52 | הממשלה, ישיבה מ"ד[1]                                                                                 17.5.1951

ערביי ישראל והבחירות, פנקסי זיהוי, ״ברית הקנאים״

סעיף שנ״ז: זכות בחירה של בני המיעוטים לכנסת השנייה

היו״ר השר מ. שרת: שני הסעיפים הבאים שייכים לענייני הבחירות לכנסת השנייה: זכות בחירה של בני המיעוטים וחלוקת תעודות זיהוי.

נתקבלה החלטה בכנסת בדבר הרחבת הקף זכות הבחירה של בני המיעוטים.^[2] אינני יודע אם זוהי החלטה מפורשת בנוגע לבני המיעוטים, או זוהי הרחבה כללית של הבוחרים וזה כולל את בני המיעוטים. רצון הכנסת הוא שכל ערבי היושב בארץ כדין, שנמצא בארץ כדין או נכנס לארץ בדין, צריך לקבל זכות בחירה. אלה שנכנסו שלא כדין, הנמצאים בה שלא כדין, לאלה לא תהיה זכות בחירה. אף על פי כן, התעוררו שאלות וחילוקי דעות בנוגע לפירוש רצון הכנסת, בייחוד בדבר הביצוע ומי קובע אם ערבי פלוני או אלמוני יושב בארץ בדין.

אין מחלוקת לגבי שני דברים: אלה שנרשמו במירשם התושבים, ברור שיש להם זכות בחירה. לעומת זאת, ערבים שידוע למשטרה שנכנסו שלא כדין אין לתת להם זכות בחירה. יש סוג ביניים רחב למדי, ועיקר השאלה מהו הנוהל לקבוע אם הוא יושב בדין או שלא כדין. היו ישיבות בין־משרדיות, נתעוררו חילוקי דעות עקרוניים, ונצטרך לשמוע שתי הדעות ולהכריע. אבקש את המנהל הכללי של משרד הפנים מר אשר רוזנבלום להרצות על העניין.

 

להלן דיברו מנכ"ל משרד הפנים אשר רוזנבלןם והיועץ המשפטי של הממשלה חיים כהן. המנכ"ל אמר כי משרדו פועל על פי הנחה שלכל הרשומים במרשם התושבים יש זכות בחירה. מי שעליהם יודיעו למשרד שאינם יושבים בארץ כדין לא יהיו זכאים לבחור. היועץ המשפטי הביע דעתו כי מי ששמו אינו רשום ברישום התושבים או ברשימת הערבים שקיבלו אשרות כניסה וכן מי שהיו בבתי סוהר או במחנות שבויים בזמן מפקדם ורישומים, לא יהיה זכאי לבחור.

היו״ר השר מ. שרת: האם אין מקרים, כאשר השלמנו את כיבוש הגליל, הגליל עבר לרשותנו והערבים שהיו אז לא ברחו. הם לא נכנסו לאחר הכיבוש. עם הכיבוש הם נכנסו תחת כנפי המדינה. אבל הם לא נכללו במירשם התושבים מה דינם?

 

היועץ המשפטי הביע דעתו שלגבי מקרים כאלה יש לנקוב בתאריכים מתקבלים על הדעת. להלן התקיים דיון ונשמעו דעות שונות.

היו״ר השר מ. שרת: אני חייב למסור דעה של עובד אחראי בממשלה, העוסק בעניינים אלה. אני מצטער שלא עלה על דעתי להזמינו לישיבה זו. אני מתכוון למר יהושע פלמון, היועץ לענייני ערבים במשרד ראש הממשלה. הוא בהחלט בדעת היועץ המשפטי. הוא אינו ניגש לעניין רק גישה משפטית, כי אם גם גישה מעשית. הוא טוען כי אם כזה יהיה המצב, שערבים רבים שנכנסו לארץ שלא כדין, אבל קיבלו רמז לא רק שלא גירשנו אותם ממדינתנו, אלא יש בידיהם נייר שהוא כאילו מוכיח שהמדינה הסכימה שיישארו בגבולותיה ולא רק זאת. הם יקבלו באופן סיטוני זכות בחירה. הדבר יתפשט מהר מעבר לגבול ודבר זה מוכרח לעודד הסתננות כאשר יתברר להם שלא רק שלא מגרשים אותם, אלא קלטו אותם קליטה אזרחית גמורה על ידי זה שנותנים להם זכות בחירה לכנסת. אומנם יש למסתנן תקופת צרות, אבל אם הוא מצליח לנעוץ את ציפורניו בגוף המדינה, להאחז בה, מדינת ישראל תתפשר איתו ותעשה אותו לאזרחה. עלי להתחשב בדעתו [של יהושע פלמון], כי יש לו נסיון בדברים אלה.

לי נראה שאולי תהיה זאת פשרה. אנשים שמשרד הפנים רשם אותם בידיעה ברורה, - שהרושם מצא אותם במקום - להם משרד הפנים, נדמה לי בכל היושר, לפי החוק, רשאי, אולי גם חייב, להקנות להם זכות בחירה״ להכניס אותם ברשימת הבוחרים. אנשים אשר באו במשך הזמן, משרד הפנים נתן להם תעודות זמניות, או רשם אותם באיזו רשימה-שהיא, אבל עשה זאת ללא כל חקירה ובדיקה איך הם נכנסו לארץ, איך הופיעו פתאום במשרד הרישום - איני אומר זאת לביקורת - פעולתו של משרד הפנים זו לא היתה חובתו. אני יודע זאת. את אלה הוא אינו מכניס לרשימת הבוחרים, אבל כאן קיימת זכות הערעור ולהוכיח שנכנסו כדין. כמובן, שבקשר עם זאת עלינו לקבוע את התאריכים הקובעים.

לפי דעתי, אנשים שנכנסו על פי החלטת משרד ממשלתי, גם אם לא קיבלו אשרה, כי לא היו תנאים טכניים לנותנה, אנו חייבים לתת להם זכות בחירה.

 

להלן התנהל דיון קצר.

היו״ר השר מ. שרת: אנחנו גמרנו בעניין זה. הוחלט שכל האנשים שמשרד הפנים רשמם מכיוון שהם נמצאו במדינת ישראל מלכתחילה - זה יכול להיות כאשר נוסדה מדינת ישראל, כאשר איזה שטח עבר לרשות המדינה על פי הסכם שביתת הנשק, ובזמן שהועבר השטח היו בו אנשים ונשארו, וזה יכול להיות בשטח שנכבש על ידינו וכאשר השטח נכבש האנשים היו בתוכו - משרד הפנים רשמם בתור כאלה ויש להם זכות בחירה. גם אז יכול מישהו לבוא ולערער על זכות הבחירה של אנשים אלה, אבל הפרזומציה [ההנחה] היא לטובת האיש.

לעומת זאת, אם משרד הפנים רשם אחר כך, במשך הזמן, אנשים בלי שחקר אותם איך נכנסו והוא נתן להם תעודת רישיון מגורים זמני, הוא [איש כזה] אינו נכנס לרשימת הבוחרים. כמובן שהוא רשאי לערער ולתבוע זכות בחירה. כל זה קשור כמובן בתאריכים הקובעים.

מחליטים: משרד הפנים לא יכלול ברשימת הבוחרים אנשים אשר לא נכללו במירשם התושבים הראשון, שנעשה בשטח מגוריהם של אנשים אלה, אלא אם יוכיחו שנכנסו לארץ כדין.

 

סעיף שנ״ח: חלוקת פנקסי זיהוי

היו״ר השר מ. שרת: אלי כל הזמן מגיעות הערות ותביעות והצעות בדבר החשת תהליך הוצאת תעודות הזיהוי. יש חששות שהרווחים בין תאריך לתאריך הם קצרים, תאריך הערעור, תאריך הבירור וכולי וכולי. הרווחים קצרים מאוד וחלילה לא נספיק, עם כל הרצון הטוב של הנוגעים בדבר, לקיים בחירות במועדן. זה יהיה ביזיון המדינה והפרעה רצינית בעבודתה.

יש גם הצעות מעשיות. משרד החקלאות ניגש בימים אלה להוציא פנקסים חדשים לצרכנים.^[3] הוא יתחיל בזאת בשליש האחרון של החודש, ומציעים שפעולה זו צריכה ויכולה להיות מתואמת עם הוצאת פנקסי הזיהוי. אי-אפשר שיפעלו שני משרדים העושים פעולה אחת. גם הצבא מעוניין מאוד בהחשת הוצאת פנקסי הזיהוי. הוא מוכן להבטיח לעשות מצידו הכל שתעודות אלה יהיו בידי החיילים במועד, ושהוא יוכל לסדר רשימת בוחרים.

אני רוצה להציע שפעולה זו תיעשה במשותף על ידי שלושת המשרדים: משרד הפנים, משרד החקלאות ומשרד הביטחון. תוקם ועדה משותפת של שלושת המשרדים כדי לקשור את כל החוטים יחד ולהבטיח פעולה משותפת ומהירה ללא סחיבה ממשרד למשרד. אני סבור שאם נקבע סידור זה הדברים ״ידפקו״ טוב יותר, נימנע מכפילות ומסחיבה ופנקסי הזיהוי יהיו בידי כולם במועד.

 

מחליטים (ברוב קולות): משרדי הרישום של משרד הפנים ישתפו, בסמכותם ובממסגרתם, את עובדי אגף המזון ומשרד הביטחון כדי להחיש חלוקת פנקסי הזיהוי וכרטיסי המזון ולהקל על הקהל בקבלתם. באי כוח המשרדים הנוגעים בדבר יקבעו סדרי השיתוף.

 

סעיף שנ״ט: שאלות

להלן, מפאת חשיבות הדברים, מובאים דברי השרים במלואם:

השר הרב י. מ. לוין: יש לי שאילתה לשר המשטרה ואולי גם לממלא מקום ראש הממשלה. זוהי שאלה עדינה וגם רצינית, ואני מבקש שיתנו לי רשות לומר איזו מילים. לדעתי העניין הזה, שהמשטרה פירסמה עליו כדבר ניסיון להצית את הכנסת וכל פרסום הלוואי מסביב לזה, היה נפוח יותר מדי. איני אומר שהיה בזה מעשה בִיום, אבל רצו ליצור איזו אווירה מסוימת מסביב לזה.^[4]

היושב ראש השר מ. שרת: אתה רוצה להציע שנדון על זה? תציע, אבל איני רואה בדבריך את השאילתה.

השר הרב י. מ. לוין: המשטרה מסרה הודעה לעיתונים, והנה נתפרסם ב״הארץ״ כי המשטרה ערכה חיפוש במשרד הסעד בירושלים ובמקום נמצאו ״דברים חשובים״, אולם ממקורות המשטרה סירבו לגלות מה נמצא במשרד הסעד. גם ב״ג׳רוסלם פוסט״ היתה ידיעה כזו. איני רוצה לעמוד דווקא על עניין זה. חבל שלא אסרו אותי. זה היה אז בסדר גמור. אני חושב, שכל העניין בכלל כפי שהודיעו עליו עם כל ההכנות שנעשו לקראת זה, נופח. הייתי רוצה להעמיד את העניין הזה על סדר היום, אם היושב ראש רוצה בזאת.

היושב ראש השר מ. שרת: אין זו שאלה שהיושב ראש רוצה או אינו רוצה. היושב ראש הוא עפר תחת כפות רגלי הישיבה הזאת. אולם כבוד הרב דיבר על שאילתה ואיני רואה איפה השאילתה בדבריו.

השר הרב י. מ. לוין: ראיתי שהיושב ראש לא רצה שאדבר יותר מדי. אני חושב שכדאי לשמוע את הדברים. כל הגישה של המשטרה היתה מוזרה. אם יש איזה דברים כפי שפירסמו, צריך לעוקרם מן השורש, אבל אם אינם יכולים לפרסם מה שיש, ומפרסמים ברעש גדול, הרי כאן אחת משתיים: או שיש לחכות עד שיהיו דברים ברורים, או שיש כאן איזו עלילה. איני יודע ואיני בטוח שאין שום דבר שכזה. יכול להיות שיש איזה חוג קנאים, אבל אני בטוח שהחוג הזה הוא ירושה מהטרוריסטים, מאצ״ל, מימי המנדט, אם כי נאמר אתמול בכנסת שהארגון הזה לא עסק מעולם במלחמה בשלטון הזר.^[5] היהדות הדתית לכל גווניה, אפילו ״נטורי קרתא״, היא רחוקה כל כך מן העניין הזה שמוזר לפרסם כך את הדברים. יש פרסום בעניין חיפוש במשרד הסעד. מובן שיכחישו את הדבר הזה ויכחישו עוד דברים. אולם זהו מקל שיש לו שני קצוות, ואני מוכרח להזהיר את אלה העומדים בראש הממשלה והמשטרה להיות זהירים מאוד בעניין זה.

היו״ר השר מ. שרת: הרב לוין, דיברת לא לסדר היום. לא רציתי להפסיק אותך מפני כבודך. ביקשת רשות הדיבור לשאילתה ולא הצגת שאילתה.

השר הרב י. מ. לוין: שאילתה לשר המשטרה: למה עשו הפרסום לפני שנחקר הדבר, ולמה המשטרה רמזה שעשו חיפוש במשרד הסעד?

השר ב. ש. שטרית: לגבי עצם הפעולה מילאה המשטרה רק את תפקידה, ולולא הגיעה לתוצאות שהגיעה, היתה עומדת לביקורת בכנסת. ולא חבר אחד של הכנסת הפנה בשעתו שאילתה למשטרה: מדוע לא עשתה המשטרה ולא כלום בקשר להצתת מכוניות? שר המשטרה הודיע, שהמשטרה ממשיכה בחקירותיה, לפעמים היא מגלה מהר, לפעמים החקירה נמשכת ולפעמים אין היא מצליחה לגלות. במקרה זה, כשהמשטרה תופסת נשק במקומות מסוימים ובמקרה שהיא מחרימה תוכנית בכיס מסוים, שלפיה עומדים לפעול, והיא אוסרת אנשים שיש צורך לאוסרם והיא עוצרת אנשים שיש צורך לעוצרם, כי החוק מטיל עליה זאת, באים גם כן לבקר את המשטרה. אני משתומם על כך.

אשר למה שנתפרסם היום בעיתון ״הארץ״, המשטרה, על כל פנים, אינה אחראית למה שנתפרסם שם. אברר את הדבר. היה כתוב בעיתון יום לפני כן, שמפקח המשטרה המחוזית כינס את העיתונאים ואמר שם מה שנאמר. שם לא נאמר אף דבר וחצי דבר על משרד הסעד.

היו״ר השר מ. שרת: אני חייב דין וחשבון לממשלה. אני רוצה קודם כל להודיע, כי ההחלטה בשאלה אם לעשות את המאסרים האלה או לא לעשותם, לא נתקבלה על ידי קצין משטרה סתם, אלא הדבר הובא לפני באישון לילה, בשעה שתיים ורבע אחר חצות, ואני הרשיתי לעצמי להוציא ממיטותיהם את שר המשטרה ואת שר המשפטים והם באו לביתי ואנחנו ישבנו יחד על העניין עם האנשים האחראים לדבר הזה מהמשטרה ומשרותי הביטחון. במסיבה זו נתקבלה החלטה, שצריך לעשות את המעשה. אם נדון פעם בעניין, אסביר את השיקולים שהיו בעד ונגד ומדוע הכריע השיקול לפעול.

בי״ת, אחרי זה ביקשתי לעמוד בקשר ישיר עם העניין. ביקשתי את שר המשטרה ומפקחי המשטרה לעקוב אחרי מהלך העניין. משום האחריות שבדבר הזה. נתתי אישור לזה, שהמשטרה תודיע לציבור מה קרה. הברירה לא היתה בין פרסום מסולף ופראי ופרוע, באשר למחרת, לפני שהיתה עדיין מסיבת עיתונאים של המשטרה, כבר נתפרסמו בשני עיתונים גירסות פראיות. גירסה אחת אמרה שהיה ניסיון להתנפל בנשק על הכנסת, כאילו עמדו להתנקש בחיי מר שפרינצק ומי יודע מה עוד. היתה גם גירסה שהיה ניסיון להצית את הכנסת, להעלות את כולה באש. ראיתי בזאת סכנה גדולה יותר מאשר פרסום הדבר על ידי המשטרה. גם בזה יש ביזיון, בכלל שרוצים לפגוע בכנסת, אולם לא כמו בגירסות הנ״ל.

אישרתי את פרסום ההודעה הראשונה על ידי המשטרה. אישרתי מילה במילה שבה: ״אמש, בשעת ישיבת הכנסת, עמד להיעשות ניסיון חבלה בתוך אולם הישיבות של הכנסת על ידי חבורת מציתי מכוניות המכנים עצמם ׳ברית קנאים׳. הניסיון סוכל הודות לעירנותה של המשטרה. בעקב זה ערכה המשטרה חיפושים מקיפים בירושלים. נתגלה מחסן נשק המכיל ׳סטנים׳,^[6] אקדחים, רימוני יד, בקבוקי תבערה וחומרי הצתה. כן נמצא חומר בכתב המעיד על קיום של חבורה מאורגנת הפועלת במחתרת. נערכו מאסרים. החקירה נמשכת״.

את הדבר השני לא יכולתי לאשר מילה במילה. כשהולכים למסיבת עיתונאים, שואלים והאיש האחראי עונה במקום. זה עניין של שכל איך לענות. אבל את הקווים הכלליים למסיבה זו אישרתי. אחד החיפושים שנעשו לא היה במשרד הסעד, אלא במוסד שמשרד הסעד אחראי לו באיזו מידה־שהיא. ההוראה היתה לא להזכיר את משרד הסעד ולא איזה קשר למשרד הסעד, אלא צריך לומר שנמצא נשק בבית כזה וכזה, כאילו זה בית סתם, וכך אמר את הדבר מי שניהל את מסיבת העיתונאים. הנשק נמצא באיזה מוסד חינוכי. יש אומרים שיש למוסד הזה זיקה למשרד הסעד. מדוע לא תהיה לו זיקה? אולם עובדה היא, כי בהודעת המשטרה לא נזכר משרד הסעד. את זאת אני רוצה לקבוע.

ההאשמה הראשונה המשתמעת מהשאילתה נהדפה. הודעת המשטרה לא העלתה את השם ״סעד״ על דל שפתיה. מה נאמר בעיתון? כתוב ב״הארץ״: ״בינתים נודע לסופרנו, כי המשטרה ערכה עוד ביום ב׳ בבוקר חיפוש במשרד הסעד בירושלים, ובמקום נמצאו ׳דברים חשובים׳, אולם ממקורות המשטרה סירבו לגלות מה נמצא במשרד הסעד״. איזו הודעה של המשטרה יש כאן? מה שנאמר בעיתון אינו מחייב את המשטרה. זה מחייב את העיתון. העיתון אומר זאת, והדבר נודע רק עכשיו למשטרה. הוא אינו מחוייב לקרוא מיד כל עיתון ועיתון. בשאלון [האישי] שלי בעניין המקצוע כתוב: ״עיתונאי״. אין לי מקצוע אחר. אני נפגש כל הזמן עם הציבור הזה, ואני יודע איך עיתון כותב מה שאומרים לו. כאשר הוא כותב שהוא יודע שעשו חיפוש, אין הוא מעוניין לנסח הודעת המשטרה כפי שנאמרה, שיצא ממנה שמה שהוא יודע זהו שקר. הוא רוצה סנסציה. הוא פונה למשטרה ושואל: ״מצאתם משהו במשרד הסעד?״ משיב איש המשטרה: ״לא היה ולא נברא״. העיתונאי אינו כותב כך, אלא כותב: ״שאלו את המשטרה והיא סירבה לגלות״.

אם אמת נכון הדבר שלא נעשה כל חיפוש במשרד הסעד, ואם אתה רוצה שהמשטרה תפרסם הכחשה, שלרגל פרסום שמועות כוזבות בעיתונות היא מודיעה כי לא היה שום חיפוש במשרד הסעד - תמסור המשטרה הודעה כזאת - (השר הרב י. מ. לוין: אבקש להעמיד את העניין לדיון) - נעשה זאת בשבוע הבא, כי מצב השרות הרפואי במעברות הוא קטסטרופלי ועלינו לדון עליו היום.

 

מחליטים: להעמיד בסדר יומה של ישיבת הממשלה הקרובה המסקנות הנובעות מגילוי ארגון הנקרא ״ברית הקנאים״ ופעולתו.

 

סעיף ש״ס: השרות הרפואי במעברות

היו״ר השר מ. שרת פתח ואמר כי אם יתברר שהדיון אינו דחוף יש לדחותו לישיבת הממשלה הבאה. מנכייל משרד הבריאות דר' חיים שיבא דיווח קצרות על מצב השרות הרפואי במעברות והביע דעתו כי ניתן לדחות את הדיון, וכך הוחלט.

 

סעיף שס״ג: נייר לעיתונים

ראשון הדוברים, שר המשפטים פנחס רוזן, אמר כי מפלגתו, המפלגה הפרוגרסיבית, מבקשת להוציא עיתון יומי משלה, אך פנייתה להקצות לה את כמות הנייר הדרושה מתוך ההקצבה הניתנת לעיתונים היומיים הקייימים, או להגדיל את כמות נייר העיתון המיובאת, נדחתה. הבעיה חלה גם על העיתון המנוקד לעולים ״אמר״, שההסתדרות הכללית מבקשת להוציא. להלן התנהל דיון, מ״ש השיב:

היו״ר השר מ שרת: אני רוצה להביא את הבירור לידי גמר. אם לפרש נכון, דעת החברים היא שאנו סבורים שיש לאפשר למפלגה הפרוגרסיבית להוציא עיתון. אני רוצה לצרף את דעתי. אולי אביע בזאת דעה כללית - לא יתכן שניקח ריקמה מסוימת של שיקוף דעת הקהל כפי שהיתה קיימת ברגע מסוים, ונקפיאה. אין אנו יכולים לשתק את מהלך החיים. בתאריך מסוים לא היתה קיימת מפלגה זו. לא היה קיים זרם זה. ריקמת החיים הציבוריים הולכת ומתחלפת. זה צריך להביא גם לידי חילוף מתמיד בביטוי דעת הקהל. זאת ראשית.

היות ואני סבור שהריקמה הולכת ומתחלפת, אני סבור שעיתון יומי אחד מנוקד הוא כאוויר לנשימה, והוא מכשיר חיוני להתקדם לקראת ביטול העיתונות הלועזית. לא סתם להכריח ללמוד עברית. זה לא פשוט לקחת את ״דבר״ או ״הארץ״ ולקרוא. לא כל היודע עברית במידה מספיקה בחיי יום יום יכול לעשות זאת. אבל עיתון עברי מנוקד יקרב אותו לקריאת עיתון בלתי מנוקד. עיתון יומי מנוקד הוא חיוני. משרד החינוך והתרבות היה צריך להוציאו, ואם יש יוזמה מצד מישהו אחר, יש רק לברך עליה.

ברור שאי־אפשר בשום אופן להגדיל את ההקצבה למטבע חוץ. אנחנו חושבים שיש בזאת בזבוז, וההקצבה לשני העיתונים צריכה להיות על חשבון העיתונות הקיימת. זהו העיקרון. צריך להיות בירור אם על חשבון העיתונים היומיים או על חשבון השבועונים והירחונים. לי נראה שעלינו להיות קצת זהירים בדבר. איני יודע אם אנו יכולים להחליט פה שזה יהיה על חשבון העיתונות הלועזית מבלי לברר את העניינים. אומנם רוב החברים סבורים שאפשר לעשות זאת רק על חשבון העיתונות הלועזית, אבל אם יתברר שזה אי־אפשרי, צריך לקחת גם על חשבון העיתונות העברית.

לפני ששמעתי את ״הבשורה הרעה״ מבחינתי, שקיימת כבר ועדה - ועדת הכנסת מורכבת מחברים של שתי ועדות, ומי יודע מתי יגיעו לבירור העניין - מחשבתי היתה, וזה מתקשר אצלי עם הסתייגותי לגבי הטלת העומס מראש על עיתונות מסוימת, שהממשלה תמנה ועדה של אישים ציבוריים לבדוק את עניין חלוקת הנייר בארץ ולהציע לממשלה הצעות. חשבתי שתבוא ועדה של שלושה-חמישה אנשים בלתי תלויים והיא תאמר שזה בזבוז להוציא כל כך הרבה נייר לשבועונים בלתי חיוניים, או שההקצבה לעיתונים לועזיים היא מיותרת, וזה יכול לשמש בסיס לפתרון השאלה. אנו מחליטים החלטה מחייבת להיענות למפלגה הפרוגרסיבית, ולבקשת ההסתדרות בדבר ״אמר״, על חשבון העיתונות הקיימת, ומישהו יכול להוסיף בראש וראשונה על חשבון העיתונות הלועזית.

 

להלן התנהל דיון ובסופו הוחלט "לייפות את כוחו של שר המסחר והתעשייה להקציב את הנייר הדרוש לעיתון המפלגה הפרוגרסיבית ולעיתון מנוקד של ההסתדרות בתוך המכסה הקיימת לעיתונות ועל חשבונה".

 

סעיף שס״ה: סקירות

השר מ. שרת: אני צריך להודיע על ההתפתחות החמורה למדי שחלה בעניין החולה. כאשר היה הדיון במועצת הביטחון על ההסתבכות הצבאית,^[7] אמרתי שדיון זה השתלב בדיון שהחל קודם בשאלות ייבוש החולה, מעשים שאנו עשינו קודם ומעשים שהסורים עשו קודם. כפי שמסרתי בדין וחשבון, היתה הנחה כללית שבזה נגמר העניין. זה היה לא רק הרושם של המשלחת שלנו, אלא מסרו זאת גם בשם חברים אחרים של מועצת הביטחון. כעבור ימים אחרים נתפרסמה טלגרמה של אחת הסוכנויות, כי מועצת הביטחון עומדת שוב לדון בעניין ביום ג׳. זה הדאיגני מאוד, פניתי מיד לניו יורק וגם טילפנתי למשלחת לשאול מה הדבר, וענו לי כי זה לא נכון, לא נקבעה כל ישיבה. קיימת ההנחה הקודמת שבזאת נסתיים העניין. למחרת בבוקר קיבלתי מברק שהמצב נשתנה.^[8] דעת ארצות הברית היא שיש להביא מחדש את העניין בפני מועצת הביטחון. יש חילוף מברקים בלתי פוסק. במשך כל זמן הישיבה מכניסים לי פתקאות על מברקים שנתקבלו.

מסתבר שהרעיון הקודם, שהיה למחלקת המדינה בוושינגטון, ללמד אותנו לקח בגלל הפצצת אל־חמה, ודברים שנאמרו אחרי זה, רעיון זה שב לתחייה. הרעיון שכאילו נשתתק נוכח התוקפנות הסורית, שב אחר כך לתחייה. אחד הדברים שהחזיר אותו לתחייה, הוא כינוס ה״ליגה״ בדמשק ופחד אמריקה מה תעשה ה״ליגה״. אלמנטים ידועים בארצות הברית, אלה שבמחלקת המדינה, מראים כישרון רב בלימוד דרכי הבריטים במזרח התיכון. הם למדו במהירות רבה את תורת הבריטים בדבר שיווי משקל, פיוס וכולי לגבי הערבים. התברר שכל אותן הסכנות שחששנו מפניהן, וחשבנו שנעלמו מעל אופקנו, עומדות בעינן.

כיום אנו עומדים לפני נוסח החלטה, שמחר צריכה להיות ההצבעה עליה.^[9] אני רוצה לציין שגייסו גם את ״הבית הלבן״ וקיבלו משם ארגעה שאין לחשוש לכל דבר זה. אף על פי כן הועמדנו בפני עובדה של הגשת החלטה ארוכה מאוד, כפי שצויין באחד המברקים - שניים וחצי עמודים צפופים. זהו ״כל בו״: יש בה רשימה של כל מיני דברים אסורים. יש גינוי על הפצצת אל־חמה. שם מפורש שם ישראל בלי הזכרת השם המפורש של סוריה. אחר כך יש גינוי כללי. שם יש דרישה להחזיר את הערבים^[10] ויש דרישה להפסיק את עבודת ייבוש החולה עד אשר העניין יסתדר על ידי ועדת שביתת הנשק [הישראלית-סורית]. הדבר החמור ביותר הוא עניין הפסקת העבודה, אם כי אני איני מתעלם מחומר העניינים האחרים, אבל זהו הדבר החמור ביותר כשהתבררו במשך יום־יומיים האחרונים מה העניינים העומדים על הפרק.

היו חילופי דברים,^[11] נשמעו דעות שלא נישמע להוראה זו. ראיתי מראש שזה לא כל כך פשוט לא להישמע להוראת מועצת הביטחון נוכח כל הבעיות שלנו, בייחוד אם פירוש הדבר התנגשות פומבית עם ארצות הברית בשעה שאנו כל כך נזקקים לה ובזמן שראש הממשלה נמצא בארצות הברית.

ברור מה חומר המצב נוכח הבחינה הפנימית. קיבלתי מברק. הרעיון אינו כל כך חדש. עוד לפני עלות השאלה לדיון במועצת הביטחון הופיעה השאלה של הפסקת העבודה. היתה טענה של יושב ראש ועדת שביתת הנשק,^[12] שבכלל יש לו סמכות מסוימת על פעולות אזרחיות באזור המפורז. היתה טענה שלו שהמרינו את סמכותו, שלא הודענו לו על כוונתנו לעבודה זו. לו היתה הצעה כדי להציל את פניו, ותהיה בזאת גם הצלת פנים לנו, שנפסיק את העבודה ונחדש אותה כעבור כמה ימים, ואם תהיה הסכמה לכך מצידנו - מה טוב. עכשיו באה כאילו הצעה מהחוגים האמריקנים, שבזה ייגמר העניין. מר אבן אומר שזו אולי האפשרות היחידה להימנע מהתנגשות חזיתית עם מועצת הביטחון.

נתתי הוראה לשאול את דעת ראש הממשלה - מה תחושתו באמריקה על ההתפתחות האפשרית. הוא נתון בעניין. הוא יודע את דבר ייבוש החולה. הוא יכול לדעת במקום מה העמדה של החוגים האמריקנים, וצריך לשאול אותו היש לנקוט עמדה של ״ייקוב הדין את ההר״ או לחפש פשרה.

אני רוצה להוסיף דבר. בעבודות ייבוש החולה נוצר מצב מאוד מאוד מתוח מבחינה מסויימת. במשך הזמן ניסה ממלא מקום יושב ראש ועדת שביתת הנשק [הישראלית-סורית] על דעת עצמו להביא לידי הפסקת העבודה. הוא פנה ל״חברת הכשרת היישוב״ ונתן לה הוראה להפסיק את העבודה. זה היה צעד אבסורדי, כמעט קוריוזי. מה זאת אומרת? היש איזו מרות של ארגון האומות המאוחדות על ״חברת הכשרת היישוב״? או ליושב ראש ועדת שביתת הנשק יש סמכות זו? ולמי הוא שולח את דרישתו - למרכז החברה שהוא בירושלים? מרכז החברה שבירושלים ודאי אינו צריך להישמע להחלטות יושב ראש ועדת שביתת הנשק הישראלית-סורית.

מדוע הוא עשה זאת? כי הוא אינו מודה שאנו השלטון הריבוני באזור המפורז.

הוא בכלל אינו מודה כי יש ריבונות באזור המפורז. לדעתו אין בו ריבונות כלשהי. אם הוא יפנה אלינו הוא יודה שאנו בעלי הריבונות. אם הוא פונה לחברה, זה אחרת. כאשר החברה שאלה את דעתנו, אמרנו שהיא יכולה להגיד שאינה מכירה את האיש הזה. היא אפילו אינה חייבת בתשובה. במידה שהיא חייבת בתשובה היא יכולה לציין שיש לה פקיד במקום המטפל בדברים, ואם יושב ראש ועדת שביתת הנשק יפנה לפקיד, הפקיד יכול להגיד שהוא אינו יכול לעשות דבר בלי האורגנים המנהלים של החברה. האורגנים המנהלים של החברה צריכים להתכנס לישיבה, ויכולות להיות ישיבות קבועות רק כעבור זמן מסוים, וכולי וכולי.

איני מציע לממשלה לעת עתה שום החלטה קבועה ועומדת. אני מעוניין מאוד לדעת דעתו של ראש הממשלה אם ללכת בדרך זו של הפסקת העבודה לשבוע ימים. עלינו, לדעתי, להודיע על כך בתור שלטון ריבוני על האזור המפורז, שהממשלה החליטה להפסיק לשבוע את העבודה כדי לתת אפשרות לראש מטה הפיקוח של האו״ם ולהקל לו מציאת מוצא, שהוא יוכל לנסות ליישב את השאלות השנויות במחלוקת. אנו עושים זאת כדי להקל עליו למלא את תפקידו, אבל אין זה משנה את עמדתנו שיש לנו רשות לנהל כל פעולה אזרחית באזור המפורז - (השר הרב י. מ. לוין: אם זה יתקבל - טוב. אם העניין יוחמר - יש לכנס ישיבת הממשלה ולא לחכות ליום ה' הבא) - ייתכן שמחר השכם בבוקר אצטרך לתת הוראה סופית. איך אוכל לכנס ישיבת ממשלה? אם יודיעו לי שפנו לראש הממשלה והוא אינו מחווה דעתו, אנו חופשיים להחליט. אני חושב שאם המצב יהיה כזה, שעל ידי כך אפשר למנוע התנגשות והחלטה זו [להפסיק את העבודה], צריך ללכת בדרך זו. אי־חוות דעת מצד ראש הממשלה אפרש כהסכמה מצידו - (השר ד. יוסף: ואם דעת ראש הממשלה תהיה שאין ללכת בדרך זו?) - לא אעשה זאת. אני מציע לקבל את דעת ראש הממשלה אם להחמיר בתחושת המצב בארצות הברית. אני נוטה לקבל דעתו - (השר פ. רוזן: אולי נחליט על הפסקה זמנית במקום הפסקה לשבוע ימים, כי הפסקה זמנית יכולה להיות ליום אחד, ליומיים וגם לעשרה ימים. אין אנו צריכים להגביל את עצמנו באופן אולטימטיבי בהפסקה לשבוע ימים) - מוטב אז לומר עד עשרה ימים בלי קביעת זמן זהindefinite  - (השר ב. ש. שטרית: מה בדבר הידיעה כאילו ממשלת עיראק שלחה טייסת לסוריה?) - זה נכון - (השר ב. ש. שטרית: האי-אפשר להביא זאת לפני מועצת הביטחון?) - זה בפעולה. היתה לנו ידיעה לפני שבוע או יותר, כי דמשק פנתה לבגדאד וביקשה עזרה בכוחות אוויר. עכשיו ידוע שעיראק הסכימה להושיט עזרה זו והטייסת הולכת ומגיעה. כוחות הקרקע הגיעו כבר, ובימים הקרובים יש לחכות לטייסת עצמה. דמשק מנצלת עובדת הפצצת אל־חמה. היא אומרת כאילו היהודים מאיימים מהאויר על דמשק. המשטר רוצה במקרה זה להתחזק ולא איכפת לו אם על ידי עיראק. עיראק מנצלת את המצב כדי לתקוע יתד בין סוריה ובין מצרים. היא רוצה להקדים לפני מצרים בדמשק. אומרים שגם מצרים התעוררה והציעה עזרה.

 

להלן קידם מ"ש את פני השר דב יוסף, שחזר משליחותו בארה"ב, ב"יישר כוח״ על פעילותו וביקש ממנו לדווח עליה לממשלה. הישיבה ננעלה בתום דבריו.