55 | הממשלה, ישיבה מ"ו[1]                                                                                   21.5.1951

פרשת ״ברית הקנאים״

סעיף שס״ז: הפעולה נגד ארגון ״ברית הקנאים״^[2]

מ"ש פתח את הדיון בהמשך ישיר לדיון ב״ברית הקנאים״, שהתקיים בישיבת הממשלה מ"ד ב־17.5.1951, ר׳ לעיל.

היו״ר השר מ. שרת: חקירת הנעצרים צריכה להימשך ימים רבים, ויודעים אתם שאנו כבולים בחוקים הקיימים.^[3] ניתנה לי עצה משפטית, שיש להשתמש בסעיף 111 של תקנות הגנה (שעת חרום), 1945 [המאפשר הארכת מעצר] על מנת שיוכלו לסיים את החקירה. פעלתי לפי עצה זו.

 

השר פ. רוזן הסביר את הצורך בהיזקקות לחוקי החרום משנות המנדט. לדעתו הממשלה צריכה לומר שאין היא מתנגדת להצעת כמה חברי כנסת לבטל את תקנות החרום, אבל בתנאי שבמקום החוק המבוטל יבוא חוק אחר, "אחרת תישאר המדינה בלי יכולת ההגנה הנוכחית". השר י.ל. מימון מחה על אי-קיום ישיבת ממשלה מוקדמת בנושא המעצרים. השר י. מ. לוין שאל: "האומנם היה צורך בכל הפרסום הזה? בסך הכל אסרו 53 איש. מהם כבר שוחררו 26. ביחס ל-10 נוספים ברור לי שהם חפים מפשע. האם בגלל חשד כלפי 17 איש היה צורך במעשה כזה אשר יעורר פרסום רב? יש לבטל את המעצרים ולהביא את האשמים למשפט". שר המשטרה בכור שלום שטרית השיב:

השר ב. ש. שטרית: עלי לציין שהוויכוח בכנסת היה מביש.^[4] מה היה? במשך שישה חודשים הציתו בירושלים מכוניות. ידעו לאיזה חוג שייכים המציתים והמשטרה עבדה במשך זמן זה עבודת נמלים עד שגילתה את הקן, ויש לשבח אותה על כך. במועד הקבוע בחוק לא יכול היה שוטר להופיע בפני שופט ולהישבע כי יש לו הוכחות מספיקות להרשיע את העצורים, כי החקירה היתה באמצעה, ועוד לא היה ברור מה אשמתו של זה ומה אשמתו של אחר, אבל האשמה הכללית היא ברורה. המשטרה נהגה כהוגן. היא שיחררה מחצית העצורים מפני שהתברר לה כי לא יהיו לה הוכחות מספיקות נגדם, אם כי היא אינה משוכנעת שהם אינם שותפים למעשים אלה. מחנה המעצר אינו גרוע מכלא בתחנת משטרה, ונוסף על כך לא היו די מקומות בכלא של משטרת ירושלים. אין כל דבר יוצא מגדר הרגיל והמקובל בהעברת עצורים למקום אחר. זה מותר למשטרה. הכנסת אינה יכולה לבטל חוק דווקא בה-בשעה שהממשלה משתמשת בו. היא יכולה לעשות זאת רק לגבי העתיד.

 

להלן הסביר היועץ המשפטי חיים כהן את הצורך להשתמש בחוקי החרום. הדיון נמשך ואחרי שכמה שרים הביעו דעתם, סיכם היו״ר:

היו״ר השר מ. שרת: המשטרה היתה צריכה להודיע על פעולתה. זה הביא לידי פרסום, והמשטרה היתה צריכה להודיע על הנוסח שלה, כי ממילא נשלחו באותו לילה טלגרמות לחוץ לארץ. אי-אפשר לשמור בסוד מעצר 50 איש ויותר, כי אילו ניסתה המשטרה לעשות זאת - לשמור מעצרים בסוד - היתה ההאשמה מופנית נגד המשטרה. כעת כותבים אומנם העיתונים נגד הממשלה, אבל נראה מה יכתבו כשתתחיל החקירה. אי-אפשר היה באותה שעה לבקש פקודת מעצר על ידי שופט, כי לא היה מוכן די חומר האשמה. על ידי המעצר האדמיניסטרטיבי ניתנה האפשרות להכין את חומר ההאשמה. לי ברור כי המדובר הוא על ארגון שרצה להשפיע על ידי אלימות על הכנסת. איזו רשות ישנה לתקוף את המשטרה? היא עושה את עבודתה באמונה. אנשיה אינם זוכים לפרסום. הם יכולים לקבל עבודה מכניסה יותר ושקטה יותר. ביטחון המדינה תלוי בעבודתם.

מחר יידון העניין בוועדת חוץ וביטחון. שם נאמר דברים ברורים בדבר המלחמה במסתננים.^[5] נראה כיצד יופיעו חברי הכנסת אחר כך.

אני בעד בחירת ועדת שרים שתבדוק את הדבר. בינתיים תתחיל החקירה המשפטית, אחר כך תלמד ועדת השרים את החומר ותחליט מה לעשות ותציע הצעותיה לממשלה. ביטול תקנות ההגנה לשעת חרום, 1945 משמעו הפקרת המדינה.

מחליטים (ברוב נגד קול אחד): לבחור בוועדת שרים לבדיקת דרכי הפעולה נגד ״ברית הקנאים״. על הרכב הוועדה יוחלט בישיבה הקרובה של הממשלה.