משכורות מורים
שם הספר  דבר דבור 1950
שם הפרק  משכורות מורים

80 | הממשלה, ישיבה ס״ג[1]

23.8.1950

משכורות מורים

סעיף א': שאלות

השר מ. שרת: לרגל עניין קוריאה, היו בימים האחרונים מקרים של התפרעות מצד המפלגה הקומוניסטית, והם שימשו נושא לפניית שגרירות ארצות הברית למשרד החוץ, אומנם פנייה בלתי רישמית אבל בכל זאת בכתב.

קודם כל, הופיעה על קיר ביתו של השגריר כתובת באותיות לא של קידוש לבנה, אלא באותיות ענקיות, ובאנגלית: ״סלקו ידיכם מקוריאה״, וגם על הכביש המוביל מהבית הזה - בעצם, גם מביתי, כי אנו גרים באותו רחוב [בשכונת תל־בנימין, ר״ג] - לכביש הראשי, הופיעה כתובת ״קוריאה לקוריאנים״. מלבד זה פרמו בחורים קומוניסטים את הבד באחד מבתי הקולנוע, באמצע הצגת סרט אמריקני, שאנו אישרנוהו בהשמטות ידועות - (השר מ. שפירא: הוצאנו ממנו חלקים אחדים) - השגרירות האמריקנית היתה מעוניינת לדעת מה אנו עושים נגד הדברים הללו.

אני חשבתי שעל יד הכניסה לשגרירות האמריקנית עומד שומר יומם ולילה. כנראה שזה אינו כן, או שהשומר מנמנם לעיתים. בבתי הקולנוע הגבירו את השמירה, אבל צריך להקדים רפואה למכה. הייתי רוצה שיהיה ביכולתי לענות לשגרירות, גם כן לא באופן רישמי אלא בשיחה, שהמשטרה ערה לדברים האלה ולא תיתן לכנופיה להשתלט על הרחוב - (ראש הממשלה ד. בן־גוריון: זה יותר עניין של בתי הקולנוע. בעלי הקולנוע עצמם נרתעו מהצגת סרט זה) ־ ( השר א. קפלן: או שבעלי בתי הקולנוע צריכים להגביר את הסדרנות, או שהמשטרה צריכה לעצור קבוצות בחורים אלה הבאות עם אבנים בכוונה להפריע) ־ שמעתי שכל העסק לא היה כל כך לכבוד בעלי בתי הקולנוע. הללו רצו להפסיק את הצגת הפילם, אלא שבא איום מצד האמריקנים שיפסיקו את יבוא הפילמים האמריקנים לארץ, אם לא ימשיכו בהצגת פילם זה. רק לאחד זה קיבלו עליהם בתי הקולנוע להמשיך בהצגת הסרט, ולא מתוך אומץ לב אזרחי - (ראש הממשלה ד. בן־גוריון: אני חושב שצריך יהיה להזהיר את המפלגה הקומוניסטית מפני שיש לנו חוק נגד טרוריסטים, וכי אנו נפעילו במקרים כאלה) - מי יהא אחראי למסירת הודעה זו? - (ראש הממשלה ד. בן־גוריון: הממשלה כולה צריכה להחליט על כך, שאירגון פלוני הוא ארגון טרוריסטי. זה לא ענייין של שר אחד) ־ צריך להזהירם שאם זה לא ייפסק יוצע לממשלה לנהוג לפי החוק - (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: צריך שהמשרד שלך, מר רוזן, יעיין בדבר וימצא את הסעיף המתאים).

סעיף ב׳: משכורות המורים

הדיון נפתח בהודעת שר החינוך ז. שזר כי ועדת הפקידים המומחים, שהתמנתה לעבד תוכנית למשכורות המורים ותנאי עבודתם, סיימה את עבודתה ומסקנותיה נמסרו למורים. להלן פירט השר את מיבנה המשכורות.

השר מ. שרת: איני נכנס לפרטי המשכורת. אם כתוצאה מקבלת המסקנות האלו תיווצר הפליה לגבי הפקידות בממשלה, יהיה זה דבר חמור. אני גם ביקשתי את מזכיר הממשלה להעמיד על סדר היום את ההתפטרויות של הפקידים בגלל ההפרש במשכורת המשתלמת על ידי הממשלה והשוק הפרטי. אבל אני רוצה רק לחלוק על גישה אחת, זאת המבוססת על מספר שעות העבודה לגבי המורים.

אין הדבר הזה של מספר שעות העבודה מכריע. כי לגבי המורים השאלה אינה בכמות העבודה, אלא באיכותה. כל אותה שעה שהמורה מבלה בכותלי הכיתה אינו יכול להתפרק אף לשנייה אחת. עבודה זו גורמת עייפות העצבים וגם עייפות של גוף, שאין דומה לה בשום עבודה. אין כל השוואה - (השר ד. יוסף: ובחדר הניתוח?) - עניין זה של ארבע וחצי חודשי חופשה למורים בשנה - לא אנו המצאנו. זאת לא גזירה שנתחדשה בישראל. קודם כל, אני רוצה לקבוע, שבמתוקנות שבאומות העולם, על כל פנים באנגליה ובארצות הברית, יש חמישה חודשי חופשה ולומדים רק חמישה ימים בשבוע. בשבת וביום ראשון בית הספר סגור על מסגר, ונוסף על כך, באחד מימות השבוע לומדים רק חצי יום, זאת אומרת, לומדים ארבעה ארבעה וחצי יום. אני יודע שהחופשה שם היא בת חמישה חודשים, וזה לאחר שלומדים ארבעה וחצי יום בשבוע. רק ככה לומדים! חברי[2] היו מתפלאים שאני מקדיש יום ראשון בבוקר ללימודים. הם היו יוצאים לחצי יום מלונדון והולכים ברגל. זה באוניברסיטה. אבל גם בבית הספר התיכוני כך. בני למד שנה בבית ספר תיכון בניו-יורק ולמד ארבעה וחצי יום לשבוע - (השר הרב י. ל. מימון: אבל הם לא "עם הספר"!) - הלוואי ונהיה עם הספר כמותם! אנחנו לומדים לא חמישה ימים, אלא שישה ימים בשבוע. אני אומר, שאין כלל לתמוה על כך. יש בזה היגיון.

עכשיו בנוגע להכנה. במשפחתי יש מורה. היא אומנם צעירה אבל עובדת ערב־ערב ארבע־חמש שעות. היא תמיד יושבת עד חצות בהכנת השיעורים למחרת ומכינה כל שיעור ושיעור, מלבד תיקון המחברות. יש מורים שיש להם גם שיחות עם תלמידים וקבלת הורים. עניין זה של שלושים שעה אינו קנה מידה, כי זה לא מקיף את כל השעות שהמורה עסוק בהן. מבחינה איכותית, זה לא בסיס להשוואה.

לאחר דברי שרת העבודה ג. מאירסון, שהציעה לקבל את הצעות ועדת המומחים הוסיף מ"ש:

השר מ. שרת: איני מבין מה עושים עם המורה חשבון של שעות. אם הכוונה היא שלא יקבל עבודת חוץ, הרי צריך להעבידו מספר שעות רב יותר, ואם לא - לתת לו משכורת מתאימה.




[1] מתוך הפרוטוקול, סעיפים א׳ (מקוצר) ב׳.

[2] ב״לונדון סקול אוף אקונומיקס״, שם למד מ״ש ב-1924-1920.

העתקת קישור