50 | הכנסת, ישיבה 253 [1]                                                                             16.5.1951

הענקה אמריקנית

סעיף 2: בקשת הענקה כספית מארצות הברית של אמריקה

בפתח הישיבה מסר יו״ר הכנסת יוסף שפרינצק את רשות הדבור לחברי הכנסת מאיר וילנר (מק"י) ומשה סנה (מפ"ם), שתבעו דיון במליאת הכנסת בבקשת ההענקה שהגישה הממשלה לממשלת ארה"ב. ח"כ וילנר מתח ביקרת חריפה על בקשת ההענקה וסיים דבריו ב״אנחנו רואים בבקשת ההענקה ובתוצאותיה הפוליטיות והצבאיות סכנה חמורה ביותר לשלום ולביטחון ישראל, סכנת הפיכת ארצנו לשדה קטל במלחמה שמכינים התוקפנים האמריקנים". ח"כ משה סנה טען, שהממשלה הפרה את התחייבותה לקיים יחסי ידידות עם כל המדינות שוחרות השלום, ואילו "הענקות כספיות מאמריקה מקבלות רק מדינות הכלולות במסגרת תוכנית טרומן, המכוונת נגד שלום העולם ובראש וראשונה נגד מדינה שממשלת ישראל התחייבה לידידות כלפיה, נגד ברית המועצות״.

שר החוץ מ. שרת: אני יודע כי זיכרונו של אדם הוא נכס גמיש ונוח מאוד. בחיים המדיניים אפשר להתכחש למה שנאמר תמול שלשום. אף על פי כן, כאשר התקופה היא כה קצרה, תקופה של ארבע-חמש שנים, אני סבור כי צריכים להיות גבולות לגמישות זו. ולכן אני רוצה קודם כל לומר, כי כשם שחבר הכנסת סנה וחבריו הזהירו אותנו מפני המישגה והאסון של הקמת מדינה יהודית - (משה סנה (מפ״ם): האם אתה חוזר על דבריך, שאני הזהרתי מפני אסון של הקמת מדינה יהודית? הזוהי האמת? בזה נתת לי רשות לפרסם כל מה שאני יודע בעניין זה) - כן, אני חוזר על מה שאמרתי. אתה מפרסם דברים מדי שבוע בשבוע בלי לשאול את פי - (משה סנה (מפ״ם) לא פרסמתי עדיין דבר על דעותיך בעבר) - כשם שחבר הכנסת סנה וחבריו הזהירו אותנו מפני המישגה והאסון של הקמת המדינה היהודית ורכישת עצמאות לעם היהודי בחלקו של שטח המנדט הבריטי, ואזהרותיהם נתבדו התבדות ניצחת, וההיפך מזה הוכח, כי קמה ישועה גדולה לעם היהודי כתוצאה מהיוזמה שאנו נקטנו - (אהרון ציזלינג (מפ״ם): יוזמתכם היתה פנייה לבווין) - מהיוזמה שנקטנו להקים מדינה יהודית ולרכוש עצמאות לעם היהודי בחלקו של שטח המנדט הבריטי הגדול ככל האפשר - (יוחנן בדר (תנועת החרות): אולי תאמר: בחלקה של ארץ־ישראל?) - כך אני מקווה ומאמין כי יתבדו האזהרות מפני מישגה ואסון שנשמעו עכשיו.

ועכשיו, באופן יותר מצומצם, לגופו של עניין אף כי אני סבור שגם הערתי הראשונה היתה לגופו של עניין.

קודם כל, ברצוני לטפל בטענה החוקתית-קונסטיטוציונית אשר נשמעה מפי המציע השני לערוך ויכוח, חבר הכנסת סנה, ולה היו שתי פנים. ראשית, טען חבר הכנסת סנה, אסור לממשלה לבקש, לשחר, לחפש תוספת להכנסת המדינה בלי אישור מוקדם - (משה סנה (מפ״ם): יש ותוספת אינה אלא גורעת) - זוהי כבר שאלה של הערכה ולא שאלה קונסטיטוציונית. כרגע אני עומד בתחום טענתך הקונסטיטוציונית. הדבר או אסור או מותר ללא כל שאלה של הערכה. בהערכה יכולים להיות חילוקי דעות אם זוהי תוספת מוסיפה או תוספת גורעת, בעוד שבענייני איסור והיתר השאלה היא מה הדין, ויכולה להיות בעניין זה בהירות מוחלטת.

חבר הכנסת סנה טען כאן כי אסור - אינני חוזר על דבריו מילולית, אבל זאת היתה משמעות הטענה - אסור לממשלה לבקש, לשחר, לחפש תוספת להכנסות המדינה לשם מילוי משימות המדינה שלא באישור מוקדם של הרשות המוסמכת לכך. אני דוחה את הטענה הזאת כטענה מופרכת וחסרת כל שחר. לא רק שאין על כך שום כתוב מפורש בשום חוק מחוקי המדינה, אלא הניסיון הוכיח כי גם חבר הכנסת סנה וחבריו מסכימים בלב שלם ומאשרים למעשה יוזמה כזאת מצד הממשלה, לחפש, לשחר, לבקש, לדרוש ולתבוע תוספת להכנסות המדינה. כוונתי לתביעת שילומים מגרמניה. כשם שהממשלה הודיעה ופירסמה את פנייתה לממשלת ארצות הברית בבקשת הענקה למדינת ישראל, כך פירסמה הממשלה מעל הדוכן הזה את פנייתה לאותה ממשלת ארצות הברית, אבל גם לממשלות של ארצות אחרות, בתביעת שילומים מגרמניה על חשבון גרמניה בסכום מסוים - גדול בהרבה מסכום ההענקה שביקשנו. היה על כך ויכוח. לא נשמע הגה של ערעור על זכותה של הממשלה לבקש תוספת כזאת להכנסות המדינה מבלי לבקש תחילה אישור מוועדת הכספים של הכנסת או מהכנסת עצמה - (משה סנה (מפ״ם): העניין ההוא הובא, ואילו עניין ההענקה לא הובא) - הוא הובא לאחר שהוגש ולא היה על כך ערעור. אני מצטער מאוד, חבר הכנסת סנה נכשל בסתירה הגיונית. הדבר הובא לידיעת הכנסת לאחר שהוגש. אם זה אסור - זה אסור היה גם אז. אם זה מותר - זה מותר גם הפעם - (תופיק טובי (מק״י): הסכימו אפוא לדיון) - מי אמר לך שלא נסכים? התאזר בסבלנות. אשר לצד השני של הטענה הקונסטיטוציונית והיא, כפי שהבנתי אותה, כי אסור לממשלה להוציא כספים שלא באישור הרשות המוסמכת, לא הגענו עדיין לכך שעברנו עבירה על האיסור הזה ומוטב לעת עתה להנות את הממשלה מן הספק.

אם נגיע לכך - ואני שותף ל״אם״ האיום והנורא הזה - אם נקבל את ההענקה ותהיה שאלה למה להקדישה ועל מה להוציא אותה, תהיה עוד שהות לברר אם הממשלה - כל ממשלה, כי מי יודע איזו ממשלה תהיה אז - אם הממשלה תהיה רשאית לעשות בכספי ההענקה הזאת כראות עינה או תהיה חייבת תחילה להיזקק להחלטה של ועדת הכספים, או אולי של הכנסת כולה. לעת עתה לא נעברה כאן שום עבירה ומוקדם לדון בזאת.

אשר לתביעה להעמיד לוויכוח את שאלת ההענקה, הממשלה מסכימה שיהיה ויכוח כזה. לא רק שהממשלה מסכימה לכך. הממשלה תקדם בברכה הזדמנות כזאת של בירור. אומנם החברים המציעים כרכו כבר מראש בשאלת ההענקה את כל שאלות מדיניות החוץ של המדינה, וגם שאלות של ביטחון והגנת המדינה ושאלות של זיקת המדינה לאומות המאוחדות וכן הלאה. ובכן, אני רוצה לומר דברים ברורים: אין הממשלה רואה שום צורך, שום ברכה, שום תועלת ושום תכלית בוויכוח מחדש על עולם ומלואו, על כל השאלות המנסרות ברום העולם של המדיניות הבינלאומית וברום עולמה של מדיניות ישראל. אבל בשאלה המסוימת הזאת: אם מוצדקת תביעת הענקה מממשלת ארצות הברית או לא, ומה יכולים ומה צריכים להיות תנאי ההענקה ולמה צריך להיות מוקדש הכסף בכללותו, אם יתקבל - במסגרת זאת מוכנה הממשלה לבירור בכנסת. ואם אמרתי כי הממשלה לא רק מוכנה לכך, אלא היא תקדם זאת בברכה, הרי זה משום שהיא תשמח להזדמנות להוקיע את כל הסלף ואת כל ההתכחשות לענייני היסוד של מדינת ישראל, לענייני היסוד של תקומתה ושל קיבוץ גלויות בתוכה - ההתכחשות הגלויה והמוסווה שהיתה בדברי מציעי הוויכוח הזה. היא תשמח להזדמנות ללבן את הדברים, להוקיע את ההתכחשות ולהחזיר בעניין זה מלחמה שערה.

 

היו״ר י. שפרינצק סיכם, שנושא ההענקה יובא לדיון הכנסת, ופתח את הדיון הבא בהצעה לסדר היום שהעלה ח"כ תופיק טובי (מק"י) בדבר תלונות פלחים ערביים על שלילת זכותם לאדמותיהם. ח"כ טובי מחה נגד מדיניות הממשלה "השוללת מן הפלחים הערביים שטחי קרקע גדולים, שאותם עיבדו מאות בשנים ועליהם התפרנסו" ותבע מן הכנסת "להתערב בדבר כדי לשים קץ להתנהגותם הבלתי־חוקית של משרדי הממשלה נגד הכפר הערבי" ולדון "בתלונותיהם של אלפי פלחים".

מ״מ ראש הממשלה מ. שרת: שתי הערות עובדתיות. אני חושב כי מיותר ולגמרי מופרך להציג את הבעיה הזו כבעיית שרירות לב של המימשל הצבאי. הבעיה היא בעיית עובדות, עובדות יסוד, עובדות נוקבות, שנוצרו בארץ כתוצאה מתקופה של קרבות ושל מלחמה, זעזועים ונדודי אוכלוסיה. בחלקים מסוימים של הארץ נשתנתה המציאות תכלית שינוי וכמה קערות נהפכו על פיהן. זוהי הערה עובדתית ראשונה.

הערה עובדתית שנייה. אין כיום מחסור בכפר הערבי בישראל. אין חוסר פרנסה בכפר הערבי בישראל. בהרבה מקומות יש רווחה רבה יותר מאשר היתה קודם, ובוודאי יש רווחה רבה יותר מזו שישנה כיום במקומות אחרים ביישוב דומה. אם כמה כפרים מעבדים כיום שטחים קטנים יותר, הרי ישנם כפרים שבהם גם האוכלוסיה קטנה יותר. והעניינים בעניין זה אינם כה פשוטים כפי שהציג אותם בעל ההצעה.

עכשיו לגופו של העניין. יש מצב תחיקתי ומשפטי מסוים, ישנם חוקים מסוימים הקובעים את המצב בישראל לגבי קרקעות ובעלות על קרקעות. אם המצב אינו מניח את הדעת, אפשר להציע תיקונים לחוק. אם ביצוע החוק אינו מניח את הדעת, אפשר להגיש תביעה לדין וזוהי תשובתי להצעה. ההצעה כשלעצמה - אני מציע להסירה מסדר היום, כי אפשר לטפל בעניין זה או על ידי תיקונים בחוק, או על ידי תביעה למשפט. ואם יש תלונה על המימשל הצבאי, שהוא בעניין זה או אחר אינו נוהג כשורה - זוהי שאלה אחרת. ראיתי כי ברשימת ההצעות לסדר היום המונחת לפניך, אדוני היושב ראש, ישנה גם הצעה בדבר המימשל הצבאי. הצעה זו אציע להעביר לוועדה, והבירור בעניין המימשל הצבאי יאפשר לברר גם את הצד הזה של השאלה. אולם כשאלה מיוחדת אינני סבור כי היא יכולה להעסיק את הכנסת.

 

להלן הביע ח"כ משה ארם (מפ"ם) דעתו, כי "אי ספק שמצבו של החקלאי הערבי השתפר במשך השנתיים האחרונות, אך התמונה שצייר ממלא מקום ראש הממשלה יותר מדי ורודה וקצת יותר מדי רחוקה מן המציאות". את דבריו סיים בהצעה להעביר את העניין לוועדת מישנה והיא תעביר אותו למליאת ועדת הכלכלה, ואם יהיה צורך - למליאת הכנסת.

מ״מ ראש הממשלה מ. שרת: ברצוני להוסיף לדברי, כי השאלה ידועה היטב לממשלה ומעסיקה אותה, והממשלה מטפלת בעניין זה כדי להביא אותו לידי הסדר של קבע, על כל פנים באופן שיבטיח פיצויים בעד קרקעות שאינם יכולים להיות מוחזרים לבעליהם הקודמים עקב השינויים והתמורות שחלו במצב, שינויים ותמורות שלאחריהם אין בכוחו של מישהו כיום להחזיר את המצב לקדמותו.

 

היו״ר י. שפרינצק העמיד להצבעה את הצעת ממלא מקום ראש הממשלה להסיר את השאלה מסדר היום, והיא התקבלה. להלן דנה הכנסת בהצעה מנומקת לסדר היום של ח"כ אהרון ציזלינג (מפ"ם) לקיים דיון בכנסת בשאלת הממשל הצבאי, שאותו מציעה סיעתו לבטל.

מ"מ ראש הממשלה מ. שרת: אני מציע להעביר את העניין לוועדת הביטחון. קשה לי להעלות על הדעת, כי חבר הכנסת ציזלינג, נוכח הוותק שלו בענייני ביטחון ביישוב, יכול להניח כי בירור מקיף וממצה של השאלה הזאת יכול להתקיים במסגרת הכנסת כולה. הוא הגיע למסקנה, כי יש לבטל את המימשל הצבאי, והוא רואה את עצמו חופשי לברר את השאלה הזאת בפומבי במליאת הכנסת. הוא מוכרח להניח, כי ייתכן שיהיו חולקים על דעתו, זאת אומרת כי ייתכן שישנם בעלי אחריות וממלאי תפקיד בתוכנו שלא הגיעו למסקנה כזו, והסבורים שיש לקיים את המימשל הצבאי. איני בא לפסוק כאן הלכה, אולם חבר הכנסת ציזלינג מוכרח להניח כי ייתכן שיהיו חולקים על דעתו, ואז הוא מוכרח להסכים שהחולקים על דעתו ייתכן שלא יראו את עצמם חופשים לומר כל מה שהם יודעים וכל מה שהם מבינים בשאלה הזו במסגרת הכנסת כולה - (קריאה מספסלי מפ״ם: אנו מסכימים לישיבה סגורה) - על כן, אם להתייחס ברצינות להצעת חבר הכנסת ציזלינג, ואין לי כל כוונה לא להתייחס אליה ברצינות - אזי אפשרות של בירור רציני בבעיה הזאת נתונה אך ורק במסגרת הוועדה האחראית והמוסמכת, היא ועדת הביטחון.

 

ההצעה להעביר את העניין לוועדת הביטחון התקבלה.