46 | דברי משה שרת במצעד צה"ל בירושלים[1]                                                            10.5.1951

תהי חרבכם חדה

ביום העצמאות השלישי התקיים בירושלים מצעד צה״ל. אחרי קריאת פקודת היום של הרמטכ"ל יגאל ידין לצה״ל, נשא דבריו ממלא מקום ראש הממשלה ושר הביטחון שר החוץ משה שרת:

חיילים! אתם ניצבים היום במקום הזה לפני נשיא המדינה, שרי ישראל, ראש המטה הכללי וכל המון בית ישראל שנתאסף פה נוכח פני עיר בירתנו ירושלים, כנציגי כל צבא הגנה לישראל, כסמל גאה ונהדר של עצמאותנו אשר אותה אנו חוגגים היום.

בשאתנו עין אל המראה המרהיב הזה הננו כחולמים. רק תמול שלשום היתה העיר הזאת מרכז לשלטון זר. רק תמול שלשום היה נשקנו המעט חבוי וכוחנו הצבאי המצומצם מתאמן במסתרים. רק תמול שלשום היו זכויותינו למרמס, ביטחוננו הפקר, עתידנו אימים - ומשאת נפש הדורות לקוממיות לאומית ולקיבוץ גלויות היתה תלויה על בלימה.

והנה יצאנו מעבדות לחרות ומאפלה לאור גדול. החלום הפך מציאות אך המציאות עודנה כחלום בעינינו.

לא מאליה באה הישועה הגדולה, הן כפסע היה בינה לבין האבדון. נושענו משום שנלחמנו בדין.

אנו חוגגים את עצמאותנו במסדר צבאי בירושלים. עיר שלום היא זאת ושלומה מחייב הגנה. שרינו ויכולנו. יאה מעמד חגיגי זה לעיר בירתנו המפוארת, עליה חופפת תמיר שכינת התולדה הישראלית. ראויים לו יהודי ירושלים שעמדו בגבורה מופלאה במצור וחירפו נפשם בהגנה. גאוות צבא הגנה לישראל על ירושלים המשוחררת, גאוות ירושלים על צבא ישראל.

הנוער היקר שלנו - בני זקונים של ישראל סבא - הוכיחו במותם מות גיבורים כי לא פסה רוח הקודש מתוכנו. יהי רצון וזכרם הקדוש יעמוד לנו תמיד לטהר את חיינו ולזקק את רוחנו.

ידענו כי ההורים ששכלום בעצם חמדת עלומיהם גאים באבלם הכבד. לב כל הציבור עימהם באבל ובגאון כאחד.

נצחוננו במלחמת השחרור הוא שהפסיק את המלחמה וקבע את היסוד לשביתת הנשק. עוד לא הגענו לידי שלום של קבע. רוחות רעות עודן משתוללות סביבנו.

אין לדעת אם לא תגיח אלינו הרעה לפתע ממארב זה או אחר. נקדם את פניה בעין חדה, ברוח איתנה, ביד אמונה ובכוח מחץ רב. זה שבועות אנו בוצרים ענבי רוש^[2] כעוללות המלחמה בעמק הירדן הצפוני. לפני ימים אחדים נאלצנו להשיב מלחמה שערה ולהדוף התגרות מחוצפת בקרב עז [בתל אל־מוטילה] שחידש עלינו את חוויית מלחמת השחרור. ההכרעה היתה ניצחת, כבמיטב הנצחונות שנחל צבאנו. נוכחנו לדעת כי חיילים חדשים מקרוב באו, טירונים בארץ ובצבא, נלחמים בעוז רוח ובכושר קרב לא פחות מחבריהם הוותיקים והמנוסים. ערכי הגבורה של ראשונים עוברים בירושה לבאים אחריהם והשלשלת הרצופה הולכת ונמשכת.

מיום שהחלה שיבת ציון של ימינו לפני שבעים שנה, ירדו העבודה וההגנה כרוכות יחד. עבודה כנושא להגנה, הגנה כאמצעי לעבודה. זה תוכן הסמל היחיד במינו של צבא הגנה לישראל - חרב וענף זית משולבים יחד. זה פשר האופי המיוחד של חיל הנח״ל. זה מקור הזיקה ההדוקה של הצבא ליישובי הספר. זאת המשמעות האמיתית של כניסתו למעברות. זו מהות התפקיד הכביר שממלא הצבא כיום במיזוג גלויות, בחינוך לאזרחות חדשה ולאחווה שלמה, בהנחלת הלשון העברית לטירונים בני העלייה, בהכשרתם לחיי העבודה לעתיד.

דירכו עוז, חיילי ישראל! העם היושב בציון, החוזר לציון, העורג לציון, מתברך בגבורתכם. הוא רואה בכם את משגב עצמאותו. פיקדון יקר, פיקדון כפול הופקד בידיכם - ביטחון המדינה וכבודה.

יהי נשקכם עז וטהור! זיכרו כי הוא קודש להגנת המולדת, החרות, והעבודה.

אם לא הגיעה השעה לכתת חרבות לאתים, דעו כי כל כבודה של החרב להיות מגן לאת.

למען הגנת האת והמחרשה תהי חרבכם חדה.