54 | משה שרת, הספד ב"קול ישראל"[1]                                                                      19.5.1951

דוד רמז

נלקח מאיתנו חבר לעבודה וידיד נפש, אשר קרוב לארבעים שנה עמד באמונה על משמרותיו במולדת - כפועל בכרמי השומרון, כאחד מחלוצי ארגון הפועלים בארץ, כמנצח על מפעל הסתדרות העובדים ובונה משקה, כנציג דגול של תנועת העבודה בהסתדרות הציונית, כראש הוועד הלאומי וכשר בישראל העצמאית.

כושר המעשה ויצר הבניין שבו מצאו ביטוי ברוך בפרשת פעולתו רבת העלילה וההעזה כשר התחבורה הראשון של ישראל בתקופת ראשית התהוות המדינה. דבקותו בנכסי התרבות העברית וזיקתו העמוקה לאוצרות הרוח של עמו הכשירוהו להתייצב בראש מפעל החינוך הלאומי - זה תפקידו האחרון אשר לו התמסר במלוא להט נפשו וכוח יצירתו. בקיאותו המופלגת במכמני הלשון העברית, טעמו האמנותי המשובח ודימיונו היוצר עשאוהו אחד מבעלי הסגנון המעולים שבתוכנו בדיבור ובכתב, ואחד הנושאים המחוננים ביותר של תנועת התחדשות שפתנו.

ממשלת ישראל שרויה באבל כבד על אובדן חבר יקר אשר רוחו האצילה, בינתו הרחבה ונועם הליכותיו קבעו לו מקום מיוחד בסוד השרים. מותו עוקר מבניין המדינה את אחד מעמודי התווך שלה.