81 | מרכז מפא׳׳י, תל אביב^[1]

 

מפא״י בבחירות לעיריות

סעיף א׳: בחירות לעיריות

לקראת הבחרות לעיריות, שנועדו ל־14.11.1950, התנהל במרכז מפא"י ויכוח אם על המפלגה ללכת לבחרות ברשמה משלה, או ברשמה בשם ההסתדרות הכללת. הופעה בבחרות בשם ההסתדרות הכללת חתה טעונה החלטת הוועד הפועל של ההסתדרות, שם היה למפא"י רוב של 67 אחוז, נגד המיעוט של מפ"ם. מפ"ם כבר החליטה להופיע בבחירות לעיריות בנפרד.

משה שרת: לא שמעתי את כל הוויכוח, אלא רק חלק ממנו, וייתכן שאילו שמעתי את הוויכוח מראשיתו, הייתי שומע נימוקים שהיו משנים את דעתי, אבל אין לי ברירה, ואני מדבר על יסוד הדברים ששמעתי. אני סבור שעלינו ללכת ברשימה הסתדרותית, וזה משלושה טעמים:

קודם כל, ואל נתעלם מהדבר הזה, ברגע שאנחנו מחליטים הפעם ללכת ברשימה מפלגתית, אנחנו מוותרים על שלטון הרוב וסמכות הרוב [שלנו] בהסתדרות. יש פה מסקנות בלתי נמנעות, ורוב אינו קיים רק לשם דברים של מה-בכך, לשם דברים שניים ושלישיים ורביעיים במדרגה. רוב קיים לשם הכרעה בעניינים רציניים מאוד, ואני מקבל בהחלט את אופן הליכתנו לבחירות לעיריות כעניין רציני מאוד, כעניין ממדרגה ראשונה.

אם אנחנו מוותרים על שלטון הרוב בפועל, ועל סמכות הרוב מבחינה מוסרית בעניין זה, הרי ויתרנו על שלטון הרוב וסמכות הרוב. אנחנו מכריעים פה הכרעה עקרונית ומרחיקה מאוד, ומדובר פה על ההסתדרות. לכן אם היא איננה הסתדרות דמוקרטית, אם אין בה שלטון רוב - ובוודאי, אם רוב של 67 אחוז איננו רוב, איזה רוב הוא רוב? אני הייתי אומר, שגם רוב של 55 אחוז הוא רוב. אחרת יש שלטון של מיעוט.

ומה זאת אומרת אם אמרו ״אוזורפציה״?^[2] דבר זה אפשר להגיד על כל רוב.

אם סיעה שהיא 40 אחוז בכנסת יש לה רוב בממשלה, הרי זו אוזורפציה. יש כל מיני אוזורפציות. האם אנחנו יכולים להירתע בפני נימוק של אוזורפציה?

הנימוק השני הוא, שלפי דעתי, אם אנחנו הולכים כמפלגה אנחנו משמיטים מידינו נשק חשוב מאוד במלחמת הבחירות. במלחמת הבחירות הסכנה הגדולה שנשקפת לנו היא לא ממפ״ם, כי אם מן הימין. על כל פנים, קודם כל בעיריות העיקריות. אנחנו מופיעים ככוח כובש. איננו מגינים על איזו עמדה אלא רוצים לכבוש, וברור שמה שאנחנו רוצים לכבוש זה לא מידי מפ״ם, כי אם מידי הימין ועל חשבון הימין. לא על חשבון מפ״ם. חזיתנו היא ימינה ולא שמאלה בעניין הזה, ואנחנו זקוקים לגיוס כל כוחות הפועלים. אם אנחנו הולכים בשם ההסתדרות אנחנו מאשימים בזה את מפ״ם, שבעניין הזה - שבו היה נשקף סיכוי של כיבוש גדול למעמד הפועלים וסכנה גדולה להישגי מעמד הפועלים - היא פרשה מהסתדרות.

אני רוצה לומר: זה שההסתדרות היא מפא״י - אנחנו יודעים את הדבר הזה.

מתי נבהלנו מהדבר הזה? מתי חדלנו לקבוע את הטון של ההסתדרות בגלל זה?

כפי שאומרים [בחוגי הימין] ש״הפועלים זה לא היישוב״, מפ״ם אומרת לגבי ההחלטות שקיבלנו: ״זה מפא״י, זה לא הפועלים״. אנחנו מתפארים באותה המידה בשתי הטענות האלו. אנחנו רוב היישוב ואנחנו רוב הפועלים. אנחנו מתגייסים לעזרתנו. אבל הנימוק הכביר הזה, שיש פה גוף אשר פילג את ציבור הפועלים בשל [בעיית] קוריאה ובשל דברים של מה־בכך, שבגללם איננו מגן על מעמד הפועלים בעיריות, איננו מגן על חינוך, איננו מגן על שיכון, ועל כל מיני דברים שהם ענייני יסוד בחיי מעמד הפועלים - כל הדברים האלה מחייבים אחדות של החזית, ואילו כאן מפ״ם פרקה מעל עצמה את השותפות. מדוע? בדרך זו כוחנו יותר יפה לעמוד נגד הימין, וזהו נשק כביר לטובתנו. מבחינה איכותית זה אותו דבר, ואז לא חשוב אם אנחנו 60 אחוזים והם ארבעים. חשובה פה נקודה עקרונית.

הנימוק השלישי, מפני שכל הליכה מפלגתית יש בה פגיעה בגופו של עניין, זאת אומרת, בעניין שעומד פה על הפרק - הגנת ענייני הפועלים בעיריות. המפלגה איננה ערוכה ואיננה מצוידת לנהל מלחמת בחירות. מאמץ חד־פעמי כזה היא יכולה לעשות וכולנו היינו נרתמים לעול הזה, אבל אני אומר: המפלגה איננה ערוכה ואיננה מצוידת לנהל את המערכה המוניציפלית של ציבור הפועלים, יום יום שעה שעה. אין לה כל הכלים לזה אלא אם כן נחזור לימי בראשית והמפלגה תצטרך לטפל בכל מיני דברים ופרטים.

פה יש משהו פגום בתכלית. אנחנו מכניסים פה פגם אורגני בעניין. כל ישיבות הסיעה שלנו מתקיימות במסגרת מפלגתית, ואם יש שאלה של הכרעה לגבי מדיניות בעד מי נצביע אנחנו עושים זאת במסגרת מפלגתית.

יאמרו שאני שמרני לגבי ערכים טובים כשהם טובים בעיני. המפלגה דגלה תמיד בשיטה מסוימת. מה היתה השיטה? המפלגה הגנה לא על עצמה ולא דגלה בטובתה. היא הגנה על עניינים, היא דגלה בערכים, בנכסים, ומתוך כך בנתה את עצמה. יכול להיות שמבחינת המפלגה זה יותר כדאי עכשיו, אבל בינתיים אנחנו מפקירים עניינים. לאורך ימים לא תהיה תפארתנו על הדרך הזאת. משל למה הדבר דומה? שאנחנו מכניסים לעירייה אנשים שיודעים לנהל ויכוחים פוליטיים, אבל אינם מבינים בענייני העיריות. כך גם לגבי העניין ביסודו. על הפרק עומדים ענייני פועלים בעירייה, וכוחה של המפלגה תלוי במידה שבה היא תוכיח שהיא נאמנה לעניינים האלה. העמידה הזאת היא שתבנה אותה.

דבר נוסף: ללכת עכשיו [לבחירות בנפרד], הרי זה אופורטוניזם. כאשר יש נימוקים שקולים נגד זה - וכאן יש דרך היסטורית שלנו, כיצד אנחנו תופשים את ההסתדרות בכוח היותנו רוב. האומנם כבר הגיעה השעה לחסל את הדבר הזה? אין זה דבר פשוט. זה ייתן אותותיו בכל עניין ועניין, ולכן אל נהיה אופורטוניסטים בעניין זה.

אם רק נעבוד היטב, יש לנו כל הסיכויים לכוון ולצמצם בבחירות הקרובות למועצת ההסתדרות את האחוזים של מפ״ם בעזרת העלייה החדשה כך שמפ״ם תפסיד את אמון ציבור הפועלים. למה לרוקן מראש את המסגרת הזאת? זהו כוח עצום בידנו.

בתום דברי מ"ש נערכה הצבעה.

בעד ההצעה שמפא״י תלך לבחירות לעיריות ברשימת ההסתדרות -  52

בעד הליכת מפא״י לבחירות בנפרד -                                            36