח
הכללי יחזקאל סהר ושר המשטרה בכור שלום שטרית והוסיפו פרטים והסברים. דיברו גם ח״כ
בגין וח״כ מינץ.
מ. שרת - מ״מ שר הביטחון: ברצוני לספר איזו תמונה הוצגה לפני כאשר
צריך היה לקבל החלטה אם לפעול באותו לילה. התמונה היתה כזאת: מעשי ההצתה זה נחלת
הציבור. הכל יודעים זאת. ברור, שבמשך כל השבועות והחודשים האלה עשתה המשטרה צעדים
נמרצים כדי להתחקות על מעשי פשע אלה. נודע לה מה שנודע. במשך הזמן התבררו כמה דברים.
החומר שהיה בפניה עוד לא הצדיק להרשיע אנשים מסוימים. המשטרה ידעה היטב שישנו
מכשיר לפעולה - מעצר מוקדם אדמיניסטרטיבי. היא חושבת שעוד לא הגיעה השעה להציע
לממשלה להשתמש באמצעי חריף זה.
זה עכשיו עניין לספקולציה לא במובן
המסחרי. אילמלא קרה מה שקרה, או אילמלא עמד לקרות מה שעמד לקרות, כמה זמן המשטרה
היתה ממשיכה בדרך התחקות זו? יכול להיות שהיתה מצליחה לתפוס מישהו בעצם ביצוע
העבירה. יכול להיות שהיה מגיע חומר הרשעה שהיה מאפשר להעמיד איש לדין. יכול להיות
שבמשך הזמן היתה מתבררת תמונה מדאיגה, והיתה באה לממשלה ואומרת: ״עת לעשות, אחרת
איננו אחראים למה שעלול לקרות - הפעולות מתפשטות״. אבל באמצע קרה מה שקרה: יום אחד
הורגשה תכונה חשודה מסביב לכנסת והמשטרה נתגייסה לפעילות בעניין זה, והגיעו אחר כך
למשטרה ידיעות שעמד להיות מבוצע מעשה חבלה. השיקול היה אם לראות זאת כרגע מכריע שבו
צריכה להיעשות פעולה, וצריכים לעשות מאסרים וחיפושים במקומות חשודים, וזה היה כרוך
בסיכון שמא פעולה זו תחטיא את מטרתה - לא יצא שום דבר מרשיע ואז, כפי שאמר מר סהר,
מצבו היה עלוב מאוד. השיקול היה האם להתחשב בסיכון זה ולא לעשות, או להתחשב בסיכון
הפוך, שאם יחמיצו את הרגע, יחמיצו את האפשרות לעכב את הדבר ולהשתלט עליו. ובשיקול
שהיה לנו, השיקול השני הכריע, ועיבדנו תוכנית פעולה באותו לילה, והיו כמה גילויים
ידועים. נתגלה מחסן נשק, פצצות, אקדחים וכל מיני דברים אחרים והחליטו לערוך חקירה.
אולי מישהו אמר משהו, זה יתברר בבית המשפט. ואז התבררה אותה תמונה שמולה עומדים
היום.
זאת רציתי להוסיף להסברת שר המשטרה
והמפקח הכללי. נדמה לי שזה משלים את הדברים ומאחד אותם.
לשאלתו של חבר הכנסת מינץ, מדוע לא
נהגנו כחוק להכריז על ארגון זה כארגון טרוריסטי, זה מסיבה פשוטה. שם [בחוק] ישנה
הגדרה מה זה ארגון טרוריסטי, ונאמר שארגון טרוריסטי זה ארגון שפעולותיו עלולות
להביא לידי פגיעה בחיי אדם ״ (ח"כ זרח ורהפטיג (״החזית הדתית המאוחדת״): לא
כך כתוב) ״ אתה טועה, ואני שמח פעם אחת להרוס את ההנחה שאתה יודע הכל וזוכר הכל.
אינני אומר שרק זה כתוב. אני אומר שזה כתוב ויש עוד דברים אחרים. עכשיו אני אומר:
לפי דעתי היה בהחלט מוצדק להכריז ארגון זה כארגון טרוריסטי, כי כתוב לא רק ״פגיעה
בחיי אדם״. אמרתי שלא רק זה כתוב. אמרתי שם כתוב: ״פגיעה בחיי אדם״, ואתה אמרת לא
רק זה. לא אמרתי שרק זה כתוב. על מה הוויכוח? היה מוצדק בהחלט מפני שכתוב לא רק
״פגיעה בחיי אדם״. שנית, מפני שהפעולות שהם עשו עלולות היו לפגוע בחיי אדם. אף על
פי כן, פה נהגנו התאפקות. אם אנחנו מכריזים ארגון כעל ארגון טרוריסטי על פי חוק,
שנאמר שם ״פגיעה בחיי אדם״, אז יאמרו על ממשלה זו שהיא מחמירה ומסבכת ומציגה חבר
מציתי מכוניות כמרצחי נפש, כי ישנם ארגונים טרוריסטים שעיקר מטרתם לרצוח נפש, ולא
רצינו לתת פירוש זה לעניין. זו היתה הסיבה מדוע לא נהגנו לפי חוק זה.
בשלב זה נטל שר המשפטים פנחס רוזן את רשות הדיבור והסביר את עמדתו
בסוגיית חוקי החרום. בין היתר אמר:
שר המשפטים פ. רוזן: אם הכנסת תבטל תקנות שעת חרום אלה בלי להחליט מיד
על תחליף, קודם כל אתם צריכים לדעת, שאין לנו כיום כל בסיס חוקי לפעול נגד
המסתננים ולגרש אותם. ייתכן שאנחנו קצת התרשלנו בדבר הזה אבל אנחנו יצאנו מתוך שתי
הנחות: הכנסת השלימה עם מצב זה שתקנות אלו קיימות ואין מבטלים אותן. לא העלינו על
הדעת קיום ברית של קנאים. זה מצב מסוכן ומצב חדש. יכול להיות ביטול של תקנות שעת
חרום אלו, אבל הוא צריך להיות מלווה תחליף, ואני מבקש בשם הממשלה להמשיך בדיון על
חוק הגנה וביטחון שנמצא בקריאה שנייה בוועדת חוק, חוקה ומשפט.
מ. שרת - מ״מ שר הביטחון: אני מחזיק טובה לשר המשפטים, שעורר את השאלה
האחרונה. ואני דאגתי לעניין זה עוד בראשית הישיבה, כאשר ביקשתי מהיושב ראש שיבטיח
לי כי עניין זה יבוא לידי בירור בישיבה זו. אני מייחס חשיבות מכרעת לכך שיינתן לי
לומר מה שאני אומר, ולהודיע איזה דבר.
יריעת הבירור אתמול [בכנסת] התרחבה
והפליגה למרחוק כאשר הוצע לבטל את תקנות שעת החרום. אני דיברתי אחרי הרב נורוק,
שלא שם דגש חזק ביותר בנקודה זו. ישבתי אחר כך נדהם למשמע אוזני כאשר ראיתי את חבר
הכנסת רוקח, אדם ותיק ביישוב, שעסק לא מעט בענייני הגנה וביטחון, אני מכיר את
פעולותיו במשך השנים, ראיתי את נציג מפ״ם, שאיננו טיפוסי לטיפול בענייני ביטחון,
אבל ראיתי בשם מי הוא מדבר, ראיתי אנשים ששערותיהם הלבינו בטיפול בדברים אלה
ושמעתי את דברי חבר הכנסת בגין, שדוגל בענייני ביטחון ותובע עלבון מבני אדם כמוני,
שהוא [בגין] נגד פעולות ביניים והוא בעד פעולות צבאיות - אינני זוכר עוד מי דיבר.
היחיד שלא הפליא אותי היה נציג הסיעה הקומוניסטית. [ל]אנשי הסיעה הדתית פתאום
התברר שאין כל צורך בתקנות אלה, ו[הם] דורשים לקעקע ולהשמיד חוק זה. לא האמנתי
למשמע אוזני. דבר זה פירושו לחשוף את החזה של מדינת ישראל ללא כל מחסה במצב של
אי־שלום, במצב של סכנה מתמדת.
ואת אשר יגורתי בא! הבוקר, הדבר
הראשון שהיה היה טלפון מהרמטכ״ל והוא מלא חרדה: אנה פני הכנסת מועדות? הוא איננו
עצמאי אלא כפוף לחוקי הכנסת, ותפקידו למלא אחרי חוק שהכנסת תקבל, אבל הוא רוצה לדעת
מה מאחורי זה, מה ההשתמעות, מה המסקנות? הרגעתי אותו ואמרתי שיש מי שעומד על
המשמר, אבל הצעתי שישלח את הפרקליט של הצבא, כי ההרכב של נציגות הממשלה נקבע תוך
שיקול מסוים. לא סמכו רק עלי ועל שר המשפטים ושר המשטרה. ביקשו שגם מפקח המשטרה
יהיה בקשר עם המעצרים. אם מעמידים על הפרק כמו שהעמידו אתמול - לאחר שנקבע סדר
יומה של ישיבה זו - את ביטולן של תקנות שעת חרום, וביטולן ללא תמורה, לא אמרו שיש
להחליף חוק זה בחוק אחר. ישנה שאלה איך לתאם ואולי להכין קודם חוק חדש, ועד אז חוק
זה קיים כדי שלא ייווצר חלל. כך לא אמרו, אלא לבטל ויהי מה. חבר הכנסת רוקח,
בהדגשה אולימפית, אומר: ״אין כל צורך בחוק פה״. הוא יודע שאין כל צורך. הוא חקר
ודרש. הוא דיבר עם אנשים. איפה האחריות כאן? ויצאו אנשים - מי שדוגל בדמוקרטיה
בכנות, ומי שרק מתגדר בה, ומי שמכזב בדמוקרטיה. כך אנחנו דנים על עניינים של
דמוקרטיה בביטחון?
אני רוצה לומר בקיצור נמרץ: תיפסק כל
פעולה יעילה נגד מסתננים אם חוק זה יבוטל - (ח"כ מ. בגין (תנועת החרות): לא
נכון) - אם יש לי את הדעה שלך כנגד דעת היועץ המשפטי, אתה מבין את דעת מי אני
מקבל, אלא אם כן אמנה אותך ליועץ משפטי של הממשלה. וכאשר אתה אתמול התרעת על חוק
זה: ״זה מאפשר גירוש מהארץ״, ודאי שזה מאפשר גירוש מהארץ. זו הברכה שבו. אולי זה
מכשיר שמגן על המדינה מפני שהוא מאפשר גירוש מהארץ, כי באופן יעיל אפשר לגרש איש
שנכנס למדינה שלא כחוק ולא היה נתין ישראלי. זה כל העניין. ודאי שיש משפט. אינני
אומר שזו הדרך האחת והיחידה להבטיח את הדבר, אבל למחוק את החוק בלי לשים משהו
במקומו, בלי להקדים רפואה אחרת למכה, פירושו להשאיר את המכה ללא רפואה. אינני אומר
״כזה ראה וקדש״. הממשלה עצמה הציעה כבר פעם להחליף אותו, אבל מתוך שמירת אותן
עמדות שחוק זה הגן עליהן.
זה דבר אחד. עכשיו ישנו דבר שני:
עניין הצנזורה נופל אם החוק הזה נופל, והצנזורה כיום היא רק בענייני ביטחון. אני
מדבר על צנזורה בענייני ביטחון - (ח"כ מ. בגין: זה לא נכון) - אני מדבר על
צנזורה בענייני ביטחון - (ח"כ מ. בנטוב (מפ״ם): משתמשים בו לרעה) - זה דבר
אחר. תתבע ותוכיח. אתם מסיטים את הדיון לכיוון אחר. אני דן על הצנזורה של ביטחון,
על צנזורה של עיתונים, צנזורה של פרסום, כאשר אנחנו במצב של מלחמה ואצלנו יש עדיין
״black out״
על ידיעות של ביטחון ושומרים מכל משמר שלא תתפרסמנה ידיעות על הצבא, על המטה, על
הנשק, וזה מושתת על חוק זה. אין כל אפשרות אחרת. אתם רוצים לומר כי אפשר להתיר
פרסום חופשי בענייני ביטחון? - (ח"כ י בן-אהרון (מפ״ם): לא) - לא אמרתם זאת
אתמול, אז צריך להקדים משהו אחר - (ח״כ מ. בגין: איננו יכולים לקבל בשום אופן את
ההסברה, שבגלל דבר זה דרוש החוק הזה) - איש לא אמר זאת. אמרתי בדיוק ההיפך. אמרתי:
לא
מוכרח להיות חוק זה. יכול להיות חוק
אחר, אבל צריך שיהיה חוק אחר, וכל זמן שאינו אין לבטל את החוק הזה. אמרתי שהממשלה
עצמה הציעה תחליף לחוק הזה ולדעת הממשלה [חוק] יותר טוב, ולא היתה כל תמיכה בו מכל
הסיעות, ולא היה לו כל סיכוי.
עמדתי על עניין המסתננים ועניין
הצנזורה. אינני ממצה את כל החשבון, אבל ישנם שלושה דברים עיקריים, והדבר השלישי
הוא עניין המימשל הצבאי. דבר זה חוקי בתוקף החוק הזה. ישנו ויכוח על המימשל הצבאי
והכנסת יכולה להחליט או לחוקק חוק שמבטל אותו, אבל ישנן גם סיעות המחייבות את
המימשל הצבאי וכל זמן שהמימשל הצבאי קיים הוא מושתת על החוק הזה. על המימשל הצבאי
צריך לדון לגופו, אבל לא ייתכן - בזמן דיון אחר לגמרי - להשמיט מהמימשל הצבאי את
הבסיס החוקי. האם העלה זאת חבר הכנסת רוקח על דעתו? האם הוא בטוח שאפשר לבטל את
המימשל הצבאי? האם סיעת ״הציונים הכלליים״ ישבה על מדוכה זו והגיעה למדיניות ברורה
בעניין זה? איזו קלות דעת זו?
אני מציע להזמין את הפרקליט של הצבא.
אין לצבא כל אפשרות להשפיע על הדיון שלנו, אבל שהצבא יאמר למה הוא נזקק לשמירה על
הביטחון מבחינה תחוקתית - (היו"ר מ. ארגוב: נצטרך לקבוע המשך לישיבה זו.
במליאת הכנסת היום יהיה המשך לוויכוח. אם הסיעות אשר העלו את השאלה לסדר היום
רוצות להציע הצעה לבטל את חוקי החרום, נדרוש לראות את ההצעה קודם כל בוועדה, כי לא
יכולים להביא הצעה כזאת לכנסת בלי שתעבור את הוועדה) - אני חשבתי כחובתי להזמין את
הפרקליט הצבאי לישיבה זו, אבל אין טעם לבזבז את זמנו אם הוועדה חושבת לדון עכשיו
בהצעת ההחלטה. אם דנים על התקנות, יש טעם להזמין אותו ולשמוע את הסברותיו - (י.
בן-אהרון: אנחנו רוצים הצעת חוק לביטול התקנות לשעת חרום ולהטיל על הממשלה להגיש
הצעת חוק הגנה על אותם דברים שהחוקים האחרים במדינה אינם חלים עליהם) - (היו״ר מ.
ארגוב: הצעתנו להטיל על ועדת החוקה, חוק ומשפט להכין תוך שבועיים הצעת חוק הגנה וביטחון,
ועם קבלת חוק זה מתבטלות התקנות לשעת חרום).
אני רוצה שיהיה ברור כתנאי בל יעבור,
שלא יהיה שום חלל תחיקתי ושום חלל במשך הזמן. זה תנאי בל יעבור. אנחנו בהחלט
מסכימים להחלפת החוק, אבל אם אין רוב אז החוק הקיים נשאר, והשאלה היחידה היא לבטל
רק על ידי החלפה, מפני שאם תתקבל דעתך, ואם אין רוב בעד החוק החדש, בעצם יכול
להיות רוב בעד ביטול החוק הקיים ויותר לא כלום, אז צריך להיות ברור שרוב הזה
מתחייב בהפקרת ענייני היסוד בביטחון המדינה - (מ. בנטוב: הכוונה של הצעתי, שלא
יהיה קשר בלתי ניתק בין שני הדברים. אני מציע שתי רכבות הולכות למפגש, והיה אם
הרכבת של החוק החדש תבוא יחד עם חוק הביטול, יש לה זכות קדימה, אבל תדע שהיא צריכה
להגיע לשם כדי לבוא ראשונה, אבל אם לא תגיע, הרכבת של חוק הביטחון תגיע קודם) - זה
יהיה חלל ריק - (מ. בנטוב: תדאגו שלא יהיה חלל ריק. אין אפשרות שהחוק לא יתקבל אם
יביאו אותו) - לשם מה הכפילות הזאת? בדיון בוועדה יש טעם באחד משני המקרים: או
שבזה מסתיים הדבר ואינו חוזר למליאה, והאנשים האחראים מכל הסיעות מקבלים אפשרות
לברר את דעתם, או שאין כוונה שיהיה ויכוח מיד בכנסת - יהיה ויכוח אבל כעבור זמן
ובינתיים הוועדה רוצה הזדמנות לברר. אין טעם בדיון בשני שלבים בזה אחר זה. אם
כוונת החברים שיהיה דיון בכנסת, אז יהיה דיון בכנסת ולא פה. אם החברים מסתפקים
בדיון בוועדה, לא אתנגד.
היו״ר מ. ארגוב: אני מבין מתגובות החברים, שהם רוצים כי הדיון בהחלטת
מועצת הביטחון יתקיים מחר במליאת הכנסת ולא בוועדה. אני אפנה בבקשה לנשיאות לקבוע בסדר
היום את הדיון הזה.
מ. שרת - מ״מ שר הביטחון: הערה עובדתית לפני נעילת הישיבה. אני מבין
כי הוועדה לא נתפנתה לשמוע את דעת הפרקליט הצבאי. אני חשבתי שמחובתי לאפשר את
בירור הצד הזה של השאלה, אם דנים בזה. אני נכנסתי לענייני הביטחון בגלל הצטרפות
מסיבות.[4] לא יכולתי להתפנות לקורס וללמוד את כל הדברים. אני לומד אותם תוך
כדי פעולה. גם בעניין אופן המלחמה נגד ההסתננות והשימוש בחוקי החרום נתקלתי לרגל
עניין זה, שהתברר לי לשיעורים, לא כולו בבת אחת. אני מבין עכשיו מהסברה שנמסרה לי
על ידי הפרקליט הצבאי, כי לא רק סעיף 112 מטפל
בגירושים [מן הארץ] - הוא אחד מאבני הבניין של המלחמה בהסתננות - כי אם גם סעיף 111, באשר ישנה קודם כל שאלה
לעצור את האיש לפני שמגרשים אותו, ולא רק שאלה לעצור אותו אלא שאלה לעצור את אלה
שמסייעים בידו ולעצור אותם, וכל הפעולה נגד ההסתננות בנויה על הפעלה בלתי פוסקת של
הסעיף הזה למטרה זו. זאת עלינו לדעת.
בקשר לדיון מחר ברצוני להודיע, שאם
הוא לא יסתיים מחר אינני רואה טעם בקיומו מחר. יש טעם לקיים אותו מחר אם הוא
יסתיים באותו יום ולא יהיה רווח זמן של ארבעה ימים בין הנאומים ובין תשובת הממשלה.
היו״ר מ. ארגוב: אביא את כל השיקולים האלה בפני נשיאות הכנסת.
